Tip:
Highlight text to annotate it
X
לפני מספר שנים
נסעתי במשך מספר חודשים ברחבי המדינה
והתארחתי אצל כמה משפחות מארחות שונות במהלך המסע.
מה שמצאתי נכון באופן עקבי אצל כל מי שפגשתי
הוא שאת כל הסבל שלנו אנו מביאים על עצמנו.
אנשים אשר התלוננו הכי הרבה על בריאותם, לדוגמה,
היו אלה שהגישו קציץ בשר עטוף בבייקון לארוחת ערב, עם עוגת פאי, וגלידה לקינוח.
[צחוק עצבני בקהל]
והמשפחות שהתלוננו הכי הרבה שאין להם מספיק כסף, על המאבק שלהם להסתדר,"
אלה גרו בקהילות מגודרות,
עם מוסכים לשני רכבים, ובריכה פרטית בחצר האחורית.
הסתכלתי סביב וחשבתי, "האנשים האלה כל כך עניים, כל מה שיש להם זה כסף".
"חסר להם עדיין דבר אחד שלמעשה מעשיר אותנו."
אנחנו הרבה מעבר להישרדות,
אבל כתרבות, אנו נוטים לכסות את עינינו ולאחר מכן לבכות שחשוך.
לאחר כמה חודשים של התבוננות זו, הכאב בלבי נעשה כבד מכדי לשאתו.
רציתי להקיף את עצמי באנשים שהיו לפחות מודעים לנטייה שלנו להרס עצמי.
אז עברתי למנזר זן, לגמרי מחוץ לרשת, בלי טלפון סלולרי או חיבור לאינטרנט.
היה נפלא!
[צחוק]
הכוונה שלי הייתה להפוך את זה לבית שלי,
אך לאחר כשנה בשני מקדשים שונים,
הבנתי שאני לא מועיל לעולם אם אני שומר את עצמי חבוי במנזר אי-שם,
והיה דבר אחר מלבד ייאוש בכל אדם שפגשתי:
היה רעב לשלום פנימי, לשלווה,
להפסקת הסכסוך הפנימי הזה .
אבל אנחנו לא יכולים לקחת לעצמנו שנה כדי לחיות בהרים,
ובפעם הראשונה שאנו מנסים מדיטציה,
אנחנו לעתים קרובות מסיימים עם עין אחת סגורה,
והאחרת מציצה בשעון.
[צחוק]
אין סבלנות בכלל.
משך הקשב שלנו נעשה קצר ביותר, לא כן?
הודות להודעות טקסט וציוצים,
אנו רואים בכל מה שהוא מעל... מה זה? 160 תווים?
ארוך מדי כדי לקרוא.
אז גם כאשר אנשים מעוניינים בהשראה,
ואין מחסור בספרי מוטיבציה שם בחוץ,
ספרים אלה פשוט עבים ומאיימים מדי עבור רובנו.
אני דמיינתי לעצמי מדריך פשוט מאוד כדי להיות מאושר,
ויש בו רק שתי מילים:
היה אסיר תודה.
היו אסירי תודה. מכיוון שלהכרת תודה יש דרך להפוך את כל מה שיש לנו ל"מספיק".
וזוהי יוקרה.זו המשמעות של להיות עשיר.
עכשיו כש-TED מאתגר אותנו
לבוא עם הגורמים החשובים שיכתיבו את ההצלחה של הערים שלנו בעתיד ..
ובכן, הצלחה פירושה להיות מאושר.
אז אם אנחנו הולכים לעצב עיר מוצלחת,
אנחנו צריכים לוודא שהאנשים שגרים בה מאושרים.
אבל איך אנחנו עושים את זה?
הוטעינו כל כך על ידי הרעיון,
שאושר הוא משהו שאנחנו צריכים לרדוף אחריו.
ובמרדף זה אחר האושר איבדנו בעצם את הדרך שלנו.
אז במקום לרדוף אחר האושר כמו אוגר על גלגל,
אני אומר האיטו את הקצב...
שבו.
גירמו ל"ישיבה לקרות"
אין שום דבר שאתם צריכים לקנות.
אין שום מקום ללכת אליו.
רק מספר דקות כל יום של עריכת רשימת מלאי של כל דבר בחיים שלך ששווה להעריך,
הוא הצעד הראשון שאנחנו יכולים לעשות במטרה להוביל את הדור הבא
הרחק מהתחושה הגוברת הזו של הזכאות,
וכלפי הערכה עמוקה יותר כלפי החיים עצמם.
אנחנו אומרים באקראי דברים כמו, "קחו נשימה עמוקה".
הנשימה היא לא משהו שאנחנו פשוט "לוקחים".
נשימה היא מתנה.
זהו נס שמוצע לנו שוב ושוב,
אבל במידה רבה כמו הבריאות שלנו, אנחנו לעתים קרובות לוקחים זאת כדבר מובן מאליו עד הרגע שאין לנו אותה.
אתם רואים, "משהו" גורם ללב שלכם לפעום כרגע,
הריאות שלכם פועלות, העשב צומח, וכוכבי הלכת מסתובבים.
אותו "משהו" שמחזיק אותנו בחיים,
ואפילו למרות שאיננו יכולים לראות אותו,
אנו נותנים בו הרבה אמון שיעיר אותנו מחר בבוקר.
איננו יודעים שזה יקרה, אנחנו מאמינים בו בצורה עיוורת.
אז בין אם אתם כבר אי פעם הודיתם בכך או לא,
מה שיש לכם זו אמונה.
וזה לא משנה אם אתם קוראים לזה "אלוהים", "היקום", "אמא אדמה" או "אבא זמן",
כי השם שתעניקו לזה, אינו חשוב כמו ההערכה שיש לכם לזה.
האמונות שלכם לא הופכות אתכם לאדם טוב יותר, ההתנהגות שלכם עושה זאת.
אז בואו ונקדם הכרת תודה באופן דומה לדרך שבה "הירוקים" הפכו להיות כה פופולריים.
על ידי כך שנעשה זאת נגשר על הפער שבין קהילות עשירות לעניות,
מפני שהחיים של כולם יהיו מועשרים.
בעזרת שינוי נקודת המבט שממנה אנחנו רואים את העולם,
אם נתבונן בזה מבעד לעדשות של אהבה והכרת תודה,
אנו נשנה אנשים.
אנו נשנה מקומות.
אנחנו נשנה את הדרך בה אנחנו עושים דברים.
אז כאשר התישבתי כדי לחשוב על דרכים שישפרו את המצב הנוכחי של חיינו ל"לגירסה" חדשה..."העיר 2.0"
מצאתי שחשוב ביותר לא לחשוב בקטן או להגביל את הפרוייקט הזה לקהילה אחת,
אבל לחשוב בגדול, ואני מתכוון באופן גלובלי!
כי אם אנחנו מתכוונים ליצור עיר שהכרת התודה הוא בבסיסה,
אנחנו רוצים ליצור מצע שניתן לשכפל,
כך שהעיר שלנו אינה יוצאת דופן, אלא מבטאת סטנדרטים חדשים של כל הקהילות בעתיד.
אז מי הוא ה"אנחנו" הזה שאני מדבר עליו?
מי הוא ארגון זה של אנשים,
שיתקבצו יחד, ויטול על עצמו את האחריות לעשות שינויים חשובים אלה?
הוא אנחנו. זה אתה ואני. אנחנו הוא ארגון זה.
אנו יכולים להתחבר ישירות אל הרעב של האנשים לקבל השראה
דרך האינטראקציות שלנו עם חברינו מדי יום,
עם עמיתים שלנו,
ובאמצעות מדיה חברתית.
[צחוק]
אל תסמכו על הממשלה או הטלוויזיה שיהיו המנהיגים של תקווה ושל חיוביות.
אתה, בעצמך, יכול להיות אותה אלומת אור!
אז בואו ונזרע זרעים של חמלה במוחותיהם ולבבותיהם של בני הדור הבא,
כך שיצמחו להיות המנהיגים המחוזקים והאופטימיים ביותר של המחר.
אנו יכולים לעשות זאת.
זה מתחיל אתכם גורמים לישיבה "לקרות".
הישיבה קורית בביתי כל יום.
[צחוק]
על-ידי טיפוח הבריאות הרוחנית שלנו,
אנחנו, כאנשים פרטיים, יכולים ליצור שינוי גלובאלי.
זהו המסר שלי לעולם,
כי אני מאמין שהכרת תודה היא רעיון ראוי להפצה.
נמסטה.
[מחיאות כפיים]