Tip:
Highlight text to annotate it
X
לפני 6 חודשים שלחתי דוא"ל וביקשתי לבוא.
רציתי רק לשבת בקהל
ולצפות, כדי ללמוד עוד על קמבודיה.
אז ענו לי: "בטח שאתה יכול לבוא.
"אתה תתן את הרצאתך בבוקר הראשון."
ואני אמרתי: "אה. הרצאה. בסדר."
אז אני אדבר אליכם במשך 3 דקות בלבד,
מדוע חשוב להשתדל
לעשות יותר שגיאות.
כי כולם כאן,
לא משנה מי ומה, לכל אחד ואחת מכם יש משהו
שהייתם רוצים לעשות,
אבל אתם חוששים לעשותו.
והסיבה שאתם חוששים לעשות זאת היא,
שאתם חושבים שתפשלו נוראות
והכל ישתבש.
אז אני עומד לספר לכם שחשוב
לעשות את השגיאות האלה, ועליכם להשתדל לעשותן
מסיבות מדעיות מאד, למשל:
מספר אחת: לימוד.
לומדים באמצעות עשיית שגיאות,
בדומה לאופן שבו נבנים השרירים.
כלומר,
שכאשר אתם בחדר כושר, למשל,
ואתם מרימים משקל כלשהו
שכבד מדי עבורכם,
ואתם מרגישים רעד מסוים,
ואינכם מצליחים להרימו,
מה שקורה למעשה הוא שסיבי שריר קטנים,
חלקם נקרעים, ממש נקרעים,
ובמהלך היומיים הבאים,
סיבי השריר מתקנים את עצמם.
בכל פעם שהם מתקנים,
הם גם מעט מחזקים את עצמם,
ונעשים מעט גדולים יותר כדי להסתגל לשימוש עתידי.
יש אימרה:
"אין הישגים בלי מאמץ."
וכך זה גם עם המוח.
אז קחו לכם שניה, ו...קחו עשר שניות,
והביטו בשני מערכי המלים האלה.
בסדר.
במבדקים רבים,
נמצא שאנשים זוכרים את מערך המלים השני הזה
פי שלוש מאשר את מערך המלים הראשון.
מדעני מוח חקרו מדוע זה כך,
והסיבה היא שכשמביטים
במלים האלה ורואים רווח קטן,
המוח צריך להתאמץ לשניה.
למעשה הוא כאילו נכשל.
בהתחלה הוא לא יודע מה העניין
ונדרשת לו שניה כדי להשלים את הפער,
ואז הוא מפענח את זה.
ושניה זו של מאמץ
עושה את כל ההבדל.
זו הסיבה שאתם זוכרים את הידע
שבצד ימין יותר מאשר את זה שצד שמאל.
אתם זוכרים דברים שנלמדו דרך מידה מסוימת של כשלון
ומספר שגיאות,
יותר מאשר דברים שהיו קלים לכם.
כך שכדי ללמוד ביתר יעילות,
עליכם לעשות יותר שגיאות.
לעשות את מה שיודעים זה כיף,
אבל זה לא ישפר אתכם.
אז הסיבה הראשונה מדוע כדאי לכם לעשות יותר שגיאות
היא הלימוד.
מספר שתיים היא שכמות מובילה לאיכות.
וזה מודגם בסיפור על חוג קדרות.
היה פעם חוג באוניברסיטה
שבו לימדו קדרות, נראה לי,
והמורה ערך נסיון יום אחד,
או כדאי שאומר בסמסטר אחד.
בשיעור הראשון של הסמסטר,
הוא אמר, "שימו לב, אני אערוך ניסוי."
אני אעמוד באמצע כדי להדגים זאת.
הוא אמר, "כל מי שבצד שמאל של הכיתה,
"במשך כל הסמסטר, אתם תעבדו
"על כד אחד, כל הסמסטר.
"ובסוף הסמסטר,
"תקבלו ציון לפי האיכות של הכד היחיד הזה."
הוא אמר, "כל מי שבצד ימין של הכיתה,
"אתם תקבלו ציון אך ורק על כמות.
"לא איכפת לי מה תיצרו,
"לא איכפת לי איך זה ייראה, ואפילו לא אסתכל על זה.
"אבל ביום האחרון של החוג,
"אביא את המאזניים מהמקלחת שלי,
"ואשקול את זה.
"כל מי שייצור מעל 7 ק"ג כדים, יקבל 'מצוין'.
"כל מי שייצור מעל 6 ק"ג כדים
"יקבל 'טוב מאד'" וכן הלאה.
זהו זה. אז במשך כל הסמסטר,
החצי הזה של החדר עבד
על כד אחד, כל הסמסטר.
והחצי הזה של החדר פשוט הדביק
חתיכות חימר על כל דבר שהוא,
הם פשוט השתוללו.
ביום האחרון של החוג,
המורה הביא כמה צופים מבחוץ,
אולי הם היו חסידי קדרות,
הם באו להתבונן בכדים האלה.
והוא לא אמר לשופטים
איזה כדים באו מאיזה צד של החדר.
ואולי לא תופתעו,
אבל כל הכדים הכי טובים ביום האחרון
באו מהחצי הזה של הכיתה.
כי התברר שבמשך כל הסמסטר,
החצי הזה של הכיתה ניסו דברים שוב ושוב,
עשו דברים ועשו שגיאות,
וערכו נסיונות,
והם רכשו נסיון כה רב ביצירת כדים,
שהם השתפרו הרבה יותר.
ואילו החצי הזה הקדיש את כל הסמסטר
להמצאת תיאוריות גרנדיוזיות,
ובסוף הסמסטר לא היה להם מה להראות
לא היה להם מה להראות
פרט לכמה תיאוריות גחמניות וכד בינוני.
בכל מקרה, מדוע צריך לעשות יותר שגיאות?
סיבה א': זה תורם ללימוד.
סיבה ב': מדובר בכמות, עצם עשיית דברים,
ועשיית שגיאות ובלגנים,
הם שבסופו של דבר מובילים בכל זאת לאיכות טובה יותר.
ולבסוף, הלכתי לבי"ס למוסיקה,
הלכתי לבי"ס לג'אז בבוסטון,
בשם "ביה"ס למוסיקה של ברקלי".
ויש בג'אז אימרה נפוצה,
שמי שלא עושה שגיאות,
לא משתדל מספיק.
במוסיקה הקלסית כולם משתדלים להשיג שלמות.
אבל בג'אז, אם כל אחד יקום וינגן סולו מושלם,
התגובה תהיה: "אהמ.."
אבל אם מישהו קם ומנסה להגיע לתווים חדשים,
ייצאו לו כמה צרחות מידי פעם,
וכולם יגידו, "כן, זהו זה!"
אז בסופו של דבר זה יותר כיף.
תודה!
[מחיאות כפיים]