Tip:
Highlight text to annotate it
X
זהו עניין מכריע.
זה נחוץ לנו.
אנו צריכים את החיבור אל עצמנו,
אל זולתנו,
ואל העולם הסובב אותנו.
זה נחוץ לנו כי זה נותן לנו כוח,
נחמה
ואהבה.
ובה-בעת,
קשרים הופכים אותנו לפגיעים.
הם חושפים אותנו לנזק,
לפגיעה מצד אחרים.
זה מחזק אותנו,
אבל גם עושה אותנו שבריריים.
מדהימה אותי החשיבות העצומה של זה.
באביב 2007
הפכתי לכוורנית.
ואין שום דבר שדומה לקסם של הדבורים
ולכוחו לשנות את השקפת החיים.
כשהתחלתי לגדל דבורים,
התחלתי לראות את העולם בעיניים שונות לחלוטין.
בעוד שבעבר ראיתי בסידור הפרחים קישוט לשולחן האוכל,
הרי שהיום אני רואה בו מזון דבורים. [צחוק]
בעוד שבעבר ראיתי פגם צהוב בולט
במדשאה שפרט לכך היתה ירוקה לחלוטין --
שוב, אני רואה מזון דבורים. [צחוק]
ירקות וגינות, תפוחים על עצים,
עשבי-בר ופרחי-בר,
דברים שצומחים על איי-תנועה בכבישים--
כל אלה הם מזון דבורים.
ככל שהבטתי כך יותר על העולם,
כך מצאתי יותר ויותר חיבורים,
והם התגלו כיותר ויותר מעמיקים--
הכל התגלה כמחובר להכל.
זה שיגע אותי.
אני לא ממדינת מיין, אגב, לכל מי שהיה בטוח בכך. [צחוק]
אבל אני אוהבת לחיות כאן,
וזה בעיקר הודות לחבר'ה האלה, איגוד האיכרים והגננים האורגניים של מיין,
כי אני מאד בעד הרעיון של מזון אורגני.
ואיגוד האיכרים והגננים האורגניים הוא הארגון האורגני הכי גדול ו-וותיק בארה"ב.
[קריאות עידוד ומחיאות כפיים]
אז יש לנו מזל רב, כאן במיין,
אבל אי-אפשר לחיות בארה"ב שלנו
בלי להבין שיש משהו קצת פחות אורגני
במערכת המזון שלנו.
בואו איתי למסע בזמן
ונחזור ל-1971.
ריצ'רד ניקסון הוא הנשיא,
וריצ'רד ניקסון מינה זה עתה איש בשם ארל בץ
לתפקיד שר החקלאות:
ראש משרד החקלאות האמריקאי.
ובמהלך 5 השנים הבאות, מ-1971 ועד 1976,
ארל בץ קידם מדיניות
שהיתה מכוונת ישירות נגד חקלאי אמריקה.
וזו היתה המדיניות של ארל:
לשתול מגדר ועד גדר!
לחרוש כל פיסת קרקע שאפשר להעלות עליה טרקטור!
לגדול או להתחסל!
ארל הביא לנו את חקלאות הענק,
שהחלה לשנות את האופן שבו גידלנו מזון באמריקה.
הוא הביא לנו חקלאות תעשייתית.
ו"גדול" היה אמור להיות "טוב יותר".
אז נכון שזה נשמע יעיל...
ואם זה יעיל, המשמעות אמורה להיות "יותר מזון",
ו"מזון זול יותר",
וגם פחות אנשים רעבים.
"חקלאות ענק" זה "טוב יותר"!
אבל מתחת לכל היעילות הזו טמונה התפישה של חקלאות חד-יבולית.
זהו המונח הנכון לכל חוות הענק האלה
שמגדלות כל אחת גידול אחד ויחיד.
הודות לארל, המון אנשים קנו את הרעיון והחליטו
שזו אכן הדרך הטובה ביותר לעסוק בחקלאות.
אבל חקלאות חד-יבולית איננה הדרך שבה הטבע עושה דברים.
אמא אדמה לא מניחה כך את כל הביצים בסל אחד.
זה מסוכן מדי!
הטבע תובע איזון ומגוון.
כי המגוון עובד!
הוא עוזר למנוע מזיקים,
הוא עוזר לחדש את האדמה,
הוא עוזר בשמירה על האיזון...
הטבע יוצר סוג שונה לגמרי של יעילות,
וגם מין אלכימיה קסומה.
הקסם איננו מה שקורה בחקלאות התעשייתית.
החקלאות התעשייתית יוצרת בעיות תעשייתיות.
חווה חד-יבולית יוצרת סוג של חוסר-איזון
שבו מזיק בודד שמשגשג על אותו גידול בודד
שאנו מגדלים בחווה החד-יבולית
מסוגל בקלות להשמיד את כל החווה.
לכן, כדי למנוע אסון כזה
החוואי התעשייתי שלנו משתמש בחומרי-הדברה.
בנוסף, חקלאות חד-יבולית מדלדלת מהר מאד את הקרקע:
אנו שותלים את אותו גידול שנה אחרי שנה אחרי שנה, ובאותו מקום.
אז כדי להילחם בבעיה הזו,
החוואי התעשייתי שלנו משתמש בדשן.
עבורי, ככוורנית, זה היה עניין שונה,
כשעוד חשבתי על כך שאנו שמים את החומר הזה על האוכל שאנו אוכלים
אבל אז עשיתי את הקישור--
רק רגע! אנו שמים את החומר הזה על מזון הדבורים!
[צחוק] מה עבר לנו בראש?!
ואם כבר אנו מדברים על דבורים,
יש גורם נוסף שנכנס לתמונה בחקלאות חד-יבולית,
לדוגמה, אלה עצי שקד.
במדינת קליפורניה ישנם מעל 3 מיליון דונם עצי שקד,
ואם תנסו לדמיין את הגודל של זה,
זה בערך בגודל מדינת רוד איילנד: זה המון.
אז יש לנו מעל 3 מיליון דונם שקדים, וכמובן,
מגדל השקדים רוצה שעצי השקד שלו יניבו המון, המון, המון שקדים.
לכן הוא שוכר כוורנים שיביאו את הדבורים אל העצים.
אז הכוורן מעמיס את הכוורות שלו על משטחים,
והמשטחים האלה מועמסים על משאיות,
והמשאיות האלה חוצות כל ארה"ב, עד לקליפורניה,
והדבורים האלה מאביקות לעצי השקד האלה את הצורה.
ובעולם הדבורים, זה באמת-באמת עניין רציני!
זהו אירוע נדידת ההאבקה הגדול ביותר בארץ.
כעבור שלושה שבועות, הכוורן חוזר לשם
ומעמיס שוב את הכוורות על משטחים,
והמשטחים האלה חוזרים עם המשאית.
ואנו חייבים להוציא משם את הדבורים האלה...
יודעים מדוע?
כי עצי שקדים פורחים רק במשך 22 יום... 22 יום.
וביתר 340-ומשהו ימות השנה
על עצי השקד האלה לא צומח שום דבר שדבורים יכולות לאכול. לדבורים זהו מדבר.
במלים אחרות, החקלאות התעשייתית
יצרה את ענף הכוורנות התעשייתית.
והכוורן מוצא בכך המון קישורים שבורים.
וכעת נריץ קדימה לשנת 2006,
כשגילינו שיש לנו בעיה רצינית למדי עם הדבורים.
כוורות שלמות התמוטטו, כך קראו לזה.
כלומר, הדבורים החלו להיעלם, הן נעלמו.
ואיש לא ידע מדוע.
זו בעיית הדבורים שנודעה כ"הפרעת התמוטטות המושבה".
והיום, אחרי 5 שנים,
המדענים טרם יודעים את הסיבה לבעיית הדבורים הזו,
למרות שבהחלט זרקנו על זה המון זמן וכסף,
והכל בתקווה למצוא פתרון אחד ויחיד
למה שקיווינו שהוא בעיה אחת ויחידה.
היום החוקרים מבינים שהפרעת התמוטטות המושבה איננה בעיה אחת ויחידה,
ושאין לה גורם בודד, שהיא נגרמת עקב שילוב של מספר דברים.
וכאן הדברים מתחילים להיעשות ממש מפחידים
כי מספר הצירופים האפשריים
ומספר הקישורים האפשריים
הוא אינסופי ולא ניתן לדעתו.
דבורי הדבש מחוברות מאד לסביבה שלהן, והן קטנות.
הן עד כדי כך קטנות, שכאשר יש בעיה עם סביבתן,
הן פועלות כמערכת מעולה של התראה מוקדמת.
וזו סיבה טובה לכך שדבורת הדבש קרויה "הקנרית של מכרה הפחם".
אבל מה בדיוק מנסות הדבורים לומר לנו?
מפני מה הן מזהירות אותנו?
לדעתי, הדבורים אומרות לנו את זה:
מערכת המזון שלנו מקולקלת
החקלאות החד-יבולית והשימוש בחומרי הדברה ובדשנים כימיים
הורסים את החלק הטוב ביותר והחשוב ביותר של קסם הטבע.
והן אומרות לנו שהגיעה השעה להפסיק להאמין ש"גדול" הוא "טוב יותר",
ולהתחיל לעבוד על שיקום האיזון
ועל שיקום הקישורים שכה נחוצים לכולנו.
במה שאני עושה למחייתי
אני מבלה הרבה מזמני בדיבורים על דבורים,
והרבה אנשים מודאגים באו ושאלו אותי,
"האם נוכל להחזיר את הגלגל לאחור?
"האם יש לנו סיכוי?"
ומה שאני מנסה להגיד להם הוא:
כולנו מחוברים.
כך שכל דבר רע, כל רעלן, כל רעל, כל חוסר-איזון,
כל גישה שלילית... כל אלה משפיעים על כולם.
ובנקודה הזו אנו הכי שבריריים.
אבל כולנו הרי מחוברים,
כך שההפך גם הוא נכון:
כלומר שכל דבר טוב, כל שמחה,
כל פלא טהור, כל כוונה חיובית,
משפיעים גם הם על כולם.
וכאן אנו הכי חזקים.
אבל יש דבר נוסף,
כי לא זו בלבד שכולנו מחוברים זה לזה,
אנו גם מחוברים לטבע,
כולנו חלק מן האלכימיה הקסומה הזו,
וככל שהיא מעודנת ומסתורית,
וככל שהיא קשה להגדרה וקשה לכימות,
וככל שהיא ניזוקה עד כה,
היא עדיין החלק החזק ביותר.
זהו החלק שמאפשר לנו להקשיב בליבנו, וכשאנו עושים זאת,
אנו מבינים שכאשר מושכים דבר אחד בטבע-- דבר אחד,
מגלים שהוא מחובר לכל יתר הדברים-- לכל יתר הדברים.
תודה לכם.
[מחיאות כפיים] [קריאות עידוד]