Tip:
Highlight text to annotate it
X
שלום,
אני קלאוס סטול.
אני עובד כבר זמן רב עם התזמורת הסימפונית של ברלין.
בסך הכול, ביליתי שם 43 שנים ואני חושב עליה בתור הבית המוסיקלי שלי.
התחושות והזכרונות הביתיים האלה
קשורים להרבה ביצועים של הסימפוניה החמישית של לודוויג ואן בטהובן.
הסימפוניה עצמה חשובה מאוד כשמדובר בנגינת קונטרבס.
יש שני קטעים מדהימים שמייצגים את הטכניקה שבנגינת הקונטרבס,
אשר התפתחו בצורה משמעותית במהלך תקופתו של בטהובן.
הראשון הוא הנעימה של הסקרצו. 0:01:01.120,0:01:04.4400:01:04.440,0:01:20.320 ♪ (מנגן)
זה נשמע מאוד מאופק,
מאוד שקט,
אבל בטהובן כתב "פיאניסימו".
אז בתוך שנייה,
וזה החלק הקשה בקטע,
בתוך שנייה,
אני מנגן לגטו על ארבעה מיתרים שונים
ואני עושה זאת בפיאניסימו. זה אתגר קשה מאוד,
בעיקר עבור הקשת של הקונטרבס והמיתרים העבים במיוחד.
♪ (מנגן)
עכשיו אני קופץ לתיבה 27.
♪ (מנגן)
עם הצלילים הגסים האלה,
♪ (מנגן)
אני רק תומך במה שמנוגן מבחינת הנעימה הראשית על ידי כלי הנשיפה.
זה אומר שיש צורך בגמישות בנגינה כאן
♪ (מנגן)
בגלל שאני מנגן את הנעימה הראשית,
אבל הביטוי אמור להיות "מיסטריוזו",
מאוד, מאוד, מאוד, מאוד אפל.
זה היה אחד מההיבטים הממשיים
בטווח הרגשי שבטהובן הצליח ליצור במוסיקה שלו.
בואו נחזור על זה מההתחלה.
♪ (מנגן)
ופה עולה השאלה:
נגני קונטרבס רבים מנסים לנגן את הקטע בהחלקה כלפי מעלה,
בגלל שקל יותר לנגן פיאניסימו בחוד, כמובן -
♪ (מנגן)
עם זאת, הם לא מצליחים.
הסיבה לכך היא שאני חייב לנוע עם כל הזרוע, אני חייב להניף אותה.
כלומר, מבחינה פיזיקלית, עדיף
פשוט לגלגל את הקשת,
לגלגל אותה אנכית או אופקית,
פשוט להשלים גלגול.
אז, וזה חשוב מאוד, אני גם סופר במהלך האודישן *בום בום בום בום בום*.
הטמפו חייב להיות מדויק;
♪ (מנגן)
עכשיו אני ממשיך בספירה.
♪ (מנגן)
זה מה שאפשר להגיד בנוגע לסקרצו מבחינת הדברים שצריך להשיג.
אני צריך לסובב את הקשת לצד אחד
כך שרק כמה שערות נוגעות במיתר הקונטרבס וכתוצאה מכך, מתקבל
צליל עדין ושקט.
הוא צריך להיות כמו צל.
צל בדו מינור.
אחריו ישנה שלישיה בדו מז'ור.
כלומר השלישיה מהווה אתגר רציני לנגני קונטרבס שמנגנים ריקוד,
נעימה ראשית של ריקוד.
בעולם שלנו,
בעולם הקונטרבס, אין הרבה מקרים שבהם אנחנו מנגנים קטעים מהנעימה הראשית.
עם זאת, הנה דוגמה משמעותית לכך
שאנחנו מנגנים נעימה ראשית בדו מז'ור,
מה שאמור לייצג ריקוד גדול ומעגלי.
♪ (מנגן)
מה קורה שם?
אני חייב להפריד ולסגת עד לפיאנו, עד לפיאניסימו.
אני מתבקש לבטא משהו מבחינה מוסיקלית
שמבחינה ויזואלית, פירושו
שקבוצת הרקדנים נפרדת.
כאשר הרקדנים נפרדים, הם אינם רוקדים לאט יותר, כמובן.
הם רק נפרדים זה מזה; התמונה המוסיקלית הזו,
ההיפרדות,
היא מה שאני חייב לנסות ולהציג באמצעות וריאציה דינמית גדולה.
♪ (מנגן)
הייתי חייב להראות כאן
קבוצה של רקדנים שממש נפרדים זה מזה במרחב.
מה עליי לעשות?
אני חייב להיות מתוחכם מבחינת השימוש בקשת.
כאשר אני מנגן כאן,
בהתחשב בעיצוב הקשת,
יש מידה רבה של הקשה.
♪ (מנגן)
העוצמה שמופעלת על המיתר
ומה שמתקבל בתגובה הם חשובים.
אם אני רוצה להפחית את זה
כדי ליצור פחות מומנטום,
אני חייב להשתמש בנקודה קטנה יותר.
מהצורה הקעורה של הקשת אפשר לראות, כאן
בדיוק נמצא האמצע, וכאן יש לי הכי הרבה שליטה.
אם אני רוצה לנגן ממש בשקט עכשיו,
אני צריך לסובב את הקשת על צדה.
עכשיו אני כבר לא מנגן עם 140 שערות, אלא אולי עם 20 או 10.
כלומר אני לא מנגן את הצליל הזה,
אלא אני מסובב את הקשת,
עובר לנקודה הקלה יותר,
♪ (מנגן)
אני מצליח לשמור על הטמפו,
בזמן שכל השאר, המומנטום והחיתוך, משתנה.
זה מה שבטהובן חשב עליו -
♪ (מנגן)
ואחר כך
♪ (מנגן)
הקשת רק מרקדת בקלילות.
אני מאמין שזה המתכון לעבודה שלנו; אם נשתמש בו,
לא רק עם בטהובן,
נלמד הרבה על אפשרויות מבחינה פיזית,
מה שיגדיל את האפשרויות המוסיקליות שעומדות לרשותנו במידה משמעותית.
יחד עם ברכת שלום
ואיחולים על ההשתתפות שלכם באודישן, הייתי רוצה להזכיר לכם משפט
שטבע ריי בראון המפורסם. הוא אמר:
"אל תפסיקו לתרגל
לפני שזה יישמע יפה יותר." 0:09:34.760,0:09:36.8000:09:36.800,0:09:38.000 תודה רבה.