Tip:
Highlight text to annotate it
X
אוקיי, תודה רבה!
אני האנה פריי, הילדה הרעה,
והיום אני שואלת את השאלה:
האם החיים באמת כאלה מסובכים?
יש לי רק תשע דקות כדי לתת לכם את התשובה.
אז מה שעשיתי זה לחלק את זה בצורה יפה לשני חלקים:
חלק ראשון - כן,
ולאחר מכן חלק שני - לא, או ליתר דיוק:
לא? אוקיי, אז דבר ראשון אני אנסה להסביר למה אני מתכוונת ב"מסובך".
אני יכולה לתת לכם הרבה מאוד הגדרות ומונחים פורמאליים,
אבל בצורה הכי פשוטה, כל בעיה או סיבוך
הוא משהו שאיינשטיין ועמיתיו לא יכולים לעשות.
אז בואו נדמיין, אם הכפתור יעבוד, נתקדם.
איינשטיין משחק סנוקר.
הוא בחור חכם, הוא יודע שכאשר הוא מכה בכדור הלבן
הוא יכול לכתוב לכם משוואה
ולהגיד לכם במדוייק היכן הכדור האדום הולך לפגוע בצדדים,
כמה מהר הוא ינוע ולאן הוא יגיע בסופו של דבר.
אם נשנה את קנה המידה מכדורי הסנוקר ונגדיל אותו לגודלה של מערכת השמש,
איינשטיין עדיין יוכל לעזור לכם, וודאי, הפיזיקה משתנה,
אבל, אם תרצו לדעת על המסלול שעושה כדור הארץ
סביב השמש, איינשטיין היה יכול לכתוב לכם משוואה
שתאמר לכם היכן יהיה כל אחד מהאובייקטים בכל נקודת זמן.
עם העלייה המפתיעה הזאת ברמת הקושי
איינשטיין יכול להכליל גם את הירח בחישוביו,
אבל ככל שנוסיף עוד ועוד כוכבי לכת, נאמר למשל, את מאדים ויופיטר,
הבעיה הופכת למסובכת מדיי בשביל שאיינשטיין יוכל לפתור אותה עם דף ועט.
בצורה מוזרה, אם במקום שיהיו לנו מספר קטן של כוכבי לכת
היו לנו מליוני אובייקטים,
אפילו מליארדים, הבעיה דווקא נעשית פשוטה הרבה יותר
ואיינשטיין יכול לחזור למשחק.
תנו לי להסביר לכם למה אני מתכוונת,
על ידי כך שנקטין בחזרה את סדרי הגודל לרמה המולקולרית.
אם תרצו להתחקות אחר מסלולה הבלתי צפוי של מולקולת אוויר בודדה,
אזי אין לכם תקוה,
אבל כאשר יש לכם מליוני מולקולות אוויר ביחד
הן מתחילות להתנהג בצורה שניתנת למדידה
ולחיזוי, ותודה לאל שהאוויר מתנהג בצורה כל כך צפויה
כיוון שאם לא כך, מטוסים היו נופלים מהשמיים.
אם מסתכלים בסקאלה גדולה יותר, בכל רחבי העולם, הרעיון
דומה עבור כל מולקולות האוויר.
זה נכון שאיננו יכולים לקחת טיפת גשם מסויימת
ולהגיד מהיכן היא באה והיכן היא תנחת
אבל אנחנו יכולים להגיד ברמה גבוהה של ודאות אם מחר הולך להיות מעונן.
זהו זה. בזמנו של איינשטיין זה הכי רחוק שהמדע הגיע.
יכולנו לעבוד על בעיות קטנות מאוד עם מספר מועט של אובייקטים,
עם אינטראקציות פשוטות, או שיכולנו להתמודד עם בעיות ענקיות
עם מליוני אובייקטים ואינטראקציות פשוטות.
אבל מה בנוגע לכל מה שנמצא באמצע?
ובכן, רק שבע שנים לפני מותו של איינשטיין
מדען אמריקאי בשם וורן וויבר העלה בדיוק
את הנקודה הזו. הוא אמר שהמתודולוגיה של המדע
עברה מקיצון אחד למשנהו
כשאיננה נוגעת בכל מה שנמצא בתווך.
כל האזור הזה שנמצא באמצע, שבו נמצאת כל המורכבות של המדע
ולזה אני מתכוונת כשאני מדברת על מורכבות.
למרבה הצער, כמעט כל בעיה שתחשבו עליה
שקשורה להתנהגות אנושית, נמצאת בתווך הזה באמצע.
לאיינשטיין אין מושג כיצד ליצור מודלים של תנועה של המון אנושי,
ישנם יותר מדיי אנשים שצריך להסתכל עליהם בצורה פרטנית
והם מעטים מדיי על מנת שנוכל להתייחס אליהם כמולקולות גז.
בנוסף, לאנשים יש נטייה מעצבנת
שלא לרצות ללכת אחד לתוך השני
מה שהופך את הבעיה לאפילו יותר מסובכת.
איינשטיין גם לא יכל להגיד לכם מתי תהייה הקריסה הבאה של הבורסה,
איינשטיין לא יכל להגיד לכם כיצד להילחם באבטלה,
איינשטיין אפילו לא יכל להגיד לכם
אם האייפון הבא יהיה הצלחה או כשלון.
אם כן, לסיכום החלק הראשון, נדפקנו לגמרי,
אין לנו כלים להתמודד עם החיים האלה בגלל מורכבותם הרבה.
אבל אולי יש תקווה, כיוון שבשנים האחרונות
אנחנו מתחילים לראות תחום חדש במדע
שמשתמש במתימטיקה על מנת ליצור מודלים של המערכות החברתיות שלנו
ואני לא מדברת רק על סטטיסטיקות וסימולציות ממוחשבות,
אני מדברת על כתיבת משוואות על החברה שלנו
שיעזרו לנו להבין מה קורה
באותה צורה שבה ניתן להבין את תנועתם של כדורי הסנוקר או חיזוי מזג האוויר.
כל זה הגיע כיוון שאנשים החלו להבין
שאנחנו יכולים לנצל אנלוגיות
בין המערכות האנושיות שלנו
ואלה של העולם הפיזיקאלי שמסביבנו.
דוגמא לבעיה ממש מסובכת
היא ההגירה ברחבי אירופה.
למעשה, מתברר שכאשר מסתכלים על כל האנשים ביחד
בצורה קולקטיבית הם מתנהגים
כאילו הם פועלים על פי חוקי הגרביטציה.
אבל בניגוד לכוכבי הלכת שנמשכים אחד לשני,
אנשים נמשכים לאזורים עם אפשרויות עבודה טובות יותר,
משכורת גבוהה יותר, איכות חיים טובה יותר ופחות אבטלה.
ובדומה לכך שאנשים מעדיפים לחפש אפשרויות שקרובות
להיכן שהם גרים, למשל מלונדון לקנט,
לעומת מלונדון למלבורן,
האפקט הגרביטציוני של כוכבי הלכת
מורגש הרבה פחות ממרחק.
דוגמה נוספת, בשנת 2008 קבוצה מ-UCLA
חיפשה דפוסים של נקודות חמות של פריצות בעיר.
העניין בפריצות הוא הרעיון של קורבנות חוזרים.
כך שאם יש קבוצה של פורצים שמצליחים לבצע שוד באיזור מסויים,
מה שהם יעשו זה שהם יחזרו לאותו איזור וימשיכו לשדוד בו,
תוך כדי שהם לומדים את מבנה הבתים, דרכי המילוט
ואמצעי האבטחה שנמצאים באיזור,
וזה ימשיך לקרות
עד שהתושבים המקומיים והמשטרה יגבירו את אמצעי האבטחה
ואז השודדים יעברו לאיזור אחר.
האיזון הזה בין השודדים והאבטחה
שיוצרים את הדינמיות הזאת של האיזורים החמים בעיר.
מתברר שזה אותו תהליך
שבו הנמר מקבל את החברבורות שלו,
רק שבמקרה של הנמר, לא מדובר בשודדים ואמצעי אבטחה,
זה התהליך הכימי
שיוצר את הדפוסים ומשהו שנקרא מורפוגנסיס.
למעשה אנחנו יודעים דיי הרבה על המורפוגנזה של החברבורות של הנמר.
אולי אנחנו יכולים להשתמש בזה על מנת לנסות ולזהות חלק מסימני האזהרה לאזורים המועדים לפריצות
ואולי ליצור אסטרטגיות טובות יותר ללחימה בפשע
ויש קבוצה כאן ב-UCL שעובדת
עם משטרת ווסט מידלנד כרגע על השאלה הזאת בדיוק.
אני יכולה לתת לכם המון דוגמאות כמו זאת, אבל
אני רוצה להשאיר אתכם עם אחת מהמחקר שלי
על המהומות בלונדון.
אני מניחה שאתם לא צריכים שאני אספר לכם על אירועי הקיץ שעבר
שבהם לונדון ובריטניה סבלו מהתקופה הקשה ביותר של
אלימות, שוד והצתות ב-20 השנים האחרונות.
זה מובן שכחברה אנו רוצים
לנסות ולהבין מה בדיוק גרם
למהומות הללו, אך בנוסף, אולי לצייד את המשטרה
באסטרטגיות טובות יותר על מנת להוביל לסיום מהיר יותר שלהן בעתיד.
אני לא רוצה לעצבן את הסוציולוגים שכאן,
אז אני לא יכולה לדבר על
המוטיבציות האישיות של מפגין
אבל כאשר מסתכלים על כל המפגינים ביחד,
בצורה מתימטית אפשר לחלק את זה לתהליך עם שלושה שלבים
וליצור אנלוגיות בהתאם.
השלב הראשון. בואו נגיד שיש לכם קבוצת חברים,
אף אחד מהם לא מעורב במהומות.
אבל אחד מהם עובר לייד חנות נעליים שבדיוק נבזזת
ונכנס פנימה ולוקח לו זוג נעליים חדש.
ואז הוא שולח הודעת טקסט לחברים שולח, ואומר להם,
"בואו תצטרפו למהומות." אז חבריו מצטרפים אליו,
ואז שניים מהחברים שולחים הודעה לחברים שלהם
שמצטרפים גם כן ומודיעים לחברים שלהם
וכך זה ממשיך.
זה אותו תהליך שבו וירוס מתפשט באוכלוסיה.
אם אתם חושבים על מגיפת שפעת העופות
לפני כמה שנים, ככל שיותר אנשים היו חולים,
יותר אנשים נדבקו והוירוס התפשט בקצב מהיר יותר
לפני שהרשויות הצליחו להשתלט על המצב.
זה אותו תהליך כאן.
בואו נגיד שיש לכם מפגין,
הוא מחליט שהוא הולך להפגין,
הדבר הבא שהוא צריך לעשות הוא לבחור מקום להפגין.
מה שאתם צריכים לדעת על מפגינים
הוא שהם לא מוכנים כל כך לנסוע רחוק
מהיכן שהם גרים אלא אם יש איזושהיא הפגנה "עסיסית".
(צחוק)
אפשר לראות כאן מהגרף
שחלק גדול מאוד מהמפגינים היו צריכים ללכת פחות מקילומטר
לאתר המהומות.
הדפוס נראה גם במודלים של התנהגות צרכנים והרגלי קנייה,
בקשר להיכן אנו הולכים לעשות קניות.
אז כמובן שאנשים מעדיפים ללכת לחנויות מקומיות
אבל יהיו מוכנים לנסוע קצת יותר רחוק
אם תהיה חנות עם מחירים ממש טובים.
באנלוגיה הזאת כבר השתמשו במספר מאמרים
בעיתונות הצהובה
שקראו למאורעות "קניות עם אלימות"
שדיי מסכם את הכל במונחים של המחקר שלנו.
אממ... או.. אני הולכת אחורה.
אוקיי, שלב שלישי. לבסוף, המפגין נמצא במקום המהומות
והוא רוצה להימנע מלהיתפס על ידי המשטרה.
המפגינים ינסו כל הזמן להימנע ממפגש עם המשטרה
אבל ישנו איזשהו בטחון הנובע ממספר מפגינים גדול, ומהצד השני
המשטרה, עם משאביה המוגבלים,
שמנסה להגן על חלק כמה שיותר גדול של העיר,
עוצרת מפגינים ככל שהיא יכולה על מנת ליצור אפקט של הרתעה.
למעשה, כפי שמתברר, המנגנון הזה בין שני הכוחות,
המפגינים והמשטרה
דומה ליחסים בין טורפים ונטרפים בטבע.
אתם יכולים לדמיין ארנבים ושועלים,
הארנבים מנסים להימנע מלפגוש בשועלים בכל מחיר,
בעוד השועלים מפטרלים באיזור
ומחפשים אחר הארנבים.
למעשה, אנחנו יודעים הרבה מאוד על הדינמיקה שבין טורף ונטרף,
אנחנו גם יודעים הרבה מאוד על דפוסי צרכנות
ואנחנו יודעים הרבה גם
על איך שווירוסים מתפשטים באוכלוסיה.
כך שאם ניקח את שלושת האנלוגיות הללו יחדיו וננצל אותן,
נוכל לבנות מודל מתימטי
של מה שבאמת קרה,
שמסוגל לשכפל את הדפוסים הכלליים
של המהומות עצמן.
ברגע שיהיה לנו מודל כזה, נוכל להשתמש בו כמו בצלחת פטרי
בכדי להניע דיונים באשר לאילו אזורים
בעיר מועדים יותר לפורענות מאזורים אחרים,
ובאילו טקטיקות משטרתיות כדאי להשתמש
במידה ואירועים כאלה יקרו שוב בעתיד.
אפילו לפני עשרים שנה, בניית מודלים מהסוג הזה
היה דבר שלא שמעו עליו מעולם, אבל אני חושבת
שהאנלוגיות הללו הן כלי חשוב בהתמודדות
עם בעיות בתוך החברה שלנו, ואולי,
בסופו של דבר יעזרו לשפר את החברה שלנו.
אז לסיכום: החיים הם מורכבים, אבל אולי
ההבנה שלהם לא חייבת להיות מורכבת כל כך.
תודה רבה!
(מחיאות כפיים)