Tip:
Highlight text to annotate it
X
לעיתים קרובות אנו שומעים בתקשורת את המונחים:
"שטחים כבושים", "גבולות 67" ו"התנחלויות לא חוקיות"
והסיפור שאנו בדרך כלל שומעים נשמע מאוד פשוט:
"במהלך מלחמת ששת הימים, ישראל כבשה את יהודה ושומרון מהפלסטינים, סירבה לדרישת האו"ם לסגת,
ובנתה יישובים באופן בלתי חוקי"
אבל, האם זהו באמת הסיפור?
בואו ננסה להבין את הסוגיה קצת יותר לעומק.
נתחיל עם שאלה פשוטה, אך חשובה עד מאוד:
ממי כבשה ישראל את יהודה ושומרון?
מהפלסטינים?!
לא. ב- 1967 לא הייתה קיימת שום אומה או מדינה בשם פלסטין.
בעצם, האם אי פעם היא הייתה קיימת?
ישראל סיפחה את יהודה ושומרון מירדן בפעולה של הגנה עצמית, לאחר שירדן חברה למצרים וסוריה, שפתחו במלחמה שמטרתה להשמיד את ישראל.
...... דרך אגב, השמדת מדינות היא לא חוקית.
האו"ם, ב- 1967, דחה מספר ניסיונות מצד ברית-המועצות ומדינות ערב להכריז על ישראל בתור הצד התוקף.
החלטת מועצת הביטחון 242 לא דרשה נסיגה ישראלית חד-צדדית. מועצת הביטחון דווקא כן קראה לקיום משא ומתן שבסופו ישראל תישאר עם "גבולות בטוחים ומוכרים", משמע: "גבולות ברי הגנה".
אבל חכו רק שנייה, מה ירדן עשתה ביהודה ושומרון מלכתחילה? מה הייתה ההצדקה המשפטית לנוכחותה?
ובכן, לירדן היה.... אתם יודעים מה? לירדן לא הייתה שום הצדקה משפטית!
ירדן פשוט השתלטה על השטח ב-1948, במהלך ניסיונה הקודם להשמיד את מדינת ישראל שאך זה נולדה, ושינתה את השם המקובל "יהודה ושומרון" ל"גדה המערבית".
אבל זה לא באמת שכנע אף אחד, וכמעט, אף מדינה לא הכירה בחוקיות של השלטון הירדני באזור .
אפילו לא מדינות ערב האחרות.
אז, אם לירדן לא היה תוקף משפטי חוקי, ו"פלסטין" לא הייתה קיימת – של מי השטח הזה?
בואו נחזור מעט אחורה בזמן. אל תדאגו, לא לתקופת התנ"ך, רק כ-100 שנה.
עד 1917, האימפריה העותומאנית שלטה על האזור כולו.
לאחר שהפסידו במלחמת העולם הראשונה, ויתרו העות'ומאנים על שליטתם בת 500 השנים, לטובת כוחות בעלות הברית, אשר החליטו לחלק את האימפריה למדינות.
שר החוץ הבריטי, לורד בלפור, הכיר בזכות ההיסטורית של העם היהודי למולדתם. איזור קטן, השווה בגודלו ל- 1/2% משטח המזרח התיכון, הוקצה למטרה זו.
בריטניה קיבלה מנדט מחבר הלאומים במטרה לקדם את הקמת מדינת העם היהודי.
אבל, חכו רגע, האם אתם מבינים מה קרה?
מדינת העם היהודי הכילה במקור לא רק את יהודה ושומרון אבל גם את הגדה המזרחית של נהר הירדן.
אני משער כי לא תוכלו לומר שהעם היהודי לא הסכים כבר לכמה פשרות כואבות.
בכל אופן, הכרתו של חבר הלאומים במדינת העם היהודי – אשר כללה את שטחי יהודה ושומרון – אושררה על ידי האו"ם לאחר מלחמת העולם השנייה.
עם סיום המנדט הבריטי, התקבלה בעצרת הכללית של האו"ם החלטה181 אשר המליצה על הקמתן של שתי מדינות: האחת יהודית והאחת ערבית.
היהודים הסכימו לכך והחלו לפעול להקמתה של מדינה יהודית, בזמן שהערבים סרבו לפשרה ופתחו במלחמה במטרה להשמיד את המדינה היהודית החדשה שקמה.
החלטה 181, המלצה לא מחייבת מלכתחילה, נותרה ללא תוקף משפטי.
בסיום המלחמה, במקום בו הכוחות הישראלים והערבים הפסיקו להלחם, נקבע קו "הפסקת האש". בשל התעקשות המנהיגים הערבים, קו זה הוגדר כחסר חשיבות מבחינה פוליטית.
אז, למרות שנוטים לקרוא לקו זה "גבול 67' ", הוא לא משנת 1967 והוא מעולם לא היה גבול בינלאומי.
זוהי הסיבה שהגדרה משפטית מדויקת יותר עפ"י החוק הבינלאומי, לשטחי יהודה ושומרון, צריכה להיות בדומה למקומות רבים אחרים, בהם מתקיימים או התקיימו סכסוכים טריטוריאליים ואשר לא מוגדרים כ"כבושים". לדוגמא:
זובארה, איי טונב, סהרה המערבית ורבים אחרים. אלו אינם נחשבים "שטחים כבושים" אלא "שטחים במחלוקת".
בואו נחזור לרגע לאיור שלנו ונבחן את שרשרת האירועים המלאה:
הנוכחות הישראלית ביהודה ושומרון היא תוצאה של מלחמת הגנה עצמית, שטח יהודה ושומרון לא צריך להיחשב "שטח כבוש" מכיוון שהאזור מעולם לא היה תחת ריבון חוקי ולכן צריך להיקרא "שטח במחלוקת"
לתכנית החלוקה של 1947 אין תוקף משפטי עדכני, בעוד שתביעת ישראל על השטח הוכרה בבירור על ידי הקהילה הבינלאומית במהלך המאה ה- 20'.
לכן נוכחותם ובנייתם של יישובים ישראלים ביהודה ושומרון אינם יכולים להיות מוגדרים כלא חוקים.
אלו אינן רק דעותיי האישיות, הן מבוססות על מסקנות של משפטנים בינלאומיים כמו פרופסור יוג'ין רוסטו, השופט ארתור גולדברג והשופט סטיבן שוובל - מי שעמד בראש בית הדין הבינלאומי לצדק.
אז מהו הפיתרון לסכסוך על יהודה ושומרון? לצערי הרב, אין פיתרון פלא.
הדרך היחידה בה נוכל להגיע לפיתרון היא אם נבסס את המשא ומתן על עובדות חוקתיות והיסטוריות.
אז בבקשה, בואו נפסיק להשתמש במונחים "שטחים כבושים" ו"גבולות 67'"... הם פשוט לא "פוליטקלי קורקט".