Tip:
Highlight text to annotate it
X
היום, אנחנו עומדים להביט בעולם של רומא
דרך עיניה של ילדה צעירה.
הנה היא, מציירת תמונה של עצמה
באטריום שבביתו העצום של אביה.
שמה דומיטיה,
והיא רק בת 5.
יש לה אח גדול יותר בן ארבע עשרה,
לוציוס דומיטוס אהנוברבוס,
שנקרא על שם אביה.
בנות לא מקבלות את השמות הארוכים שבנים מקבלים.
מה שיותר גרוע זה שאבא מתעקש
לקרוא לכל בנותיו דומיתיה.
"דומיתיה!"
הוא קרא לדומיתיה שמציירת על העמוד,
דומיתיה III.
יש לה אחות מבוגרת יותר, דומיתיה II, שהיא בת 7.
ואז יש את דומיתיה I, שהיא בת 10.
היתה יכולה להיות דומיתיה IV,
אבל האם מתה בזמן הלידה שלה לפני שלוש שנים.
מבולבלים?
גם הרומאים היו.
הם יכלו לעקוב אחרי אילן היוחסין בצד הגברי
עם השמות הנחמדים, השלישוניים
כמו לוציוס דומיטוס אהנוברבוס.
אבל היה להם ממש בלגן
עם איזה דומיתיה נשואה למי
והיתה או הדודה הגדולה
או האם החורגת הגדולה וכך הלאה של מי
כשהם הגיעו ללכתוב את זה.
דומיתיה III לא רק מציירת על העמוד,
היא גם צופה בהתרחשויות.
אתם מבינים, זה מוקדם,
בזמן ביום שכל הלקוחות והחברים של אביה
באים לראות אותו בביתו ולחלוק לו כבוד.
לוציוס פופידוס סקונדוס, בן 17,
הוא רוצה להינשא לדומיתיה II
בתוך חמש עד שבע השנים הבאות,
בא גם הוא.
ונראה שהוא מחזר לא אחרי אשתו לעתיד,
אלא אחרי אביה.
לוציוס המסכן, הוא לא יודע שאביה של דומיתיה
חושב שהוא ומשפחתו הם עשירים
אבל עדיין חלאות מהסובורה.
אחרי הכל, זה החלק של רומא
שמלא בספרים וזונות.
פתאום, כל הגברים עוזבים עם אבא.
זו השעה השניה
והזמן בשבילו להיות בבית המשפט
עם קהל קשוח של לקוחות
שיריע לרטוריקה שלו
ולהשקיט את היריבים שלו.
הבית עכשיו שקט יותר.
הגברים יחזרו רק בעוד שבע שעות,
רק בזמן לארוחת ערב.
אבל מה קורה בבית בשבע השעות האלה?
מה דומיתיה, דומיתיה ודומיתיה עושות כל היום?
לא שאלה פשוטה!
כל מה שנכתב על ידי הרומאים
שיש לנו היום נכתב על ידי גברים.
זה גורם לזה שלהרכיב את חייהן של נשים זה ממש קשה.
עם זאת, לא יכולה להיות לנו הסטוריה רק של גברים רומאים,
אז הנה זה.
אנחנו יכולים להתחיל באטריום.
יש נול ענק,
עליו אישתו החדשה של אבא עובדת על טוגה חדשה.
דומיתיה, דומיתיה ודומיתיה מצוותות
לטווית הצמר
שבו ישתמשו לאריגת המלבוש הגדול,
באורך עשרה מטרים ובצורה אליפטית.
רומאים אהבו את הרעיון
שנשותיהן עובדות עם צמר.
אנחנו יודעים את זה בגלל שזה כתוב
על המצבות של כל כך הרבה נשים רומאיות.
בניגוד לנשים ביוון,
נשים רומאיות יוצאות מהבית
ומתהלכות בעיר.
הן הולכות למרחצאות בבוקר כדי להמנע מהגברים
או למרחצאות מופרדים לנשים בלבד.
חלקן הולכות בהתאם לאופנה האחרונה של 70 לספירה:
לרחצה בעירום בנוכחות גברים.
היכן שאין להן מקום
הוא איפוא שהגברים נמצאים:
בפורום,
בבית המשפט,
או בבית הסנאט.
המקום שלהן בציבור הוא בפורטיקוס
עם גנים,
עם פסלים,
ועם שבילים ללכת עליהם.
כשדומיתיה, דומיתיה ודומיתיה רוצות
לצאת מהבית כדי ללכת למקום כלשהו,
כמו הפורטיקו של ליביה,
הן חייבות להתכונן.
דומיתיה II ודומיתיה III מוכנות,
אבל דומיתיה I, שמאורסת כדי להנשא
בעוד שנתיים עם פילאטוס המקסים,
לא מוכנה.
היא לא איטית, פשוט יש לה יותר לעשות.
להיות מאורסת אומר שהיא לובשת את סמלי הנישואין:
טבעות נישואין
וכל המתנות שפילטוס נתן לה -
תכשיטים,
עגילים,
מחרוזות,
ותליונים.
היא אולי אפילו תענוד את כתר הארוסין שלה.
כל הבלינג הזה צועק,
"אני עומדת להנשא לבן ה 19 הזה
שנתן לי את כל הדברים האלה לענוד!"
ובעוד הן מחכות, דומיתיה II ודומיתיה III משחקות עם הבובות שלהן
המדמות את אחותן
מוכנה לחתונה.
יום אחד, הבובות האלה יהיו מוקדשות
לאלי הבית ביום החתונה שלהן.
אוקיי, אנחנו מוכנים.
הבנות פוסעות לאפיריונים נישאות על ידי עבדים חסונים.
יש להן גם מלווה איתן
והן יפגשו דודה בפורטיקוס של ליביה.
נישאות גבוה על כתפיהם של העבדים האלה,
הבנות מביטות החוצה דרך הוילונות
כדי לראות את הרחובות הדחוסים מתחתן.
הן חוצות את העיר, עוברות את הקולוסאום,
אבל אז פונות לטפס על הגבעה
לפורטיקוס של ליביה.
הוא נבנה על ידי ליביה אשת הקיסר אוגוסטוס הראשון,
על האתר של ביתו של ודיוס פוליו.
הוא לא היה כזה בחור נפלא.
הוא ניסה פעם לתת עבד למאכל
לצלופחים בבריכת הדגים שלו
פשוט כי הפיל צלחת.
למזלו, הקיסר היה בארוחה
והרגיע את כעסו.
האפיריונים מונחים על הקרקע
והבנות יוצאות
ויד ביד, שתיים שתיים,
הן עולות במדרגות
לתוך הגנים המוגנים על ידי הרבה עמודים.
דומיתיה III רצה ומציירת על עמוד.
דומיתיה II מצטרפת אליה
אבל פונה לקרוא את הגרפיטי גבוה יותר על העמוד.
היא מזהה ציור של גלדיאטורים
ומנסה לדמיין אותם נלחמים,
משהו שהיא לעולם לא תורשה לעשות,
חוץ מהחלק הממש אחורי של הקולוסאום.
משם, תהיה לה תצפית טובה
על 50,000 הצופים
אבל היא תראה מעט מאוד מהדם והאימה.
אם היא היתה רוצה זווית ראיה טובה באמת,
היא יכולה להפוך לבתולה ווסטלית
ותשב מייד בחזית.
אבל קריירה של טיפול באש הקדושה של ווסטה
היא לא לטעמו של כל אחד.
דומיתיה I פגשה עוד בת עשר
שגם היא עוטה את סימן האירוסין.
זמן בית.
כשהן מגיעות לשם אחרי השעה השמינית,
משהו קורה.
צלחת מרוסקת נחה על הרצפה.
כל העבדים נאספים באטריום
ומחכים להגעתו של אדונם.
אבא עומד לכעוס.
הוא לא יכה את ילדיו,
אבל כמו הרבה רומאים,
הוא מאמין שעבדים צריך להעניש.
השוט נח מוכן להגעתו.
אף אחד לא יודע מי שבר את הצלחת,
אבל אבא יקרא לקברן
להוציא תוך עינויים את התשובה מהם, אם הוא חייב.
שומר הדלת פותח את הדלת הראשית לבית.
שקט יורד על העבדים החרדים.
פנימה נכנס לא האדון שלהם
אלא, במקומו, צעירה בהריון.
זו הבת הבכורה של האדון, בת 15,
שכבר וותיקה בנישואין ולידה.
נחשו מה שמה.
יש 5 עד 10 אחוזים של סיכוי
שהיא לא תשרוד את לידת עוברה,
אבל, בינתיים, היא באה לארוחת ערב עם משפחתה.
כאם בת עשרה,
היא הוכיחה שהיא אישה מוצלחת
על ידי הבאת ילדים ויורשים לבעלה,
שישאו את שמו בעתיד.
המשפחה הולכת לחדר האוכל
ומוגשת לה ארוחת הערב.
נראה שלאבא יש הזמנה לארוחת ערב במקום אחר.
בסיום הארוחה, הבנות חוצות את האטריום
להפרד מאחותן הגדולה
שנישאת לביתה באפיריון,
מלווה על ידי כמה משומרי הראש של אביה.
כשהן חוזרות לבית,
הבנות חוצות את האטריום.
העבדים, צעירים וזקנים,
גברים ונשים,
מחכים לחזרת אדונם.
כשהוא חוזר, הוא אולי ינקום את נקמתו,
מוודא שכוחו מול עבדיו
נשמר דרך אלימות וטרור,
להם כל עבד יכול ליפול קורבן.
אבל, הבנות, הן פונות לקומה העליונה ללילה,
מוכנות למיטה.