Tip:
Highlight text to annotate it
X
ובכן, אני עומד לספר לכם על התגלית עצמה,
. אבל יש לא מעט שאני חייב לספר לכם עליו לפני כן
ואני חייב לעשות זאת בזמן קצר מאוד.
אז אנחנו הולכים לסקר את כל תורת השדות הקוונטית,
את כל פיזיקת החלקיקים ב-18 דקות.
(צחוק) זה לא מעט - אתם תהיו בסדר.
יהיו לנו מבחן בסוף.
אז זהו הניסוי שלנו, ניסוי ה-CMS,
הכותרת שנתתי לשיחה היא
"חיפוש אחר הקוד הגנטי של היקום שלנו."
מה שאנחנו עושים בפיזיקת חלקיקים, במובן מסוים, מאוד אנלוגי לזה
ואני מקווה. שאני אוכל להראות לכם למה זה כך.
עכשיו, כמו שאמרתי זו תורת השדות הקוונטית,
זה שדה היגס, מנגנון היגס.
כך שאנו יכולים להיות מאד, מאד מעורפלים בקלות רבה,
אבל מה שאני אנסה לעשות, עם הרבה תמונות ואנלוגיות פשוטות למדי
וכמה המשגות נאות, כך אני מקווה, של חלק מהדברים האלה,
זה לתת לכם תחושה של מה שאנחנו עושים ולמה אנחנו עושים את זה, ואיך זה עובד
ומדוע זה מעניין ואני מקווה שתוכלו לקחת חלק מזה איתכם.
כעת, הכותרת היא גם די יומרנית, הייתי אומר.
אבל זה קצת תלוי בנקודת המבט שלכם.
שאלתי חברה שלי שהיא פיזיקאית שחוקרת את תורת המיתרים
אם היא הייתה מעוניינת במה שנוכל ללמוד ב -LHC.
והיא אמרה, "לא, לא ממש."
אני אמרתי, "למה לא?", והיא אמרה, "כי זה קשור רק ליקום שלנו
ואתם יודעים –"
אז במובן מסוים זו שיחה מאוד צנועה,
אני מדבר רק על היקום שלנו כאן, טוב.
אז הרשו לי לתת לכם קצת רקע.
עכשיו יש לנו משהו שאנו מכנים המודל הסטנדרטי של פיזיקת חלקיקים
ונדרשו בערך 100 שנים להרכיב את זה,
הרבה מהפיזיקה התיאורטית היה צריך להתפתח,
חלקיקים תת-אטומיים רבים היו צריכים להתגלות.
וזה באמת משהו כמו טבלה מחזורית חדשה
של החלקיקים הכי יסודיים שבנינו.
כך זה נראה.
היה זוכה פרס נובל מפורסם
שהבזיק בשקופית זו בשלב מסוים ואמר,
לאחר עשרות על עשרות שנים של מחקר, ומיליארדי דולרים.
"זה כל מה שאנחנו יודעים."
אבל במובן מסוים זה טוב, זה מה שאנחנו רוצים.
היינו רוצים למצוא הסבר בסיסי מאוד פשוט של היקום.
ומה שגילינו הוא שישנם שלושה סוגי דורות
של חלקיקים כאלה, קווארקים, ולפטונים,
הם פרמיונים, זה אומר שיש להם ספין חצי שלם
אינכם צריכים לדאוג בקשר לזה
והדברים האלה, חלקיקים אלה, הם למעשה מה שיוצר מבנה,
בונה את האטומים, ודברים מעין אלו,
ואז יש חלקיקים שנושאים את הכוח,
סוג של משהו שמדביק חלקיקים אחרים ביחד, פשוט מאוד,
ויש כאן פיסת מפתח, את הפיסה השניה עדיין לא מצאנו.
אז הרשו לי להראות לכם את זה שוב-
זהו אחד ההישגים הגדולים של מדע המאה ה-20.
זה מבט על אותם החלקיקים,
אבל אתם יכולים לראות המסה שלהם היא על סקאלה לוגריתמית,
כך שיש הבדל גדול למדי בין הקל ביותר לכבד ביותר
אולי פקטור של מיליון.
למעשה אנחנו רק רואים את החלקיקים אלה,
אלה יוצרים את הפרוטונים, לדוגמה, ואת האטומים.
אבל כל האחרים מתברר שהם, למרות שאנחנו לא רואים אותם,
חיוניים מאוד לאיך היקום בנוי
ואיך הכל פועל ולכן אנו עושים את מה שאנו עושים, ואני אחזור על זה.
יש חלק חסר אחד. וזה חלקיק היגס.
לפחות היה חסר.
כאן תוכלו לראות את מסות הקווארקים, החל מהזעיר ביותר ועד לגבוה מאוד,
ואנחנו לא יודעים למה.
זה אחד הדברים שאנחנו רוצים להבין.
טוב, אז מה זה אותו חלקיק היגס?
אז בעוד שאנחנו עסקנו בפיתוח.
תיאוריה מודרנית זו של כוחות היסוד
בכיוונים האלה, איכשהו נתקלנו במכשול.
החלקיקים שנושאים את הכוחות
חייבים להיות נטולי מסה, ידענו את זה מהמשוואות שלנו,
אבל נראה היה שהנתונים מראים אחרת.
ולמעשה לא הבנו למה חלקיקים כלשהם צריכים שתהיה להם מסה
או מה היתה מסה לצורך העניין.
עכשיו חלקיקים נטולי מסה, הם נעים במהירות האור, טוב.
וכך תיאורטיקנים באו עם רעיון מחוכם:
נניח שיש שדה כוח שממלא את היקום
שאיכשהו מאט חלקיקים אל מתחת למהירות האור.
שלמעשה יתן להם מסה בעצם.
אז, למעשה, כמו שקודמי אמר, יש לכם משהו כמו זה.
יש לכם שדה זה שממלא את היקום,
וכשחלקיקים עוברים דרכו, הם איכשהו נלכדים בתוך זה.
חלק יותר מאחרים.
וכך הם נעשים מסיבים, הם למעשה עוברים תהליך של האטה.
וזה מה ששדה היגס הוא.
אז מה ההבדל בין שדה לחלקיק?
כאן המקום שזה נהיה קצת נוגד-אינטואיציה
וקשה מאד להבין זאת מבלי ללמוד את תורת השדות הקוונטית.
אבל לשדות יש חלקיקים שקשורים אליהם;
אנחנו קוראים להם שדה קוונטים, ממכניקת הקוונטים,
והם נושאים את הכוח של שדה זה.
חלקיקים פועלים למעשה באופן אינטראקטיבי על ידי החלפת נשאי כוח אלה.
וכאן, לדוגמה, אני נותן לכם מקרה מאוד פשוט,
שבו יש לנו אלקטרונים
שלמעשה דוחים זה את זה על ידי החלפת פוטון
אז כך הכוחות פועלים.
יש דרכים אחרות, תהליכים אחרים,שהם הרבה יותר מורכבים
והם הופכים למאוד נוגדי-אינטואיציה אבל זוהי דרך טובה להסתכל על הדברים.
עכשיו תורת השדות הקוונטית הזכרתי –
הבסיס כאן הוא שאנרגיה ומסה שווים.
אז, דברים מוזרים עשויים לקרות, למעשה, גם, בתורת שדות קוונטית.
יכול להיות לכם חלקיק ואנטי-חלקיק
שיצוצו מתוך מרחב ריק.
משהו כזה
כאן יש לכם 2 קווארקים עליונים, ואז הם יכולים להיעלם חזרה לשם.
זה נקרא תנודה קוונטית, ואלו הם חלקיקים וירטואלים.
זה נשמע קצת כישופי אבל זה למעשה ממש קריטי
לכל דבר שאנו מבינים.
ויש לו השלכות מרחיקות לכת.
אז, למעשה מתברר שמבנה היקום,
בגלל חלקיקים וירטואלים אלה שנמצאים בכל מקום,
תלוי בחלקיקים שאינם קיימים במובן המקובל.
כמה מהם היו קיימים קודם לכן,
כאשר היקום היה הרבה יותר חם, והרבה יותר צעיר.
וזו הסיבה שבגללה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים, אנחנו מנסים למצוא את החלקיקים האלה
כדי להבין כיצד הם משפיעים על היקום שלנו.
הנה למשל אירוע, תצוגה של אירוע,
של חלק מהקווארקים העליונים הראשונים שאי פעם נראו,
בשנות התשעים בפרמילאב.
אז, מה גורם לנו להיות כל-כך בטוחים שחלקיק היגס זה צריך להיות קיים?
ובכן, לתיאוריה יש השלכות מאוד צפויות.
למשל, היא צופה שנשאי כוח כבד מאד אלה
של הכוח הגרעיני החלש,
חלקיקי ה-W וה-Z.
ל-W צריכה להיות מסה של 80 GeV .
עכשיו ליחידה זו אני עוד אחזור בעוד שנייה.
ה-Z צריך מסה של בערך 91 GeV
ולפרוטון יש מסה של 0.9 GeV .
אז, חלקיקים אלה כבדים הרבה יותר מהפרוטונים,
למרות שהם הרבה יותר קטנים.
עכשיו, כאשר הם נוצרים, הם מאוד לא יציבים
והם מתפרקים באופן כמעט מיידי.
ואנחנו יכולים לראות את העקבות של מוצרי ההתפרקות
ואנחנו יכולים לראות מרבצי אנרגיה ממוצרי ההתפרקות בגלאים שלנו,
ואנחנו יכולים להשתמש באלה כדי לשחזר את המסה של החלקיק המקורי
או רבות מתכונותיו האחרות.
אז הנה, לדוגמה, מה אנו צופים שהיינו רואים
לו חיפשנו חלקיקי Z מתפרקים למואונים.
אם אתם סופרים את מספר האירועים בערכי מסה שונים,
הייתם מצפים למצוא שיא.
כך נראית תהודה של חלקיק,
שיא במסה של 91.1.
ואז יש איזשהו רקע מדברים אחרים.
עכשיו הרשו לי להראות לכם מה שראינו למעשה- זהו מה שאנחנו רואים.
הנקודות השחורות מראות את המידות שלנו.
אז ה- Z וה- W היו בדיוק כפי שצפינו שהם יהיו,
וזה באמת גרם לנו לקחת את הרעיון הזה של ההיגס מאוד ברצינות.
עכשיו יש קשרים בסיסיים בין חלקיקים
וכאן זה נעשה מעניין.
כל חלקיקי היסוד למעשה נמצאים באינטראקציה זה עם זה כל הזמן.
באמצעות אינטראקציות וירטואליות מהסוג שהזכרתי.
אז המסה של חלקיק W, למשל, תלויה הרבה במסה
של הקווארק העליון, ומעט במסה של ההיגס.
וזה באמצעות סוג כזה של תהליך
W יכול להתפרק לקווארק עליון ולקווארק תחתון,
ואז אלה יכולים להתמזג יחד חזרה ולשוב להיות W.
W יכולים להקרין היגס, ולקלוט אותו מחדש ולהפוך ולהיות שוב ל-W.
דברים אלה קורים כל הזמן.
בעיקרון הזהות של כל החלקיקים האלמנטריים האלו
אינה באמת ניתנת להפרדה ממה שהיא יכולה להיות, או להתפרק לתוכה.
וזה האופן שבו היקום עובד ברמה מאוד מאוד בסיסית.
איך זה אפשרי? ובכן, הנה דרך טובה כיצד לדמיין. את זה.
הואקום של המרחב-זמן הוא באמת מקום מאוד מעניין.
תארו לעצמכם שיש לכם סוג של מארג בלתי נראה,
שמסווה את כל החלקיקים שיכולים להתקיים
ומקודד כיצד הם יכולים לקיים אינטראקציה.
זה באמת מה שמרחב-זמן הינו
לא כל דבר יכול לקרות במרחב-זמן, רק סוג זה של דברים
חלקיקים וירטואלים אלה תמיד מחכים
להזדמנות לקיים אינטראקציה עם חלקיקים אמיתיים.
אז אם אתם מספקים מספיק אנרגיה באזור קטן מאוד,
אתם יכולים למשוך חלקיקים מהאריג הזה אל המציאות שלנו.
ובמידה מסוימת זה בדיוק מה שאנחנו עושים.
למעשה אם האנרגיה הוא גדולה דיה, נוכל למשוך חלקיקים
שהם מאוד כבדים, שמעולם לא ראינו לפני כן.
ואלה הם המפתחות להבנת הקוד הבסיסי של היקום שלנו.
אז, איך אתם מקבלים הרבה אנרגיה בנקודה קטנה אחת?
טוב, אנו עושים זאת בעזרת מה שנקרא: "מאיץ ההדרון הגדול".
הרשו לי להראות לכם, יש לי תמונה יפה של זה.
בעיקרון יש לנו טבעות של מגנטים שממקדות את האלומות ומפיצות אותן.
בכל פעם שהן מסתובבות. אנחנו מאיצים אותן קצת בעזרת שדה חשמלי.
ואז כאשר הן נעשות מספיק אנרגטיות אנחנו מעבירים אותן לטבעת אחרת שהיא גדולה יותר,
אנחנו יכולים להאיץ את החלקיקים לאנרגיות אפילו גבוהות יותר
ואז לבסוף לדבר צהוב זה שהוא מאיץ ההדרון הגדול.
וזה מראה לכם את קנה המידה של הדברים, 100 מטר מתחת לאדמה.
לקח זמן רב לצבוע את הפסים האלה, דרך אגב.
והנה מבט אחר של זה,
וכעת באפשרותכם לקבל מעט תחושה עד כמה שהוא גדול, כי אתם יכולים לראות
נמל התעופה של ז'נבה, שם, זו באמת מכונה די ענקית.
וזה כל כך ענק כי החלקיקים מואצים
לאנרגיות גבוהות כאלה שהמגנטים
מוגבלים עד כמה טוב הם יכולים להשאיר אותם על המסלול.
אז אנחנו צריכים לבנות מכונה גדולה מאוד, ושם יש לנו ארבעה ניסויים.
על שניים מהם אספר מעט היום: הניסויים שלי ב- CMS,
או ניסוי שאני נוטל בו חלק, איני הבעלים שלו, ו ATLAS.
אבל יש כמה אחרים, LHCb, ו-ALICE
שמוקדשים מאוד לדברים מאוד ספציפיים, ולא אכנס לתוך אלה.
זה קצת כמו שוקולד שוויצרי; אני אתן לכם לחשוב על זה לרגע.
המגנטים של ה- LHC ששומרים על החלקיקים על המסלול שלהם,
מאחסנים כמות עצומה של אנרגיה.
למעשה, זה מספיק כדי להמיס 12 טונות נחושת,
זו כמות האנרגיה שיש במגנטים
זו האנרגיה הקינטית של A380 ב-700 קמ"ש.
כמה אנרגיה מאוחסנת בקרניים בפועל?
ובכן, זה שווה ערך ל- 90 ק"ג של TNT או 15 ק"ג של שוקולד.
אני מתערב שלא ידעתם שבשוקולד יש יותר קלוריות מאשר ב-TNT.
בסדר, עכשיו הרשו לי לספר לכם על הניסויים.
הניסויים הם מאוד גדולים
מכיוון שאנחנו גורמים לפרוטונים האלה להתנגש באנרגיה ממש גבוהה.
דברים יכולים להופיע באנרגיה גבוהה מאוד, ואנחנו רוצים למדוד את הדברים האלה.
עלינו לבנות ניסויים מאוד, מאוד גדולים
כדי להיות מסוגלים לכופף את מסלולי החלקיקים בשדות מגנטיים
ולמעשה למדוד את התנע שלהם.
אז הנה ATLAS ואני אראה לכם איך זה היה נראה בעת שנבנה,
זה 30 קומות מתחת לקרקע
ושם אתם רואים אדם עומד בתוך זה.
עכשיו הרבה מתמלא כאן למעשה
ואני אראה לכם למעשה בעזרת CMS מעט יותר.
ATLAS הוא בדיוק כמו CMS במובן שכ-40 מדינות מעורבות כאן.
מאות מוסדות ואלפי פיזיקאים.
אז CMS, זהו הניסוי שאני עומד בראשו כרגע.
היינו צריכים לבנות את זה על פני השטח, ואז להנמיך אותו.
והחתיכה שכאן, החלק המרכזי של הניסוי.
שוקלת כ-2000 טונות
והיה צריך להורידה לעומק 30 קומות בעזרת רק, אם תסתכלו לשם,
היה לנו מרווח של 7.6 ס"מ, אז זה היה לא פשוט לעשות את זה.
וכאן, זה קובע את קנה המידה, אם תחזרו לתמונה זו,
אתם רואים את המגנטים, שקשה לתאר עד כמה מגנט סולנואיד זה הוא ענק,
אם תבואו לכאן תוכלו לראות, זה ממש גדול, זה המגנט הגדול ביותר שנבנה אי פעם.
אנחנו גם מיחזרנו כמה דברים כדי לבנות,
למעשה תרמילים ישנים מהצבא הרוסי,
הפכו להיות חלקים של הניסוי שלנו.
וכאן אני מראה מה קורה כשאנחנו מכניסים את מערכת האיתור המרכזית.
טוב, ואז זוהי התמונה שהראיתי בהתחלה,
זה כאשר הגלאי היה מוכן לסגירה
זה למעשה קו האלומה כאן – טוב?
וזה המקום אליו הפרוטונים הולכים ואז הם מתנגשים
במרכז של הגלאי שהוא כאן קצת משמאל.
טוב, הרבה אנשים מעורבים בזה,
אלה רק 1/8 מהאנשים שהיו מעורבים בניסוי ה-CMS.
וכפי שהמנחה שלפני הזכיר
כ- 4000 אנשים היו מעורבים בסה"כ.
טוב, אז איך אנחנו משחזרים את מה שקורה במקרה של התנגשות?
כך הגלאי נראה בסופו של דבר-
ואתם מבחינים שדי הרבה צילינדרים מעורבים.
ואם אני ממיר זאת לתרשים אתם יכולים לראות את זה.
כל הצילינדרים השונים הם סוגים שונים של גלאים
שמזהים מאפיינים שונים של החלקיקים כשהם עוברים דרכם.
וכאשר אנו מסכמים את כל המידע מכל הרבדים השונים,
אנו יכולים לומר אם הם פיונים, מואונים, קאונים, וכו '.
וכך נוכל לשחזר את הדברים האלה.
עכשיו אנחנו גורמים להתנגשות של שתי אלומות אלה של פרוטונים, כפי שציינתי,
לכל אלומה יש 1380 אשכולות, בכל אשכול יש 160 מיליארד פרוטונים.
המון מספרים, הם מתנגשים ב-4 מקומות שונים.
ובכל פעם הם שהם עוברים,
למרות שיש 160 מיליארד פרוטונים בתוך כל קבוצה,
מקבלים רק 20 או 30 זוגות של פרוטונים שמתנגשים.
ובדרך כלל מה שקורה זה, שהם פשוט מתפרקים.
הפרוטונים מתפרקים, הקווארקים עפים החוצה,
ואתם יוצרים חלקיקים חדשים, אבל זה לא מאוד מעניין.
אבל לפעמים, זה נהיה מעניין מאוד.
הרשו לי להראות לכם אירוע פשוט, זה האירוע הראשון שלנו בעידן של 2012,
וזה אירוע אמיתי, כל מה שאתם רואים עכשיו הוא סימולציה,
אבל תראו כיצד האירוע באמת נראה כששתי קבוצות עוברות -
הנה 30 זוגות פרוטונים שעפים,
ואלו הן המסילות של החלקיקים שיוצאים,
והכחול מייצג מאגרי אנרגיה
בחלק של מדידת האנרגיה בניסוי.
בסדר, סיימנו, קדימה.
אה טוב, אני לא יכול לראות. נדלג על זה.
אה, טוב מאוד. עכשיו, אם שני קווארקים בפנים פוגעים מאד חזק,
ניתן לקבל כל כך הרבה אנרגיה, שאפשר לייצר משהו ממש מעניין.
כאן אני מראה למשל תרשים של שני קוורקים באינטראקציה,
יוצרים גלואון אנרגטי מאוד, ואז דועכים לקווארקים עליונים.
כעת, לא ראיתם כאלה תרשימים בעבר,
אבל אם הייתי מראה לכם את המסות המעורבות,
זה כמו לזרוק 2 כדורי פינג פונג אחד על השני,
ולקבל 2 כדורי באולינג יוצאים החוצה.
מאחר והקווארקים העליונים הם הרבה יותר מסיבים.
הרשו לי להראות לכם ההתנגשות של עופרת-בעופרת, זה פשוט כיף.
עכשיו אנחנו משליכים 2 אטומים של עופרת אחד על השני,
אז יש לכם 400 פרוטונים וניוטרונים מתנגשים.
וכך זה נראה.
אז, אנחנו לעתים קרובות מדברים על גלאים אלה כעל משהו כמו מצלמה.
יש להם כ- 80 מיליון פיקסלים, אבל הן אינן מצלמות רגילות.
הן מצלמות עד 40 מיליון תמונות לשניה, שזה די קשה לעשות,
והתמונות הן תלת מימדיות ברמת דיוק גבוהה מאוד.
דיוק ברמה של מיקרון אחד.
והגלאים שהם במשקל של כ-7000 וכ-14000 טון כל אחד
אינם מאד ניידים.
כמה מן האתגרים שבפנינו הם שההתנגשויות האלה מתרחשות לעתים קרובות מאוד.
כרגע בתדירות של כ- 16 מיליון לשנייה
והדברים שאנחנו מחפשים הם באמת נדירים.
אז אירועי ההיגס שאנחנו מחפשים, חלקם מופיעים אחת ל- 1 טריליון.
אז עלינו לפעול לאורך זמן רב, ללא הפסקה מסביב לשעון,
ויש לאסוף הרבה מאד התנגשויות.
אנו שומרים כ-1000 מ-16 מיליון אלו בכל שנייה
ואלה עדיין הרבה נתונים, למעשה.
למעשה אנחנו בסופו של דבר מסיימים עם כ- 22 פטה-בייט לשנה,
פטה-בייט, לדעתי, זה מיליון ג'יגה-בייטים, נכון?
אז, יש טונה של מידע, אנחנו צריכים להעביר אותו בכל רחבי העולם,
בעיקרון כדי לעבד את זה, כי זה יותר מדי.
כדי לשמור במקום אחד. אז זה יוצא ל- 34 מדינות,
כ-100,000 מחשבים מעורבים בכך.
טוב, אז אני הולך להראות לכם את החיפושים אחר ההיגס סוף סוף.
הנה אירוע היגס, אנחנו חושבים,
או מועמד אפשרי, ומה שאתם רואים,
הם המון מסלולי אנרגיה נמוכה. זוהי פסולת מהפרוטונים המתפרקים.
זה לא מאוד מעניין, אבל שמתם לב -ל-2 המוטות הגדולים האדומים האלה, בסדר?
אלה הם למעשה 2 פוטונים שיוצאים לצדדים;
הם מאוד, מאוד אנרגטיים-
זהו אירוע נדיר מאוד וזה מה שאנו מחפשים.
חלקיק היגס יכול להתפרק ל- 2 פוטונים והם ייראו כמו משהו כזה.
אבל יש המון דרכים אחרות ליצור שני פוטונים
ואז אתם בסופו של דבר אתם מסיימים עם רקע של אירועים
שהוא מאד חלק כמו זה.
אבל, אם מוצאים עודף במקום של מישהו בערך מסה מסוים, בסדר-
זה סימן לאפשרות של חלקיק חדש.
ולמעשה הבליטה הקטנה הזאת היא רק כמה מאות אירועים, בסדר-
זה עודף שמתייחס לכמה מאות אירועים,
ב- 125 GeV – וכמה התנגשויות נצרכו כדי למצוא אותו?
ובכן, זה לקח עשר בחזקת חמש עשרה.
זה לקח הרבה זמן להריץ זאת
והרבה ניפוי של הנתונים כדי למצוא את החבר'ה האלה.
אבל הבליטה הקטנה הזאת, למעשה, באמת מייצגת תגלית גדולה.
כאן ב- ATLAS אנו רואים סוג שונה של אירוע שאנחנו מחפשים,
ההיגס יכול גם להתפרק לשני חלקיקי Z, הזכרתי את אלו בעבר,
והם יכולים להתפרק לאלקטרונים, כמו גם למואונים,
וזה אירוע עם 4 אלקטרונים.
אתם משחזרים את חלקיקי ה-Z ואז אתם משחזרים את מה שאתם מקבלים מ-2 ה- Z
ומוצאים, למעשה, הרבה דברים. שהייתם מצפים למצוא.
זוהי תצוגה קשה לקריאה וישנם המון נתונים שתואמים את הציפיות,
אבל יש מקום אחד שבו הנתונים הם הרבה מעל לציפיות,
בסביבות 150, 125, ואם אתם מסתכלים על CMS
בסולם המוגדל, אנו גם רואים עודף ב-125,
אז סימנים מעידים קטנים אלה,למעשה,
הם אלה שמספרים לנו שיש לנו משהו חדש
ורק התחלנו לראות זאת מתגלה.
זה ממש, ממש חדש. הם מצביעים על תגלית גדולה.
שני הניסויים רואים עודפים במסה של 125
במספר ערוצים שונים. ישנם כמה שלא הראתי לכם.
ולאחר מחקרים מורכבים מאוד, ובדיקות מאוד זהירות
שנמשכו חודשים ושהיו מעורבים בהן מאות על מאות של אנשים,
הכל תמך בזה – אנחנו יודעים שזה לא משהו שראינו בעבר.
הכל עקבי עם מה שצפוי עבור ההיגס
והמשמעות הסטטיסטית היא נאותה כדי לטעון לתגלית.
אבל זוהי באמת רק ההתחלה.
הנה השער של הפרסום
עם שתי התוצאות שפורסמו בחודש יולי.
אלה היו 48 שנים – ונשארו לי רק שתי שקופיות –
מאז שניבאו את הדגם הסטנדרטי של בוזון היגס.
אלו היו 20 שנים בהן תכננו
ובנו את המאיץ ואת הניסויים המאוד מורכבים האלה
הניסויים המורכבים ביותר שנבנו אי פעם בהיסטוריה של הפיזיקה.
3 שנים נדרשו כדי לרכוש את הנתונים
ובאמת נדרש דור של מאמץ אינטנסיבי של אלפי
פיזיקאים, מהנדסים וטכנאים כדי שזה יתאפשר.
אז מה הדבר הבא?
ובכן, אנחנו חייבים להבין מה זה.
אנחנו די בטוחים שזה ההיגס, אנחנו בטוחים. שזה היגס, היה עלי לומר,
אבל אנחנו חייבים ללמוד את תכונותיו, כי יש סיכוי
שזה לא מודל ההיגס הפשוט והסטנדרטי.
שבמקרה כזה יש לנו סוג של מהפכה,
שיכולה לעזור לנו להבין הרבה דברים.
ושתוכל לקחת אותנו לגבולות חדשים, למעשה.
אז המשיכו לעקוב.
(מחיאות כפיים)