Tip:
Highlight text to annotate it
X
אנחנו חיים בחברה
עם אובססיה למוזיקה.
אנחנו משתמשים במוזיקה לפולחן,
כדי לספר סיפורים,
כדי לחגוג,
כדי לעבוד,
להתעמל,
להביע את אהבתנו
ולפעמים את השנאה שלנו,
ואולי הכי חשוב,
כדי לרקוד.
וכמובן, שאנחנו מנגנים מוזיקה בעצמנו
בגלל ש... טוב, זה דבר נעים לעשות.
לפני אלפי שנים ביוון העתיקה,
בכל מה שקשור למוזיקה,
הדברים לא היו מאד שונים.
אולי היתה להם הלירה וטוניקות
במקום MP3 וג'ינס,
אבל ליוונים העתיקים היתה אובססיה
למוזיקה בדיוק כמו שלנו יש היום.
למעשה, מוזיקה היתה חלק כה חשוב
בחברה ביוון העתיקה
שזה גורם לנו להיראות רגועים בהשוואה אליהם.
כדי להבין באמת עד כמה מוזיקה היתה אינטגרלית
ליוונים ביוון העתיקה,
בואו נתחיל בהיכרות
עם חלק קטן מהמיתולוגיה שלהם.
במיתולוגיה היוונית,
האמינו שהיצירתיות של בני האדם
היתה תוצאה של השראה אלוהית
שהגיעה מקבוצה של אלות שנקראו המוזות.
בעוד מלומדים טענו לאורך השנים
כי יש בין 3 ל-13 מוזות,
המספר המקובל כיום הוא 9.
לכל מוזה אחריות משלה על תחום ספציפי
של מומחיות אמנותית,
החל משירה וריקוד
עד היסטוריה ואסטרונומיה.
אולי נראה משונה לקטלג
היסטוריה ואסטרונומיה כמשלח יד יצירתי,
אבל ביוון העתיקה האמינו שהדיסציפלינות האלו
היו יותר מסתם מקצוע בבית הספר.
אלו היו חותמות האיכות של תרבות
במה, שהיה בעיניהם,
עולם די ברברי.
מאדם מחונך ותרבותי
היה מצופה להיות מומחה
בכל ההיבטים של חשיבה יצירתית
שהמוזות נתנו להם השראה,
והאמצעי הנפוץ
ששימש להוראת הדיסציפלינות האלו,
ללמידה,
וההפצה שלהן
היה המוזיקה.
תבינו, אין זה מקרי
שהמילה מוזה דומה מאד
למילה מוזיקה.
זהו המקור של המילה.
שירה, בין אם זו שירת אהבה
שירה אפית אודות גיבור קוטל-דרקונים,
היתה מושרת בליווי מוזיקלי.
ריקוד ושירה, כמובן,
היו מלווים על ידי מוזיקה.
תאטרון תמיד היה צירוף
של המילה המדוברת ומוזיקה.
היסטוריה תוארה באמצעות שירה.
אפילו לימודי אסטרונומיה
היו קשורים לעקרונות פיזיקליים זהים
לאלו של הרמוניה מוזיקלית,
כמו האמונה שהחזיקו הוגים יוונים רבים
כי כל אחת מהפלנטות והכוכבים
יוצרים צליל ייחודי משלהם
בעוד הם נעים דרך היקום,
פורטים ומהדהדים כמו מיתר גיטרה עצום
באורך שנות-אור.
אולם, המוזיקה חדרה להיבטים אחרים של חייהם
ולא רק לחינוך.
ביוון העתיקה החשיבו מוזיקה
להיות הבסיס להבנה
של קישוריות בסיסית
של כל הדברים ביקום.
המושג הזה של חיבוריות
נקרא הרמוניה,
ומשם מגיעה המילה הרמוניה ("הרמוני" באנגלית).
מוזיקה שמשה כאמצעי לריפוי
לטיפול במחלות ותלונות פיזיות,
היוותה ליווי חיוני לתחרויות ספורט,
וכאמצעי לשמור על קצב של עובדים
בעודם עמלים על מטלות מונוטוניות או בזויות.
אחד היישומים החשובים ביותר
של מוזיקה בחברה היוונית העתיקה
מצויה באמונה
שמוזיקה יכולה להשפיע על האתוס של בן אדם.
זו מילה שאנחנו עדיין משתמשים בה היום,
אתוס הוא האמונה המנחה של אדם
או אתיקה אישית,
הצורה שבה אדם מתנהג
כלפי עצמו והאחרים.
הפילוסוף היווני אפלטון,
מהמפורסמים
והמשפיעים שבהוגים היוונים בזמנו,
טען כי למוזיקה יש השפעה ישירה
על האתוס של אדם.
סוגי מוזיקה מסוימים
עשויים לעורר אלימות באדם
בעוד אחרים יכולים להרגיע אותו
עד לערפול חושים נעים.
לדברי אפלטון,
רק סוג מסוים מאד של מוזיקה
היה בעל ערך לאתוס של אדם.
עלינו להאזין רק למוזיקה
שמקדמת אינטליגנציה,
משמעת עצמית,
ואומץ,
ויש להימנע מכל שאר סוגי המוזיקה.
יתרה מזאת, אפלטון הוקיע בלהט
כל מוזיקה שסטטה
ממוסכמות מוזיקליות מבוססות,
מחשש שאם לא כך
יוביל הדבר לביזוי
הסטנדרטים של התרבות,
ההשחתה של הנוער,
ולבסוף תוביל לאנרכיה גמורה.
בעוד החשש של אפלטון נדמה כקיצוני,
זהו הטיעון שהופיע בזמנים המודרניים
כדי להוקיע סגנונות מוזיקליים
כמו ג'ז, או פאנק, או ראפ.
מה אתם חושבים שאפלטון היה אומר
על המוזיקה שאתם מאזינים לה?
האם היא מועילה לאתוס שלכם,
או האם היא מורידה אתכם לרמה
של ברברי קשקשן ולא מוסרי?