Tip:
Highlight text to annotate it
X
פנדריל: ברוכים הבאים אל כיתת האמן של YouTube לקרן אנגלית.
אני קריסטין פנדריל,
ואני נגנית הקרן האנגלית הראשית
בתזמורת הסימפונית של לונדון.
היום אתן לכם כמה עצות
לגבי ההכנה של שני קטעי סולו תזמורתיים
לאודישן.
האחד הוא כנראה המפורסם ביותר בכל הרפרטואר,
פרק הלרגו מתוך "סימפוניית העולם החדש" מאת דבוז'אק,
והשני הוא הפתיחה של "הקרנבל הרומאי" מאת ברליוז.
לפני שאתחיל, הייתי רוצה רק לתאר
לכם את הכלי.
יש בלבול מסוים לגבי הקרן האנגלית.
יש לה שמות שונים בשפות שונות.
באמריקה, היא נקראת "קרן אנגלית",
ובאנגליה, היא נקראת "קור אנגלה".
הכלי אינו אנגלי ואינו קרן.
ויש הרבה תיאוריות על האופן שבו הוא קיבל את שמו...
אבל זו לא הסיבה שאני כאן.
מדובר בכלי ממשפחת האבובים,
ומשתמשים בו בלשונית כפולה
שמשמיעה קול קטן שכזה...
כמו של אבוב אבל גדולה יותר.
[סימפוניה מספר 9 של דבוז'אק]
הסולו הזה רק נראה פשוט.
התווים עצמם אינם קשים,
אבל אחד מהדברים הראשונים שצריך לחשוב עליהם
הוא היכן אתם מתכוונים לנשום.
אחרי שהחלטתם לגבי המהירות,
תנו לעצמכם ספירה של כמה פעמות
והשתמשו בפעימה לא מוטעמת כדי לקחת נשימה.
כדאי לספור את הסולו הזה ברביעיות.
ייתכן שתתפתו לחלק אותו לשמונה
כדי לדייק לגמרי בחלקי השש-עשרה.
אבל בצורה זו תאבדו את הקו,
והנגינה עלולה להפוך לקטועה וקופצנית מאוד.
דבר נוסף שאתם צריכים לשקול
לפני שאתם מתחילים לנגן הוא הדינמיקה.
בחלק זה הסימון הוא פיאנו,
אבל אם תביטו כמה תיבות לאחר מכן,
תראו שמופיע פיאניסימו.
אז כדאי להתחיל בסולו פיאנו
שאפשר לנגן בצורה שקטה יותר כשמגיע הפיאניסימו.
צריך להיות לכם טווח אדיר של דינמיקה בסולו הזה
בגלל ששתי תיבות אחרי הפיאניסימו,
עוברים לפורטה בדו.
זה יכול להיות אתגר בקרן האנגלית
כי בדרך כלל הצליל נעשה "רזה" ככל שהיא מטפסת למעלה.
עצה טובה היא לשמור על אמבושיור מאוד רגוע
וממש לתמוך בנשימה.
זכרו, אתם משתמשים בכמות קטנה מאוד של אוויר
בלחץ עצום.
אם נשווה זאת לשירה,
צריך לשמור את הלשונית פתוחה
כדי שהיא תוכל לרטוט.
לא הייתם ניגשים לזמר אופרה
שעומד לשיר תו בסולם גבוה
ולוחצים לו על הגרון.
זה בדיוק אותו הדבר.
הסולו בפתיחת "הקרנבל הרומאי" של ברליוז
הוא מנגינה ווקאלית מאוד,
וזה מפני שמקורה בחומר מתוך
האופרה "בנוונוטו צ'ליני" של ברליוז
שם זו אריה לטנור.
צ'ליני מצהיר על אהבת אמת לתרזה
בהתחלה,
כך שהלחן מלא עוצמה ותשוקה.
אחרי כמה תיבות, הוא הופך למהורהר יותר
כאשר הוא שואל אותה אם, כאשר הוא רחוק ממנה,
התקווה לאהבתו תגווע בלבו.
[פתיחת "הקרנבל הרומאי" של ברליוז]
הסולו מתחיל במצו פורטה,
אז אל תחששו להתחיל אותו בביטחון מלא.
זו לא ההתחלה של הפתיחה.
אם אתם לא מכירים את היצירה,
היא מתחילה בפתיחה מלאת חיים ונמרצת מאוד
ולאחריה תו קרן
שנמוג לתוך תו של קלרינט...
ואז אתם מתחילים.
זו תיבה ראשונה לא רגילה במקצת
משום שלמרות שהיצירה מנוגנת בקצב של שלושה רבעים,
יש חשש שהיא תישמע כאילו
מדובר בארבעה רבעים
על ידי נגינה שלה כאילו נכתבה בשתי קבוצות של שתיים.
כדאי לנסות להימנע מזה.
נגנו בבירור בקצב של 3
כדי שתקבלו-- הוא שר, הו תרזה,
מה שאולי יעזור לכם.
סליחה על השירה.
לאחר שהתמודדתם עם שתי התיבות הראשונות,
אתם צריכים להאט את הקצב מרה לפה דיאז,
מה שיכול להיות קצת מוזר.
הדבר הראשון שהייתי מייעצת
הוא שעליכם לוודא שהלשונית חופשיה מספיק
כדי לעשות את זה בצורה נוחה.
אם אתם עדיין מתקשים,
אז מדובר ככל הנראה באצבעות
ועליכם להקפיד
להוריד את האצבע המורה ביד שמאל ממש מוקדם.
אפשר להוריד אותה כשאתם עדיין מנגנים את הרה,
מה שעשוי יעזור.
במקרה של ספק, דרך שימושית לתרגול
היא להגזים בטעות ולהוריד את האצבע ממש מאוחר
כך שממש לא תקבלו פה דיאז
ואז להוריד אותה ממש מוקדם, כך.
זה מאוחר...
[מנגנת את התו]
או מוקדם...
[מנגנת תו מוקדם]
אתן לכם להחליט מי מהם מוצלח יותר.
למרות שהמשפט המוסיקלי של הסולו ארוך מאוד,
הוא מחולק לקטעים קטנים יותר
עם הפסקות של שמיניות.
ההפסקות עוזרות מאוד לנשימה.
אינכם חייבים לשאוף אויר בזמן הפסקה.
ניתן גם לנצל את ההפסקה כדי לנשוף אוויר החוצה.
טעות נפוצה שנגנים עושים
היא לקחת נשימה גדולה מדי.
התוצאה היחידה היא שבסוף תרגישו כמו בלון
עם המון אוויר מיותר שאי אפשר להשתמש בו
חוץ מלנשוף אותו, וזה פשוט בזבוז זמן.
כהנחיה כללית, עבור רוב הסולואים,
אני לא לוקחת נשימה גדולה יותר
ממה שהייתי לוקחת למשפט מוסיקלי רגיל.
העניין הוא איך משתמשים באוויר
בצורה החסכונית ביותר.
שוב, צריך להשתמש בכמות קטנה מאוד של אוויר
בלחץ גבוה מאוד.
אל תתפתו לנשוף חזק מדי.
תופתעו לגלות לכמה מעט אוויר אתם זקוקים.
בתיבה 27, תוכלו להבחין בעלייה בסולם,
חלקי השש-עשרה אינם מקושרים.
באופן אישי, אני חושבת שצריך לנגן אותם בלגטו
אבל מודגש מספיק עם הלשון.
אז נסו להימנע מכל סטקטו.
לדוגמה, אני חושבת שזה לא מתאים.
[מנגנת סטקטו]
וככה זה נראה.
אם תדמיינו שאתם עומדים לקשר בין התווים
אבל רק תגעו בלשונית עם הלשון,
תקבלו לגטו מובחן.
[מנגנת לגטו]
למרות העובדה שהתיבה הבאה לא מסומנת כנגינה שקטה יותר,
היא מגיעה בסופו של הדימינואנדו.
בנקודה זו, הזמר באופרה
שר בסגנון מהורהר יותר.
אז אני חושבת שיהיה נחמד
לנגן מעט יותר בשקט
ובאופן קצת יותר מהורהר.
בתיבה 32, אל תיבהלו מהקצב.
הוא נראה קצת מפחיד על הדף
אבל למעשה, הוא די ברור.
לא צריך למהר.
אם רק תדמיינו שמדובר בחלקי שש-עשרה
ותהפכו את האחרון למנוקד,
אז בעצם הם איטיים למדי.
[מנגנת את תיבה 32 באיטיות]
שוב, אם תמשיכו לספור בשלשות איטיות
תצליחו להכניס את הכול.
הסולו צריך להיות מלא הבעה וחמים,
אבל הוא גם צריך להתנגן בזמן
משום שהליווי שלכם הוא פיציקטו של צ'לי
שמנגנים קוויברים, או שמיניות
ומגדירים עבורכם כל פעמה.
אין לכם מרחב תמרון.
תו נוסף שכדאי לשים לב אליו
הוא הפעימה הלא מוטעמת לפני תיבה 34.
זהו סמיקוויבר, או חלק שש-עשרה.
הוא נראה קצר מאוד,
אך למעשה, אם חושבים על זה,
זה תו די ארוך.
אם אתם סופרים אחת ושתיים
ושלוש ו--
הסמיקוויברים נשמעים
אחת, שתיים, שלוש, ארבע, אחת, שתיים, שלוש, דה דה.
אז הקפידו על פעימה לא מוטעמת מובחנת מאוד.
זה חלק מופלא.
דמיינו שאתם טנור באופרה
ואתם מפליגים למעלה לסי גבוה.
בכלים מסוימים, אפשר לעזור לסי הגבוה
על ידי מקש דו או דו דיאז
או שילוב של אצבעות יד ימין.
בכלי קונסרבטוריון, אתם נמצאים בעמדת נחיתות
משום שרוב האצבעות יהפכו את הסי לדו.
יש להימנע מכך בכל מחיר.
אבל כדאי לנסות דברים שונים עם הכלי שלכם
כדי לנסות למצוא משהו שיהפוך
אותו לתו חזק קצת יותר.
בנקודה הגבוהה במשפט המוסיקלי,
יש סימון של ספורצנדו,
אז כדאי לתת כאן את כל כולכם.
לאחר שהתמודדתם עם הספורצנדו
ועם הסי הגבוה הנפלא,
מפתה מאוד לאחר מכן לקחת נשימה.
למען האמת, זה מקום די הגיוני לקחת נשימה
מבחינה מעשית.
אבל מבחינה מוסיקלית, אני חושבת שעדיף
להימנע מכך אם אפשר.
זה קוטע את המשפט יותר מדי.
יהיה לכם קשה יותר אם לא תנשמו פה
משום שהאמבושיור
נמצא במקום הנכון לתו הגבוה,
אבל זה לא נוח ככל שיורדים בסולם
עד למטה.
אבל שווה לתרגל את זה, אני מבטיחה.
אני אדגים את הקטע עם נשימה
ולאחר מכן בלי,
ואתם תוכלו להחליט בעצמכם.
[מנגנת את תיבה 34 עם נשימה]
ועכשיו בלי נשימה.
[מנגנת את תיבה 34 בלי נשימה]
נקודה אחת שחשוב לציין לדעתי
היא לשים לב לסופי התווים
כמו לתחילתם.
רוב האנשים מתרכזים באופן שבו הם מתחילים את התו
והם אסירי תודה אם הוא יוצא.
צריך לחשוב גם על האופן שבו אתם מסיימים אותו.
יהיה ממש חבל, לדוגמה,
אם המשפט הראשון יישמע כך...
[מנגנת סולם שנקטע]
זו איננה מוסיקה.
תנו לתו לדעוך באופן טבעי.
[מנגנת סולם מלא]
ואני בטוחה שתסכימו שזה נחמד יותר.
כדאי גם לחשוב על הדרך שבה תשתמשו בוויברטו.
מדובר כאן, כמו שאמרתי קודם, בסולו ווקאלי מאוד.
הוא זקוק לחום וטיפוח מבחינת הצליל,
וויברטו קטנטן ממש עוזר כאן.
הוא גם עוזר עם התווים בסופי המשפטים.
בתיבה 30, צריך לנגן בקישור ממי לדו.
גיליתי שזה עוזר
להשאיר שתי אצבעות למטה ביד ימין בשביל המי
בזמן שמנגנים את הדו.
שוב, זה עוזר לתו,
שעלול להיות חלש מאוד בכלי.
וזה רק מחמם אותו במקצת.
זה גם אומר שאתם נשארים מחוברים לקרן האנגלית
ויש פחות סיכוי שתנטשו אותה.
[מנגנת את תיבה 30]
לאחר שמבצעים את הפעימה הלא מוטעמת לפני תיבה 34,
סמיקוויבר כמו שצריך,
מפתה מאוד להאיץ את הקוויבר
בתחילת התיבה הבאה.
זוהי תחילתו של הרגע הדרמטי שלכם,
אז אנא נגנו אותו בזמן.
גיליתי שזה עוזר
לחשוב על שני סמיקוויברים בקוויבר.
כך נפסק המרוץ במעלה הסולם, באופן הבא...
[מנגנת סולם איטי]
במקום...
[מנגנת סולם מהיר]
יכול להיות אפילו שיעזור לכם לתרגל
על ידי הדגשת התווים.
[מנגנת סולם מודגש]
הצליל ארוך יותר בפה דיאז ממה שאתם חושבים.
תודה לכם שצפיתם בכיתת האמן.
אני מקווה שגיליתם עניין בחלק מהרעיונות
ושתשתתפו בפרויקט הנפלא הזה.
נסו לזכור, המוסיקה עוסקת בכם.
העיקר הוא ליהנות ולפתח את המיומנויות שלכם.
אני מקווה שתהנו ובהצלחה.