Tip:
Highlight text to annotate it
X
תודה, ערב טוב לכולם, אני מאוד שמח שבאתם
דקה אחת אישית לפני שאנחנו מתחילים לגופו של עניין
אני רוצה להקדיש את ההרצאה הזאת לחברי הטוב עליו השלום נתן ניסני
שנפטר לפני שנה וחצי ממחלה קשה
נתן ואני ניסינו, ונכשלנו לצערי לפני 6 שנים, 7 שנים בעצם
לשנות את שיטת ההפרטה בישראל ולעבור מהפרטה של גרעיני שליטה במכרזים
שבהם משתתפים מטבע הדברים שלושה-ארבעה לכל היותר בעלי הון גדולים
לשיטה שבמסגרתה אנחנו רושמים את הנכס המופרט למסחר בבורסה
למשל המניות של בנק לאומי
ואז מחלקים אותם בצורה מאוד פשוטה, מאוד יעילה אגב - מאוד זולה
לחשבונות עובר ושב של האזרחים בצורה שוויונית, כל אזרח מעל גיל 18
מקבל את החלק היחסי שלו בצורה שקופה, ברורה
אפילו לא צריך להתקשר לא צריך לעשות שום דבר
הממשלה מוצאת את החשבון עובר ושב שלו
אותם מעטים שאין להם חשבון עובר ושוב כולל לא בבנק הדואר
אז פונים אליהם בצורה ישירה אז הם מעטים
מגיעים לאזרח, מגיעים לחשבון הבנק שלו מפקידים את המניות בחשבון עובר ושב
הבנק מנהל לו את האחזקה כל עוד הוא מחליט לשמור אותה
ברגע שהוא מחליט למכור הוא נותן הוראה לבנק
הבנק מוכר את זה בבורסה במחיר שוק
הבנק מגן על הזכויות, והממשלה מגינה על הזכויות של האזרח ובזה נגמר העניין
מה היתרון בשיטה החדשה הזאת?
השיטה החדשה הזאת בעצם גורמת לכך
שהרכוש העצום שהממשלה צברה בדמות חברות ממשלתיות, ותאגידים סטטוטוריים
פשוט יועבר לידי הבעלים האמיתי שלו
בלי שהוא יצטרך להיות עובר בדרך באמצעות שלושה או ארבעה בעלי הון
אנחנו למדנו שהשיטה, שיטת ההפרטה הנוכחית גרמה לאי-שוויון אדיר
גרמה לעוני בכך שבעלי ההון ריכזו עוד ועוד כוח
שניצלו אותו אחר-כך כדי להגביר את הניצול שלהם את המשק
ובסופו של דבר לא תרמה לא ליעילות, לא לצמיחה, לא לרווחה ולא לשום דבר
עכשיו, נתן ניסני היה אחד המנהלים הבכירים בישראל הוא היה מנכ"ל עלית, היה מנכ"ל טרה,
היה סמנכ"ל תפעול של אורנג'
ובמסגרת הזו הוא צבר ניסיון תפעולי אדיר
אשר יחד עם הידע הכלכלי-פיננסי שלי ושל אנשי החשב הכללי
חשבנו לשלב ידיים ולשנות את שיטה ההפרטה
לבנות מנגנון חלוקה ולהתחיל לבצע את זה
המנגנון הזה הוקם, אושר על ידי שר האוצר וראש הממשלה דאז
והכנו חוק, הכנו מנהלת,
הממשלה אישרה כמה מליוני שקלים כדי להקים את כל המערך התפעולי
החוק עבר קריאה ראשונה, החוק עבר ועדת כספים
ובערב ההחלטה על קריאה שנייה ושלישית
ממש בערב הפעלת התוכנית קרא לנו ראש הממשלה שרון
בלי הסבר, בלי נימוק, לא יודע מי לחץ עליו, וביטל את התוכנית
ונתן ואני לקחנו את זה כמובן מאוד מאוד ללב
ונשבענו לעצמנו שבהזמנות הקרובה הבאה שתהיה לנו
אנחנו נעלה את התוכנית הזאת מחדש
לצערי לפני שנה וחצי נתן נפטר ממחלה קשה
ובעקבות מותו אני חשבתי לעשות משהו לזכרו
וזו הסיבה שכתבתי את הספר האחרון שלי שיצא בעוד כמה שבועות
שחלקיכם בוודאי ראו את ההרצאה ביוטיוב לפני שנתיים היא הרחבה מאוד רחבה של ההרצאה
וכמובן מעבר למה בדיוק צריך לעשות
את הספר ואת ההרצאה הזאת אני רוצה להקדיש לנתן
אני לא אוכל בהרצאה המצומצמת הזאת לגעת בכל הנושאים שצריך לשנות
בעיקרון המדיניות הכלכלית כולה, .מתחילתה עד סופה, שגויה
היא לא שגויה מהיום, היא שגויה מזה שנים רבות
חלק מהשגיאות הן בני חמש שנים חלק מהשגיאות הן בני עשר
חלק מהשגיאות הן בני עשרים וחלק מהשגיאות הן בני שנה ושנתיים
אף אחד לא יכול להתמחק מאחריות
אבל אני רציתי להצטמצם במסגרת הזו ולהתמקד בעוגן של השינוי
מה הוא הדבר החשוב ביותר שאותו צריך לשנות
מה הוא הדבר שבעזרתו אפשר למנף אחר כך את שינוי פניה של החברה הישראלית והמשק הישראלי
ומה הם פניו של המשק הישראלי הנוכחי?
סופר תהילים אמר: "מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב". אז בואו נראה
בואו נביט רגע, לפני שאנחנו מדברים על פתרונות, ונגיד את האמת ביושר
מה מצבו של המשק הישראלי
ובכן מצבו של המשק הישראלי הוא כך שאנחנו המדינה הענייה ביותר במערב
שיעור העוני בישראל, שיעור האנשים שחיים מתחת לקו העוני
שלא תחשבו שקו העוני הוא איפה שהוא שם
קו העוני הוא בערך 5,000 שקלים ברוטו למשפחה ממוצעת
אז שיעור האנשים שחיים מתחת לקו העוני בישראל, לא תאמינו, אבל הוא פי 3 מהממוצע המערבי
גם כאשר מכלילים בתוך הממוצע המערבי מדינות כמו מקסיקו וטורקיה שנכנסו לתוך ה-OECD
הממוצע המערבי 7.7% מהאוכלוסיה חיה מתחת לקו העוני. בישראל - 24.7%.
רבע, רבע מהאוכלוסיה, אחד מכל ארבע ישראלים, חי מתחת לקו לקו העוני, מתחת לקו העוני
מתוך זה, למעלה מחמישית מהקשישים בישראל למעלה משליש מהילדים בישראל
מתחת לקו העוני, לא מעמד ביניים
ההכנסה הממוצעת לנפש היא בין השלושה הנמוכות ביותר במערב
החלוקה של ההכנסה הנמוכה הזאת היא כל-כך קיצונית ומפלה
שלמעט ארצות הברית אין עוד מדינה מערבית אחת שמחלקת את ההכנסה בצורה כל-כך אי-שוויונית
אבל זה לא נכון להשוות אותנו לארצות הברית
כי ארצות הברית היא עם ההכנסה הממוצעת כמעט הכי גבוהה בעולם
אז גם כשהיא מחלקת אותה באופן בלתי שוויוני שיעור העוני הוא הרבה הרבה יותר נמוך מישראל
אנחנו עם ההכנסה הכי נמוכה, ואנחנו מחלקים אותה בצורה הכי לא שוויונית
שאם דיברנו על העניים, בואו נדבר על מעמד הביניים
מעמד הביניים מתחיל בדיוק מ-5,000 ש"ח למשפחה ממוצעת עם שני ילדים
עכשיו אני רואה פה הרבה צעירים
מי מסוגל לקנות דירה, לממן אוטו או תחבורה ציבורית כדי להגיע לעבודה,
ושני ילדים ב-5,000 ש"ח... 5,001 ש"ח?
בואו נראה מי הגאון הכלכלי שמסוגל.
כ-70% מהאוכלוסיה חיה בפחות מ-13,000 ש"ח ברוטו.
זה כבר 70% מהאוכלוסיה.
בואו נוסיף עוד כמה מספרים.
מספר מקומות העבודה בישראל הוא הנמוך במערב.
הנמוך במערב! רק 53.5% מכוח העבודה מועסק לעומת למעלה מ-60% בעלובות שבמדינות המערב.
אני לא מדבר על הממוצע, אני מדבר על העלובות שבמדינות המערב. למעלה מ-60%.
והממשלות מעדיפות לנופף לנו במספרים שהן יודעות שאינם נכונים.
ד'יזראלי, ראש ממשלת בריטניה בשנות ה-60-70 של המאה ה-19 אמר
שיש שלושה סוגים של שקרים: שקר רגיל, שקר מרושע וסטטיסטיקה
והממשלות זו אחר זו מעדיפות לבוא ולומר: שיעור האבטלה הוא הנמוך במערב, או בין הנמוכים במערב
בודאי שאם אתה לא סופר את רוב המובטלים אז אין בעיה להגיד שהוא הנמוך
חבל... למה "הנמוך במערב"? הנמוך בעולם.
יש שני מדדים של אבטלה מקובלים:
מדד בסיסי שסופר רק חלק ומדד עומק שסופר את כולם
ברוב מדינות המערב ההבדל בין מדד העומק למדד הבסיסי הוא קבוע
ולכן אפשר להשוות בין המדינות לפי המדד הבסיסי
זה לא ישנה, תשווה לפי המדד הבסיסי או המדד הגבוה, זה יהיה אותו דבר
כי הפער הוא קבוע, פחות או יותר
יש רק מדינה אחת שהפער בה הוא עצום בין המדד הבסיסי למדד הגבוה, המדד הכולל
אתם יודעים מי?
עכשיו, כדי להמחיש את הבעיה הזו, אני רוצה לתת לכם 2 דוגמאות חיות
משפחתי ואני חזרנו לפני מספר ימים מטיול באוסטריה טיול צימרים באוסטריה
מה עושים בטיול צימרים? מבשלים, הולכים לסופר, קונים קניות ומבשלים
כשנכנסו שם לסופר, ולא סופר אחד! כי הסתובבנו,
ואני לא אומר לכם שהסתובבנו בעיירות הכי עניות באוסטריה... ממש לא!
אז אם כבר, המדגם שלי מוטה כלפי מטה
כשראינו את המחירים כל כך נדהמנו שפשוט רשמתי לי
תשמעו: נתחיל בדלק, עוד לפני הסופר
דלק באוסטריה... אגב - למה אוסטריה?
למה חשבתי לתת לכם את הדוגמא של אוסטריה?
א( כי הייתי שם, אבל ב( כי היא פחות או יותר מדינה בסדר גודל שלנו
8-9 מיליון אנשים בדיוק בסדר גודל שלנו
אומרים לנו אנחנו מדינה קטנה קשה להגביר את התחרותיות במדינה קטנה
אתם יודעים שמחקרים כלכליים מראים שהגודל האופטימלי
הגודל האופטימלי לעושר לאומי הוא בין 6 ל-10 מיליון איש
אנחנו בדיוק באמצע הגודל האופטימלי
בכל מקרה, דלק - 6.5 ש"ח. בישראל - 7.22, נכון?
בערך 10% פחות באוסטריה
שקית ניוקי, מה שאנחנו יודעים להכין,
שקית ניוקי - בישראל בין 20 ל-22 שקלים כמה שם? אגב אותו ניוקי, ניוקי מיובא מאיטליה,
שלא תחשבו איזה ניוקי אוסטרי מעפן.
5 שקלים. 75% פחות.
ליטר חלב - בישראל בערך 6 שקלים? 4.20 - 30% אחוז פחות.
לא לדבר על רכב, שעולה עשרות אחוזים פחות.
אתה יכול לקנות אגב קוטג' ישראלי, ראיתי את זה באינטרנט באיזשהו מקום,
לא קוטג' לונדוני, קוטג' ישראלי, בלונדון יותר זול מקוטג' ישראלי בתל אביב.
אם תחשוב רק כמה עולה להוביל את הקוטג' מפה ללונדון אתה מבין איזה פער אדיר זה.
1 ק"ג עוף - בישראל - 25-30 ש"ח. באוסטריה - 20 ש"ח.
שוב, לפחות 20% פחות.
חפיסת שוקולד של "מילקה" - בישראל בערך 10 ש"ח. שם - 6 ש"ח.
זה גם מיובא, ברור לכם.
שוב, זה רק דוגמאות, אני יכולתי להביא פה עוד עשרות.
אנחנו עם ההכנסה הממוצעת לנפש מהנמוכות במערב,
החלוקה של ההכנסה היא הכי קיצונית במערב,
אבל סל ההוצאות הוא הכי יקר.
זאת אומרת, שלא רק שאנחנו התחלנו עם עוגה קטנה,
לא רק שחילקו לרובנו פרוסה מאוד מאוד קטנה,
אז בסוף, כשאנחנו באים גם לשלם על הפרוסה, אנחנו מגלים שהמחיר הכי יקר.
אז אח"כ מתפלאים שמעמד הביניים קורס?
.זה לא מעמד ביניים בכלל .זה גם עניים
דוגמא שנייה: שוב דוגמאות אישיות, אבל הן כל-כך מייצגות.
קרובת משפחה שלנו התחתנה לפני כשנה. היא משכילה, סיימה משפטים, עובדת,
כעורכת דין, סיימה את הסטאז' גם בעלה עובד, שני בני זוג עובדים.
.קיבלו 300,000 ש"ח מהוריהם .סכום מכובד, אני חושב
קנו דירה.
לפני שנה - חבר'ה, לפני שהמשיכו המחירים להמריא .בעוד איזה 30%
קנו דירה ב-1,160,000 ש"ח. 760 אלף שקלים משכנתא.
.לא הכל משכנתא, חלק הלוואות קצרות.
עכשיו, בואו תסבירו לי, הם לקחו את זה ל-25 שנים.
זאת אומרת, הם צריכים להחזיר לפחות 4,000 ש"ח לחודש, וזה עוד בריבית הנמוכה של היום, שברור לכם שהיא חייבת לעלות.
זה 4,000 ש"ח. הם מרוויחים ביחד בערך 13,000 ש"ח נטו.
.נטו, לא ברוטו.
.80% מהאוכלוסיה מרוויחה פחות מהם.
עכשיו, אני מדבר עליהם, הם כבר עשירון תשיעי כמעט, בין שמיני לתשיעי.
בואו נראה איך הם חיים: 4,000 ש"ח צריכים לשלם משכנתא,
ארנונה, חשמל, מים, אוכל.
אין להם כסף לרכב, נוסעים בתחבורה ציבורית. אז תוסיפו תחבורה ציבורית לעבודה.
נכון, זה עוד בלי ילדים. מה יקרה בילד הראשון? מה יקרה?
הרי אחד מהשתיים - או שהסבתא תשמור עליו, אבל היא כבר על הנכדות מהאחים האחרים
או שהיא תצטרך לשלם למעון
כמה עולה מעון? 3,000, 4,000, וחיתולים?
אתם יודעים, בדיוק קלטנו... גמלנו את הקטן שלנו מחלב "סימילאק".
בן 3.5, והתעקש להמשיך עם ה"סימילאק" הזה.
פתאום גילינו, יותר זול לשתות "סימילאק" משלתות חלב בישראל. אתם קולטים?
מישהו פה התבלבל!
כבר היום הם לא גומרים את החודש, וזה עוד בלי ילדים.
אתם יודעים מה המשמעות, חבר'ה?
המשמעות היא שלאורך ה-20 שנים הבאות הזוגות הצעירים האלה ואחרים,
שהם מנוע הצמיחה של כל משק, מכיוון שהם אלה שהם מוציאים וצורכים ועובדים ומרחיבים,
הם לא יכולים לצמוח כי הם לא יכולים לצרוך.
הם יהיו חייבים להקטין את הצריכה שלהם כדי לממן את מחירי הדיור העולים,
ואת המחירים היקרים של המוצרים השירותים. אז הם לא יהיו מנוע צריכה.
גם ההורים שלהם לא יהיו מנוע צריכה מכיוון שההורים שלהם יהיו חייבים להמשיך לתמוך בהם.
רק בישראל "ילדים" בני 35 עוד חייבים לקבל כסף מההורים עזרה כדי לסגור את החודש -- אבל זה מטורף!
אז גם ההורים צריכים להגדיל את החיסכון ולהקטין את הצריכה שלהם.
זו, אגב, הסיבה שהצריכה הפרטית בישראל היא מהנמוכות במערב.
עכשיו, מכיוון שהצריכה הפרטית משפיעה על ענפי המסחר והשירותים,
אז המשקל של ענפי המסחר והשירותים בישראל הוא מאוד מאוד נמוך.
עכשיו למה זה מעניין אותי? כי אני כלכלן.
אבל למה זה מעניין אתכם? כיוון שענפי המסחר והשירותים הם מיצרני מקומות העבודה הכי גדולים בעולם.
אין ענף יותר חזק בייצור מקומות עבודה.
אז מכיוון שענפי המסחר והשירותים הם בתת-משקל אז מספר מקומות העבודה הוא כל-כך נמוך.
אז גם הזוגות הללו לא יכולים להגדיל את הצריכה שלהם,
גם ההורים שלהם לא יכולים להגדיל את הצריכה שלהם,
ולכן כל המשק קופא.
עכשיו אתם חושבים שהם קנו איזו וילה ב-1,160,000?
הם קנו דירה, בשכונה הכי מעפנה ברמת גן,
ותאמינו לי אני רמת גני, יש שם שכונות כאלה, אז הכי בהם.
ואתם יודעים איזה מטראז'? אתם יודעים איזה מטראז'?
59 מטר ברוטו, ברוטו!
עכשיו, המספר הזה פשוט קוסמי, כיוון שסבתא שלי ב-1951 כשהיא עלתה מעיראק,
היא קנתה דירה בדמי מפתח, בדיוק 59 מטר.
עכשיו, אתם צוחקים אבל החזירו את הזוגות הצעירים לשנות ה-50.
ואם אתם חושבים שבהכנסה לנפש אנחנו לא שם, אז אתם צודקים אבל לא רחוק משם.
ההכנסה לנפש בישראל ביחס ל- נניח, להכנסה לנפש בארה"ב או במערב, זהה למה שהיינו בשנות ה-60.
יש לנו פה 40 שנה של חוסר צמיחה, אפילו צניחה.
לפני 4 שנים, כשחזרתי לקרייה האקדמית אונו במשרה מלאה,
החלטנו לתת קורס שלם שמסביר את מה שאני מנסה להסביר פה בכמה דקות,
קורס שלם בתואר השני שלנו.
ואחד הדברים המרכזיים שדיברתי עליו, ודיברתי על זה גם בהרצאה ביוטיוב,
אני לא מבין איך הציבור מוכן לספוג את זה.
עכשיו, לפני איזה חודשיים, לפני שהתחילה המחאה, אולי קצת יותר מחודשיים?...
לפני שהתחילה המחאה, הוזמנתי לתת הרצאה בכנס של BDO, משרד רואי חשבון גדול.
במקרה עלה לפניי שר החקלאות שלום שמחון.
בדיוק התחיל אז המשבר של הקוטג', עוד לא מחאה כגדולה.
הוא דיבר על זה שאסור לעשות שינויים ולהוריד את המחירים של החלב וקוטג' וכו' וכו',
מכיוון שאנחנו עלולים לפגוע בהישגים האדירים של הפרה הישראלית
שנותנת את התפוקות הכי גדולות בעולם.
עכשיו, אני הלכתי לדבר על משהו אחר, אבל כשעליתי לא יכולתי להתאפק.
אמרתי לו תשמע, אתה דיברת על הפרה הישראלית, גב' כהן מחדרה ומר' לוי מקריית גת?
כי הפרה הזאת של הצרכן הישראלי חולבים אותו כל כך הרבה פה,
שבאמת זה שיא עולמי.
ודיברתי על זה שאני לא מבין איך הציבור מוכן לספוג,
איך הוא לא פשוט מתקומם.
חלילה לא באלימות,
ואני אומר חלילה לא באלימות לא סתם.
מהפכות דומות בהיסטוריה שנענו בתגובה מטומטמת של ממשלות בסוף הגיעו לאלימות.
והסיבה שהזמנתי אתכם לכאן היא מכיוון שאני מאוד מוטרד,
מאוד מוטרד מהדו-שיח
חסר השחר של שמתנהל היום בין ראשי המחאה לבין הממשלה,
דו-שיח שעיקרו בזירה הלא נכונה
בזירה של התקציב
תקציב הממשלה מצומצם כיוון שהמשק שלנו מצומצם
ובתקציב המצומצם הזה רובו ככולו משוריין כבר
לשכר של עובדי הממשלה לריבית על החובות וההלוואות שלקחנו בעבר
לתקציב הביטחון פה ושם
לרכש, לחינוך, לבריאות...
היכולת של הממשלה לפנות ולשנות סדרי העדיפויות בתוך התקציב של ה-200-240 מיליארד שקלים לכל היותר,
ותאמינו לי אני מכיר את זה היטב. לכל היותר 10 מיליארד שקלים.
אתם חושבים שאם אנחנו נמשוך את השמיכה ונכסה את רגל ימין ונחשוף את יד שמאל,
זה מה שיפתור למישהו את הבעיה, שניקח מאחד וניתן לשני?
את אותה שמיכה קצרה, נמשוך אותה לפה, נמשוך אותה לשם,
ברור שלא. כי הבעיה היא לא איזה רגל השמיכה מכסה,
אלא למה היא כל-כך קצרה?
זו הבעיה,
והתקציב הוא תוצאה של הבעיה, הוא לא המקור שלה.
עכשיו, ראשי המחאה, אני מניח מחוסר ידע, מנווטים לתוך הדיון התקציבי הזה כאילו זו הבעיה.
ניקח שני מיליארד מהביטחון, נחשוף את תושבי - אני יודע מה - אשדוד בלי כיפת ברזל
ו- תיפתר הבעיה.
ולממשלה זה מאוד נוח, מאוד נוח להעביר את הדיון לזירה התקציבית.
מדוע? ראשית כי אין מה לעשות הרבה שם,
ואם אין הרבה מה לעשות, אז המצב הוא כנראה גזרת שמיים,
אז אנחנו הממשלה לא אשמים, ואין מה לעשות, מה אתם רוצים מאיתנו?
ואם ניקח 2 מיליארד מהביטחון ונראה לכם שזה לא יעבוד? ולא ישנה כלום?
זו לא תהיה ההוכחה שאנחנו לא אשמים?
אז גם לאלה נוח וגם לאלה נוח,
אבל זה בכלל לא הנושא,
זו בכלל לא הבעיה.
לא שההקצאה התקציבית מושלמת,
לא שאין מה לשפר, לא שאין מה לחסוך ולא שאין מה להגדיל את המנהל התקין שם.
בודאי שיש,
אבל זה התוספת, זה לא הבסיס של השינוי.
אז מה הוא הבסיס של השינוי? מה הוא הבסיס שגורם לעוגה להיות קטנה?
למקומות העבודה להיות כל-כך ספורים? למחירים להיות כל-כך יקרים?
כך שהשורה התחתונה שלנו זה ההכנסה הנמוכה מצד אחד,
חלוקה מעוותת מצד נוסף,
הוצאה גבוהה מצד השלישי, ואתם יודעים מה יש בצד הרביעי?
)תגובה מהקהל( - לא, בסוף יש פנסייה.
הרי מה שאנחנו לא מוציאים, אנחנו חוסכים לפנסייה, אבל גם שם שודדים אותנו,
ואני אדבר גם על זה,
וזה כל הארבעת הצדדים האלה נובעים מאותו דבר,
מאותה בעיה.
ולכן אני רוצה למקד את השיחה שלנו היום בלב הבעיה הזו.
ולב הבעיה הזו: חוסר התחרותיות של הענפים
שבמסגרתם אנחנו משקי הבית מוציאים 500 מיליארד שקל בשנה.
אנחנו משקי הבית צורכים 500 מיליארד שקלים כל שנה בענפים מאוד מאוד לא תחרותיים.
עד כמה הם לא תחרותיים?
בין 30 המדינות המערביות, איפה לדעתכם אנחנו נמצאים?
הכי תחרותיים? מקום 15? מקום 30?
מקום 79.
לא רק שכל המערב יותר תחרותי מאיתנו, יש עשרות מדינות באפריקה, באמריקה הלטינית ובאסיה,
שקונים מוצרים ושירותים יותר בזול מאיתנו,
וזו הבעיה.
עכשיו, תחשבו - כל אחוז שהמונופולים הרבים מספור,
והאוליגופולים, והדואופולים וכל שאר הקללות הללו שמוכרים לנו את המוצרים והשירותים,
כל אחוז שהם לקחו לנו עודף
זה 5 מיליארד שקל בשנה,
כל שנה,
אתם לא חושבים שבין המקום ה-79, נניח למקום ה-15
ממוצע מערבי, לא מדבר על מקום ראשון - את זה נשמור לפרה,
בין המקום ה-79 למקום ה-15 אתם חושבים שחבוי אחוז? שניים? חמישה?
להזכיר לכם את המוצרים והשירותים באוסטריה?
בואו נהיה צנועים. 5 אחוז.
זה 25 מיליארד שקלים בשנה. כל שנה.
ואתם יודעים מה מיוחד ב-25 מיליארד שקלים האלה?
שזה לא כמו ה-10 מיליארד של התקציב, שאם אתה מושך מפה, אתה מגלה פה,
זה 25 שכרגע לא קיימים, לא קיימים, הם על הרצפה,
רק בוא ניקח אותם,
כי מישהו לוקח אותם...
עכשיו, בואו נבין רגע, איך הדברים האלה מתקשרים.
אני רוצה קצת להרחיב את הדיון הזה.
בואו נחשוב שיש לנו 6 יצרים של קוטג'. סתם, אני לוקח דוגמא פופולרית.
6 יצרנים של קוטג'. כל יצרן צריך כמה מאות של עובדים
כדי לייצר, לשווק, למכור.
עכשיו, בדרך לא דרך, אנחנו מתחילים להתמזג
אחד עם השני,
ומי מאשר את המיזוגים?
הממשלה, הממשלות.
מתמזגים, מתמזגים, מתמזגים, נשארו שניים.
עכשיו, נשארנו שניים אנחנו אומרים לעצמנו:
אסור לדבר, אז בטלפטיה,
כל אחד אומר לעצמו,
הרי חלילה שלא נאשים אף אחד בשחיתות.
בכל זאת, זאת מדינת ישראל
ואמרו לי, "צל הרים כהרים", אני מאוד נזהר.
אז, כל אחד אומר לעצמו רגע, זה שעכשיו נשארו אחד משניים,
בוא ננצל את זה.
איך ננצל את זה?
למה ננצל את זה?
למה גוף עיסקי, וזה לגיטימי וטבעי, דרך אגב,
מה גוף עיסקי רוצה למקסם?
את הרווחים שלו!
יופי, עכשיו איך נמקסם את הרווחים שלו?
אם נגדיל את המחירות, נגדיל את ההיקף--
מקודם ייצרו, נניח 100 אלף חבילות קוטג' ביום, עכשיו נייצר 200 אלף,
מה יקרה למחירים?
יירדו! אני לא ארוויח מזה. איך מרוויחים?
מרוויחים מזה שמעלים מחירים
אבל אתם בדיוק מבקשים 100 אלף חפיסות קוטג' ואני מייצר 100 אלף חפיסות קוטג',
איך אני אעלה לכם מחירים?
אני יכול להעלות מחירים רק אם אני מקטין את הייצור ל-70 אלף,
ברגע שאני מקטין את הייצור ל-70 אלף,
אני בא אליך, אומר לך, אתה רוצה קוטג'?
תעלה לי את המחיר, אחרת אני לא אמכור לך, אני אמכור לו.
רק אתה מייצר מצב שהמוצרים במחסור, שהכמות יותר קטנה מהביקושים, אתה יכול להעלות מחירים.
כדי לנצל את אלה שבכל זאת מוכנים ויכולים לשלם קצת יותר.
אז המכה הראשונה שהעלת את המחירים, לכולם.
המכה השנייה, עכשיו אתה בא ומייצר רק 70 אלף חפיסות קוטג'.
30% פחות מהייצור, אז אני עושה עם העובדים?
מקודם היה לי אלף עובדים, כמה עכשיו?
אני צריך 30% פחות.
אז צריך לשחרר 30% מהמשרות.
אז יש פה 30% שילכו הבייתה.
אחלה, זה מצב שאני אוהב.
בוא נראה, מי אני אעיף?
את מי אני אעיף? בוא נתחיל,
אתה, השכר שלך היה 10,000 ש"ח... היה, כי אני כבר לא אשלם לך.
אתה מוכן לעבוד ב-8? אחרת אני מעיף אותך.
אתה מוכן או לא?
)מהקהל: אין לי ברירה.( - הוא מוכן.
את מוכנה ב-7? כי הוא כבר הסכים ל-8.
עכשיו, שימו לב: נניח שמקודם היה לי 1,000 עובדים
עם 10,000 שקלים לכל אחד. זאת אומרת הייתי משלם משכורות בס"כ 10,000 כפול 1,000
10 מיליון שקלים בחודש. עם המשכורות האלה, מה אתם עשיתם?
הלכתם וצרכתם, והעברתם וגלגלתם את הכסף הזה.
אתה קנית אצלה, היא קיבלה כסף, עכשיו היא הלכה לקנות אצלה. זאת אומרת הכסף מייצר פה איזשהו מכפיל של כוח,
שמתגלגל ומגדיל את היצע המשרות במשק. מדוע?
כי מקודם עם 10,000 שקל יכולתי לצרוך אצלך,
אתה לקחת את ה-10,000 שקל, הגדלת את הצריכה אצלך,
אז גם את היית צריכה יותר עובדים כדי לספק לו.
עכשיו, מה קורה? קודם כל, 30% מהעובדים זרקתי הביתה.
נשארו רק 7,000.
אבל ל-7,000 האלה אני כבר לא מוכן לשלם 10,000,
כיוון שאני יצרתי מצב שהוא מאוד נוח לי.
הוא מאוד מאוד נוח לי,
מכיוון ששחררתי פה 30% מהמשרות אני יכול לתחר בין אלה שמוכנים להוריד את השכר.
לכן השכר פה הוא מאוד נמוך.
אז אם אני הצלחתי להוריד את השכר נניח ל-7,000 שקלים,
אז אני כבר משלם פחות מ-5 מיליון שכר.
שימו לב איך המיזוג בין יצרני הקוטג'
התחיל בבעיה שהעלה את מחיר הקוטג' אבל נגמר בבעיה שהיקף המשרות נמוך,
השכר נמוך,
אז אני כיצרן, מה שאני קורא בעל הון,
כשאני אומר בעל הון, אנחנו הכלכלנים אומרים בעלי הון
אנחנו לא מתכוונים לאנשים עשירים.
אנחנו מתכוונים לבעלי אמצעי הייצור, בעלי העסקים,
בעיקר הגדולים.
כשאני אומר שהמשק מוטה מעבודה להון, אני מתכוון שהמשק בנוי כך
שפירות הצמיחה הולכים פחות כשכר עבודה ויותר כשכר, כרווח, על ההון, על הבעלות על העסק.
עכשיו, במצב הקודם הייתי משלם 10 מיליון שקלים משכורת, זה היה יורד לי מהרווח.
עכשיו אני משלם פחות מ-5 מיליון. זה מוסיף לי, הקטין לי את ההוצאות.
מחיר הקוטג' עלה, אז גם ההכנסות עלו,
ושימו לב, איך כל האנשים שעובדים,
בעצם גם שכרם ירד, וגם רמת ההוצאות שלהם עלתה.
עכשיו תגידו, מה זה משנה?
בראייה משקית, מה זה משנה, אם הכסף נמצא אצלי, אני הבעלים של העסק הגדול,
או אצלך, העובד, מה זה משנה?
זה משנה!
קודם כל, לך זה משנה, זה נכון.
זה נכון.
אבל זה משנה לא רק לך, זה משנה לכולנו.
מדוע?
כי ככל שההכנסה של אדם יותר גבוהה, הנטייה השולית שלו לצרוך יותר נמוכה.
מה זה המשפט המסובך הזה?
אם לי יש מיליון שקלים בחודש, ולך יש 5,000 שקלים בחודש,
ועכשיו יש 1,000 שקלים של שכר עבודה שאני שואל את עצמי:
להגדיל לו את השכר ל-6, או להגדיל לי את הרווח למיליון עוד אלף?
אם האלף שקלים ילכו אליו, מה הוא יעשה איתם?
הוא ילך לקנות במכולת, בדרך כלל בעסקים קטנים. הוא יקנה אצלך אנשים כמוהו.
בדרך כלל, כיוון שאנשים עם 5,000 שקל לא קונים "ברייטלינג".
אז הוא קונה מוצרים ושירותים אצל אנשים שמספקים אותם ברמת ההכנסה דומה לשלו פחות או יותר.
אז הוא מגדיל את הצריכה שלו, הם צריכים להגדיל את הייצור כדי לספק לו,
אז הם לוקחים עוד עובדים.
עוד עובדים, עוד שכר. עוד שכר, הם גם קונים.
מצד השני, אם אני מקבל את האלף שקלים, אני לא אעשה איתם כלום.
או שאני אקנה מלון בווגאס.
אולי אצמיח את ווגאס, אבל לא פה.
זאת אומרת, שהאי-שוויון בחלוקת ההכנסות הזה
הוא לא מצב סטטי, אלא מייצר פה תהליך דינאמי,
תהליך דינאמי שבמסגרתו יש אי-שוויון, יש חוסר תחרותיות,
הוא מצדיק פחות משרות, הוא מצדיק פחות שכר,
הוא מצדיק פחות צריכה פרטית, מה שמצדיק עוד פעם...
פחות משרות!
ואז הצריכה יורדת, גם העסקים הקטנים מתחילים להתמוטט.
העסקים הקטנים, כי הוא קונה בעסקים הקטנים בדרך כלל.
אז העסקים הקטנים מתחילים להתמוטט, ומי נשאר?
חזק יותר, לא תחרותי יותר, הגדולים.
ההטייה הזאת מייצרת גם עדיפות לעסקים גדולים על עסקים קטנים.
זו הסיבה המרכזית למה אין פה יותר חנויות מכולת.
הכל זה סופרים בקניונים.
זה לא מאוד מקובל במערב.
יש הרבה יותר עסקים קטנים מאשר בישראל.
בישראל יש לחץ איום ונורא על העסקים הקטנים.
הם דווקא אלה שמייצרים משרות.
עכשיו, מה עשתה הממשלה בעשורים האחרונים?
הייתי שמח להגיד שכלום,
אבל זה לא נכון.
לא רק שהיא עשתה, היא עשתה הפוך.
מה זאת אומרת?
כל הזמן, מייצרת לחץ על הקטנים
דרך המדיניות הזו שמקטינה את הצריכה הפרטית.
למשל, עם נטל המיסוי המעוות,
הרבה מאוד מיסים עקיפים
הרבה מאוד מיסים על הקנייה שלנו, על כח הקנייה שלנו
כדי לשחוק את כוח הקנייה.
כפי שאמרתי, שחיקת כוח הקנייה מקטינה את הביקוש למוצרים ושירותים
בעיקר אצל העסקים הקטנים.
הדבר השני שהיא עשתה, וזה הדבר המרכזי:
אישרה כל הזמן מיזוגים,
כל הזמן מיזוגים,
עד שהיום אנחנו המדינה עם רמת התחרותיות ה-79 בעולם.
בכל ענף יש לנו הרבה פחות מתחרים מכל מדינה אחרת.
זה כמעט בכל הענפים.
ומה אומרים לנו? נעשה רפורמות, אל דאגו, אנחנו עושים.
איזה רפורמות הם עושים? "אנחנו מסירים חסמים".
מה זה מסירים חסמים? כאילו, נותנים לנו להבין
שמאחורי הדלת יש עשרות שחקנים, מתחרים חדשים שמתים להיכנס פה לתחרות.
רק יש פה איזה חסם, שכשהממשלה תועיל בטובה להסיר, יכנסו.
אז יש לי חדשות בשבילכם.
אין שמה אף אחד.
תסירו כמה חסמים שאתם רוצים,
אף אחד לא יכנס. אתם יודעים למה?
כי אף אחד לא רוצה להילחם עם מונופולים,
ובטח לא עם מונופולים שנתמכים, בפועל, על ידי הממשלה;
מונופולים מקומיים שנתמכים בפועל על ידי הממשלה.
אז אם כך, אם לא התקציב הוא לא הפתרון,
וכל הססמאות האלה שהסרת חסמים הם לא הפתרון, מה הפתרון?
אדם סמיט, שאנשים בטעות חושבים שהוא אבי הקפיטליזם,
הוא היה בסך הכל ליברל - אמר את הדבר הבא
אם תתנו לכל השחקנים להתחרות תחרות חופשית בלי להתערב, בלי שהממשלה תתערב,
תגיעו למינימום עוני ולמקסימום רווחה, ובלבד...
אז כל הקפיטליסטים הגדולים מצטטים רק את החצי הראשון הזה
עד כאן, בלי ה"בלבד" אבל היה לו המשך
...ובלבד, שכל השחקנים גם שווים בכוחם
ואם הם לא שווים בכוחם,
אז התחרות החופשית לא תגרום למינימום עוני ולמקסימום רווחה,
אלא היא תגרום למקסימום עוני ולמינימום רווחה.
ומי תפקידו למנוע מצב שהשחקנים נהיו חזקים יותר? כבר דיברנו,
אבל once הם כבר חזקים, מי תפקידו לגרום לכך שהם ייחלשו?
הממשלה.
רבותיי, כמו שהממשלה במשך ה-30 השנים האחרונות,
ביתר שאת בשנים האחרונות, גרמה לאוליגופוליזציה של המשק,
למיזוגים ענפיים בלתי נגמרים,
עכשיו התפקיד שלה השתנה.
כמו שהיא יודעת לאשר מיזוגים, היא צריכה לדעת לחייב פיצולים.
לחייב, מה לעשות?!
לא שחקנים חדשים שיכנסו, הקיימים שיתחילו להתפצל.
אני אתן לכם דוגמא.
לפני 5 שנים... 6 שנים...
מינה שר האוצר ועדה, שמה בישראל - ועדת בכר
מינו אותי להיות חבר בועדה.
אני בן אדם מסודר, רואה חשבון.
ממנים אותך להיות חבר בועדה,
אתה הולך ליושב ראש הועדה ושואל אותו מה בדיוק בדעתך לעשות?
כי לא תאמינו, אבל הדו"ח כבר מוכן.
אז אם הוא מוכן, מה עומדים לעשות?
הסביר לי, יושב ראש הועדה, יוסי בכר:
גם יושב ראש בנק דיסקונט איש יקר...
באמת יקר. הוא עלה לכם הרבה כסף.
הסביר לי יוסי, שהוא, בדעתו לקחת את גופי הפנסיה שמנוהלים היום על ידי הבנקים
להכריח אותם למכור -- למי? חברות הביטוח, גופים אחרים אם יקומו.
אמרתי לו: עצור, הבנתי. חבל שאני אחזור על עצמי פעמיים.
בוא נלך שנינו לשר האוצר. אני גם לא אוהב לדבר מאחורי הגב של אנשים.
תבוא, תשמע מה אני יש לי להגיד, כי אני לועדה הזאת לא מצטרף.
הלכתי לשר האוצר יחד איתו.
אמרתי לו, תשמע:
- סליחה? - )מהקהל: מי זה היה?( - ראש הממשלה היום.
אמרתי לו, תשמע: תחרות עושים מזה שלוקחים 5 שחקנים והופכים אותם ל-10,
לא מזה שלוקחים את ה-5 שחקנים האלה ומוציאים אותם מהמשחק ונותנים ל-5 האלה.
כי זה אותם 5.
אבל זה גם לא אותם 5. הם 5 גרועים יותר.
מדוע?
אחד - בלי רגולציה.
הפיקוח על הביטוח נופל באיכותו
בגלל הניסיון, בגלל המטודולוגיה, וגם בגלל דברים אחרים.
יש שם אנשים מצויינים, שלא תבינו לא נכון,
אבל הניסיון חשוב-- נופל מאוד באיכותו מהפיקוח על הבנקים.
ברגע שאתה מעביר את הרגולציה על הפנסיה של הציבור מהפיקוח על הבנקים
לפיקוח על הביטוח, אתה פוגע ברגולציה. זה הדבר הראשון.
הדבר השני, כשאלה ימכרו לאלה, הם יקבלו את זה בחינם?
לא, ישלמו, נכון? ישלמו כמה מיליארדים. הם מלכ"ר, חברות הביטוח?
כי לדעתי אם הם ישלמו כמה מילארדים על הגופים האלה, הם ירצו להרוויח את הכסף בחזרה. מאיפה?
רק מהעלאת דמי ניהול. אין דרך אחרת.
עכשיו, איך יצדיקו את העלאת דמי הניהול? רק אם הם יגדילו את הסיכון על התיק.
רק אם הם יגדילו את הסיכון על התיק, זאת אומרת רק אם הם ישקיעו במקומות יותר מסוכנים
יהיה סיכוי לרווח שממנו יהיה אפשר לגזור דמי ניהול.
אז מה יקרה? גם דמי הניהול יוכפלו ויושלשו, וגם הסיכון על הפנסיה שלנו יגדל,
וכל זה, תחת פיקוח לא מספיק טוב.
רבותיי, הפתרון שהצעתי אז, ואני ממשיך להציע אותו גם היום:
5 גופים זה לא טוב, גם זה שזה היה אצל 5 בנקים בלבד זה לא טוב, רצוי שיהיה אצל 10. איך עושים את זה?
פשוט מאוד, אומרים את הדבר הבא:
בחוק, כל בנק לא יכול להיות מ-7%, 10% משוק הפנסיה.
אתה יותר מ-10%? אתה מוכר חלק, מכריח אותך לפצל חלק מפעילותך.
יש לך 20%? תמכור 10.
לא את כל ה-20, אני רוצה שתישאר, ואז חברות הביטוח היו קונות
לא את כל גוף הפנסיה אלא חצי ממנו.
ואז מה היה נוצר? במקום 5 מתחרים, 10 מתחרים.
5 מתחרים, בנקים עם פיקוח, סולידיים,
ו-5 מתחרים חדשים שלא יכולים לעלות דמי ניהול.
למה הם לא יכולים להעלות דמי ניהול?
כי יש את הבנקים, הדמי ניהול יותר נמוכים.
הם לא יכולים להעלות את הסיכון על התיק. למה?
כי יש את הבנקים, הסולידיים יותר. אז מה הם יצטרכו לעשות?
להתחרות על האיכות.
אם אתם הייתם יודעים... אני יודע שיש לי אמון ציבורי לא מבוטל,
אבל אני לא מסתכן,
אני לא מוכן להסתכן, בלספר לכם את האמת איך הפנסיה שלכם מנוהלת,
אצל איזה אנשים ובאיזה איכות. לא רוצה להגיד לכם, כי אתם לא תאמינו לי.
אתם פשוט לא תאמינו.
לא אצל כל הגופים, אבל אצל חלק גדול, בפרט אצל חברות הביטוח.
פשוט לא תאמינו, האמינו לי.
רבותי, בואו ניקח עכשיו... אני לא יכול לעבור איתכם ענף-ענף,
כי זה יקח באמת עשרות של שעות.
מי שבאמת מתעניין, שיבוא לקורס.
אבל זה מה שצריך לעשות, ענף-ענף, אני רוצה להדגים לכם את ענף הבנקאות,
הביטוח, הפנסיה, והפיננסים ביחד. זה כמה וכמה ענפים.
בואו נראה מה צריך לעשות בהם.
אז כמו שאמרתי, בואו נתחיל בפנסיה.
לקחת מחברות הביטוח, ולהשאיר להם -- לקחתם מה שלקחתם?
יפה, עכשיו הבנקים יכולים להכנס חזרה למשחק.
להסיר את האיסור. תכנסו חזרה למשחק.
אף אחד לא יכול לחזיק יותר מ-10% מהשוק, 7% מהשוק, לא משנה, המספר פחות חשוב
כל עוד הוא הגיוני.
בדקה אחת אתם מוצאים מול חמשת הגוליאתים האלה, העמלקים האלה-- אני נזכר ב"חברים של נאור",
הביטוי "עמלק" פתאום קופץ לי.
מול חמשת ה"עמלקים" האלה, פתאום אתם תמצאו עוד חמישה--
אה! גם עמלקים, לא רע נכון? זה דווקא מעניין לראות את הקרבות שיהיו פה
בין גופים חזקים. מי ירוויח מזה? אנחנו.
זה בפנסיה. חכו, לא גמרתי עם הבנקים.
עכשיו בואו נדבר על בנקים.
איכפת לך שאני אשתמש בך כדוגמא?
כבר התחלתי, אתה יודע, אני אסיים.
ידידי, כן- תישב, תישב,
ידידי, יש לך כרטיס אשראי?
הרס לי את הדוגמא.
- )מהקהל: מה הוא אמר?( - שלא, אין לו.
יש פה מישהו עם כרטיס אשראי?
אתם בטוחים שיש לכם כרטיס אשראי?
יש לך כרטיס אשראי?
בוא נתערב שאין לך.
אני מתערב איתך שאין לך כרטיס אשראי.
תוציא, נראה.
יקירי, זה לא כרטיס אשראי. אתה יודע איך קוראים לזה? כרטיס חיוב.
אתה יודע למה קוראים לכרטיס אשראי כרטיס אשראי? כי הוא נותן אשראי.
אתה יודע איזה אשראי? אשראי צרכני למשקי הבית במחירים תחרותיים לבנקים.
זאת אומרת, חברות כרטיסי האשראי, למה קוראים להן חברות אשראי?
למה לכרטיס קוראים כרטיס אשראי?
כי התפקיד שלו זה רוב הפעילות של חברות כרטיסי האשראי בעולם המערבי.
לתת אשראי צרכני למשקי הבית, שמתחרה במי? בבנקים,
כדי לאזן את הכוח של הבנקים.
אבל בישראל חברות כרטיסי האשראי עד לפני שנתיים לא נתנו בכלל אשראי
ובשנתיים האחרונות נותנות אשראי רק במחירי שוד
אתם יודעים, יש חוק נותני אשראי, שמגביל את גובה הריבית
שמותר לגוף אשראי חוץ בנקאי לקחת כדי למנוע מצבים של שוק אפור.
נדמה לי שזה בערך 13%.
סליחה, בערך 9%.
בערך 9%, לא בדקתי, זאת נוסחא שמשתנה לפי גובה הריבית במשק,
אבל זה בסביבות ה-9%. אתם יודעים כמה חברות כרטיסי האשראי לוקחות?
13%, 17%. תגידו, איך זה יכול להיות? יש חוק.
הוא לא חל עליהן.
הוציאו אותן ממסגרת החוק.
אם הייתי חושב על זה, היה צריך לעשות חוק רק עליהן.
אז חברות כרטיסי האשראי לא נותנות אשראי, ולכן הן לא מתחרות בבנקים.
עכשיו אתן יודעות למה הן לא נותנות אשראי? כי הבנקים הם הבעלים שלהן.
אתם ראיתם פעם איזו אימא שתתן לבת שלה להתחרות בה?
קדחת!
אז בעצם מקור התחרות המרכזי על האשראי הצרכני שאנחנו צריכים,
האשראי הזול,
פשוט מנוטרל. איך הוא מנוטרל?
בזה שהבנקים הם בעלי חברות כרטיסי האשראי.
מה הפתרון המתבקש?
לא נעשה את חוק בכר עוד פעם. את השטויות של בכר עושים פעם אחת.
נכריח אותן למכור 70% מהפעילות שלהם. כל בנק ימכור 70% מפעילות כרטיסי האשראי שלו.
למי? לחברת ביטוח.
חברת ביטוח, גוף פיננסי, מקור אשראי, יוכל להשתמש במערכת ולהתחרות במי?
בבנקים. זה גם יאזן, הרגע פגענו בהם בפנסיה.
הנה, עכשיו אנחנו מאזנים. )מהקהל: וחברות הביטוח הם של אותם בעלים בדיוק, של נוחי דנקנר.(
- לא, לא, זה לא נכון
רגע, אבל עוד לא גמרנו, עוד לא סיימנו.
מה עם תחום הביטוח עצמו?
מה עם תחום הביטוח, חבר'ה?
יש לנו מרפסת, שיש בה סוכך די גדול. קנינו דירה יד שנייה והבעלים הקודמים של הדירה
עשתה את זה סוכך אחד מאוד גדול
.לא כל-כך יעיל, אבל זה המצב פתחנו את זה בסתיו
פתחנו אותו בסתיו, את הסוכך. באה רוח פרצים אדירה, חבל לכם על הזמן,
העיפה את הסוכך.
מזל אף אחד לא קרה לו כלום, אבל הנזק - 13 אלף שקלים.
עכשיו, יש לנו ביטוח. הפעלנו את הביטוח ...
אני אגיד לכם איזו חברה, רק שהבעלים שלה זה נוחי דנקנר.
אמרו לנו - זה לא מכוסה.
למה לא מכוסה?
כי אנחנו מכסים-- הרי כתוב בפוליסה: מים, אש, רוח. זה רוח.
אמרו: כן, אבל אנחנו לא מכסים סערה מעל 30 קשר, ובדקנו במרכז המטאורולוגי,
והיה 32. או, סליחה, היה 30 והם מכסים עד 28.
בבקשה, על הכיפאק, תראו לי בפוליסה שכתוב שאתם מכסים עד 28.
לא, לא כתוב בפוליסה. זה בנוהל פנימי.
טוב, אין בעיה. נוהל פנימי, שום בעיה. הצגתם לי את הנוהל הפנימי הזה?
אני חתום שאני כפוף שאני כפוף לנהלים הפנימיים שאתם לא מציגים?
לא, אז בכל זאת לא נשלם.
אמרתי, אוקי ,אין שום בעיה. אני אדם עקשן, אני אתבע אתכם.
ראו את השם שלי, עשו 1+1, אמרו רגע, ירון זליכה, זה בטח יגיע לתקשורת.
חזרו אלי למחרת: לפנים משורת הדין נשלם לך.
אמרתי, לא, לא , לא רוצה. לא רוצה לפנים משורת הדין.
שאף אחד לא יגיד שעשה לי טובה.
אני אתבע אתכם ואתם תביעו את הנוהל.
אמרו, לא, לא, אתה לא מבין. נבדוק את זה, נחזור אליך.
הלכו, בדקו, חזרו, אמרו: לא, לא, זה לא לפנים משורת הדין, זה טעות.
פשוט טעות.
עכשיו, ממה זה נובע? הרי חברות הביטוח, רבותי,
אני לא רוצה להשתמש במילים קשות, אבל איכות השירות שהן נותנות
הוא פועל יוצא של חוסר התחרותיות שלהן.
עכשיו, הם מאוד אגרסיביים ודווקא החברות האלה, עליהן יושב המפקח הכי פחות מנוסה.
לא ברבה הפרסונלית. שוב, אני חוזר ואומר, בפיקוח על הביטוח יש אנשים מצוינים, באמת מצוינים.
מה עושים? נותנים לבנקים למכור ביטוח, כמו שאתה נותן לחברות הביטוח למכור אשראי.
תן לבנקים למכור ביטוח. פתאום תראה תחרות.
מה תעשה עם הרגולציה? תעביר את הפיקוח על הביטוח לפיקוח על הבנקים.
פתאום יהיה מפקח חזק, ופתאום הכפלת את מספר חברות הביטוח,
הכפלת את מספר נותני האשראי, הכפלת את מספר מנהלי הפנסיה שלנו,
וגם את זה עוד לא סיימתי.
איך מוכרים ביטוח? איך מוכרים פנסיה?
איך מוכרים אשראי? מה צריך בשביל זה?
סניפים, שיווק. נכון צריך סניפים?
למי יש את רשת הסניפים היחידה שהיא מאוד רחבה, מוכרת מוצרים פיננסיים ולא מפעילים אותה?
לממשלה. בנק הדואר.
בנק הדואר. הממשלה היא הבעלים של בנק הדואר.
כל מדינות העולם המערבי, כולל ברזיל, אמרו: רגע, איך נגביר את התחרותיות בבנקים
הרי צינור החמצן הזה של האשראי הקמעונאי הוא מאוד חשוב.
הוא מאוד חשוב, כדי להגביר את הצריכה הפרטית, כדי לאפשר לגופים להתממן.
עסקים קטנים, אני מתכוון. מאוד חשוב.
בוא ניקח את בנק הדואר. לא נקים בנק ממשלתי. הממשלה לא יודעת לנהל בנק.
אבל בוא נעשה מכרז...
או בדרך כלל השיטה המועדפת, ניקח את סניפים... חברת הדואר תהיה הבעלים של הסניפים.
יש לה גם מותג מצוין, מותג אמין, יעיל, זול.
נעשה מכרז לגוף פיננסי חדש,
שיתחרה על המחירים הכי נמוכים שהוא מוכן להציע אשראי לציבור.
ואם הוא יזכה, מי שיזכה,
נחתום joint venture בין בנק הדואר הממשלתי לגוף הפיננסי שישתמש בסניפים כדי לתת אשראי לציבור
על המחירים הנמוכים ביותר.
בכל העולם המערבי זה הצליח בצורה בלתי רגילה.
אני אומר לכם, אין מדינה מערבית שבנק הדואר הקמנעונאי הזה לא הפך לבנק
- או הגדול במדינה, או מספר שתיים, או מקסימום מספר שלוש,
אבל הוא תרם תרומה אדירה להקטנת המרווחים, להקטנת הריביות והעמלות.
2004.
פניתי לשר האוצר וביקשתי ממנו שיתן לי אישור למכרז כזה.
בא יוסי בכר ואמר: לא, לא, זה מפריע לי בועדת בכר. מפריע לי.
מה זה מפריע לי? מה זה קשור בכלל? לא יודע.
נתניהו לצערי השתכנע, עיכב את זה במשך שנה.
אחרי שנה נתן את האישור.
נתן את האישור, התחלנו את המכרז.
בחלק הראשון של המכרז זה השלב של בירור מי המתמודדים
מי יכול להתמודד, לנסות ולעניין כמה שיותר גופים
סיימנו את השלב הראשון, קיבלנו הצעו, לא כספיות, הצעות איכות,
של מי הגופים, רשימה של 8 או 9 גופים, מתוכם 4 גופים זרים, שותפויות בין גופים זרים
לגופים פיננסיים מקומיים, לא הבנקים הגדולים. מאוד מעניין.
באנו לפרסם את המכרז, ואז שר האוצר החדש, א. אולמרט, אתם מכירים אותו?
או שזה היה הירשנזון, לא זוכר, או שניהם, לא משנה. אולמרט, אני חושב.
עצרו את המכרז, עצרו, לא מוכנים. למה הם לא מוכנים?
כי הם אומרים שהם רוצים למכור במכרז את כל חברת הדואר.
אמרנו - אוקי, א( נניח שאתם רוצים למכור את חברת הדואר, מה זה קשור עכשיו לבנק הדואר?
בנק הדואר, נעשה מה שנעשה.
ב( בנק זה לא כל-כך טוב שהוא בבעלות של מישהו אחד.
עדיף בנקים ללא גרעין שליטה, שהציבור שולט בהם.
מהרבה סיבות, אני לא אכנס לזה עכשיו,
וזו גם הסיבה שהרבה מדינות את הפתיחה הזאת או ההעמדה הזאת של בנק הדואר לשירות מערכת האשראי התחרותית.
עשו בדרך של שיתוף פעולה ולא בדרך של מכירה.
לא עזר כלום. לא איפשרו את זה.
בסדר, אולמרט הלך, נכון?
נתניהו מינה את הועדה?
מה מפריע לו בשנתיים וחצי האחרונות להמשיך עם זה?
אנחנו המדינה המערבית היחידה שלא הפכה את בנק הדואר לשחקן חשוב...
או, לא חשוב, משהו!-- בשוק האשראי למשקי הבית.
עכשיו, רבותי, אני נתתי לכם באמת רק על ענפי הביטוח, האשראי, הפיננסים.
שימו לב, מהלכים שהם לא מאוד מורכבים, אלא אם כן אתם חוששים ממישהו...
אבל מבחינה מקצועית, הם לא מורכבים ליישום.
מבחינה מקצועית הם ניתנים ליישום בלוח הזמנים, לא של עשרות שנים.
אותו דבר אפשר לעשות בסופרים.
מה, בעיה גדולה לקבוע שאף רשת סופרים לא תהיה יותר מ-15% משוק הסופרים במדינה?
נניח, אני מחזיק ב-40 סופרים, 15% אחוז אומר 15 סופרים, אני אוכל למכור. 25 סופרים, תוך שנה.
כמו שהממשלה ידעה לאשר את המיזוגים, יש לה את מלוא הסמכות ובטח את המנדט המוסרי,
ובודאי ובודאי את המנדט הכלכלי והיעיל לכפות עכשיו את הפיצול.
זאת אומרת הממשלה בכוחותיה, זה תפקידה לדה-קונסטרוקציה של הענפים במשק,
ענף-ענף, ענף-ענף, אותו דבר בקניונים, בסופרים, בתחנות דלק וכו' וכו'
אם אני מסכם, אני רוצה לתת זמן לשאלות.
שש המלצות:
ההמלצה הראשונה: דה-קונסטרוקציה ענפית.
עוברים ענף-ענף, מזהים את המונופול, קובעים מקסימום אחוזי שליטה בענף, כל היתר אתה חייב להתפצל
חייב! אם לא, 80% מס.
ענף-ענף. איך קדאפי אמר? זנגה-זנגה.
זה התפקיד שלכם לודא שפה כן יצליחו.
זו בדיוק האחריות שלכם.
הדבר השני, הנקודה השנייה: שיהיו ענפים, שיהיו מונופלים, שיקח יותר זמן לשבור.
יהיו גם כאלה.
לא שנה, שנתיים. לא שנתיים, שלוש.
לא מדבר על יותר מזה.
אבל עד אז, פיקוח על מחירים. מה קרה? מה קרה?
על בזק פיקחנו על מחריה עשרות שנים.
אתה קונה, אדוני הסופר, אתה קונה את הקוטג' ב-4 שקלים? מותר לך למכור אותו ב-4.40.
מחירי מקסימום. כל מוצר. כל מוצר.
עכשיו תגידו: מה? טבעת פיקוח? אין מה לעשות, חבר'ה. זה אדם סמית אמר.
אם השחקנים לא שווים בכוחם, אנחנו נגיע למקסימום עוני.
הנה, הגנו. אנחנו במקסימום עוני.
אין מנוס. עכשיו לא תאמינו, השחקנים החזקים לא יתפשטו לבד מכוחם.
פיקוח מחירים.
הדבר השלישי:
ברגע שנתחיל לשבור את המונופולים הללו, המחירים ירדו, כח הקנייה יגבר, ואנחנו נצרוך יותר.
ברגע שנצרוך יותר, יהיו יותר הכנסות לממשלה ממיסים.
מה עושים עם ההכנסות האלה?
מורידים מיסים. איזה מיסים?
עקיפים. רק עקיפים.
רק עקיפים.
רק עקיפים.
מע"מ, מס קנייה, ארנונה, מס שבח, מכס, מיסי קנייה.
אגב, אני מתאר את זה כאילו הדברים לא קשורים אחד בשני, אבל הם כן קשורים.
כי ברגע שאתה מטיל מכס על עוף, אתה גורם לכך שיצרן עוף מספרד לא בא למכור פה עוף
ולהוריד את מחירי העוף.
זאת אומרת, המיסים העקיפים האלה הם עוד אלמנט שמצמצם את התחרות.
הדבר הרביעי: שינוי מדיניות ההפרטה.
אין יותר הפרטה בגרעיני שליטה, נגמר. זו דעתי.
כל חברה, רושמים את המניות למסחר, מחלקים לציבור.
זה לא רק חברות. יש לממשלה 70 אלף דירות בדיור הציבורי.
70 אלף דירות. קרקעות לקיבוצים נתנו, ישבו עשרות שנים, נתנו להם.
קרקעות למושבים - נתנו.
70 אלף המשפחות הכי עניות בישראל יושבות כבר 20 שנה ו-30 שנה בנכס הזה,
לא יכולות להוריש אותו לילדיהן, לא יכולות לקחת אשראי כנגד הנכס הזה
אז הנכס הוא נכס מת הוא לא משמש אותם
תן להם. תחלק.
הדבר החמישי: חיזוק הרגולציה.
נתתי דוגמא, קח את הפיקוח על הביטוח עם הפיקוח על הבנקים. למזג.
לא בתוך בנק ישראל. בצד. למזג.
לקחת את רשות ההגבלים העיסקיים, שלא יהיו שם תריסר אנשים או 20 אנשים
אנחנו מדברים פה על המשק הכי לא תחרותי בעולם המערבי.
עם בפיקוח על בנקים יש 150 או 200 איש, מה נראה לכם צריכים בממונה על ההגבלים העיסקיים?
אגב, שלא תגידו שאני רק מבקר,
הרשות ניירות ערך, עוד גוף מאוד מאוד חשוב, קיבלה חיזוק אדיר לפני כחודש,
האמת, הייתי מאוד מופתע,
מזה שהממשלה החליטה לעשות זאת, אבל היא עשתה
ומגיע לה על כך כל השבח. הדיקן הקודם שלנו
בפקולטה למנהל עסקים, פרופ' שמוליק האוזר, גדול אנשי המימון בישראל,
אחד מהבכירים בעולם, מינו אותו ליושב ראש הרשות ניירות ערך,
ואתם תראו, תעקבו ותראו איזה סדר הוא עושה.
זה סוג הדברים. לא לפחד.
והדבר האחרון:
אני לא יודע לתת עצה כזאת, איך מיישמים אותה אבל לא לעשות שטויות מקרו-כלכליות.
לא יודע איך מיישמים את העצה הזאת,
אבל את השטויות שעשו פה ב-3 השנים האחרונות או ב-2.5 השנים האחרונות,
ובעיקר העלאת המיסים העקיפים, ועוד יותר בעיקר הורדת הריבית למתחת לרף האינפלציה...
הריבית השלילית, היא זו שגרמה להמראת מחירי הדיור.
זה פשוט חבל, כי יש שגיאות שאי אפשר לתקן,
יש נזקים... כלכלה היא לא דו-סטרית.
אתה יכול לעבוד 5 שנים בשביל לעשות מעשים טובים לכלכלה ותקלקל בשנה.
זה לא דו-סטרי, זה לא סימטרי.
אז 6 הנקודות הללו:
דה-קונסטרוקציה, פיקוח מחירים, שינוי תמהיל המיסוי העקיף, שינוי מנגנוני ההפרטה, חיזוק הרגולציה, והפסקת השגיאות.
זה המרשם שלי.
הרבי מקוטסק אמר פעם
ש"את החושך לא מגרשים במקלות, מגרשים באור".
תודה רבה לכם.