Tip:
Highlight text to annotate it
X
פרק I אין אף אחד שמאלה
כאשר מרי לנוקס נשלח Misselthwaite מנור לחיות עם כולם אמר דודה
היא הייתה הילדה הכי נעים למראה ראתה אי פעם.
זה היה נכון, מדי.
היו לה פנים קצת רזה רזה גוף קטן, שיער בהיר דק חמוץ
הביטוי.
שערה היה צהוב, פניה היו צהובים, כי היא נולדה בהודו
ואת תמיד היה חולה בצורה זו או אחרת.
אביה החזיק מעמד תחת ממשלת האנגלית תמיד היה עסוק
וחולה בעצמו, ואמא שלה היתה יופי שטיפלו רק ללכת
הצדדים לשעשע את עצמה עם הומואים.
היא לא רצתה ילדה קטנה בכלל, כאשר מרי נולדה היא הושיטה לה על
לטיפולה של איה, שהיה עשוי להבין שאם היא רוצה לרצות את
ממ סאהיב היא חייבת לשמור את הילד מן העין ככל האפשר.
אז כשהיא היתה חולנית, תינוק עצבני, קצת מכוער שהיא שמרה את הדרך,
וכשהיא הפך חולני, דבר עצבני, דידה שהיא שמרה את הדרך
גם.
היא לא זכרה שראתה קירבה דבר מלבד את פניהם האפלים של איה שלה
המשרתים הילידים אחרים, כפי שעשו תמיד צייתו לה ונתן לה בדרכה שלה
בכל דבר, כי היה סאהיב ממ
תכעס אם היא מוטרדת על ידי אותה בוכה, עד שהיא היתה בת שש
היא היתה כמו עריץ ואנוכי חזיר קטן כמו פעם חי.
האומנת האנגלייה צעירים שבאו ללמד אותה לקרוא ולכתוב אהב אותה כל כך
הרבה כי היא ויתרה על מקומה בתוך שלושה חודשים, וכאשר האומנות האחרות באו
לנסות למלא אותו הם תמיד הלכו בתוך זמן קצר יותר מאשר את הראשון.
אז אם מרי לא בחרה באמת רוצים לדעת איך לקרוא את הספרים היא לא היתה
נודע לה מכתבים בכלל.
בוקר אחד, חם להחריד, כשהיתה בערך בת תשע, היא מתעוררת תחושה
מאוד לחצות, והיא הפכה חוצה עדיין כשראתה את העבד שעמד על ידי
מיטתה לא היה לה איה.
"למה באת?" אמרה האשה הזרה.
"אני לא אתן לך להישאר. איה שלי שלח לי. "
האישה נראתה מפוחדת, אבל היא רק גמגם כי איה לא יכול לבוא
כאשר מרי זרקה את עצמה לתוך תשוקה היכו ובעטו בה, היא נראתה רק יותר
מפוחד חזר שזה לא היה
אפשרי איה לבוא מיסי סאהיב.
היה משהו מסתורי באוויר באותו בוקר.
שום דבר לא נעשה על מנת הרגיל וכמה המשרתים הילידים נראה
חסר, בעוד אלה אשר מרי ראה או מיהר וחמק על פניהם אפר ומפוחד.
אבל אף אחד לא יגיד לה כלום ואת איה שלה לא הגיע.
היא נותרה למעשה לבד בבוקר המשיך, ולבסוף נדדה אל
הגן והחל לנגן בכוחות עצמה מתחת לעץ ליד המרפסת.
היא העמידה פנים שהיא עושה ערוגת פרחים, והיא תקועה גדול ארגמן היביסקוס
פריחת לתוך ערימות קטנות של אדמה, כל הזמן גדל יותר וכועס יותר
ממלמלת לעצמה דברים שהיא
אומרים השמות שהיא תתקשר סיידי כשחזרה.
"חזיר! חזיר! בתו של חזירים! "היא אמרה, כי להתקשר חזיר יליד הוא הגרוע ביותר
העלבון מכולם.
היא היתה שחיקה שיניה אומר את זה שוב ושוב כששמעה אותה
האם לצאת במרפסת עם כמה אחד.
היא היתה עם גבר צעיר הוגן עמדו ושוחחו יחד מוזר נמוך
קולות. מרי ידעה הצעיר הוגן שנראה
כמו ילד.
היא שמעה שהוא היה קצין צעיר מאוד שבא רק מאנגליה.
הילד הביט בו, אבל היא נעצה ביותר אל אמה.
היא תמיד עשתה את זה כשהיא היתה לי הזדמנות לראות אותה, כי ממ סאהיב - מרי
נהגו לקרוא לה לעתים תכופות יותר מאשר כל דבר אחר - היה כל כך גבוה, אדם רזה, יפה
ולבש בגדים יפים כאלה.
השיער שלה היה כמו משי מתולתל והיא אף קטן ועדין שנראה
בז דברים, והיו לה עיניים לצחוק גדול.
כל הבגדים שלה היו דקים צפים, ומרי אמרו כי הם "מלאים תחרה".
הם נראו מלאות של תחרה מתמיד הבוקר, אבל עיניה לא היו צוחקים
כל.
הן היו גדולות מפחד והרימה בתחינה אל פנים קצין הילד הוגן.
"האם זה כל כך רע? אה, זה? "
מרי שמעה אותה אומרת.
"נורא," האיש הצעיר ענה בקול רועד.
"נורא, גב 'לנוקס. אתה צריך ללכת הגבעות two
לפני כמה שבועות. "
סאהיב ממ פוכרת את ידיה. "אה, אני יודע שאני צריך!" היא קראה.
"אני רק נשאר ללכת למסיבה כי ערב טיפשי.
איזה אידיוט הייתי! "
באותו רגע כזה רעש חזק של יללות פרצה מן המשרתים "
רבעים כי היא תפסה בזרועו של הצעיר, ומרי עמדו רועדים ועד ראש
ברגל.
היללה נעשה פראי ופראי. "מה זה?
מה זה? "התנשפה גברת לנוקס.
"אחד יש מת," ענה הקצין ילד.
"לא אמרת את זה פרצה בין עבדיך".
"לא ידעתי!" קרא סאהיב ממ.
"בוא איתי! בוא איתי! "והיא הסתובבה ורצה אל
את הבית.
לאחר מכן, דברים מחרידים קרה, ואת המסתורין של הבוקר היה
הסבירה מרי.
הכולרה שפרצה בצורה קטלנית ביותר שלו אנשים מתו כמו
זבובים.
איה נלקח חולה בלילה, וזה היה בגלל שהיא מתה רק
המשרתים יילל בבקתות.
לפני למחרת שלושה משרתים אחרים מתו ואחרים ברחו ב
טרור. היתה פאניקה בכל צד, ולמות
אנשים בכל הביתנים.
במהלך הבלבול ואת המבוכה היום השני מרי הסתירה את עצמה
המשתלה ו נשכח על ידי כולם.
אף אחד לא חשב עליה, אף אחד לא רצה אותה, דברים מוזרים קרו מהן היא
לא ידעו דבר. מארי בכתה לסירוגין וישנה דרך
את השעות.
היא ידעה רק אנשים שהיו חולים כי היא שמעה מסתורי ומפחיד
נשמע.
פעם היא התגנבה לחדר האוכל ומצא אותו ריק, אם כי סיים חלקית
ארוחה על השולחן והכיסאות וצלחות נראה כאילו הם נדחפו בחופזה
בחזרה כאשר הסועדים קם לפתע מסיבה כלשהי.
הילד אכל קצת פירות ועוגיות, ולהיות צמא היא שתתה כוס יין
אשר עמד כמעט מלא.
זה היה מתוק, והיא לא יודע איך זה היה חזק.
מהר מאוד זה גרם לה מנומנם מאוד, והיא חזרה לחדר הילדים שלה וסגרה
את עצמה שוב, מבוהלת ובוכה שמעה בבקתות ועל ידי הקול ממהר
כפות הרגליים.
היין גרם לה מנומנמת עד כדי כך שהיא בקושי הצליחה להחזיק את עיניה פקוחות, והיא שכבה
על המיטה שלה לא ידעו דבר יותר במשך זמן רב.
דברים רבים קרו בשעות בהן היא ישנה כל כך כבדה, אבל היא לא היתה
מופרע על ידי יללות וקול דברים מתבצעות פנימה והחוצה של
בונגלו.
כשהיא התעוררה היא שכבה ובהתה בקיר.
הבית היה דומם לחלוטין. היא מעולם לא ידעה שזה יהיה כל כך שקט
לפני.
היא שמעה גם קולות ולא צעדים, ותהיתי אם כל אחד קיבל גם את
כולרה וכל הצרות נגמר. היא תהתה גם מי ידאג
לה עכשיו איה שלה היה מת.
לא יהיה איה חדשה, ואולי היא היתה יודעת כמה סיפורים חדשים.
מרי היה עייף למדי של הישנים. היא לא בכתה בגלל אחות שלה מתה.
היא לא היתה ילדה חיבה מעולם לא היה אכפת במיוחד עבור כל אחד.
הרעש ממהר על והיללות על הכולרה הפחיד אותה,
היא הייתה כועסת כי אף אחד לא נראה זוכרת שהיא היתה בחיים.
כולם היו יותר מדי בהלה לחשוב על ילדה קטנה שאף אחד לא אהב.
כאשר אנשים היו כולרה נדמה היה כי הם זכרו דבר מלבד עצמם.
אבל אם כל אחד קיבל גם שוב, ללא ספק אחד כמה יזכרו ויבואו להסתכל
בשבילה. אבל אף אחד לא הגיע, בעודה שוכבת ההמתנה
הבית נראה לגדול יותר ויותר שקט.
היא שמעה רשרוש משהו על המחצלת וכאשר היא הסתכלה למטה היא ראתה קצת
נחש מחליק לאורך מביט בה בעיניים כמו תכשיטים.
היא לא נבהלה, כי הוא היה דבר קטן ובלתי מזיק אשר לא יזיק
אותה הוא נראה ממהר לצאת מן החדר.
הוא החליק מתחת לדלת כשראתה אותו.
"כמה מוזר ושקט זה", אמרה. "זה נשמע כאילו אין אף אחד
בונגלו אבל אותי ואת הנחש ".
כמעט דקה לאחר מכן היא שמעה צעדים במתחם, ולאחר מכן על המרפסת.
הם היו צעדיו של הגברים, והגברים נכנסו בונגלו ודיבר נמוך
קולות.
אף אחד לא הלך להיפגש או לדבר איתם והם נראו לפתוח דלתות להסתכל
החדרים. "מה שממה!" היא שמעה קול אחד לומר.
"זה יפה, יפה אישה!
אני מניח את הילד, מדי. שמעתי שיש ילד, אף אחד לא
פעם ראיתי אותה. "
מרי עמדה באמצע הילדים כאשר הם פתחו את הדלת כמה
דקות מאוחר יותר.
היא הביטה דבר מכוער, קצת צלב היה מקמט את מצחו, משום שהיא מתחילה
להיות רעב מרגיש מוזנח מחפיר.
האיש הראשון שהגיע היה קצין גדול שראתה פעם לדבר איתה
אביו.
הוא נראה עייף ומוטרד, אבל כשהוא ראה אותה הוא כל כך נבהל שהוא כמעט
קפץ לאחור. "בארני!" הוא צעק.
"יש כאן ילד!
ילד לבד! במקום כזה!
רחמים עלינו, מי היא! "" אני מרי לנוקס, "אמרה הילדה הקטנה,
ציור עצמה בנוקשות.
היא חשבה שהאיש מנומס מאוד לקרוא בונגלו של אביה "מקום כזה!"
"נרדמתי, כאשר כולם היו כולרה ואני התעוררתי רק למעלה.
למה אף אחד לא בא? "
"זה ילד אף אחד לא ראה!" קרא האיש, פונה שלו
לוויה. "יש לה למעשה נשכח!"
"למה אני נשכח?"
מרי אמרה, רקעה ברגלה. "למה אף אחד לא בא?"
הצעיר ששמו היה בארני הביט בה בעצב רב.
מרי אפילו חשבה שהיא ראתה אותו קריצה עיניו כאילו לקרוץ הדמעות.
"ילד קטן ומסכן!", אמר. "אין איש שמאל לבוא."
זה היה באופן מוזר ופתאומי כי מרי התברר לה לא אבא
וגם אמא שמאל; כי הם מתו כבר נסחף בלילה, וכי
המשרתים הילידים כמה שלא מתו
גם עזבה את הבית מהר ככל שהם יכולים לצאת מזה, אף אחד מהם אפילו
לזכור שיש סאהיב מיסי. לכן המקום היה כל כך שקט.
זה היה נכון כי לא היה אף אחד בבונגלו אלא את עצמה ואת הקטן
רשרוש נחש.