Tip:
Highlight text to annotate it
X
ישנם סיפורים רבים בהסטוריה של עולמנו.
רובם אבדו,
נפוצו ברוחות הזמן,
מעבר לזיכרון של בני האדם.
אך הסיפור הזה.
הסיפור שלנו
אל לו להשכח.
אבא!
מאיה!
רוצי! רוצי מאיה. ברחי מאיה!
באנו מהמים,
הם זורמים דרך ימינו הקדמוניים,
במרוצת השנים הארוכות עד לרגע זה
חוצים את חיינו
כשושלת של מלכים
נחל של זיכרון וצער
הזורם במהירות
טיפה אחת של מים
של דם
ועוד אחת
יכולות להפוך לגל קטן,
לנהר,
לזרם גואה
בלתי ניתן לעצירה
אשר עם הזמן
שובר כל התנגדות
בכדי לשוב ולזרום חופשי
במסע אל גורלו
שארית הנאמנים
הדונדאין
אנשי המערב
היו מפוזרים ומועטים
ונתקלו בסכנות רבות
כיוון ששר האופל סאורון
לא שכח את העבר
ומכל עמי הארץ התיכונה
לא שנא אף אחד
ולא פחד מאף אחד
יותר מאשר מהדונדאין
את רצונו הפיץ בין משרתיו
ובמרוצת השנים הארוכות
פעל תמיד לגלות באם יורשי איזילדור חיים עדיין
בכדי שיוכל לחסלם
וכך אחרוני אויביו הגדולים ביותר
יאבדו
לנצח
מהר! מהר!
דירהאיל!
איבורוון! גילריין! לכו! בבקשה!
לא אאבד את כולכם היום.
אראת'ורן!
תודתי נתונה לך אדוני,
וכל שירות שהוא שאני ומשפחתי יכולים לספק לך ולאנשיך.
אנו חבים לך את חיינו.
ואני חב לכם את שלי. תודה לך, גבירתי.
על לא דבר, אדוני.
איננו יכולים להישאר כאן. לאן היו מועדות פניכם?
אינני יודע, אדוני.
אורקים שרפו את כפרנו והרגו את אנשינו.
אלה שלא נהרגו נפוצו, אינני יודע לאן.
דורלאד, בני.
הוכה כאשר הגן עלינו.
לא נשאיר את גופתו לשעשועים האכזריים של האורקים.
בנך ימצא מקום מנוחה בטוח, גבירתי.
אתם תבואו איתנו.
אראת'ורן!
אראת'ורן?
אתה מכיר אותו, אבא?
כן
או לפחות הכרתי כאשר היה אך ילד.
אם הוא אותו אדם,
הוא בנו של ידידי וקרוב משפחתי.
מנהיגנו, האדון אראדור.
יורשו של איזילדור.
מה זה?
נראה כי הם מחפשים ביזה.
אך אלה רק תכשיטים פעוטי ערך.
מוזר הדבר.
אורקים מחפשים זהב ותכשיטים בשטחי הבר?
לאיזו מטרה?
בכל יום שעובר את הופכת להיות יותר ויותר כמוהו.
האם זה מה שהוא היה רוצה?
הוא היה נוהם עלי על כך שאני מניח לך למלא את מקומו.
"שטחי הבר אינם מקום ראוי לבתי!"
ובכל זאת אני שמח שאימנתי אותך.
גם אני.
האדון אראת'ורן
הם לא יביאו בשורות למי ששלח אותם.
עבודה טובה האלבארון.
כעת עלינו להביא את שלושת אלה למקום מבטחים.
אנו הולכים לטאורדאל, כפרנו, האדון?
דירהאיל.
אשתי, איבורוון. ובתי...
גילריין.
ואני אראת'ורן.
בנו של אראדור.
אכן.
לא, לא. אל נא תשתחוו.
כאשר תבואו אל אבי,
תוכלו לקדם כך את פניו.
אך לעת עתה,
עלינו למהר.
לב מלא קנאה לא יימצא מקום לחיבה אמיתית,
אף כי תעמוד ממש מאחוריו.
במה יש לי לקנא?
ראיתי את המבט שהחליפו ביניהם.
בדיוק כפי שראית גם את.
עיניך מטעות אותך.
מלבד זאת, אין לזה ולי דבר.
האמנם?
לא!
ואף לא לך, דירהאבורן.
וכך הוליכו אראת'ורן ושומרי היער שלו את המשפחה הדואבת צפונה,
מעבר לנהרות האדירים
ודרך היערות רחבי הידים של רודאור.
ארץ אשר נהנתה עדיין מעינם הפקוחה של הדונדאין
והביאו אותם אל אביו, האדון אראדור,
ביישוב הנסתר טאורדאל.
בואה, ידידי הותיק וקרוב משפחתי.
הבה נעניק לבנך את השלום והכבוד אשר הרוויח.
כי אני חושב את אובדנך כאובדני,
ואת צערך כשלי.
אבוי, לא שינה ארוכה בהיכלי אבן עתיקים
לבן בית אראנארת'!
אך לא אתן שעצמותיך תחוללנה, דורלאד,
כאשר שוב ינסו משרתי הרשע
להניס את הדונדאין רחוק יותר לגלות!
היה שלום!
באתי לבקש את סליחתך.
זמן רב חשבתי שרגשותייך כלפי אראת'ורן
היו לא יותר מגחמה חולפת
ושעם הזמן תפני מהם
וסוף סוף תביטי סביבך.
לא הבנתי.
עד ליל אמש.
ביליתי שנים לצידו,
ועם זאת תהום פעורה בינינו
אשר רק להבות מדורה לשריפתו של זר יכלו לחשוף.
איני יכולה להתחרות בכאלה יופי ועצב.
אל, יהיה זה כבוד לכל גבר לקרוא לך אשתו.
זה לא יגרום לו דבר מלבד צער.
מצאנו את אלה אחרי ההתקפה אתמול.
מוזר כיצד דברים כה קטנים
יכולים להביא אפלה כה עמוקה
ושינוי אל תוך חיינו.
לאדון אראדור היה כעת הרבה להגות בו.
חדשות על אורקים התוקפים כפרים אחרים הגיעו לאוזניו.
אחוזות שלוות, רחוקות מכל עזרה,
היו גם הן כעת בסכנה,
טאורדאל התמלאה כאשר רבים מהדונדאין ברחו מבתיהם
וביקשו ביטחון במספרים.
וכך הוביל אראדור את שומרי היער האמיצים שלו
במסע שמטרתו לפטור את הארץ מהאיום
אשר החריב את עמו.
אך לכן אנשיו הנאמנים לו ביותר,
לא יוכלו להיות לצידו.
איך הולך הקטיף, גבירתי?
שופע, אדוני.
ציפיתי למעט יותר עבור מסעותי.
האם אתה עוזב?
אבי ציווני ללכת ולגלות את מטרת האויב
בהרי המזרח הקרים.
לבדך?
כן.
זוהי משימה מסוכנת אדוני.
אכן.
היה זמן בו סכנה מסוג זה לא היתה משפיעה עלי
וכל חלק מהוייתי היה יוצא בשמחה עד קצה העולם
בשירות בני עמנו.
וכעת?
כעת חלק ממני נשאר כאן.
וזהו ליבי.
אדוני.
אני מצטער גבירתי, לא היה בכוונתי להטרידך
אביט מזרחה
ואצפה לשובך בשלום.
גבירתי.
בלב מלא שמחה
סייר אראת'ורן הרחק מעבר
לערים הנפולות של ארנור.
בזמן שאראת'ורן עשה את דרכו הבודדה אל תוך ההרים הקרים,
ציפתה גילריין לשובו הביתה
בקיץ הדועך שבמערב.
בתעותה לעיתים אל מעבה היער,
כדי לראותו שב בשלום.
גילריין!
לא אלך רחוק!
מדוע היא עושה זאת?
אתה יודע למי היא מחכה.
היא צעירה מדי.
אך לא נטולת חוכמה.
ליבי מנבא לי שאראת'ורן יענוד
את טבעתו של באראהיר מוקדם מהמצופה.
ולמרות זאת,
אינני חושב שהוא ינהיג את הדונדאין לאורך זמן,
ברגע שהדבר יונח בידיו.
אם כך אל תעמוד בדרכם, דירהאיל!
כי אם יינשאו שני אלה בקרוב,
תוכל אולי עוד להיוולד לעמנו תקווה.
אך אם לא יינשאו,
אולי, בחשכה הנאספת,
ייפלו הדונדאין סופית,
ולא יקומו עוד לעולם.
הנח להם לחוות שמחה ככל שיוכלו!
איחרת!
איפה האחרים?
נטבחו!
שמו לנו מארב,
יש רוחות רפאים בכל מקום!
אלה לא רוחות!
סתם שומרי יער, פחדן שכמוך.
אתה גרוע כמו השניים האלה!
השגת את זה?
אלה חסרי תועלת.
עדיין לא מצאת את הטבעת שסאורון מחפש.
לך בחזרה! מצא אותה!
איך? אין מספיק מאיתנו שנותרו.
אנו זקוקים לזמן בכדי לגדול במספרים.
זאת הייתה טעות לתקוף את רוחות הרפאים מתוך האפלה, שאקנאר!
אני לא עושה טעויות!
אני הולך עכשיו לדווח על הכישלון שלך לסאורון בדול גולדור.
הגדל את המספרים שלך אם אתה מוכרח, אבל שלח את המרגלים שלך. 223 00:21:11,281 --> 00:21:16,803 כאשר אני חוזר אני רוצה לדעת איפה הוא!
מה יש?
אני מריח בשר אדם.
זה לא ייתכן.
אתה לא מריח את זה?
אראת'ורן! חזרת!
אל לך לתעות לבדך כה רחוק אל תוך היער!
אני יודעת. אני...
שומרי יער. האם לא תיגש אליהם?
הם יימצאו אותנו בקרוב.
אם כך, עלי למהר,
או שאפספס את ההזדמנות שלי.
לעשות מה?
אני מקווה שהם ייתמהמהו.
אני מאמן אותם טוב מדי.
אדוני?
שוטטתי רחוק מדי מהכפר.
אך מפקדכם מצא אותי.
הנני לשירותך, אדוני.
תמיד אהיה לשירותך.
האלבארון, לווה את הגבירה גילריין חזרה לכפר.
מיד, אדוני.
אלגריין. מילה ברשותך.
אני מצטערת, אדוני.
לא יכולנו למצוא אותך. לא ידעתי...
אין צורך להתנצל, ידידתי.
האם היית מאוהבת אי פעם?
לא.
זה משנה את עולמך.
מכלה אותו בלהבה בוערת
אשר אינה שוככת.
אור בוהק וחודר ככוכבו של ארנדיל.
היית מאוהבת.
שמעתי דיבורים על זה.
אם כן אתה מאוהב?
אני עומד להינשא!
או לפחות מקווה לכך.
ובקרוב אם יהיה המזל לצידי.
אני מאחלת לך אושר, אדוני.
לבך אמור להימלא שמחה, אראת'ורן.
הו, הוא כן...
אך חוששני שהאדון דירהאיל לא ייתן את ברכתו ברצון...
גילריין היא, כמוך, טרם הגיעה לפרקה.
אולי לא ידעתי אהבה,
אך אני יודעת כי כאשר הלב שולט בלשון
אל לו לאיש לעמוד בדרך...
אם תתעכב יש ותמצא כי מה שהיה צריך להאמר
נעול בלבך לנצח,
וחרטה תהיה שותפתך היחידה.
מילותייך חכמות...
ולמרות זאת...
העונות מתחלפות.
אולי יביא הדבר לשינוי גם בליבו.
אם הוא מתחלף עם העונות,
הוא יכול רק להתקרר.
פשוט עמוד על שלך ודבר את אשר בליבך.
תודה לך.
את לי ידידה טובה.
אמסור את חיי עבורך.
ואני עבורך.
אני שמח ששבת בשלום, בני.
וגם אתה אבא.
האלבארון סיפר לי שהמערכה שניהלת
נגד האורקים הוכתרה בהצלחה.
מספרם אמנם פחת כעת.
הם לא יטרידונו לזמן מה.
אך לא נחה דעתך.
אני יודע עתה מה הם מבקשים,
ושאינם פועלים לבדם.
הם משרתיו של סאורון,
והוא מחפש את הטבעת של באראהיר.
אבא, הם במצוד אחריך.
אם כן הוא כפי שחששתי.
אני מתחנן בפניך, הסתר את הטבעת.
אל תענוד אותה!
לא.
אך היא תוביל אותם היישר אליך!
סאורון יכול לשלוח את כל צבאות העולם נגדנו.
לא אסתתר ממי שאני,
כל עוד נותרה נישמת חיים בקירבי,
וחרב בידי.
סלח לי.
אין על מה לסלוח, בני.
הועלת לי מאוד בשירותך, וכן גם לדונדאין. 307 00:27:25,971 --> 00:27:28,783 הנך יורש אמיתי של מלכים!
הנח כעת, אל תהיה מוטרד.
אימך נהגה להזכיר לי
שהעם נושא עיניו אלינו להדרכה,
ושעלינו לעמוד איתנים, ויהי מה.
אולי יום יבוא
ותמצא מישהי בעלת מידות כאלה של חוכמה ויופי,
שתוכל לייעץ לך.
ברכתי נתונה לכם, ילדי.
מי ייתן וימיכם יהיו ארוכים ופוריים,
ומלאי תקווה.
אני הולך כעת לריוונדל,
שם ממתין לי אלרונד חצי-אלף.
בשובי עם עצתו הטובה,
נוכל אולי לערוך חתונה.
בהצלחה עם דירהאיל.
האדון דירהאיל...
בוקר טוב.
לאורך כל חודשי החורף הארוכים
החמימות בליבו של אראת'ורן
עוכבה אך ורק
מפני שחשש פן ייכשל במשימתו החשובה ביותר.
פשוט עמוד על שלך,
ודבר את אשר בליבך.
האדון דירהאיל.
באתי לבקש את ידה של בתך.
אני חב לך את חיי, בנו של אראדור.
אך אינני חב לך את בתי.
אך אני אוהב אותה, אדוני.
חשש עמוק מקנן בי מפני הצל
שאתה מטיל על ביתי, יורשו של איזילדור.
תשומת הלב שאתה מגלה לבתי אינה רצויה...
מצידך.
לא מצידה.
כן. ולכן אין להתעלם מכך.
אני מקווה לטובתה של גילריין
שדמו של אביך זורם בעורקיך.
אם תכזיב את עמך,
תצטרך לתת דין וחשבון לדונדאין בלבד.
אם תכזיב אותה,
תצטרך לתת דין וחשבון לי.
זה היה כן?
וכאשר משך החורף את אצבעותיו הקרות מעם הארץ
והתחלף לאביב מוקדם ובהיר.
אראת'ורן, בנו של אראדור
והגבירה גילריין נישאו,
בשמחה ובתקווה.
אך לאחר שנה אחת בלבד של אושר,
צל אפל התגנב בחזרה אל תוך חייהם.
אראדור, בנו של ארגונואי,
אדון הדונדאין, מצא עצמו בבקעה שטוחה
בתוך האדים הצוננים, המעוורים של שדות הקור.
ברחו!
ברחו!
היכן אבי?
הוא דרומה יותר.
לך!
אבא!
אבא.
אראת'ורן! אראת'ורן! התעורר!
זהו רק חלום! התעורר!
לא! ראיתי אותו! חשתי את נשמתו עוזבת אותו!
ששש! זהו רק חלום. חלום!
הו, גילריין! הלוואי וכך היה!
איזו תקווה נותרה עוד לעמנו?
שושלת המלכים תלויה על חוט דק,
חוששני כי היא תמצא בי את סופה המר.
אראת'ורן, היכן שמחתך?
היכן תקוותך?
לא אתייאש!
ולא אתן שתתייאש אתה.
אראת'ורן, הבט בי!
אל תירא מהמחר,
כי לא עלינו לדעתו או לצוותו.
ואל תחשוש שבית המלוכה הגיע אל סופו.
הוא חי.
בך.
ובי.
There is my Hope. הנה היא תקוותי.
וכך שנה לאחד אובדן אביו
ביום הראשון של החודש השלישי
אראת'ורן והדונדאין קידמו אל העולם תקווה חדשה.
נולד לך בן אדוני.
נקרא לו, אראגורן.
גבורת מלכים, זאת תהיה לו,
אך על חזהו אני רואה אבן ירוקה,
וממנה יבוא שמו האמיתי
ועיקר פירסומו
כי הוא יהיה מרפא ומחדש.
הביטו, אראגורן,
בנו של אראת'ורן,
אדון הדונדאין!
נצר לאלנדיל מנומינור!
יורשו של איזילדור!
יחי אראגורן!
יחי אראגורן!
בגבורת האדון ושומרי היער שלו,
נהנו הדונדאין ממידה מסויימת של שלום.
והילד אראגורן גדל במהירות ובשמחה.
האלבארון
נראה כאילו רק אתמול בנך האלבאראד
היה בגילו של אראגורן.
אכן כך, אדוני.
אני מתארת לעצמי שאותו הדבר יקרה, אבונין,
כאשר בננו יהפוך לגבר.
כך אמנם יהיה, גבירתי.
כמה מהר הם גדלים!
וכמה הם אוכלים כדי להגיע לשם!
אם נשאר משהו!
אני תובע חזקה על שדה זה בשם המלך!
שבעה כוכבים וכתר על פני שדה כחול רחב
התנוסס הדגל לרוח הקרב
סביבו אסף המלך המון
לצאת ולהילחם על החירות בצפון
פורנוסט נפלה, קרא הכרוז
עת לחמו ונפלו הדונדאין בעוז
איש אמיץ, נאצל, נפל מסוסו
החיות אז רמסוהו בעת מנוסו
נישא אז המלך מתוך המהומה
עת אנגמאר וצבאה אט אט התקדמה
ים של מוות ודיגלנו באמצעיתו
עת כרוזו של המלך נפח נשמתו
הופל הנס, לאדמה צנח
ילל נוראות האויב ושמח
נמלטו אנשים, ברעדה זעקו...
האדונים אלאדאן ואלרוהיר מריוונדל הגיעו באופן לא צפוי,
וביקשו לשוחח עימנו מיד.
ברוכים הבאים, ידידיי!
מה הביאכם אלינו הלילה?
ומה שלום אביכם האדון אלרונד?
והגבירה ארוון?
שלומם של אבי ואחותי טוב, אדוני.
היה זה אלרונד ששלח אותנו לכאן בחיפזון.
אורקים מתרבים בצפונה ומזרחה של טאורדאל.
מספרם גדול ממה שנראה מזה שנים רבות.
אפילו כעת הם נעים ללא הפוגה לכיוון
הכפרים הצפוניים ביותר של הדונדאין.
לא יעבור זמן רב עד שהסכנה
שוב תילחץ על גבולותיכם.
אל ריוונדל, מקום בו הילד שוכן
והדגל אל-על מתנוסס בו גם כן.
משום כך שולח אבינו עצה חמורת סבר.
מהי העצה?
הוא דוחק בך לשלוח את אישתך ובנך
אל אימלאדריס לשמירה עליהם.
ואתה, אראת'ורן,
עליך להוביל את הדונדאין בדרכים סודיות לארצות אחרות,
ולהימלט מפני הסכנה האורבת.
כבר מאוחר אדוניי, נוסיף לדבר בבוקר,
הבה נמצא לכם מקום לנוח בו.
אלרונד חצי-אלף חכם הוא,
ורואה דברים נסתרים רבים
או שעוד טרם התגשמו.
אשקול את דבריו,
ואחשוב על עמי.
אל נא תתמהמה בהחלטתך.
עם כל שעה שחולפת,
מתקרבת הסכנה יותר ויותר.
אני מבין. נוחו בשלום, אדוניי.
נוחו בשלום.
אל תאמר זאת!
לא אפרד ממך.
אך העצה חכמה היא.
אם שוב תסגור עלינו הסכנה,
את ואראגורן חייבים להיות מוגנים.
כל מנהיגי הדונדאין גודלו למשך זמן מה בהיכליו של אלרונד.
אני עצמי ביליתי של שנים בילדותי.
לא אעזוב אותך.
לא אעזוב!
אנחנו יודעים איפה הוא!
טוב.
בוא איתי.
אלגריין!
האלבארון ראה אותך עוזבת.
דבר שהיה עלי לעשות לפני זמן רב.
בלי להיפרד?
מאז מותו של אביך,
קיבלתי על עצמי את החובה לדאוג לך.
חבתי לו זאת עבור שנים של שירות,
ועבור ידידותו.
כאשר רצית לקחת את מקומו, אני הייתי היחיד שתמך בך.
במשך עשר שנים היית לצידי,
אך כעת, כאשר אני זקוק לך ביותר,
תעזבי אותי?
אתה זקוק לעינים ואוזניים בארצות רחוקות,
ועמדת שומר היער בהית'לין אינה מאויישת.
הית'לין?
אך זה רחוק כל כך!
אני משחררת אותך מחובתך.
לא אהיה לך עוד למעמסה.
אף פעם לא היית למעמסה.
אלגריין, תמיד היית רק ידידה.
את כאחות לי.
יש לך משפחה.
אישה ובן הזקוקים לך.
הגן עליהם.
אל תבקש ממני להישאר!
אנא ממך.
לא אחזיק בך כאן אם ברצונך לעזוב.
אך אינני מבין.
ומסיבה זאת, איני יכולה להסביר.
סלח לי.
האדון אראת'ורן! עצתך דרושה.
אראת'ורן. האויב מתקדם!
לכי לשלום, ידידתי.
אדוני. האורקים מתקדמים.
האדון אלרוהיר ביקש ממני לומר זאת:
"ההחלטה נעשתה עבורך."
קרא אליי את מפקדיי.
המלחמה בפתח!
טוב לראותך ידידי.
הגיע הזמן.
אך בזמן שאדון הדונדאין
ובניו של אלרונד עשו את תוכניותיהם,
האורקים, בסתר ובעורמה,
היו קרובים יותר לכפר אף מכפי שחזה האדון אלרונד.
לא שכחת משהו?
מה יכולתי לשכוח?
לומר לי שאת עוזבת.
האדון אראת'ורן זקוק לעזרתנו.
אך גם אם יירכב לריוונדל
או ינחה את הדונדאין למקום מבטחים אחר,
לא תישארי.
איני יכולה.
אני רואה זאת כעת.
אני הולכת לשחרר את ליבי ממנו.
הלא תקדם בברכה חדשות כאלה?
אכן כן.
כי את נמצאת תמיד במחשבותי.
האם אף פעם לא ידעת או ניחשת זאת?
תמיד היית טוב אלי.
טוב?
לא, אלגריין.
אני אוהב אותך.
אהבתי אותך במשך שנים.
כאשר ידעת כי אהבתי נתונה לאחר? מדוע?
כיוון שידעתי שעם הזמן תהיי נבונה דייך לשחרר אותו.
וכעת עשיתי זאת.
רק בכדי לברוח ממני.
אל, אל תברחי.
בוא איתי.
אבוא.
אלגריין! המלטי!
לא תוכל להדוף אותם לבדך!
מהרי, הזהירי את הכפר!
לא!
את חייבת להזהיר אותם,
למען הדונדאין
לכי!
נשוב ונתראה! לכי!
אדוניי. אדוניי!
לא נמתין להתקדמות האורקים.
נפנה את הכפרים,
אך נילחם בהם בשטחי הבר,
היכן שיהיו.
יישמרו לנפשם משרתי הרשע!
לנשק! לנשק!
לנשק! לנשק!
האלבארון! אויבנו כאן!
היער... דירהאבורן... נילחם לעכב אותם... אורקים בכל מקום!
שומרי היער, אליי!
ניפצעת?
לא.
גילריין, היכן בנך? היכן אראגורן?
אראגורן!?
לכי אל ההיכל!
אראת'ורן! נסוג, נסגו!
שם! זהו האחד!
הבט בגורלך.
ביתך הגיע לקיצו!
אבא... אבא, אבא!?
שני כלבים צריכים למות היום!
גילריין!
גבירתי, היכנסי פנימה!
לא אעזוב אותך!
אבא, אבא!
הדונדאין ניצחו.
אך ניצחונם עלה להם במחיר כבד.
סילחי לי.
על מה?
על קינאתי...
על שבחר בך.
אלגריין!
אראת'ורן, אני...
שמרי על כוחותייך ידידתי.
הכזבתי אותך.
לא. לא הכזבת.
משפחתי בטוחה בזכותך.
אביך היה כה גאה.
מצאתי את ליבי היום.
וכעת הוא אבד...
הוא התכוון לעזוב איתך?
לא אאבד את הכל.
אתה מוכרח לחיות.
ואראגורן מוכרח לחיות.
אסור לנו לאבד את תיקוותנו.
אלגריין.
אלגריין!
כמה עוד צריכים ליפול?
כמה עוד?!
זמן רב מדי החריבו משרתי הרשע את עמנו
וממלכת ארנור זו הגאה בעבר.
אנשי המערב!
הצל מתארך,
וזרועו האכזרית מושטת אלינו תמיד.
אך אל לנו לאבד תקווה.
תבוא העת בה יחדשו הדונדאין את כוחותיהם,
וייגרשו את הרשע מארצות אלה לנצח.
ועד אז,
חובתנו היא להבטיח את שלום עמנו בכל מחיר.
אז, קומו, דונדאין!
זיכרו מי אתם!
ינוסו שוב אויבינו מפנינו!
ובל יעזוב אף אורק יער זה בעודו בחיים!
איספו את שומרי היער. אתם אנשים בואו איתי!
אשוב אליך. אני מבטיח.
ואז אראת'ורן, בנו של אראדור,
אדון הדונדאין,
הוביל את אנשיו במתקפה אדירה ואמיצה,
ומשרתי האויב נמלאו חרדה.
אראת'ורן, חכה!
כעת הגיעה לקיצה שושלת המלכים!
השושלת לא נותקה.
ישנה עוד תקווה!
הם ישובו, גילריין.
הם ישובו.
הגבירה גילריין! הגבירה גילריין!
האדון אראת'ורן ניפצע!
האם אמר משהו?
את שמך בלבד, גבירתי.
גילריין?
אני כאן. אני כאן!
הנה אושרי.
והנה תקוותנו.
אראגורן, מנהיג הדונדאין!
ואז גבירת הדונדאין ניפרדה לשלום מקרוביה,
ומכל בני עמה,
וכדי להגן על אחרוני ילדי נומינור
ציוותה על האלבארון לפרק את טאורדאל
ועל הדונדאין למצוא מקום מבטחים ביישובים קטנים וסודיים
במעמקי יערות רודאור.
יורשו של איזילדור הובא לריוונדל
לגידולו ולשמירה עליו.
וכך הגעת לכאן, לביתו של האדון אלרונד, קטנטני.
לא אקרא לך עוד אראגורן למשך שנים רבות וארוכות.
כיוון שעל שמך להישכח.
פן יילמד האויב לדעת כי חי אתה
וכל אשר נילחמנו עבורו יאבד.
אז בפעם האחרונה.
אתה הוא אראגורן,
בנו של אראת'ורן
מנהיג הדונדאין
ויורשו של איזילדור.
אך לעת עתה,
אסטל,
אתה פשוט תקוותנו.