Tip:
Highlight text to annotate it
X
כולנו מכירים את הסצנה: דורותי עוצמת את עיניה,
וחוזרת אחר המנטרה של המכשפה הטובה,
"לא קיימות קואורדינטות כמו הבית,
לא קיימות קואורדינטות כמו הבית,
לא קיימות קואורדינטות כמו בית של מישהו."
אלא שדורותי לא אומרת את זה. הוא אומרת שלוש מילים קצרות,
"אין כמו בבית."
סביר להניח שאת כולן למדתם בשנת הדיבור הראשונה שלכם,
כל אחת מהן תמציתית לגמרי.
זה לא של-ל' פרנק באום לא היה מילון של מילים נרדפות,
אלא שברוב המקרים מילים נפוחות כושלות.
האם לארוסמית' היה להיט עם שם כמו
"לך לך בזו הדרך?"
כנראה שלא.
האם פטריק הנרי היה מצית את המהפכה אם היה אומר,
"הבו לי חירות או העניקו לי יציאת הנפש?"
סביר להניח שלא.
כשזה נוגע למילים, הגודל לא תמיד קובע.
מילים נפוחות הן חסרות תועלת אם הן לא מובנות.
זה לא אומר שצריך לכתוב כל יצירה ספרותית
ברמה קריאה של כיתה ד',
אבל חשוב להכיר את הקהל שלכם.
אם אתם כותבים רומנים, הקהל שלכם כנראה מצפה
ל-300 עמודים של תאורים ססגוניים.
לכל הפחות הם מצפים
שלא תשתמשו באותן 50 מילים כדי למלא את הדפים האלה.
אבל לרובנו אין את הלוקסוס של קהל שבוי.
אנחנו מתחרים מול עולם שלם של הסחות דעת
ואנחנו נלחמים על מקום בטווח קשב
שממשיך להתכווץ במשך הדורות.
אז תעבירו את הנקודה שלכם כבר.
גיוון הוא אולי התבלין של החיים, אבל קיצור הוא הלחם והחמאה.
אז כשזה מגיע למילים נפוחות,
תחסכו לעצמכם וקנו לוח שבץ-נא.