Tip:
Highlight text to annotate it
X
בחברה דועכת, אומנות
אם היא כנה, צריכה לשקף דעיכה גם היא.
ואלא אם כן היא רוצה לבגוד בתפקוד החברתי שלה
אומנות חייבת להראות שהעולם הוא בר שינוי.
ולעזור לשנות אותו.
-ארנסט פישר
מהומות קשות בעקבות תכנית הממשלה
להחלץ מפשיטת רגל בשל הלוואותיה...
...זה שאחוז האבטלה ממשיך לעלות
והוא חייב להמשיך לעלות
רק משום שיש לנו אספקה עודפת של מוצרים...
כל זה הוא כסף מולווה...
והחוב נמצא בבעלות של בנקים במדינות אחרות...
כ-ס-ף בצורה של הלוואה אישית נוחה...
סיגריה עם פילטר שמספקת את הטעם...
משקה אלכוהולי חזק... האם את שווה?!...
האם ארה"ב מתכננת להפציץ את איראן?...
אמריקה נותנת חסות למתקפות טרור באיראן...
סבתי הייתה אדם נפלא
היא לימדה אותי כיצד לשחק מונופול.
היא הבינה ששם המשחק הוא לרכוש.
היא הייתה אוגרת כל מה שיכלה
ולבסוף הפכה לשליטת לוח המשחק.
ואז היא תמיד הייתה אומרת לי את אותו הדבר.
היא הייתה מסתכלת עלי ואומרת:
'יום אחד תלמד לשחק את המשחק'.
קיץ אחד שיחקתי מונופול כמעט כל יום כל היום
ובקיץ הזה למדתי לשחק את המשחק.
הבנתי שהדרך היחידה לנצח
היא להתחייב בצורה מוחלטת לרכישה.
הבנתי שכסף ורכוש...
זו הדרך בה מובילים.
ועד סוף הקיץ ההוא
הייתי יותר חסר רחמים מסבתי.
הייתי מוכן לכופף את החוקים אם הייתי חייב, כדי לנצח במשחק הזה...
וישבתי לשחק איתה בסתיו ההוא.
לקחתי את כל מה שהיה לה. צפיתי בה
מוותרת על הדולר האחרון ועוזבת את המשחק בתבוסה מוחלטת.
ואז היה לה עוד דבר אחד ללמד אותי.
אז היא אמרה:
'עכשיו הכל חוזר בחזרה לקופסה
'כל הבתים והמלונות האלה
'כל מסילות הברזל וחברות השירות...
'כל הרכוש הזה וכל הכסף הנפלא הזה...
'עכשיו הכל חוזר בחזרה לקופסה.
'שום דבר מזה לא היה באמת שלך.
'כולך התלהבת מזה לזמן מה.
'אבל זה היה כאן זמן רב לפני שאתה התיישבת ליד הלוח
'וזה יהיה כאן אחרי שתלך. שחקנים באים... שחקנים הולכים...
'בתים ומכוניות...
'תארים וסגנון לבוש...
אפילו גופך'.
כי העובדה היא שכל מה שאני חופן וצורך ואוגר
עומד לחזור בחזרה לקופסה ואני הולך לאבד את כל זה.
אז אתה חייב לשאול את עצמך
כשאתה משיג לבסוף את הקידום האולטימטיבי
כשביצעת את הרכישה האולטימטיבית
כשאתה קונה את הבית האולטימטיבי
כשצברת חסכונות לביטחון כלכלי
וטיפסת במעלה סולם ההצלחה
לשלב הגבוה ביותר אליו תוכל לטפס...
והריגוש התפוגג
והוא אכן יתפוגג...
מה אז?
כמה רחוק אתה צריך ללכת בנתיב הזה
לפני שתראה לאן הוא מוביל?
לבטח אתה מבין
שזה לעולם לא יהיה מספיק.
אז אתה חייב לשאול את עצמך את השאלה:
מה חשוב?
הם שווים!
הם עשירים!
והם מפונקים!
התכנית מספר אחת של אמריקה חוזרת!
הפקות מציגים Gentle Machines
סרטו של פיטר ג'וזף
כשהייתי בחור צעיר
וגדלתי בניו-יורק
סירבתי להישבע אמונים לדגל.
כמובן שנשלחתי למשרד המנהל.
והוא שאל אותי 'למה אתה לא רוצה להשבע אמונים?'
כולם עושים את זה.
עניתי שפעם כולם האמינו שכדור הארץ שטוח
אבל זה לא הופך אותו לכזה.
הסברתי שאמריקה חייבת את כל מה שיש לה
לתרבויות אחרות
ואומות אחרות
ושאני מעדיף להישבע אמונים
לכדור הארץ
ולכל מי שעליו.
מיותר לציין שלא לקח הרבה זמן
לפני שעזבתי את בית הספר לגמרי
והקמתי מעבדה בחדר השינה שלי.
שם התחלתי ללמוד על מדע
וטבע
הבנתי אז
שהיקום נשלט על ידי חוקים
ושהאדם
יחד עם החברה עצמה
אינו פטור מחוקים אלה.
אז הגיעה הקריסה של 1929.
שהתחילה את מה שאנו מכנים היום
"השפל הגדול"
היה לי קשה להבין מדוע מליונים
היו מחוסרי עבודה, חסרי בית, רעבים
בזמן שכל המפעלים עדיין עומדים שם.
המשאבים נותרו ללא שינוי.
אז הבנתי
שהחוקים של המשחק הכלכלי
היו שגויים מיסודם.
זמן קצר לאחר מכן, פרצה מלחמת העולם השניה
במהלכה אומות שונות לפי התור
הרסו זו את זו באופן שיטתי.
לימים חישבתי שכל ההרס
והמשאבים האבודים
שבוזבזו על המלחמה ההיא
יכלו בקלות לספק את כל צרכיהם
של בני האדם על פני האדמה.
מאז, צפיתי באנושות
מכינה את הקרקע להשמדתה שלה.
צפיתי בעוד המשאבים היקרים והמתכלים שלנו
מבוזבזים ומושמדים ללא הרף
בשם הרווח והשווקים החופשיים.
צפיתי בערכי החברה מצטמצמים
לכדי מלאכותיות חומרנית נמוכה
וצריכה חסרת דעת.
ואני צפיתי בעוד הכוחות הכלכליים
שולטים במבנה הפוליטי
של החברות החופשיות כביכול.
אני היום בן 94.
ואני חושש שהנטייה שלי
נותרה כפי שהייתה
לפני 75 שנה.
חייבים להיפטר מהחרא הזה.
צייטגייסט
צייטגייסט: נעים קדימה
לעולם אל תפקפקו בכך שקבוצה קטנה של אנשים
חושבים ומחוייבים יכולה לשנות את העולם.
למעשה, זה הדבר היחיד שאי פעם עשה זאת.
-מרגרט מיד
[חלק 1: טבע האדם]
אז אתה מדען
והיכן שהוא לאורך הדרך, קדוחה לתוך ראשך
הוא ה-"תורשה מול סביבה" הבלתי נמנע
וזה נמצא שם למעלה יחד עם קולה מול פפסי
או יוונים מול טרויאנים.
אז, סביבה מול תורשה, מה שעד עתה הייתה
ראיה פשטנית לחלוטין
בנוגע למהן ההשפעות,
השפעות על איך שתא מתמודד
עם מחסור חמור באנרגיה
ועד מה שהופך אותנו למי שאנחנו ברמות
האינדיוידואליות ביותר של האישיות.
ומה שמקבלים זו דיכוטומיה שגויה לחלוטין
שמבוססת על תפיסת הטבע כדטרמיניסטי
ביסוד כל הסיבתיות.
על כך שהחיים הם ד.נ.א והקוד של כל הקודים
והגביע הקדוש, והכל מונע על ידו...
ובצד שני, נקודת מבט
שהיא יותר מתחום מדעי החברה, שלפיה
אנחנו 'אורגניזמים חברתיים'
וביולוגיה היא עבור הריריות.
בני אדם חופשיים מהביולוגיה
וברור ששתי ההשקפות הן שטויות.
מה שרואים במקום זה
הוא שלמעשה בלתי אפשרי להבין
איך ביולוגיה עובדת
מחוץ להקשר הסביבתי.
[זה גנטי]
אחד מהרעיונות המטריפים ביותר
שלמרות זאת נפוץ
ומסוכן בפוטנציה הוא:
'הו, ההתנהגות הזאת היא גנטית'.
מה זה אומר?
זה אומר כל מיני דברים מעודנים אם אתם
בקיאים בביולוגיה מודרנית, אבל בשביל הרוב
מה שמשתמע זה:
השקפת חיים דטרמניסטית;
כזו המושרשת בביולוגיה ובגנטיקה;
שגנים הם דברים שאינם ניתנים לשינוי;
שגנים הם דבר
בלתי נמנע ועדיף שלא
לבזבז משאבים בניסיון לתקן אותם;
עדיף שלא להשקיע אנרגיות חברתיות בניסיון
לשפרם בגלל שהם בלתי נמנעים, בלתי ניתנים לשינוי...
וזה שטות גמורה.
[מחלה]
נהוג לחשוב שמצבים כמו
הפרעות קשב וריכוז מתוכנתים גנטית
שמצבים כמו סכיזופרניה מתוכנתים גנטית.
האמת הפוכה.
שום דבר לא מתוכנת גנטית.
ישנן מחלות נדירות מאוד
קומץ קטן
המיוצגות בתפוצה מעטה באוכלוסיה
שהן באמת נקבעות גנטית.
לרוב המצבים המסובכים
עשויה להיות נטייה מוקדמת שיש בה מרכיב גנטי
אך נטייה מוקדמת אינה אותו הדבר כמו הגדרה מראש.
כל החיפוש אחר מקור המחלות בגנום
נידון לכישלון לפני שמישהו אפילו חשב עליו
כי רוב המחלות אינן קבועות מראש בגנים.
מחלות לב, סרטן, שבץ
מצבי שיגרון, מחלות כשל חיסוניות בכלליות
מחלות נפש, התמכרויות...
דבר מהנ"ל איננו נקבע ע"י גנים.
בסרטן השד, לדוגמא, מתוך 100 נשים החולות בסרטן השד
רק 7 נושאות את הגנים של סרטן השד.
93 נשים לא נושאות אותו.
ומתוך 100 נשים שיש להן את הגנים
לא כולן יחלו בסרטן.
[התנהגות]
גנים אינם רק דברים שגורמים לנו להתנהג
בדרך מסויימת בלי להתחשב בסביבה שלנו.
גנים נותנים לנו דרכים שונות להגיב לסביבה שלנו.
ולמעשה, נראה שכמה מהשפעות
הילדות המוקדמת והדרך בה גידלו את הילד
משפיעים על הביטוי הגנטי
ולמעשה מפעילים או מכבים גנים שונים
כדי לשים אתכם על מסלול התפתחותי אחר
שעשוי להתאים לסוג העולם שאתם צריכים להתמודד עימו.
אז לדוגמא,
מחקר שנערך במונטריאול עם קורבנות התאבדות
הביט בניתוח לאחר המוות של המוח של האנשים האלה
והסתבר שאם קורבן התאבדות
(אלו בדרך כלל בחורים צעירים)
נחשף להתעללות כילד, ההתעללות למעשה
גרמה לשינוי גנטי במוח
שנעדר ממוחם של אנשים שלא עברו התעללות.
זהו אפקט אפיגנטי
"אפי" פירושו בנוסף,
כך שההשפעה האפיגנטית היא מה שקורה
מבחינה סביבתית, כדי להפעיל או לנטרל גנים מסויימים.
בניו זילנד ישנו מחקר
שנערך בעיירה בשם דונאדין
בו כמה אלפי אנשים
נחקרו מהלידה עד לשנות ה-20 שלהם.
מה שהם גילו זה שהם יכולים לזהות
מוטציה גנטית, גן חריג
שבאמת היה לו איזשהו תפקיד
בנטייה המוקדמת להתנהגות אלימה
אבל רק אם האדם בנוסף לכך
נחשף להתעללות חמורה בילדות.
במילים אחרות, ילד עם הגן החריג הזה
לא יהיה מועד יותר לאלימות מאשר כל אחד אחר,
ולמעשה היה להם שיעור אלימות נמוך יותר
מאשר לאנשים עם גנים נורמליים,
כל עוד לא התעללו בהם כשהם היו ילדים.
דוגמה טובה נוספת לדרכים
שבהן גנים הם לא "פסק הדין הסופי".
יש טכניקה מתוחכמת שאתם יכולים
להוציא גן מסויים מעכבר,
ולעכבר הזה ולצאצאיו לא יהיה את הגן הזה.
"העפתם" את הגן הזה.
אז יש גן אחד מסויים שמקודד
חלבון שקשור איכשהו
ליכולת למידה ולזיכרון, ובעזרת הניסוי המופלא הזה
אתם "מעיפים" את הגן הזה
ויש לכם עכבר שלא לומד כל כך טוב.
'הו! בסיס גנטי לאינטליגנציה!'
מה שהיה הרבה פחות מוערך במחקר פורץ הדרך ההוא,
שהוזכר בתקשורת על ימין ועל שמאל,
זה שאם לוקחים את העכברים המוגבלים גנטית האלה,
ומגדלים אותם בסביבה הרבה יותר עשירה
ומגרה מאשר עכברים רגילים בכלוב מעבדה,
והם התגברו לחלוטין על החוסר הזה.
אז כשמישהו אומר היום
'הו, ההתנהגות הזאת גנטית',
אז אפילו אם זאת אימרה שנכון להגיד אותה
מה שאתם אומרים זה:
לגנים יש חלק בדרך שבה
שהאורגניזם הזה מגיב לסביבה,
גנים עשויים להשפיע על
מידת המוכנות של האורגניזם
להתמודד מול אתגר סביבתי מסויים.
אתה יודע, זאת לא הגירסה שיש לרוב האנשים בראש,
ואני לא רוצה להטיף יותר מידי,
אבל לך כמה צעדים קדימה עם
הגירסה המוכרת ש"זה גנטי",
וזה לא כזה רחוק מהיסטוריית השבחת הגזע
ודברים מהסוג הזה.
זאת תפיסה מוטעית נפוצה
והיא עלולה להיות די מסוכנת.
סיבה אחת לכך
שההסבר הביולוגי לאלימות...
סיבה אחת לכך שההשערה הזו
עלולה להיות מסוכנת, לא רק מטעה,
היא ממש יכולה לגרום לנזק...
זה בגלל שאם אתה מאמין בזה
אפשר בקלות לומר:
"טוב, אין מה לעשות
כדי לשנות את הנטייה המוקדמת
שיש לאנשים להפוך לאלימים;
כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה להעניש אותם - לכלוא אותם
או להוציא אותם להורג,
אבל אנחנו לא צריכים לדאוג לגבי לשנות
את הסביבה החברתית או את התנאים החברתיים המוקדמים
שעשויים לגרום לאנשים להפוך לאלימים, בגלל
ש'זה לא רלוונטי"'.
הטיעון הגנטי נותן לנו את המותרות של להתעלם
מגורמים היסטוריים וחברתיים מהעבר ומההווה,
ובמילותיו של לואי מננד
שכתב בניו יורקר
בצורה מאוד מתחכמת, הוא אמר:
'זה הכל בגנים... הסבר לגבי למה הדברים הם כמו שהם
שלא מאיים על הדברים כמו שהם.
למה שמישהו ירגיש לא מאושר
או יתנהג בצורה שנוגדת מוסכמות חברתיות
אם האדם הזה חי
באומה הכי חופשית והכי משגשגת על פני האדמה?
לא יכול להיות שזאת המערכת.
חייב להיות איזה כשל בחיווט איפשהו'.
שזאת דרך טובה לנסח את זה.
אז הטיעון הגנטי הוא פשוט התחמקות
שמאפשרת לנו להתעלם
מהגורמים החברתיים והכלכליים והפוליטיים
שלמעשה נמצאים בבסיסן
של הרבה התנהגויות בעייתיות.
[חקר מקרה: התמכרות]
התמכרויות לרוב
נתפסות כקשורות לסמים
אבל בהסתכלות רחבה יותר
אני מגדיר התמכרות ככל התנהגות
הקשורה להשתוקקות
עם הקלה זמנית
ועם השלכות שליליות לטווח הארוך
יחד עם חוסר שליטה, כך שהאדם
רוצה לוותר או מבטיח לעשות זאת
אבל לא מסוגל לקיים
וכשמבינים את זה,
רואים שיש עוד הרבה התמכרויות
חוץ מהתמכרויות הקשורות לסמים.
יש התמכרות לעבודה; התמכרות לקניות;
לאינטרנט; למשחקי וידאו...
יש את ההתמכרות לכוח. אנשים שיש להם כוח אבל הם
רוצים עוד ועוד; שום דבר לא מספיק להם.
רכישה - תאגידים שחייבים שיהיה להם עוד ועוד.
ההתמכרות לנפט
או לפחות לעושר ולמוצרים
הזמינים לנו בזכות הנפט.
ראו את ההשלכות השליליות על הסביבה.
אנחנו הורסים את אותה הארץ
שבה אנו חיים, למען ההתמכרות הזו.
התמכרויות אלה, הן הרבה יותר
הרסניות בהשלכותיהן החברתיות
מאשר ההתמכרויות לקוקאין והרואין של מטופליי מהשכונות המזרחיות של העיר.
ובכל זאת, הן מתוגמלות ונחשבות למכובדות.
מנהל חברת הטבק, המכניס רווח גדול יותר
יתוגמל באופן הרבה יותר משמעותי.
הוא לא יאלץ להתמודד עם ההשלכות השליליות, חוקיות או אחרות.
למען האמת, הוא חבר נכבד
בוועדי מנהלים של מספר תאגידים אחרים.
אבל, מחלות הנגרמות מעישון טבק
הורגות כ-5 וחצי מליון אנשים בעולם מדי שנה.
בארה"ב הן הורגות 400 אלף אנשים כל שנה.
ואנשים אלו מכורים למה? לרווח.
הם מכורים ברמה כזו
שהם בעצם בהכחשה
לגבי ההשפעה של מעשיהם,
דבר האופייני למכורים - הכחשה.
וזה נחשב מכובד. זה מכובד
להיות מכור לרווח בלי להתחשב במחיר.
אז מה שמקובל ומה שמכובד
זו תופעה שרירותית מאוד בחברה שלנו
ונראה שככל שהנזק גדול יותר
כך ההתמכרות מכובדת יותר.
[המיתוס]
ישנו מיתוס נפוץ שסמים הם ממכרים כשלעצמם
למעשה, המלחמה בסמים מבוססת
על ההנחה שאם תאסור את מקור הסמים,
תוכל להתמודד עם ההתמכרות בדרך זו.
אם מבינים את ההתמכרות במובן הרחב יותר
רואים ששום דבר כשלעצמו אינו ממכר.
שום חומר, שום סם אינו ממכר כשלעצמו
ושום התנהגות אינה ממכרת כשלעצמה.
אנשים רבים מסוגלים לערוך קניות בלי להפוך למכורים לקניות
לא כולם הופכים למכורים לאכילה.
לא כל מי ששותה כוס יין הופך לאלכוהוליסט.
אז הנושא האמיתי הוא, מה הופך בני אדם לפגיעים
מכיוון שהשילוב של אדם פגיע
ושל החומר או ההתנהגות הממכרים פוטנציאלית
הם מה שגורם להתמכרות להופיע במלואה.
בקיצור, לא הסם הוא שממכר,
אלא רגישותו של האדם,
להיות מכור לחומר או להתנהגות מסויימים.
[סביבה]
אם נרצה להבין
מה גורם לאנשים להיות פגיעים
אנו למעשה חייבים להתבונן בחווית החיים.
הרעיון הישן, ולמרות שהוא ישן, הוא עדיין
נפוץ, שהתמכרויות נגרמות מסיבה גנטית
הוא פשוט לא קביל מבחינה מדעית.
מה שבעצם קורה הוא שחוויות מסוימות בחיים
גורמות לאנשים להיות פגיעים.
חוויות חיים שלא רק מעצבות את אישיותו של
האדם, ואת צרכיו הפסיכולוגים
אלא גם ממש את מוחו בדרכים מסוימות
ותהליך זה מתחיל ברחם.
[טרום-הלידה]
מחקרים הראו, לדוגמא
שאם גורמים לאשה בהריון להרגיש במצוקה
סביר יותר להניח שלילדים שלה יהיו
מאפיינים ההופכים אותם למועדים להתמכרות
וזה בגלל שההתפתחות מעוצבת
על ידי הפסיכולוגיה והחברה הסביבתית.
אז הביולוגיה של בני האדם מושפעת ומתוכנתת
במידה רבה על ידי חוויות החיים כבר ברחם.
סביבה אינה מתחילה בלידה.
סביבה מתחילה כבר כאשר יש לך סביבה.
כבר כשאתה עובר, אתה חשוף
לכל אינפורמציה שמגיעה דרך מחזור הדם של אמך
הורמונים, רמת חומרים מזינים...
הדוגמא המובהקת לזה -
משהו שנקרא חורף הרעב ההולנדי
ב-1944, נאצים כובשים את הולנד
ומכל מיני סיבות הם מחליטים
לקחת את כל האוכל ולהפנות אותו לגרמניה.
במשך שלושה חודשים כולם שם היו מורעבים,
רבבות אנשים גוועים ברעב.
האפקט של חורף הרעב ההולנד הוא:
אם היית עובר בשליש השני או השלישי להריון בזמן ההרעבה
הגוף שלך 'למד' משהו מאד ייחודי בזמן הזה.
כפי שמתברר, בשליש השני והשלישי להריון, מה שגופך עושה זה
מתחיל לנסות ללמוד על הסביבה:
ובכן, כמה מאיים הוא המקום שבחוץ?
כמה שופע? כמה חומרים מזינים אני מקבל
דרך מחזור הדם של אמא?
תהיה עובר שהיה מורעב בזמן הזה והגוף שלך
מתכנת (את עצמו) לעולמים
להשתמש מאוד מאוד בחסכנות בסוכר ושומן
ומה שתעשה זה שתצבור כל חלקיק שלו.
תהיה עובר ברעב החורף ההולנדי וחצי מאה לאחר מכן,
כשכל השאר ללא שינוי
סביר יותר להניח שיהיה לך לחץ דם גבוה
השמנת יתר או בעיות בחילוף חומרים.
זו דוגמא לסביבה שבאה במקום מאד לא צפוי.
אתה יכול להכניס חיות מעבדה למצוקה כשהן בהריון
ולצאצאים שלהן יהיה יותר סיכוי
להשתמש בקוקאין ובאלכוהול כמבוגרים.
אפשר להכניס נשים הרות למצוקה, לדוגמא במחקר בריטי
לנשים שעברו התעללות בזמן ההריון
תהיינה רמות גבוהות יותר של
הורמון הסטרס קורטיזול בשליה בזמן הלידה
והסיכוי גדול יותר להיווצרות תנאים
שיגבירו את רגישות ילדיהן להתמכרויות עד גיל 7 או 8.
אז "לחץ בתוך הרחם" כבר מכין את הקרקע
לסוגים שונים של בעיות נפשיות.
מחקר ישראלי שנעשה על ילדים
שנולדו לאמהות שהרו
לפני פרוץ מלחמת ששת הימים...
נשים אלה, כמובן, היו מאוד לחוצות
ובקרב ילדיהן יש שכיחות גבוהה יותר של סכיזופרניה
מאשר אצל הממוצע המחזורי.
אז, יש היום הרבה ראיות לכך שלהשפעות הטרום-לידתיות
יש חותם ענק על בן האדם המתפתח.
[ינקות]
הנקודה לגבי התפתחות אנושית
והתפתחות המוח האנושי בפרט
היא שהיא מתרחשת בעיקר תחת השפעת הסביבה
ובעיקר אחרי הלידה.
אם נשווה אותנו לסוס
שיכול לרוץ ביום הראשון לחייו
אפשר לראות שאנחנו מאוד לא מפותחים.
אנחנו לא יכולים להגיע לרמה גבוהה של קואורדינציה נוירולוגית
שיווי משקל, חוזק שרירים, חדות ראיה
עד גיל שנה וחצי, שנתיים.
וזה משום שהתפתחות המוח שאצל הסוס
מתרחשת בתוך הסביבה הבטוחה של הרחם,
באדם היא חייבת לקרות אחרי הלידה
וזה קשור להיגיון אבולוציוני פשוט;
מאחר והראש נעשה גדול יותר, שזה מה שהופך אותנו לבני אדם...
ההתפתחות של המוח הקדמי היא
מה שיוצר את המין האנושי, למעשה...
ובה בעת, אנו הולכים על שתי רגליים, אז האגן שלנו נעשה צר יותר
כדי לאפשר זאת.
אז יש לנו אגן צר יותר וראש גדול יותר...
בינגו: אנו מוכרחים להוולד בטרם עת!
וזה אומר שהתפתחות המוח שאצל חיות אחרות
מתרחשת בתוך הרחם,
אצלנו, חלה אחרי הלידה.
והרבה ממנה תחת ההשפעה של הסביבה.
המשמעות של "דרוויניזם עצבי" היא פשוט
שמעגלי הנוירונים שמקבלים את הקלט ההולם מהסביבה
יתפתחו בצורה מיטבית ואלו שלא,
לא יתפתחו בצורה מיטבית או שלא יתפתחו כלל.
אם תיקחו ילד שנולד עם עיניים בריאות לחלוטין
ותשימו אותו בחדר חשוך למשך חמש שנים
הוא יהיה עיוור לאחר מכן לשארית חייו
בגלל שהמסלולים העצביים של הראיה זקוקים לגלי אור כדי להתפתח
ובלעדיהן אפילו המעגלים הבסיסיים
הנוכחים והפעילים בלידה
יתנוונו וימותו ולא יתפתחו חדשים.
[זיכרון]
ישנה דרך משמעותית בה
חוויות מוקדמות מעצבות את התנהגותם של בוגרים
ואפילו... ובמיוחד חוויות מאוד
מוקדמות, שאי אפשר לזכור.
מתברר שישנם שני סוגים של זיכרון.
ישנו ה"זיכרון מפורש" שהוא זיכרון נשלף,
זה כשאפשר להיזכר בעובדות
פרטים, אירועים ונסיבות.
אבל החלק של המוח שנקרא ההיפוקאמפוס
שמקודד את הזיכרון הנשלף
לא מתחיל אפילו להתפתח בצורה משמעותית עד גיל שנה וחצי
ולא מגיע להתפתחות מלאה עד הרבה מאוחר יותר.
ולכן כמעט לאף אחד
אין יכולת לשחזר אירועים שקרו לפני גיל שנה וחצי.
אך ישנו סוג אחר של זיכרון
שנקרא "זיכרון מרומז"
שהוא, בעצם, זיכרון רגשי
בו ההשפעה הרגשית והפרשנות של הילד
את החוויות הרגשיות האלה נחקקת במוח
כמעגלים עצביים המוכנים לפעולה
בלי זיכרון נשלף ספציפי.
אז כדי להמחיש לכם:
לאנשים שאומצו יש לעיתים תכופות
תחושת דחייה שנמשכת לכל אורך חייהם.
הם אינם זוכרים את תהליך האימוץ.
הם אינם יכולים לזכור את ההיפרדות מהאם הביולוגית
בגלל שאין שום דבר שאפשר להיזכר בעזרתו.
אבל הזיכרון הרגשי של ניתוק ודחייה
טבוע עמוק במוחותיהם.
ולכן, הם יותר מועדים
לחוות תחושת דחייה
ומצוקה רגשית גדולה
כשהם תופסים את עצמם כדחויים
מאשר אנשים אחרים.
דבר זה אינו ייחודי לאנשים
שאומצו, אבל הוא חזק אצלם במיוחד
בגלל התפקיד הזה של הזיכרון המרומז.
אנשים שהם מכורים למשהו, בהתחשב
בספרות המחקרית וגם על פי הנסיון שלי,
המכורים הכבדים, כמעט כולם
היו נתונים להתעללות כילדים
או שסבלו אובדן רגשי כבד.
הזכרונות הרגשיים, המרומזים שלהם
הם של עולם שאיננו בטוח
ושאיננו עוזר; מטפלים שאין לסמוך עליהם
ומערכות יחסים שאינן
בטוחות דיין כדי להפתח לפגיעות
ולכן התגובות שלהם נוטות להיות -
להרחיק עצמם
מיחסים אינטימיים באמת;
לא לבטוח בדמויות מטפלות,
רופאים ואנשים אחרים אשר מנסים לעזור להם
ולרוב רואים את העולם כמקום לא בטוח...
וזהו בדיוק התפקיד של הזיכרון המרומז
שלפעמים קשור למאורעות שהם אינם זוכרים אפילו.
[מגע]
תינוקות שנולדו כפגים, לרוב נמצאים באינקובטורים
וסוגי מכשור שונים
ומכונות במשך שבועות ואולי חודשים.
זה ידוע היום שאם יגעו
בילדים אלה וילטפו אותם בגבם
אפילו רק 10 דקות ביום זה יקדם את התפתחות המוח שלהם.
אם כך, המגע האנושי הוא חיוני להתפתחות
ולמען האמת, תינוקות שאף פעם לא מרימים אותם פשוט ימותו.
מגע הוא עד כדי כך
צורך בסיסי לבני אדם.
בחברה שלנו, קיימת נטייה מצערת
לומר להורים לא להרים את ילדיהם, לא להחזיק אותם
לא להרים תינוקות שבוכים מחשש שזה יפנק אותם
או לעודד אותם שישנו בלילה
לא מרימים אותם...
שזה בדיוק ההיפך ממה שהילד זקוק לו
והילדים הללו עשויים לחזור לישון משום שהם מוותרים
והמוחות שלהם פשוט נכבים בתור
דרך להגן מפני הפגיעות
של להינטש בעצם ע"י הוריהם
אבל זכרונותיהם המרומזים יהיו
אלו של העולם שלא שם עליהם.
[ילדות]
רבים מן ההבדלים האלה מובנים מוקדם מאוד בחיים.
במובן מסויים, החוויה ההורית של מצוקה
כמה קשים החיים או כמה קלים הם
מועברת הלאה לילדים.
בין אם דרך דיכאון לאחר לידה
או הורים שנוהגים בקוצר רוח עם
ילדיהם משום שהיה להם יום רע
או פשוט מהיותם עייפים מדי בסוף היום...
ולדברים האלו יש השפעות מאוד חזקות בתכנות
ההתפתחות של ילדים, שאנו יודעים עליה הרבה היום
אבל הרגישות המוקדמת הזו אינה סתם טעות אבולוציונית.
היא קיימת שוב במינים רבים ושונים.
אפילו בנבטים יש תהליך הסתגלותי מוקדם
לסוג הסביבה שהם גדלים בה
אבל עבור בני אדם, ההסתגלות היא לטיבם של יחסים חברתיים.
וכך, החיים המוקדמים:
כמה טיפוח, כמה עימותים, כמה תשומת לב אתה מקבל
הן דוגמיות לסוג העולם שאתה עשוי לגדול בו.
האם אתה גדל בעולם שבו
עליך להילחם עבור מה שאתה יכול לקבל;
להיזהר; לדאוג לעצמך; ללמוד לא לבטוח באחרים...
או שאתה גדל בחברה שבה אתה תלוי
ביחסי גומלין, הדדיות, שיתוף פעולה, שבה אמפתיה היא חשובה
שבה בטחונך תלוי ביחסים טובים עם אנשים אחרים...
וזה דורש התפתחות
רגשית וקוגנטיבית שונה מאוד
וזה הסיפור של הרגישות המוקדמת.
והורות היא כמעט, באופן לא מודע
שיטה להעברה של החוויה הזו לילדים...
של סוג העולם שהם נמצאים בו.
פסיכיאטר הילדים הבריטי החשוב, די.וו. ויניקוט, אמר
שבעיקרון שני דברים יכולים להשתבש בילדות.
אחד הוא שדברים קורים שלא צריכים לקרות
והשני הוא דברים שצריכים לקרות אבל לא קורים.
בקטגוריה הראשונה, נמצאות החוויות הדרמטיות המתעללות
וחוויות הנטישה של
המטופלים שלי משכונות המצוקה ושל מכורים רבים.
זה מה שלא היה צריך לקרות אבל קרה.
ובנוסף, יש את תשומת הלב שלא נובעת מלחץ,
ואיננה חסרה עקב היסח הדעת
של ההורה, תשומת לב שכל ילד צריך,
שפעמים רבות ילדים לא מקבלים.
לא מתעללים בהם, הם לא מוזנחים
הם לא עוברים טראומה
אבל מה שצריך לקרות -
הנוכחות של ההורה הזמין רגשית והמטפח,
פשוט אינה זמינה להם עקב
הלחצים בחברה שלנו והסביבה ההורית.
והפסיכולוג אלן שור מכנה את זה "נטישה מקרוב"
כאשר ההורה נוכח פיזית
אבל נעדר רגשית.
אני ביליתי...
בערך את 40 השנה האחרונות של חיי
כשאני עובד עם האנשים האלימים ביותר שהחברה שלנו מייצרת:
רוצחים, אנסים וכן הלאה.
בנסיון להבין מה גורם לאלימות הזאת.
גיליתי שהפושעים האלימים ביותר בבתי-הסוהר שלנו
היו קורבנות בעצמם
לרמה כזאת של התעללות בילדות, שהייתה מעבר
למה שאי פעם חשבתי להשתמש במונח התעללות לגביו.
לא היה לי מושג לגבי עומק
הקיפוח שילדים בחברה שלנו
חווים לעיתים קרובות מדי.
האנשים האלימים ביותר שראיתי היו בעצמם הניצולים
של נסיון הרצח שלהם עצמם לרוב מידי הוריהם
או אנשים אחרים בסביבתם החברתית
או שהם היו הניצולים של בני משפחה שנהרגו,
בני המשפחה הקרובים ביותר שלהם, ע"י אנשים אחרים.
הבודהה טען שכל דבר תלוי בכל שאר הדברים.
הוא אמר 'האחד מכיל את הרבים והרבים מכילים את האחד'.
שלא ניתן להבין דבר כשהוא בנפרד מסביבתו.
העלה מכיל את השמש, השמיים ואת האדמה, ללא ספק.
זה כבר הוכח כנכון, כמובן
בכל התחומים ובמיוחד כשזה נוגע להתפתחות אנושית.
המונח המדעי המודרני לזה
הוא האופי "הביו פסיכו חברתי" של התפתחות האדם
הטוען כי הביולוגיה של בני האדם
תלויה מאוד ביחסי הגומלין שלהם עם
הסביבה החברתית והפסיכולוגית.
ובאופן ספציפי, הפסיכיאטר והחוקר
דניאל סיגל באוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג'לס, UCLA
טבע מושג בשם "נוירוביולוגיה בין-אישית"
שאומר כי הדרך
בה מתפקדת מערכת העצבים שלנו
תלויה מאוד במערכות היחסים האישיות שלנו.
קודם-כל עם ההורים המטפלים
אח"כ עם דמויות קרובות חשובות אחרות בחיינו
ולבסוף עם כל התרבות שלנו.
כך שלא ניתן להפריד
את התפקוד הנוירולוגי של אדם
מהסביבה שהוא או היא גדלו בה
ושממשיכים להתקיים בה,
וזה נכון לכל אורך החיים.
זה נכון במיוחד כשאתה
תלוי וחסר ישע כשהמוח שלך מתפתח
אבל זה נכון אפילו במבוגרים ואפילו בסוף החיים.
[תרבות]
בני אדם חיו כמעט בכל סוג של חברה.
מהשוויוניות ביותר... נראה כי חברות ציידים לקטים
היו מאוד שוויוניות.
לדוגמא, הן התבססו על חלוקת אוכל, החלפת מתנות...
קבוצות קטנות של אנשים החיים בעיקר
מחיפוש אחר מזון אבל גם קצת ציד
בעיקר בקרב האנשים
שלכל הפחות, הכרת כל חייך
אם לא הוקפת על ידי דודים מדרגה שלישית או קרובים יותר;
בעולם בו ישנה מידה גדולה
של נזילות בין קבוצות שונות;
בעולם בו אין הרבה
במונחים של תרבות חומרנית...
כך בני אדם העבירו את מרבית ההיסטוריה האנושית שלהם.
ובאופן לא מפתיע, זה יוצר עולם שונה מאוד.
אחד הדברים שמקבלים כתוצאה מכך הוא הרבה פחות אלימות.
אלימות קבוצתית מאורגנת אינה
דבר שקרה באותו זמן
בהיסטוריה האנושית וזה נראה ברור למדי.
אז היכן טעינו?
אלימות היא לא אוניברסלית.
היא לא מחולקת בצורה אחידה בכל המין האנושי.
ישנה שונות עצומה בכמות האלימות בחברות שונות.
ישנן חברות מסויימות שאין בהן כמעט בכלל אלימות.
ישנן אחרות ההורסות את עצמן.
כמה מהקבוצות הדתיות האנאבפטיסטיות
שהן פציפיסטיות מוחלטות וקפדניות
כמו ההאמיש, המנוניטים, ההוטריטים...
בקרב חלק מהקבוצות האלה, אצל ההוטריטים,
לא קיימים מקרים מתועדים של רצח.
בזמן המלחמות הגדולות שלנו, כמו מלחמת העולם ה-2
כשאנשים גוייסו
הם נהגו לסרב לשרת בצבא.
הם העדיפו ללכת לכלא מלשרת בצבא.
בקיבוצים בישראל
רמת האלימות כל כך נמוכה שבתי המשפט הפליליים שם
שולחים לעיתים קרובות עבריינים אלימים,
אנשים שביצעו פשעים,
לחיות בקיבוצים כדי
ללמוד כיצד לחיות חיים לא אלימים...
כי זוהי הדרך בה אנשים חיים שם.
אז אנו מעוצבים במידה רבה על ידי החברה.
החברות שלנו במובן הרחב כוללות את ההשפעות
התיאולוגיות שלנו, המטאפיזיות, ההשפעות הלשוניות וכו'.
החברות שלנו עוזרות לעצב אותנו בנוגע להאם נחשוב או לא
שהחיים הם ביסודם אודות חטא או יופי;
בין אם העולם הבא יישא מחיר
לאיך שחיינו את החיים שלנו או האם זה לא רלוונטי.
במובן רחב כלשהו, חברות גדולות ושונות יכולות
להיות מוגדרות כאינדיוידואליסטיות
או כקולקטיביסטיות וישנם אנשים מאוד שונים
ודפוסי חשיבה שונים ואני חושד
שמוחות שונים נוצרים מכך.
אנו באמריקה חיים באחת מן החברות האינדיוידואליסטיות ביותר
וקפיטליזם, בהיותה מערכת המאפשרת לעלות
גבוה יותר ויותר במעלה פירמידה פוטנציאלית
וה"עסקה" היא שהעלייה באה עם פחות ופחות רשתות ביטחון
מעצם ההגדרה, ככל שחברה מרובדת יותר
כך יש לך פחות אנשים שווי מעמד, כך יש לך פחות אנשים
איתם יש לך מערכות יחסים סימטריות והדדיות,
ובמקום, כל מה שיש לך הן עמדות שונות והיררכיות אינסופיות...
ועולם בו יש לך פחות שותפים הדדיים
הוא עולם עם הרבה פחות אלטרואיזם.
[טבע האדם]
אז, זה מביא אותנו להצטלבות בלתי אפשרית שהיא
לנסות למצוא הגיון במדע פרספקטיבי...
לגבי מהו אותו טבע של טבע האדם.
אתה יודע שברמה מסויימת
אופיו של הטבע שלנו לא אמור להיות
מוגבל במיוחד על ידי הטבע שלנו.
אנחנו מסוגלים להשתנות חברתית
יותר מכל מין אחר שקיים.
יש לנו יותר מערכות אמונה, סגנונות מבנים משפחתיים,
דרכים לגידול ילדים. הקיבולת
שיש לנו למגוון היא יוצאת מן הכלל.
בחברה שמבוססת מראש על תחרות
ובאמת, לרוב, על ניצול חסר הרחמים
של אדם אחד את האחר,
הרווח על חשבון הבעיות של אנשים אחרים
ולעתים קרובות מאוד יצירת
בעיות למטרות רווח,
האידיאולוגיה השלטת לעתים קרובות תצדיק התנהגות זו
בטענה שישנם יסודות בלתי ניתנים לשינוי בטבע האדם.
אז המיתוס בחברה שלנו הוא
שאנשים הם תחרותיים מטבעם
ושהם אינדיוידואליסטים ושהם אנוכיים.
המציאות האמיתית היא די הפוכה.
יש לנו צרכים אנושיים מסויימים.
הדרך היחידה שבה אפשר לדבר על טבע האדם באופן ממשי
היא על ידי הכרה בכך שישנם צרכים אנושיים מסויימים.
יש לנו צורך אנושי לחברה ולמגע קרוב
להיות נאהבים, להיות מחוברים, להיות מקובלים,
להיראות ולהתקבל כמי שאנחנו.
אם צרכים אלו נענים, אנו מתפתחים
לאנשים מלאי חמלה
משתפי פעולה ובעלי אמפתיה לזולת.
אז...
ההיפך, שלעיתים קרובות אנו רואים
בחברה שלנו, הוא למעשה עיוות של טבע האדם
בדיוק מהסיבה שלכל כך מעט אנשים יש מענה לצרכיהם.
אז כן, אפשר לדבר על טבע האדם
אבל רק במובן של צרכים אנושיים בסיסיים
המתעוררים באופן אינסטינקטיבי
או שאולי אומר, צרכים אנושיים מסויימים
המובילים לתכונות מסויימות כאשר הם נענים
ולתכונות אחרות כאשר אינם נענים.
אם כך...
כאשר אנו מכירים בעובדה שהאורגניזם האנושי,
שהוא בעל מידת גמישות רבה של יכולת הסתגלות
המאפשרת לנו לשרוד בתנאים רבים ושונים,
למעשה, גם מתוכנת באופן נוקשה לדרישות סביבתיות מסויימות
או, צרכים אנושיים
ציווי חברתי מתחיל להופיע;
כשם שגופינו זקוקים לחומרים מזינים
מוח האדם דורש צורות חיוביות של גירויים סביבתיים
בכל שלבי ההתפתחות
ובמקביל הוא זקוק להגנה
מצורות אחרות, שליליות, של גירויים.
ואם דברים שאמורים לקרות אינם קורים...
או שדברים שאינם אמורים לקרות, קורים...
ברור כעת שהדלת עלולה להיפתח לא רק עבור
מפולת של מחלות פיזיות ונפשיות
אלא גם עבור התנהגויות אנושיות מזיקות רבות.
אז בשעה שאנו מפנים עתה את נקודת המבט שלנו כלפי חוץ
ולוקחים בחשבון את מצב העולם כיום
עלינו לשאול את השאלה:
האם המצב שיצרנו בעולם המודרני
באמת תומך בבריאותנו?
האם היסודות של המערכת החברתית-כלכלית שלנו
פועלים כגורם חיובי
להתפתחות והתקדמות אנושית וחברתית?
או שמא כח המשיכה שביסודה של החברה שלנו
ממש פועל נגד הדרישות האבולוציוניות הבסיסיות
הדרושות על מנת ליצור ולשמר
את הרווחה האישית והחברתית שלנו?
[חלק 2: פתולוגיה חברתית]
אז, ניתן לשאול מהיכן כל זה התחיל?
מה שיש לנו היום... זה למעשה עולם במצב
של קריסה מצטברת.
[השוק]
זה מתחיל בג'ון לוק.
וג'ון לוק מציג את מושג הרכוש.
ויש לו שלושה תנאים המגדירים את הזכות המוצדקת לקניין פרטי.
ושלושת התנאים הם:
שחייב להישאר מספיק לאחרים
ואסור לך לתת לזה להתקלקל
ויותר מכל, שאתה חייב להשקיע בו עבודה.
זה נראה מוצדק, אתה משקיע את עמלך בעולם
אז אתה זכאי לתוצרת
וכל עוד נשאר מספיק לאחרים
וכל עוד זה לא מתקלקל
אתה לא נותן לשום דבר להתבזבז אז זה בסדר.
והוא מתעכב על כך במסכת הידועה על הממשל המדיני
והיא הפכה מאז לטקסט הקנוני
להבנה כלכלית ופוליטית וחוקית...
זה עדיין הטקסט הקלאסי שנלמד.
ובכן, אחרי שהוא פורש את התנאים
ואתה כמעט חושב בזמן הזה אם אתה
בעד רכוש פרטי או לא
והוא אמנם הביא טיעון סביר וחזק בעד
הרכוש הפרטי כאן...
ובכן, הוא זונח אותם!
הוא זונח אותם ממש ככה. ממש במשפט אחד.
הוא אומר, 'ובכן, ברגע שהציגו
את הכסף והוא התקבל בהסכמה שבשתיקה'
אז זה הפך...
והוא לא אומר שכל התנאים מבוטלים או נמחקים
אבל זה מה שקורה.
אז עכשיו זה לא כך
שהתוצר והרכוש שלך הם שלך בשל עבודתך
הו לא - כסף קונה עבודה עכשיו.
זה לא חשוב יותר
אם נשאר מספיק לאחרים;
זה לא חשוב יותר אם הוא מתקלקל
בגלל שהוא אומר שכסף הוא כמו
מתכת כסף וזהב, וזהב לא יכול להתקלקל
ולפיכך כסף לא יכול להיות אחראי על ביזבוז...
שזה דבר מגוחך, אנחנו לא מדברים על כסף
ומתכת כסף, אנו מדברים על מהן ההשפעות של הכסף.
אלו מסקנות כושלות בזו אחר זו.
זו פשוט אחיזת העיניים הלוגית
המבהילה ביותר שהוא מצליח לחמוק איתה כאן...
אבל היא מתאימה לאינטרסים של בעלי ההון.
ואז אדם סמית' מצטרף ומה שהוא מוסיף
זה את הדת לסיפור...
לוק התחיל בכך שאלוהים עשה הכל בדרך זו
זוהי זכותו של אלוהים
ועכשיו מוסיף סמית'
ואומר 'זה לא רק של אלוהים'...
כלומר, הוא לא באמת אומר את זה אבל
זה מה שקורה מבחינה פילוסופית, בעיקרון
הוא אומר, 'זאת לא רק שאלה של רכוש פרטי'...
כל זה 'מונח מראש' זה מצב נתון.
ושישנם 'משקיעים כספיים הקונים כוח עבודה' זה המצב הנתון.
'אין גבול לכמה שהם יכולים לקנות מכוח עבודתם של אחרים
כמה שהם יכולים לצבור, כמה אי-שוויון'
כל זה הוא המצב הנתון עכשיו.
וכך סמית' מצטרף והרעיון הגדול שלו הוא...
...ושוב, הוא רק מוצג בסוגריים כבדרך אגב...
אתם יודעים, כשאנשים מציעים סחורות למכירה, ההיצע,
ואנשים אחרים קונים אותן - הביקוש, וכן הלאה
איך נגיע לכך שההיצע ישתווה לביקוש
או שהביקוש ישתווה להיצע?
איך הם יכולים להגיע לכדי איזון?
וזהו אחד הרעיונות המרכזיים של כלכלה
איך שהם יכולים להגיע לכדי איזון...
והוא אומר שזאת "היד הנעלמה של השוק"
שמביאה אותם לכדי איזון.
אז עכשיו יש לנו את "אלוהים" שעומד להגיע...
הוא לא סתם נתן את זכויות הרכוש
ואת כל האמצעים ו-"הזכויות הטבעיות"
לגבי מה שלוק אמר...
כעת המערכת עצמה מתפקדת בתור "אלוהים".
למעשה, סמית' אומר, כשהוא מדבר
ויהיה קשה למצוא את הציטוט, צריך לקרוא את כל
"עושר האומות" כדי למצוא אותו...
הוא אומר: 'הכמות המצומצמת של אמצעי מחיה
מציבה גבולות להתרבותם של העניים
שהטבע לא מסוגל להתמודד איתם אחרת
מלבד חיסול ילדיהם'.
אז הוא צפה את תיאוריית האבולוציה במובן הכי גרוע שלה...
זה היה הרבה לפני דארווין.
והוא קרא להם 'גזע הפועלים'.
אז אפשר לראות: הייתה כאן גזענות מובנית
הייתה כאן הסכמה מובנית, עיוורון חיים להרג
של אינספור ילדים
והוא חשב: 'זו היד הנעלמה המתאימה את ההיצע
לביקוש ומתאימה את הביקוש להיצע'.
אז אתם רואים כמה חכם "אלוהים"?
אז אפשר לראות שלהרבה מהדברים האלימים
ההרסניים לחיים, הרצחניים אקולוגית
שמתרחשים עכשיו יש, בצורה כלשהי,
"גן מחשבתי" כבר מסמית'.
כשאנחנו מהרהרים על מושג המקורי
של זה המכונה "שוק חופשי" או "המערכת הקפיטליסטית"
שמקורה בפילוסופים הכלכליים המוקדמים
כמו אדם סמית'
אפשר לראות שהכוונה המקורית של "שוק"
הייתה מבוססת על סחר במוצרים אמיתיים, מוחשיים ומקיימי חיים.
אדם סמית' לא העלה בדעתו
שהענף הכלכלי הכי רווחי בעולם
יהיה בסופו של דבר בזירת המסחר הפיננסי
או ה"השקעות".
שבה הכסף בעצמו פשוט
נעשה על ידי הזזת כסף אחר
במשחק שרירותי שיש בו
אפס תרומה פרודקטיבית לחברה.
עם זאת, ללא קשר לכוונתו של סמית'
הפתח לתופעות האלה, שנראות חריגות,
נשאר פתוח על ידי עיקרון אחד בסיסי בתיאוריה הזו:
התייחסות לכסף כאל סחורה, בפני עצמה.
היום, בכל כלכלה בעולם
בלי קשר למערכת הסוציאלית שהם טוענים לה,
הרדיפה אחר הכסף היא למען הכסף ושום דבר מעבר לזה.
הרעיון הבסיסי, שהוכשר באופן מסתורי
על ידי אדם סמית' עם ההצהרה הדתית שלו לגבי
'היד הנעלמה',
הוא שהמרדף הצר, מבוסס האינטרס העצמי,
אחר הסחורה הפיקטיבית הזו
יביא לידי ביטוי איכשהו באורח פלא
רווחה והתקדמות אנושית וחברתית.
המציאות היא שאינטרס התמריץ הכספי,
או כפי שכמה הגדירו אותו: "סדר העדיפויות הכספי",
התנתק היום לחלוטין מאינטרס
החיים היסודי שאפשר לכנות:
"סדר העדיפויות של החיים".
מה שקרה הוא שיש בילבול מוחלט
בדוקטרינה הכלכלית
בין שני סדרי העדיפויות הללו.
הם חושבים שסדר העדיפויות הכספי
מספק את סדר העדיפויות של החיים
ולכן הם אומרים שאם יותר מוצרים יימכרו...
אם התמ"ג יעלה וכו'...
תהיה רווחה גדולה יותר
ולפיכך שאפשר לקחת את התמ"ג בתור המדד הראשוני
של בריאות חברתית...
ובכן, שם רואים את הבלבול.
מדובר על דברי ערך בעולם הכסף
כלומר, כל התקבולים והרווחים
שנובעים ממכירת מוצרים
והם מבלבלים את זה עם קיימות (איכות החיים ("שיעתוק" החיים
אז מההתחלה נבנית ישר לתוך זה
התמזגות מוחלטת של סדרי העדיפויות
של הכסף והחיים.
אז אנחנו מתעסקים עם סוג של אשליה מובנית
שהופכת ליותר ויותר קטלנית
ככל שסדר העדיפויות של הכסף מתנתק מהייצור
של כל דבר שהוא.
אז זו הפרעה מערכתית
ונראה שההפרעה המערכתית הזו קטלנית.
[ברוכים הבאים למכונה]
בחברה כיום, לעיתים רחוקות שומעים מישהו מדבר
על ההתקדמות של המדינה או החברה שלו
במונחים של הרווחה הפיזית, מידת האושר,
האמון או היציבות החברתית שלהן.
אלא, אמות המידה מוצגות לנו
דרך מושגים כלכליים מופשטים.
יש לנו תוצר מקומי גולמי, מדד מחירים לצרכן,
הערך של שוק המניות, מדד אינפלציה...
וכן הלאה.
אך האם זה אומר לנו משהו בעל ערך
לגבי איכות חייהם של אנשים?
לא. לכל המדדים האלה יש קשר
לסדר החשיבות הכספי בעצמו ותו לא.
לדוגמא, התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) של מדינה
הוא מדד ערכם של מוצרים ושירותים שנמכרו.
נטען שהמדד הזה מתקשר
ל"רמת החיים" של אזרחי המדינה.
בארצות הברית שירותי הבריאות היוו יותר
מ-17% מהתוצר המקומי הגולמי ב-2009
שמגיע להוצאה של כ-2.5 טריליון.
מכאן הם היוו השפעה חיובית על המדד הכלכלי הזה.
ובהתבסס על הלוגיקה הזאת
יהיה אפילו יותר טוב לכלכלת ארצות הברית
אם שירותי הבריאות יעלו עוד יותר
אולי ל-3 טריליון... או 5 טריליון
מאחר וזה יעלה את הצמיחה במשק
ייצור יותר עבודות ולכן זה יוצג בגאווה על ידי כלכלנים
כעלייה ברמת החיים של המדינה.
אבל חכו רגע.
מה בעצם מייצגים שירותי הבריאות?
ובכן, אנשים חולים וגוססים.
נכון - ככל שיש יותר אנשים חולים באמריקה
כך מצב הכלכלה משתפר.
עכשיו, זו לא הגזמה או נקודת מבט צינית.
למעשה, אם נקח כמה צעדים אחורה
תגלה שלא רק שהתוצר המקומי הגולמי
לא מייצג את בריאותה האמיתית של חברה
באף רמה מוחשית
זה, בעצם, בעיקר מדד
של אי-יעילות התעשייה
והדרדרות חברתית.
וכמה שרואים את המדד עולה, ככה דברים נעשים גרועים יותר
בהתייחס לשלמות האישית, החברתית
והסביבתית.
אתה צריך ליצור בעיות על מנת ליצור רווח
אין רווח בפרדיגמה הנוכחית
בהצלת חיים, יצירת איזון על הפלנטה הזו,
בכך שיהיה צדק ושלום או כל דבר אחר.
פשוט אין שם שום רווח.
יש אימרה ישנה:
העבר חוק - צור עסק.
בין אם אתה יוצר עבודה לעורך דין או כל דבר אחר
אז, פשע אכן יוצר
עסקים בדיוק כמו שהרס יוצר
עסקים בהאיטי.
כרגע יש לנו בערך 2,000,000 אנשים בכלא
(במדינה הזו (ארה"ב
ומביניהם, רבים בבתי כלא שבשליטת
תאגידים פרטיים:
"תאגיד הענישה של אמריקה", "ווקנהוט"
שסוחרים במניות שלהם בוול סטריט
על בסיס כמה אנשים נמצאים בכלא.
זה חולי.
אך זוהי ההשתקפות של מה
שהפרדיגמה הכלכלית כמהה לו.
אז מה בדיוק הפרדיגמה הכלכלית שואפת להשיג?
מהו הדבר שמניע את המערכת הכלכלית?
צריכה.
או ליתר דיוק: צריכה מעגלית.
כשאנחנו מפרקים
את יסודות כלכלת השוק הקלאסית
אנחנו נשארים עם תבנית של החלפת כספים
שפשוט לא יכולה להרשות לעצמה לעצור
או אפילו להאט באופן ניכר
אם החברה אותה אנו מכירים
שואפת להמשיך לתפקד.
ישנם שלושה שחקנים ראשיים בזירה הכלכלית:
העובד, המעסיק
והצרכן.
העובד מוכר עבודה למעסיק בשביל הכנסה.
המעסיק מוכר את שירותי הייצור שלו, ומכאן את מוצריו,
לצרכן בשביל הכנסה
והצרכן, כמובן, הוא פשוט עוד תפקיד
של המעסיק והעובד
שמוציא כסף בחזרה למערכת
כדי לאפשר לצריכה המעגלית להימשך.
במילים אחרות, מערכת השוק הגלובלית מבוססת על
ההנחה כי תמיד יהיה מספיק
ביקוש למוצרים בחברה
על מנת להניע את הכסף בקצב
שישאיר את תהליך הצריכה בתנועה.
וככל שקצב הצריכה מהיר יותר,
כך מניחים שיש יותר "צמיחה כלכלית"
וכך המכונה ממשיכה לנוע...
אבל רגע,
חשבתי שהכלכלה הייתה אמורה, אני לא יודע...
"לכלכל", לא?
האין המונח הזה בעצמו קשור לשימור,
יעילות והפחתת ביזבוז?
אז כיצד המערכת שלנו שדורשת צריכה
וככל שיותר ממנה - טוב יותר, משמרת ביעילות
או "מכלכלת" בכלל?
ובכן... היא לא.
מטרת מערכת השוק היא, למעשה, ההיפך הגמור
של מה שכלכלה אמיתית אמורה לעשות
שזה - לשנע את החומרים תוך שימור
וביעילות עבור ייצור והפצה
של מוצרים תומכי חיים.
אנו חיים בפלנטה סופית בעלת משאבים סופיים
בה לנפט בו אנו משתמשים לקח
מיליוני שנים להיווצר,
ולמינרלים - מיליארדי שנים.
אז מערכת אשר מעודדת באופן מכוון
את ההאצה של הצריכה
למען "צמיחה כלכלית" כביכול,
משמעותה טירוף-רוצח-אקולוגיה צרוף.
היעדר ביזבוז, זוהי משמעותה של יעילות.
היעדר ביזבוז?
המערכת הקיימת בזבזנית יותר מאשר כל המערכות
האחרות אשר התקיימו בהיסטוריה של הפלנטה.
כל מערכת חיים וארגון חיים, בכל רמה שהיא,
נמצאת במצב של משבר, עומדת בפני אתגר,
ודעיכה או התמוטטות.
אף מגזין מדעי ב-30 השנים האחרונות
לא יספר לכם משהו אחר
מלבד שכל מערכת חיים נמצאת בהדרדרות
כולל תכניות סוציאליות...
כולל גישה למים.
נסו לחשוב על אמצעי מחיה אחד
אשר אינו מאויים ונמצא בסכנת הכחדה...
אתם לא יכולים.
באמת שאין כזה, וזה מאוד, מאוד מייאש.
אך עדיין לא הבנו אפילו את המנגנון הסיבתי.
אנחנו לא רוצים להתמודד עם המנגנון הסיבתי.
אנחנו פשוט רוצים להמשיך הלאה. אתה מבין, כאן שוכן הטירוף
כשאתה ממשיך לעשות את אותו דבר שוב ושוב
למרות שברור לגמרי שזה לא עובד.
אז בעצם אתה
מתמודד לא עם מערכת כלכלית
אלא עם מה שניתן אפילו לקרוא לו: מערכת אנטי-כלכלית.
[האנטי-כלכלה]
יש אמרה ישנה שאומרת
שמודל השוק התחרותי שואף
"ליצור את המוצרים הטובים ביותר במחירים הנמוכים ביותר".
הצהרה זו היא בעצם רעיון התמריץ
אשר מצדיק את התחרות בשוק
בהתבסס על ההנחה שהתוצאה
תהיה ייצור של מוצרים באיכות גבוהה יותר.
אם הייתי רוצה לבנות שולחן מאפס
באופן טבעי הייתי בונה אותו
מהחומרים העמידים ביותר, נכון?
עם הכוונה שהוא יחזיק מעמד לכמה שיותר זמן.
למה שארצה ליצור מוצר באיכות ירודה
בידיעה שאצטרך בסופו של דבר לעשות זאת שוב
ולכלות עוד חומרים ועוד אנרגיה?
ובכן, כמה שזה נשמע הגיוני בעולם הפיזי
כשזה מגיע לעולם השוק
לא רק שזה לא הגיוני בבירור
זו אפילו לא אופציה.
מבחינה טכנית, זה בלתי אפשרי לייצר
את הטוב ביותר משום דבר
אם חברה רוצה לשמר את היתרון התחרותי שלה
ולפיכך למכור במחיר שהצרכן יוכל לעמוד בו.
כמעט כל מה שמיוצר ומוצע למכירה
בכלכלה העולמית הוא נחות מיידית
מהרגע בו הוא מיוצר
שכן זה לא ייתכן מתמטית
לייצר את המוצרים הכי מתקדמים מדעית,
יעילים וברי קיימא באופן אסטרטגי.
זאת בשל העובדה שמערכת השוק
דורשת ש"יעילות תמחירית"
או במילים אחרות, הצורך לצמצם הוצאות
יהיה קיים בכל שלב בתהליך הייצור.
החל מעלות העבודה, וכלה בעלות
של חומרי גלם ואריזה וכן הלאה.
האסטרטגיה התחרותית הזו, כמובן
היא כדי לוודא שהציבור קונה את המוצרים מהם
ולא מיצרן מתחרה
...שעושה בדיוק את אותו הדבר
על מנת לוודא שגם המוצרים שלו תחרותיים ובמחירים סבירים.
את התוצאה הבזבזנית והבלתי ניתנת לשינוי הזו, של המערכת
ניתן לכנות: השבתה מובנית.
עם זאת, זה רק חלק מבעיה גדולה יותר:
עיקרון בסיסי של כלכלת השוק
עיקרון שלא תמצאו בשום ספר לימוד, אגב
הוא העיקרון הבא:
"לא ניתן לאפשר לשום דבר מיוצר תוחלת חיים
הארוכה יותר ממה שניתן לשאת
על מנת שתימשך צריכה מעגלית".
במילים אחרות, זה חיוני שדברים ישברו,
יכשלו ויפוג תוקפם במסגרת זמן מסויימת.
זה נקרא "התיישנות מתוכננת".
התיישנות מתוכננת היא עמוד התווך של אסטרטגיית השוק
הבסיסית של כל תאגיד קיים המייצר טובין.
מעטים בודדים, כמובן
יודו בפה מלא בפעולה לפי אסטרטגיה כזאת,
מה שהם עושים זה להסוות זאת בתוך
התופעה של ההתיישנות המובנית שעליה דיברנו עכשיו,
תוך התעלמות הרבה פעמים, או אפילו דיכוי
של פיתוחים טכנולוגיים
שעשויים ליצור מוצר יותר עמיד ובר-קיימא.
אז, אם זה לא היה בזבזני מספיק
שהמערכת מטבעה לא יכולה לאפשר
לייצר את המוצרים העמידים והיעילים ביותר,
"השבתה מתוכננת" של מוצר באופן מכוון
מכירה בכך שככל שהוא פועל יותר זמן
כך הוא מזיק יותר לקיום הצריכה המעגלית.
ומכאן למערכת השוק עצמה.
במילים אחרות, עמידות של מוצרים
היא למעשה מנוגדת לצמיחה כלכלית
ומכאן שישנו תמריץ ישיר ומחוזק
לוודא שתוחלת החיים של כל
מוצר שהוא תהיה קצרה.
ולמעשה, המערכת לא יכולה לפעול בשום דרך אחרת.
הצצה אחת לים מטמנות האשפה המתפשטות כעת
בכל העולם, מראה את מציאות ההשבתה.
ישנם כעת מיליארדי טלפונים ניידים, מחשבים
וטכנולוגיות אחרת שיוצרו בזול
שכל אחד מהם מלא בחומרים יקרים וקשים לכרייה
כמו זהב, קולטן, נחושת...
שעכשיו נרקבים בערמות ענקיות
בדרך כלל רק בגלל תקלה או השבתה
של רכיבים קטנים, שבחברה הדואגת לשימור
יכלו ככל הנראה להיות מתוקנים או משודרגים
ותוחלת החיים של המוצר היתה מתארכת.
למרבה הצער, כמה שזה נראה יעיל
במציאות הפיזית שלנו, כשאנו חיים על
פלנטה סופית עם משאבים סופיים,
זה בפירוש לא יעיל, מבחינת השוק.
אם לנסח זאת במשפט:
"יעילות, עמידות,
ושימור הם אויבי המערכת הכלכלית שלנו".
באופן דומה לכך, ממש כפי שמוצרים פיזיים צריכים להיות
מיוצרים שוב ושוב באופן קבוע
ללא התחשבות בהשפעתם על הסביבה
תעשיית השירות פועלת תחת אותו היגיון.
האמת היא שאין רווח כספי
בלפתור בעיות כלשהן
שכרגע מסופק עבורן שירות.
בסופו של דבר
הדבר האחרון שהממסד הרפואי באמת רוצה
זה ריפוי של מחלות כמו סרטן
דבר שיחסל אינספור עבודות וטריליונים בהכנסות.
ואם כבר העלינו את הנושא...
פשע וטרור במערכת הזאת - נחשבים לדבר טוב!
טוב, לפחות מבחינה כלכלית...
כי הם מספקים למשטרה עבודה,
מייצרים מוצרי אבטחה יקרי ערך,
שלא לדבר על ערכם של בתי הסוהר
שנמצאים בבעלות פרטית, בשביל רווח.
ומה לגבי מלחמה?
תעשיית המלחמה בארה"ב משמשת מנוע ענקי להעלאת התמ"ג -
אחת התעשיות הרווחיות ביותר -
המייצרת נשק להרג והרס.
המשחק האהוב על התעשייה הזאת הוא לפוצץ דברים
ואז ללכת ולבנות אותם מחדש, בשביל רווח.
ראינו את זה עם חוזי הבניה בשווי מיליארדים שנפלו
מהשמיים בעקבות מלחמת עיראק.
השורה התחתונה היא שהמאפיינים
החברתיים השליליים של החברה
הפכו להשקעות מתגמלות עבור התעשייה
וכל אינטרס שהוא, בפיתרון בעיות
או בקיימות סביבתית ושימור
נוגד באופן מהותי קיימות כלכלית.
וזאת הסיבה
שבכל פעם שאתם רואים את התמ"ג עולה במדינה כלשהי
אתם עדים לגידול בנזקקות
בין אם היא אמיתית או מומצאת
ובהגדרתה, נזקקות מקורה באי יעילות.
לכן, גידול בנזקקות משמעותו גידול באי יעילות.
[הפרעת במערכת הערכים]
החלום האמריקאי מבוסס על
הצרכנות חסרת המעצורים.
הוא מבוסס על העובדה
שתקשורת ההמונים
ובעיקר הפרסום המסחרי
כל התאגידים שצריכים את הצמיחה התמידית הזו,
שיכנעו אותנו, או שטפו את מוחם
של רוב אזרחי ארה"ב, ומכאן שאת העולם,
שחייבת להיות לנו כמות מסויימת של רכוש חומרי
והאפשרות להשיג עוד בלי סוף
ממנו על מנת להיות מאושרים.
זה פשוט לא נכון.
אז למה אנשים ממשיכים לקנות בצורה הזו?
שהיא בסופו של דבר רצח אקולוגי
בהשפעות המערכתיות המצטברות שלה?
זו פשוט התניה אופרנטית קלאסית.
פשוט מכניסים קלט של התניות לתוך האורגניזם
ומקבלים פלט של התנהגויות רצויות
או מטרות או יעדים.
ויש לשם כך את כל המשאבים של הטכנולוגיה
והם מתגאים באיך שהם
נכנסים לתוך מוחם של פעוטות.
מה שהם שומעים כבר הופך אותם
למותנים למותג.
אז אתה מבין, זו הסיבה
בגללה אנשים היו כאלה
טיפשים. הם חונכו להיות טיפשים.
זו הפרעה במערכת הערכים.
אתה יודעים, אם יש איזושהי עדות לגמישות
של המוח האנושי.
אם יש איזושהי הוכחה לכמה המחשבה האנושית
ניתנת לעיצוב ובאיזה קלות אנשים
יכולים להפוך מותנים ומודרכים
בהתבססות על אופי הגירויים הסביבתיים שלהם
ומה שהם מחזקים:
עולם הפרסום המסחרי הוא ההוכחה.
חייבים להתפעל
מהרמה של שטיפת המוח
שבה הרובוטים המתוכנתים האלה הידועים בתור "צרכנים"
משוטטים סביב
רק כדי להכנס לחנות ולבזבז, נניח,
4,000 דולר על תיק יד
שככל הנראה עלות הייצור שלו הייתה 10 דולר
בסדנת יזע מעבר לים.
אך ורק למען הסטטוס שהמותג לכאורה
מייצג בתרבות.
או אולי המסורות הקהילתיות העתיקות
המגבירות אמון ולכידות בחברה -
שנחטפו כיום על ידי ערכים
רכושניים וחומרניים, שבגללם כיום אנו
מחליפים זבל חסר תועלת זה עם זה כמה פעמים בשנה.
ואנחנו עשויים לתהות למה לכל כך הרבה אנשים היום
יש כפייתיות לקניות ורכש
כשזה ברור שהם הותנו מהילדות
לצפות לדברים חומריים
כסמל למעמד שלהם בקרב החברים והמשפחה.
העובדה היא, שהבסיס של כל חברה
הם הערכים התומכים בתפקודה
והחברה שלנו, כפי שהיא קיימת
יכולה לפעול אך ורק אם הערכים שלנו תומכים
ב"צריכת הראווה" שהיא
דורשת על מנת להמשיך את מערכת השוק.
לפני 75 שנה הצריכה בארה"ב
ובמרבית מדינות המערב הייתה חצי
ממה שאנחנו רואים היום, לנפש.
תרבות הצריכה החדשה של היום
נוצרה ונכפתה
עקב הצורך המוחשי ברמות גבוהות
יותר ויותר של צריכה.
וזו הסיבה שרוב התאגידים כיום מוציאים
יותר כסף על פרסום, מאשר על עצם תהליך
הייצור של המוצר עצמו.
הם עובדים במרץ כדי לייצר צורך מדומה שיש לספק.
ו"במקרה" זה עובד.
[ה"כלכלנים"]
אתה יודע, כלכלנים למעשה, אינם "כלכלנים" (מייעלים) כלל.
הם תועמלנים של ערך הכסף
ואתה תמצא שכל
המודלים שלהם, בסופו של דבר מבוססים על
החלפות של סמלים, שמייצגים רווח
עבור צד אחד או שני הצדדים או מה שלא יהיה
אבל הם מנותקים לחלוטין
מעולם השיעתוק (מושג בכלכלה) הקיים במציאות.
באוהיו, אדם מבוגר לא שילם את חשבון החשמל שלו
אתה אולי מכיר את המקרה
וחברת החשמל ניתקה את החשמל והוא מת.
הסיבה שהם ניתקו אותו הייתה
שזה לא היה רווחי
בשבילם להשאיר אותו בגלל שהוא לא שילם את החשבון שלו.
אתה מאמין שזה היה צודק?
האחריות לא באמת מוטלת על
חברת החשמל על כך שניתקה אותו
אלא על אלו משכניו וחבריו של האיש הזה
ועל המכרים שלו
שלא היו רחומים ונדיבים מספיק
בשביל לעזור לו, כאדם
לעמוד בתשלומי החשמל.
הממממ...
האם שמעתי נכון?
האם הוא אמר הרגע שמוות של אדם
הנגרם מכך שלא היה לו כסף
היה באחריותם של...
אנשים אחרים...?
או בפועל, צדקה?
טוב, אני מניח שנצטרך
הרבה תשדירי שירות, קופות צדקה
קטנות ואומללות על דלפקי חנויות מכולת
וערימה של צנצנות חמוצים
בשביל מיליארד האנשים שגוועים כרגע ברעב
על הפלנטה הזאת...
בגלל אותה המערכת שמילטון פרידמן מקדם.
בין אם מתעסקים בפילוסופיות של
מילטון פרידמן, פ.א. האייק,
ג'ון מיינרד קיינס, לודוויג וון מיזס
או כל כלכלן שוק חשוב אחר,
בסיס ההיגיון
חורג לעיתים נדירות בלבד מהעדיפות הכספית.
זה כמו דת.
ניתוחי צריכה, מדיניות ייצוב,
גירעון תקציבי, ביקוש מיצרפי...
זה מתקיים כמעגל שיח בלתי נגמר, שמתייחס
אל עצמו ומצדיק את עצמו
שבו הצורך האנושי האוניברסלי, משאבים טבעיים
או כל צורה של יעילות התומכת בקיום החיים
נשללים בברירת מחדל
ומוחלפת ברעיון הייחודי שבני אדם
המחפשים יתרון אחד על פני השני בשביל כסף בלבד
כשהם מונעים על יד האינטרס הצר שלהם
ייצרו באורח פלא חברה בת קיימא, בריאה ומאוזנת.
אין שום נקודת התייחסות לחיים בכל התאוריה הזו,
בכל הדוקטורינה הזו.
מה הם עושים?
מה שהם עושים זה הולכים לפי סדר העדיפויות הכספי.
זה כל מה שזה, הליכה לפי סדר העדיפויות הכספי.
לפני שהם שוקלים מה באמת חשוב.
אחד: אין שום קשר לחיים...
וואו... שום קשר לחיים?
שתיים: שכל הגורמים הם
רודפי מיקסום טובתם האישית.
כלומר, הם לא חושבים על דבר מלבד עצמם
ועל כמה יותר הם יכולים להשיג עבור עצמם.
זו התפיסה השלטת של ההיגיון:
בחירה שתביא לתועלת עצמית מקסימלית
והדבר היחיד שהם מנסים למקסם
זה כסף או סחורות.
אז איך יחסים חברתיים משתלבים בזה?
הם לא, חוץ מאשר בתמורה לתועלת אישית.
איך משאבים טבעיים משתלבים בזה?
הם לא, חוץ מאשר לניצול.
איפה המשפחה משתלבת בכך בנושא של השרדות?
היא לא. הם מוכרחים שיהיה להם כסף
כדי לקנות מוצר כלשהו.
ובכן, האין כלכלה
צריכה לעסוק במקום כלשהו בצרכים אנושיים?
האם זה לא הנושא הבסיסי?
הו, "צורך" אפילו לא קיים בלקסיקון שלכם.
אתם ממוססים אותו ל-"רצונות"
ומהו רצון? זה אומר
דרישה לכסף שרוצה לקנות.
נו, אם זו דרישה לכסף שרוצה לקנות
אין לזה שום קשר לצורך
מכיוון שאולי לאדם אין דרישה לכסף
אבל הוא זקוק נואשות לאספקת מים, למשל.
או, אולי זה יהיה דרישה לכסף לקניית מושב אסלה מזהב.
נו, ולאן כל זה מוביל?
למושב האסלה מזהב.
ולזה אתם קוראים כלכלה?
באמת, כאשר חושבים על זה
זו חייבת להיות ההזייה הכי מוזרה
בהיסטוריה של המחשבה האנושית.
[מערכת מוניטרית]
עד עכשיו התמקדנו במערכת השוק.
אבל המערכת הזו היא למעשה
רק חצי מהפרדיגמה של הכלכלה העולמית.
החצי השני שלה היא "המערכת המוניטרית"
בעוד שמערכת השוק עוסקת בקשרים בין אנשים
המשחקים למען רווח בכל קשת העבודות
הייצור וההפצה,
המערכת המוניטרית היא מערכת בסיסית של מדיניויות
שנקבעו על ידי המוסדות הפיננסיים
שיוצרות תנאים
למערכת השוק, בין היתר.
היא כוללת מונחים שאנו שומעים לעתים קרובות
כמו שערי ריבית, הלוואות, חוב, אספקת כסף
אינפלציה ועוד.
ובשעה שאולי תרצה למרוט את שערותיך כשתשמע
את השטויות שפולטים הכלכלנים המוניטרים:
'פעולות מנע מתונות יכולות לבלום את הצורך
בצעדים דראסטיים מאוחר יותר'
טיבה ותוצאתה של השיטה הזו
הם למעשה פשוטים ביותר:
לכלכלה שלנו יש...
או לכלכלה העולמית יש
שלושה כללים בסיסיים המשגיחים עליה.
אחד הוא בנקאות עתודה חלקית
הבנקים מדפיסים כסף מכלום.
בנוסף היא מבוססת על ריבית דריבית.
כשאתה לווה כסף אתה חייב להחזיר יותר
מאשר לווית, ז"א שאתה, למעשה,
יוצר כסף יש מאין,
מה ששוב, מצריך יצירת כסף נוסף.
אנחנו חיים בפרדיגמה של צמיחה אינסופית.
הפרדיגמה הכלכלית שאנו חיים בה כיום היא תרמית פירמידה.
שום דבר איננו גדל לעולם.
זה בלתי אפשרי.
כפי שכתב פסיכולוג גדול אחד, ג'יימס הילמן
'הדבר היחיד שגדל בגוף האנושי
אחרי גיל מסוים זה סרטן'.
לא רק כמות הכסף צריכה לגדול
אלא גם כמות הצרכנים.
צרכנים כדי ללוות כסף בריבית
כדי ליצור עוד כסף, וכמובן זה לא אפשרי
בעולם שהוא סופי.
אנשים הם למעשה מכונות לייצור כסף
שחייבות ליצור עוד כסף
כדי למנוע מכל זה להתמוטט
שזה מה שקורה בדיוק עכשיו.
יש רק שני דברים שכל אחד צריך לדעת
על מערכת המוניטרית:
אחת: כל הכסף נוצר מחוב
כסף הוא חוב "מונזל" (כסף שהודפס כהלוואה).
בין אם זה נוצר מאיגרות חוב
מחוזי משכנתאות או מכרטיסי אשראי.
במילים אחרות, אם כל החובות שטרם נפרעו
היו נפרעים עכשיו
לא היה אפילו דולר אחד במחזור.
ושתיים: ריבית נגבית בפועל על כל ההלוואות שניתנות
והכסף שנדרש כדי לשלם חזרה את הריבית
לא קיים בכלל בהיצע הכסף מראש.
רק הקרן נוצרת על ידי ההלוואות
והקרן היא היצע הכסף.
אז, אם כל החוב הזה היה נפרע עכשיו
לא רק שלא ישאר אפילו דולר אחד במחזור
יהיו סכומים אדירים של חובות כספיים
שפשוט לא יהיה אפשר לשלם חזרה, משום שהכסף לא קיים.
התוצאה של כל זה היא ששני דברים בלתי נמנעים:
אינפלציה
ופשיטת רגל.
בכל הנוגע לאינפלציה, אפשר לראות זאת כמגמה היסטורית
בכל מדינה היום, הלכה למעשה,
וניתן בקלות לקשור זאת לסיבה המובילה לכך
כלומר, להגדלה הבלתי פוסקת של היצע הכסף
אשר נדרשת
כדי לכסות את חיובי הריבית ולהמשיך להניע את המערכת.
בכל הנוגע לפשיטת רגל
זה בא לידי ביטוי באמצעות התמוטטות עקב חוב.
ההתמוטטות הזו תקרה באופן בלתי נמנע לאדם
עסק או מדינה
ובדרך כלל מתרחשת כשלא ניתן יותר
לשלם את תשלומי הריבית.
אבל יש צד חיובי לכל זה...
ובכן, לפחות במונחים של מערכת השוק.
בגלל שחוב יוצר לחץ
חוב יוצר עבדי שכר.
אדם בחובות הרבה יותר מועד להסכים למשכורת נמוכה
מאשר אדם שלא בחוב
וכך הוא הופך למצרך זול,
אז זה מעולה בשביל תאגידים שיהיה מאגר אנשים
שאין להם ניידות כלכלית.
אבל היי - אותו הרעיון תקף גם למדינות שלמות...
הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית
שבעיקר משמשים כנציגיהם של
אינטרסים תאגידיים על-לאומיים,
נותנים הלוואות ענק לארצות בקשיים
בשיעורי ריבית גבוהים מאוד
ואז, ברגע שהארצות
נמצאות עמוק בבוץ ואינן מסוגלות לשלם,
מיושמים אמצעי צנע,
התאגידים מסתערים פנימה,
מקימים סדנאות יזע ולוקחים את משאבי הטבע שלהן.
לזה הייתי קורא יעילות שוק...
אבל חכו - יש עוד:
אתם מבינים, יש שילוב מיוחד
של המערכת המוניטרית והשוק
שנקרא שוק המניות.
שבמקום, אתם יודעים, לייצר משהו אמיתי
הם רק קונים ומוכרים את הכסף עצמו.
וכשזה נוגע לחוב, אתם יודעים מה הם עושים?
נכון - הם סוחרים בו.
כן, הם באמת קונים ומוכרים חוב בשביל רווח.
החל מנגזרות אשראי
וניירות ערך מגובי הכנסה לחוב צרכני
וכלה במזימות מורכבות של נגזרות פיננסיות
כדי להסוות את חובן של מדינות שלמות
כמו הקנוניה של
בנק ההשקעות גודמן סאקס עם יוון
שכמעט ומוטטה את כל הכלכלה האירופאית.
אז כשזה נוגע לבורסה ולוול סטריט
מדובר ברמה חדשה לגמרי של טירוף
שנולדה מתוך "סדר העדיפויות הכספי".
כל מה שאתם צריכים לדעת על שווקים
נכתב במאמר מערכת בוול סטריט ג'ורנל
לפני כמה שנים
הכותרת הייתה "לקחיו של המשקיע בעל הנזק המוחי".
ובמאמר הזה, הם הסבירו מדוע
אנשים עם נזק מוחי קל
מצליחים יותר כמשקיעים
מאשר אנשים עם תיפקוד מוחי תקין.
למה? מפני שלבן אדם
עם נזק מוחי קל אין אמפתיה
וזהו המפתח. אם אין לך שום אמפתיה
אתה מצליח בתור משקיע.
אז וול סטריט מטפחים אנשים שאין להם אמפתיה.
ללכת לשם ולקבל החלטות
ולבצע עיסקאות שאין להם נקיפות מצפון בגללן,
ללא שמץ של מחשבה על האופן שבו מה שהם עושים
עלול להשפיע על שאר האנשים.
אז הם מייצרים את הרובוטים האלו.
את האנשים האלה שאין להם נשמה
ומאחר והם כבר לא רוצים אפילו לשלם לאנשים האלה -
הם מייצרים עכשיו רובוטים - רובוטים אמיתיים -
סוחרים אלגוריתמיים אמיתיים.
גולדמן סאקס בפרשת המסחר האוטומטי המהיר:
הם שמו מחשב ליד בורסת ניו יורק.
המחשב הזה, מחשב "הממוקם בקרבה", כפי שהם קוראים לו:
הוא מקדים את כל העיסקאות בבורסה
מפגיז את הבורסה עם כמויות אדירות של הוראות מסחר
בדרכים ש"מגרפות"
פרוטות מהבורסה.
זה כאילו שהם שואבים כסף כל היום.
היה להם רבעון בשנה שעברה, 30
או 60 ימים רצופים בלי יום הפסדים אחד
והם הרוויחו מיליוני דולרים מדי יום ביומו?
זה לא ייתכן מבחינה סטטיסטית!
כשאני עבדתי בוול סטריט, הדרך בה זה עובד
היא שכולם בועטים את דרכם למעלה באמצעות שוחד.
הברוקרים משחדים את דרכם למנהל המשרד.
מנהל המשרד משחד את דרכו למנהל המכירות האזורי.
מנהל המכירות האזורי
משחד את דרכו למנהל המכירות הארצי.
זאת מוסכמה רווחת.
בחג המולד, מי מקבל את הבונוס הכי גדול בחג המולד
במשרד ברוקר ממוצעת? קצין הציות.
קצין הציות יושב שם כל היום
הוא אמור לוודא שאתה
לא מפר את חוקי המרווח
ושאתה "מציית" לחוק.
כמובן, כן, אם מחשיבים את זה
שאתה יכול לשחד את קצין הציות
כן, נכון, אתה מציית לחוק!
אז איך הונאה הפכה למערכת?
זה כבר לא תוצר לוואי.
זוהי המערכת.
זה כמו הבדיחה הישנה הזאת של וודי אלן. הוא אומר:
'דוקטור, אחי חושב שהוא תרנגולת'.
והרופא אומר 'קח כדור
וזה ירפא את הבעיה'.
ואז הוא אומר 'לא דוקטור, אתה לא מבין
אנחנו צריכים את הביצים'.
אוקיי?
אם כך, המסחר בתביעות כוזבות הלוך ושוב
בין הבנקים
כדי לייצר עמלות
כדי לייצר בונוסים
הפך למנוע הצמיחה שמייצר את התמ"ג
של כלכלת ארצות הברית
אפילו למרות שהם בפועל סוחרים בתביעות כוזבות
שאין שום תקווה שאי פעם יחזירו אותן.
הם מעבדים, מייצרים ומאגחים מחדש משהו שלא קיים.
אם אני רושם 20 דולר מיליארד על מפית
ואני מוכר אותה לג'יי פי מורגן וג'יי פי מורגן רושמים
20 מיליארד על מפית
ואנחנו מחליפים בין שתי המפיות האלה בבר
וכל אחד מאיתנו משלם לעצמו רבע אחוז בתור עמלה
אנחנו עושים הרבה כסף לבונוס חג המולד שלנו.
לכל אחד מאיתנו יש בספרים מפית בשווי 20 מיליארד דולר
שאין לה שום ערך אמיתי עד הזמן שבו
המערכת לא תוכל יותר לספוג
מפיות מזוייפות ובמקרה כזה נלך לממשלה
כדי שתחלץ אותנו.
ובגלל וול סטריט ושוק המניות העולמי
יש עכשיו 700 טריליון דולר בהערכה שמרנית
של תביעות כוזבות שטרם נפרעו
הידועות בשם נגזרות
שעדיין מחכות להתמוטט.
ערך שמסתכם ביותר מפי-10
מהתוצר המקומי הגולמי
של העולם כולו.
ובעוד שראינו כיצד ממשלות מצילות
תאגידים ובנקים מקריסה...
ממשלות שכמובן, באופן מצחיק לוות
מלכתחילה את כספן מהבנקים.
אנחנו רואים עכשיו ניסיונות לחלץ מדינות שלמות מקריסה
על ידי קבוצות של מדינות אחרות
באמצעות הבנקים הבינלאומיים.
אבל איך אתה מחלץ פלנטה מקריסה?
אין מדינה שאינה שקועה היום בחובות.
מפולת פשיטות הרגל שראינו בשל החובות הלאומיים
יכולה להיות רק ההתחלה, כשלוקחים בחשבון את המתימטיקה.
יש הערכה שבארצות הברית לבדה
יהיה צורך להעלות את שיעור מס ההכנסה ל-65%
לכל אדם רק כדי לכסות את הריבית בעתיד הקרוב.
כלכלנים מתריעים כעת שבתוך עשורים בודדים
60% מהמדינות בעולם יפשטו את הרגל.
אבל חכו, תן לי להבין את זה רגע.
העולם פושט רגל
מה שזה לא יהיה שזה אומר, לכל הרוחות...
בגלל הרעיון הזה שנקרא "חוב"
אשר בכלל לא קיים במציאות הפיזית.
זה רק חלק ממשחק שהמצאנו...
ועם זאת, רווחתם של מיליארדי אנשים
נתונה כעת בסכנה.
פיטורים המוניים, ערי אוהלים, עוני מתגבר
צעדי צנע כפויים, בתי ספר נסגרים,
רעב של ילדים... ושאר דרגות של מחסור משפחתי
הכל בגלל הפיקציה המשוכללת הזו...
מה אנחנו פאקינג מטומטמים?!
הי! הי! מאדים, אחי.
תעזור לאחיך, הא?
תתבגר, ילד.
שבתאי! מה קורה גבר?
זוכר את הערפילית השווה ההיא שסידרתי לך
לפני כמה זמן?
אה שמע כדוה"א.
ממש מתחיל להמאס לנו ממך.
קיבלת הכל ובכל זאת אתה מבזבז את הכל.
יש לך משאבים בשפע ואתה יודע את זה.
למה שלא תתבגר ותלמד
לקחת קצת אחריות, למען השם.
אתה מאמלל את אמא שלך.
תסתדר לבד, חביבי.
כן, מה שתגיד.
[בריאות הציבור]
כעת, כשכל זה נלקח בחשבון...
ממכונת הבזבוז הידועה בתור כלכלת השוק
ועד למכונת החובות הידועה בתור המערכת המוניטרית
היוצרות לפיכך את פרדיגמת השוק המוניטרית
המגדירה את הכלכלה העולמית כיום...
ישנה מסקנה אחת העוברת דרך
המנגנון כולו:
אי-שוויון.
בין אם זו מערכת שוק היוצרת כח משיכה
טבעי למונופול וריכוזיות כח
ובנוסף מייצרת כיסים של תעשיות עשירות
המתמרות מעל האחרים
ללא כל קשר לתועלתן
כמו, למשל, העובדה שמנהלי
קרנות גידור בכירים בוול-סטריט
לוקחים היום הביתה יותר מ-300 מיליון דולר בשנה
כשהם לא תרמו כלום פשוטו כמשמעו.
בעוד שמדען המחפש תרופה למחלה
ומנסה לעזור לאנושות
ירוויח אולי 60 אלף דולר בשנה אם יתמזל מזלו.
או בין אם זו המערכת המוניטרית
שהחלוקה המעמדית בנויה ישר לתוכה.
לדוגמא:
אם יש לי מיליון דולר ואני משקיע אותם בתכנית חיסכון
בריבית של 4%
אני ארוויח 40,000 דולר לשנה.
בלי שום תרומה חברתית - שום כלום.
מצד שני, אם אני ממעמד נמוך ועלי לקחת הלוואות
כדי לקנות את המכונית או הבית שלי
אני משלם בריבית
שבאופן מופשט
מממנת למיליונר ההוא את ה-4% של תכנית החיסכון.
הגניבה הזאת מהעניים בשביל לממן את העשירים
היא היבט יסודי המובנה במערכת המוניטרית.
וניתן לתייג אותו כ"מעמדנות מבנית".
כמובן, שמבחינה הסטורית, ריבוד חברתי
מאז ומתמיד היה נחשב לבלתי הוגן
אך ללא ספק מקובל באופן כללי
שהרי כיום 40% מההון בעולם נמצא בבעלותם של 1% מהאוכלוסייה.
אך מלבד הגינות חומרית
דבר נוסף מתרחש
תחת אי-השיוויון שעל פני השטח
הגורם להדרדרות משמעותית בבריאות הציבור ככלל.
ובכן, אני חושב שלעיתים קרובות אנשים מבולבלים מהניגוד
בין ההצלחה החומרית של החברה שלנו...
רמות חסרות תקדים של עושר...
לבין הכשלים החברתיים הרבים.
אם תביטו בהיקף של
שימוש בסמים או אלימות או נזק עצמי
בקרב ילדים או מחלות נפש
ללא ספק משהו משתבש באופן מהותי
בחברות שלנו.
המידע שתיארתי
פשוט מראה את האינטואיציה שהיתה לאנשים
במשך מאות שנים, לכך שאי-שיוויון מעורר מחלוקת
ומפורר את החברה.
אך אותה אינטואיציה היא אמיתית יותר משאי פעם דמיינו.
ישנן השפעות פסיכולוגיות וחברתיות חזקות מאוד
לחוסר-שיוויון. אני מניח שיותר בהקשר של
רגשי עליונות ונחיתות.
הסוג הזה של החלוקה
ואולי לצד הכבוד או חוסר הכבוד -
אנשים למטה חשים שמתנשאים מעליהם.
שדרך אגב, זו הסיבה בגללה אלימות
היא שכיחה יותר בקרב חברות פחות שיוויוניות.
הגורם לאלימות, לעיתים כה קרובות הוא שאנשים מרגישים שמתנשאים
מעליהם ושמפגינים כלפיהם חוסר כבוד.
אם ישנו עיקרון אחד שאוכל להדגיש,
במילים אחרות, העיקרון החשוב ביותר המונח ביסודה
של מניעת אלימות,
זה יהיה "שיוויון".
הגורם המשמעותי ביותר
שמשפיע על שיעור האלימות
הוא רמת השיוויון לעומת רמת אי-השיוויון
בקרב אותה חברה.
אז מה שאנחנו רואים זה סוג של
חוסר תפקוד חברתי כולל.
זה לא שרק דבר אחד או שניים שמשתבשים
כשאי-השוויון מחמיר,
נראה כי מדובר בהכל, בין מדובר על
פשיעה, בריאות, מחלות נפש או כל דבר אחר.
אחד הממצאים הבאמת מטרידים בנוגע לבריאות הציבור
הוא: לעולם אל תעשה את הטעות של להיות עני.
או להיוולד עני.
הבריאות שלך משלמת על זה באינספור דרכים:
דבר הידוע בתור "המדרון החברתי-כלכלי של הבריאות".
כלל שתרד מהרובד העליון
בחברה, במונחים של מעמד חברתי-כלכלי
בכל ירידת מדרגה, מחריפה הבריאות
בהמון מחלות שונות.
תוחלת החיים מחריפה.
שיעור תמותת תינוקות...
כל דבר שתסתכל עליו.
אז סוגייה גדולה שתמיד הייתה
היא כיצד ייתכן שהמדרון הזה קיים.
תשובה פשוטה ומובנת מאליה
היא שאם אתה חולה במחלה כרונית,
לא תהיה מאוד פרודוקטיבי
כך שסיבות בריאותיות גורמות להבדלים כלכליים חברתיים.
זה ממש לא נכון
ברמה הפשוטה
שאפשר להסתכל על המעמד
הכלכלי-חברתי של ילד בן 10
ועל פיו לחזות את מצב בריאותו
עשרות שנים לאחר מכן.
אז זה הכיוון של הסיבה והתוצאה.
הבא בתור - 'זה מובן מאליו'
אנשים עניים אינם יכולים להרשות לעצמם ללכת לרופא...
האם מדובר בגישה לשירותי בריאות?
אין לזה שום קשר לכך
מאחר וניתן לראות את אותם המדרונות
גם בארצות להן שירותי בריאות ממלכתיים
ושירותי רפואה סוציאליים.
אוקי, ה"הסבר הפשוט" הבא:
בממוצע, ככל שאתה עני יותר
כך תהיה יותר מועד לעשן
ולשתות ולעוד כל מיני גורמי סיכון הנובעים מסגנון חיים.
כן, כל אלה תורמים אבל מחקרים קפדניים הראו
שזה מסביר בערך שליש מההבדלים.
אז מה נשאר?
מה שנשאר קשור מאוד
ללחץ שנובע מהעוני.
אז, ככל שאתה עני יותר, החל מהיותך
האיש שהכנסתו היא דולר אחד פחות מביל גייטס...
ככל שאתה עני יותר במדינה הזאת
בממוצע, כך הבריאות שלך גרועה יותר.
זה מספר לנו משהו מאוד חשוב:
הקשר של בריאות לעוני
זה לא קשור ללהיות עני אלא ללהרגיש עני.
אנחנו מזהים יותר ויותר שללחץ כרוני
יש השפעה חשובה על הבריאות
אבל המקורות החשובים ביותר של לחץ
הם טיב היחסים החברתיים.
ואם יש משהו
שמוריד את טיב היחסים החברתיים
זהו הריבוד החברתי-כלכלי של החברה.
מה שהמדע הראה כעת
זה שללא קשר לעושר חומרי
רק הלחץ של לחיות בחברה מרובדת
מוביל למגוון עצום של בעיות בבריאות הציבור
וככל שאי-השוויון גובר, כך הן מחמירות.
תוחלת החיים: ארוכה יותר במדינות יותר שוויוניות.
שימוש בסמים: פחות במדינות יותר שוויוניות.
מחלות נפש: פחות במדינות יותר שוויוניות.
הון חברתי, כלומר
היכולת של האנשים לבטוח אחד בשני:
כמובן גדולה יותר במדינות יותר שוויוניות.
ציוני תלמידים: גבוהים יותר במדינות יותר שוויוניות.
שיעורי רצח: פחות במדינות יותר שוויוניות.
פשע ושעורי כליאה:
נמוכים יותר במדינות יותר שוויוניות.
וזה ממשיך וממשיך:
תמותת תינוקות, השמנת יתר, שיעור הריונות בקרב בני נוער:
פחות במדינות שוויוניות יותר.
ומה שאולי הכי מעניין:
חדשנות: גדולה יותר במדינות שוויוניות יותר.
דבר המאתגר את הרעיון עתיק היומין שחברה תחרותית
ומרובדת היא איכשהו יותר יצירתית וחדשנית.
יתרה מזו, מחקר שנערך בבריטניה
אשר נקרא 'מחקר ווייטהול'
אישר שישנה תפוצה חברתית של מחלות
הנפרשת מראש הסולם החברתי-כלכלי
לתחתית שלו.
לדוגמה, נמצא כי בשלבים הנמוכים ביותר
בהיררכיה יש גידול של פי ארבע
של מקרי מוות הנגרמים עקב מחלות לב
בהשוואה לשלבים הגבוהים ביותר.
והדפוס הזה קיים, ללא קשר לנגישות של טיפול רפואי.
לכן, ככל שמצבו הכלכלי היחסי של אדם גרוע יותר,
כך תהיה גם בריאותו גרועה יותר בממוצע.
תופעה זו מושרשת בתוך מה שיכול להיקרא
'לחץ פסיכו-חברתי'
והוא נמצא ביסודם של העיוותים החברתיים הגדולים ביותר
שפוקדים את החברה שלנו כיום.
הגורם שלו?
מערכת השוק המוניטרית.
שלא יהיו לכם טעויות:
המשחית הגדול ביותר של האקולוגיה...
המקור הגדול ביותר לפסולת, כיליון המשאבים וזיהום...
מחולל האלימות הגדול ביותר,
מלחמה, פשע, עוני, התעללות בבעלי חיים וחוסר אנושיות...
היוצר הגדול ביותר של הפרעות חברתיות ואישיות...
הפרעות נפשיות - דיכאון, חרדה...
שלא לדבר על המקור הגדול ביותר של שיתוק חברתי
העוצר אותנו מלהתקדם לעבר מתודולוגיות חדשות
לבריאות הפרט, קיימות גלובלית
וקידמה על פני הפלנטה הזאת
זה לא איזו ממשלה מושחתת או חקיקה...
זה לא איזה תאגיד שסרח או קרטל בנקאי...
לא פגם כלשהו בטבע האדם...
וזה לא איזו קנוניה סודית וחבויה ששולטת על העולם.
זוהי, למעשה:
המערכת החברתית-כלכלית עצמה
ביסודה.
[חלק 3: פרוייקט כדור הארץ]
בואו נדמיין לרגע שיש לנו האפשרות
לתכנן מחדש את הציויליזציה האנושית מהיסוד.
מה אם, באופן היפותטי
היינו מגלים העתק מדוייק של כדור הארץ
וההבדל היחידי בין
כוכב הלכת החדש הזה לבין הנוכחי
הוא שהאבולוציה האנושית לא התרחשה.
הוא לוח חלק.
בלי מדינות, בלי ערים, בלי זיהום, בלי רפובליקנים...
רק סביבה טהורה ופתוחה.
אז מה היינו עושים?
ובכן, ראשית אנחנו צריכים "מטרה", נכון?
וניתן לומר בביטחון שהמטרה הזו תהיה לשרוד.
ולא רק לשרוד, אלא לעשות זאת בדרך האופטימלית, הבריאה
והמשגשגת ביותר.
רוב האנשים, אכן, שואפים לחיות
והם היו מעדיפים לעשות זאת מבלי לסבול.
לכן, הבסיס של הציויליזציה הזו
צריך להיות תומך ככל האפשר, ולפיכך,
בר-קיימא לחיי אדם ככל האפשר
תוך לקיחה בחשבון של הצרכים החומריים
של כל בני האדם בעולם
תוך הניסיון להסיר כל דבר
שעלול לפגוע בנו בטווח הארוך.
כשמטרה זו של "קיימות מקסימלית" מובנת
השאלה הבאה היא לגבי ה"שיטה" שלנו.
באיזו גישה עלינו לנקוט?
ובכן, בואו נראה
בפעם האחרונה שבדקתי, פוליטיקה הייתה שיטת התפעול החברתי על כדור הארץ...
אז מה לדוקטרינות של הרפובליקנים, הליברלים
השמרנים או הסוציאליסטים יש לומר על עיצוב חברתי?
הממ... שום דבר.
אוקיי, מה עם דת?
ודאי הבורא הגדול הותיר אילושהן תכניות במקום כלשהו...
לא... שום דבר שאני יכול למצוא.
אוקיי, אז מה נשאר?
נראה שנשאר משהו שנקרא "מדע".
מדע הוא ייחודי בכך שהשיטות שלו דורשות לא רק שרעיונות
המוצעים ייבחנו וישוחזרו...
אלא גם שכל מה שמתגלה באמצעות המדע יהיה ניתן להפרכה.
במילים אחרות, שלא כמו דת ופוליטיקה
למדע (השיטה המדעית) אין אגו
וכל מה שהוא מציע מקבל את האפשרות
שהוא יוכח כשגוי בסופו של דבר.
הוא לא נאחז בדבר ומתפתח כל הזמן.
ובכן, זה נשמע מספיק טבעי עבורי.
אם כך, בהתבסס על המצב הנוכחי של המידע המדעי
בתחילת המאה ה-21
ביחד עם המטרה שלנו ל"קיימות מקסימלית"
למען האוכלוסיה האנושית
איך אנחנו מתחילים בתהליך הבניה עצמו?
ובכן, השאלה הראשונה שיש לשאול היא:
מה אנחנו צריכים כדי לשרוד?
התשובה, כמובן, היא משאבים פלנטריים.
בין אם זה המים שאנו שותים, האנרגיה שאנו צורכים
או חומרי הגלם שמהם אנו יוצרים כלים ומחסה
הפלנטה מכילה מלאי של משאבים
שרבים מהם דרושים להישרדותנו.
אם כן, בהינתן מציאות זו
זה נעשה אז קריטי לחשב מה יש לנו ואיפה זה נמצא.
זה אומר שעלינו לבצע סקירה.
אנחנו פשוט נאתר ונזהה כל משאב פיזי בעולם
שאנחנו יכולים, בנוסף לכמות שזמינה בכל אתר
החל ממרבצי נחושת, אל המקומות הטובים ביותר עבור
חוות רוח לייצור אנרגיה
למעיינות הטבעיים של מים מתוקים
להערכה של כמות הדגים באוקיינוס,
עד לאדמה הפורייה והמשובחת ביותר לגידול מזון, וכו'.
אבל, מכיוון שאנו בני האדם עומדים
לצרוך את המשאבים האלה לאורך זמן
אנחנו מבינים שלא רק שאנחנו צריכים לאתר ולזהות -
אנחנו גם צריכים לעקוב.
אנחנו צריכים לדאוג ששום דבר מהדברים האלה לא יגמרו לנו...
זה יהיה רע.
וזה אומר לא רק לעקוב אחר קצב השימוש
אלא גם אחר קצב ההתחדשות של כדור הארץ
כמו למשל, כמה זמן לוקח
לעץ לגדול או למעיין להתמלא.
זה נקרא "איזון דינמי".
במילים אחרות, אם אנו מכלים עצים מהר יותר משהם יכולים לגדול בחזרה
יש לנו בעיה חמורה, שהרי זה לא בר-קיימא.
אם כך, איך אנו עוקבים אחר המלאי הזה
במיוחד כשאנו מכירים בכך שכל
הדברים האלה מפוזרים בכל מקום.
יש לנו מכרות מינרלים גדולים במה שאנו מכנים אפריקה
ריכוזי אנרגיה במזרח התיכון
אפשרויות אדירות לכוח גאות ושפל בחוף האטלנטי של צפון אמריקה
האספקה הגדולה ביותר של מים מתוקים בברזיל, וכו'.
ובכן, שוב, למדע הישן והטוב יש הצעה:
היא נקראת "תיאורית המערכות".
תיאורית המערכות מכירה בכך שמרקם העולם הטבעי,
מביולוגיה אנושית לביוספירה הארצית
למשיכה הכבידתית של מערכת השמש עצמה,
הוא מערכת ענקית אחת המחוברת בסינרגיה, חלקיה מקושרים בינם לבין עצמם במלואם.
ממש כפי שתאים אנושיים מתחברים כדי ליצור את האיברים שלנו
והאיברים מתחברים כדי ליצור את גופנו
ומאחר שגופנו לא יכול לחיות ללא המשאבים הארציים -
אוכל, אוויר ומים, אנו מחוברים באופן מהותי לכדור הארץ.
וכך הלאה.
אז, כפי שהטבע מציע, ניקח את כל המלאי הזה
ואת מידע המעקב וניצור "מערכת" לנהל את זה.
"מערכת ניהול משאבים גלובלית", למעשה,
כדי לתת דין וחשבון על כל משאב רלוונטי על פני הפלנטה.
פשוט אין חלופה הגיונית אחרת אם המטרה שלנו כמין
היא הישרדות בטווח הארוך. אנו חייבים לעקוב אחר דברים כמכלול.
כשזה מובן, אנו יכולים עכשיו לקחת בחשבון ייצור.
איך אנו נשתמש בכל החומר הזה?
מה יהיה תהליך הייצור שלנו ומה אנו צריכים
לקחת בחשבון על מנת לוודא שהוא אופטימלי ככל הניתן
על מנת להביא את הקיימות שלנו אל המקסימום?
ובכן, הדבר הראשון שעולה מיד הוא העובדה
שאנו צריכים לנסות לשמר באופן מתמשך.
משאבי הפלנטה הם, במהותם, סופיים.
אז חשוב שנהיה "אסטרטגיים".
"שימור אסטרטגי" הוא המפתח.
הדבר השני שאנו מכירים בו, הוא שחלק מהמשאבים
לא ממש טובים כמו אחרים בביצועיהם.
למעשה, חלק מהם, כשמוכנסים לשימוש
יש השפעה נוראית על הסביבה
מה שפוגע באופן קבוע בבריאותנו.
לדוגמא: נפט ודלקים פחמימניים, איך שלא תנסו להסתכל על זה
משחררים חומרים די הרסניים אל הסביבה.
לכן, מכריע שנשתדל להשתמש בדברים אלו
רק כשאנחנו ממש חייבים, אם בכלל.
למזלנו, יש המון אפשרויות כמו סולאר - רוח - גאות - גלים -
הבדלי טמפ' וגיאותרמיות להפקת אנרגיה
אז אנחנו יכולים לתכנן בצורה אובייקטיבית במה אנחנו משתמשים ואיפה
כדי להמנע ממה שאפשר לכנות "השלכות שליליות"
או כל דבר שהוא תוצאה מייצור או משימוש
שמזיק לסביבה ולפיכך, גם לנו.
נכנה זאת "בטיחות אסטרטגית"
שתלך ביחד עם ה"שימור האסטרטגי" שלנו.
אבל אסטרטגיות הייצור לא עוצרות שם.
אנו נצטרך "אסטרטגיית יעילות"
בשביל המכניקה המעשית של הייצור עצמו.
ומה שאנחנו מגלים זה שיש בערך
שלושה פרוטוקולים ספציפיים שיש לדבוק בהם:
אחת: כל מוצר שאנו מייצרים חייב
להיות מעוצב כך שיחזיק מעמד כמה שאפשר.
כמובן, כמה שדברים מתקלקלים יותר
כך נצטרך יותר משאבים על מנת להחליף אותם
ומופקת יותר פסולת.
שתיים: כשדברים בכל זאת מתקלקלים
או לא ניתנים עוד לשימוש מסיבה כלשהי
זה קריטי שננצל או נמחזר כמה שניתן.
אז עיצוב הייצור חייב
להתחשב בזה ישירות בשלבים הכי מוקדמים.
שלוש: טכנולוגיות המתפתחות מהר, כמו אלקטרוניקה,
הנתונות לקצבי ההשבתה הטכנולוגית המהירים ביותר
יהיו חייבות להיות מעוצבות כדי
לצפות ולאפשר שדרוגים פיזיים.
הדבר האחרון שברצוננו לעשות זה לזרוק מערכת
מחשבים שלמה רק בגלל שיש בה חלק אחד מקולקל או שהיא מיושנת.
אז פשוט נעצב רכיבים שאפשר לשדרג בקלות
כל רכיב בנפרד, לפי תקן, וברי החלפה בצורה אוניברסלית
ע"פ המגמה הקיימת של השינויים הטכנולוגיים.
וכשאנחנו מבינים שהמנגנונים של ה"שימור האסטרטגי",
ה"בטיחות אסטרטגית" וה"יעילות אסטרטגית"
הם שיקולים טכניים בלבד
נטולי דעה אנושית או הטייה
פשוט אפשר לתכנת את האסטרטגיות האלה לתוך מחשב
שיכול לאמוד ולחשב את כל המשתנים הרלוונטיים
ולאפשר לנו להגיע תמיד
לשיטה הטובה ביותר לייצור בר-קיימא
בהתבסס על ההבנות הקיימות.
ובעוד שזה עשוי להישמע מסובך
זה בסך הכל מחשבון משוכלל
שלא לדבר על כך שמערכות מרובות משתנים
שכאלה לקבלת החלטות וניטור
כבר נמצאות בשימוש היום בכל העולם
לשם מטרות מבודדות. זה פשוט תהליך של הגדלת קנה המידה.
אז...
עכשיו, לא רק שיש לנו את מערכת ניהול המשאבים שלנו
אלא גם מערכת ניהול ייצור
ושתיהן ניתנות בקלות לאוטומציה ממוחשבת
ליעילות מקסימלית, שימור ובטיחות.
אופי המידע הוא כזה, שהמוח האנושי
או אפילו קבוצת אנשים, לא יכולים לעקוב אחר מה שצריך לעקוב.
זה חייב להיעשות על ידי מחשבים וזה יכול להיעשות כך.
זה מביא אותנו לשלב הבא: הפצה.
אילו אסטרטגיות קיימות הגיוניות כאן?
ובכן, כיוון שאנחנו יודעים שהמרחק
הכי קצר בין שתי נקודות הוא קו ישר
ומכיוון שנחוצה אנרגיה כדי להפעיל מכונות תובלה
ככל שמרחק התובלה קצר, כך זה יותר יעיל.
ייצור טובין ביבשת אחת והובלתם לאחרת
הגיוני רק אם אי אפשר לייצר
את הטובין האלה באזור הנדרש.
אחרת, זה פשוט בזבזני.
עלינו להפוך את הייצור למקומי, כך שההפצה תהיה פשוטה,
מהירה ותצרוך את כמות האנרגיה המועטה ביותר.
נקרא לזה "אסטרטגיית קירבה"
שבפשטות אומרת שנצמצם
את הובלת הטובין כמה שניתן
בין אם זה חומרי גלם או מוצרי צריכה מוגמרים.
כמובן, זה גם עשוי להיות חשוב
לדעת אילו טובין אנחנו מובילים ולמה...
וזה נמצא תחת קטגוריית הביקוש.
וביקוש הוא פשוט מה אנשים צריכים כדי להיות
בריאים וכדי שתהיה להם איכות חיים גבוהה.
טווח הצרכים האנושיים החומריים
נע בין מצרכים חיוניים למחייה
כגון מזון, מים נקיים ומחסה...
לבין טובין לצרכים חברתיים ופנאי, המספקים רוגע
והנאה אישית וחברתית
שניהם גורמים חשובים לבריאות אנושית וחברתית ככלל.
אז, מאוד בפשטות - אנו עורכים סקר נוסף.
אנשים מתארים את הצרכים שלהם, הביקוש
מוערך והייצור מתחיל בהתבסס על הביקוש.
וכיוון שרמת הביקוש של טובין שונים
תעלה ותרד באופן טבעי ותשתנה סביב איזורים שונים
אנו צריכים ליצור "מערכת ניטור ביקוש / הפצה"
כדי להימנע מעודפים וחוסרים.
כמובן, הרעיון הוא די ישן.
נעשה בו שימוש בכל רשת חנויות ראשית כיום
כדי לוודא מעקב על המלאי.
רק שהפעם אנו מנטרים בסדר גודל עולמי.
אבל חכו רגע, אנחנו לא באמת יכולים להבין לגמרי את הביקוש
אם לא נעריך את עצם השימוש בטובין עצמו.
האם זה הגיוני ובר-קיימא שעבור כל אדם, נניח,
נייצר פריט מכל דבר? ללא קשר לשימושו?
לא. זה יהיה פשוט בזבזני ובלתי יעיל.
אם לאדם יש צורך בטובין אך הצורך הוא רק, למשל:
45 דקות ליום בממוצע
זה יהיה יעיל הרבה יותר אם
המוצר יהיה זמין עבורו
ועבור אחרים על פי הצורך.
רבים שוכחים שזה לא המוצר שהם רוצים
אלא התכלית של אותו מוצר.
כשאנו מבינים שהמוצר עצמו
חשוב רק מבחינת השימוש בו
אנו רואים ש"הגבלה חיצונית"
או מה שאנו עשויים לקרוא לו היום "בעלות"
הוא בזבזני באופן קיצוני ובלתי הגיוני סביבתית
במובן בסיסי וכלכלי.
אז עלינו לעצב אסטרטגיה הנקראת: "גישה אסטרטגית".
זה יהיה הבסיס של
מערכת "ניטור הביקוש / צריכה" שלנו
אשר מוודאת שאנו יכולים לעמוד
בביקוש של צרכי האוכלוסיה
לגישה לכל מה שהם צריכים, מתי שהם צריכים את זה.
ולגבי כל מה שקשור להשגת הטובין בפועל
מרכזי גישה מרכזיים ואיזוריים
יהיו הגיוניים, ברוב המקרים
הם ימוקמו בקרבה לאוכלוסיה
וכל אחד פשוט יכנס, יקח את הפריט
ישתמש בו, וכשיסיים, יחזיר אותו כשהוא אינו דרוש לו עוד...
בדומה לאיך שספריה עובדת כיום.
למעשה, מרכזים אלו יוכלו לא רק להתקיים
בקהילה באותו אופן בו מתקיימות חנויות כיום
אלא שמרכזי-גישה מתמחים יתקיימו באיזורים מסויימים
בהם לעיתים קרובות משתמשים באותם טובין
וכך תיחסך עוד אנרגיה בהפחתת הובלה חוזרת.
ומרגע שמערכת ניטור הביקוש הזו תהיה מוכנה
היא תחובר אל מערכת ניהול הייצור
וכמובן אל מערכת ניהול המשאבים
ובכך תיצור מכונת ניהול עולמית מאוחדת
המתעדכנת באופן דינמי
שפשוט מוודאת שנישאר ברי-קיימא
החל משימור שלמות המשאבים הסופיים שלנו
וכלה בהקפדה שתמיד נייצר את הטובין
הטובים ביותר ובצורה המחושבת ביותר
יחד עם הפצתם בצורה
האינטיליגנטית והיעילה ביותר.
והתוצאה המיוחדת של הגישה הזו המבוססת על שימור
שנוגדת את תחושת הבטן של רבים
היא שהתהליך ההגיוני הזה,
האמפירי מיסודו, של שימור ויעילות
שיגדיר באופן ממשי קיימות ארוכת-טווח בעולם
קרוב לוודאי יאפשר משהו שמעולם לא נראה בהיסטוריה האנושית
שפע של גישה...
לא רק לאחוז מסויים מתוך האוכלוסיה העולמית...
אלא לכלל הציויליזציה.
את המודל הכלכלי הזה, כפי שתואר זה עתה בכלליות...
את הגישה המערכתית והאחראית הזו לניהול
משאבים ותהליכים בכל כדור הארץ
שעוצבה לעשות לא פחות מאשר
לדאוג לקיום האנושות כמכלול
באופן בר-הקיימא והיעיל ביותר
ניתן לכנות:
"כלכלה מבוססת משאבים".
הרעיון הוגדר בשנות ה-70 על ידי
המהנדס החברתי ז'ק פרסקו.
הוא הבין אז, שהחברה היתה במסלול התנגשות
עם הטבע ועם עצמה, אינה בת-קיימא בכל רמה
ואם דברים לא ישתנו
אנו נשמיד את עצמנו, בדרך זו או אחרת.
האם כל הדברים האלה שאתה אומר, ז'ק...
האם אפשר לבנות אותם עם הידע שיש לנו היום?
או שאתה מעריך, על סמך מה שאנו יודעים היום.
לא. ניתן לבנות את כל הדברים האלה עם הידע שלנו היום.
זה יקח 10 שנים לשנות את פני כדוה"א.
לבנות מחדש את העולם כגן עדן שני.
הבחירה היא שלכם.
הטיפשות שבמרוץ החימוש הגרעיני...
הפיתוח של כלי נשק...
הנסיון לפתור את הבעיות שלכם בדרך פוליטית
ע"י בחירה של מפלגה פוליטית זו או אחרת...
כל הפוליטיקה נוטפת שחיתות.
הרשו לי לומר זאת שוב:
קומוניזם, סוציאליזם, פאשיזם... הדמוקרטים
הליברלים... אנחנו רוצים ללכד את כל בני האדם
כל האירגונים המאמינים בחיים טובים יותר עבור האדם:
אין דבר כזה בעיות של שחורים או בעיות של פולנים
או של בעיות של יהודים או בעיות של יוונים
או בעיות של נשים - יש בעיות של בני-אדם!
אני לא מפחד מאיש; אני לא עובד בשביל אף אחד;
אף אחד לא יכול לפטר אותי.
אין לי בוס.
אני פוחד לחיות בחברה בה אנו חיים היום.
החברה שלנו לא יכולה להשאר על כנה עם אי הכשירות הזאת.
,היא הייתה נהדרת מערכת השוק החופשי
לפני כ-35 שנה. זה היה הקץ לתועלת שלה.
עתה, עלינו לשנות את הדרך בה אנו חושבים או להחרב.
סרטי האימה בעתיד יהיו על החברה שלנו...
הדרך בה זה לא עבד
והפוליטיקה...
יהיו חלק מסרט אימה.
ובכן, כיום הרבה אנשים משתמשים בביטוי 'מדע קר'
משום שהוא אנליטי
והם אפילו לא יודעים מה משמעות המילה אנליטי
מדע, משמעותו: אומדנים מדוייקים יותר
של הדרך בה העולם באמת עובד.
ככה שזה לומר את האמת - זה מה שזה.
מדענים לא מנסים להסתדר עם אנשים.
הם אומרים מהם הממצאים שלהם.
הם חייבים להטיל ספק בכל הדברים
ואם מדען כלשהו מגיע עם איזשהו ניסוי שמראה
שלחומרים מסויימים יש תכונות חוזק מסויימות
מדענים אחרים יהיו חייבים להיות מסוגלים לחזור על
הניסוי ולהגיע לאותן תוצאות.
אפילו אם נראה למדען שכנף של מטוס,
לאור חישובים מתמטיים,
יכולה לשאת משקל נתון
הם עדיין יערמו עליה שקי חול
כדי לראות מתי היא נשברת ואז יגידו:
'אתם יודעים שהחישובים שלי נכונים או שהם לא מדוייקים'.
אני אוהב את השיטה הזאת מאחר והיא חפה מדעה קדומה
ומחשיבה שמתמטיקה יכולה לפתור את כל הבעיות.
צריך להעמיד גם את המתמטיקה שלך במבחן.
אני חושב שכל שיטה שאפשר
להעמיד במבחן - צריך להעמידה למבחן.
ושכל ההחלטות צריכות להתבסס על מחקר.
כלכלה מבוססת משאבים היא פשוט
יישום השיטה המדעית לענייני החברה.
גישה שנעדרת לחלוטין מן העולם כיום.
חברה היא המצאה טכנית.
והדרכים היעילות ביותר ליצירת בריאות מיטבית
ייצור, הפצה, תשתיות עירוניות וכדומה
משתייכות לתחום המדע
והטכנולוגיה - לא לפוליטיקה או לכלכלות כספיות.
היא פועלת באותו אופן שיטתי שבו פועל, למשל, מטוס
ואין שום דרך ימנית או שמאלנית לבנות מטוס.
באופן דומה, הטבע עצמו הוא
נקודת הייחוס הפיזית באמצעותה אנו מוכיחים את המדע שלנו
והוא מערכת קבועה -
המתהווה רק מתוך ההבנה המתרחבת שלנו אותה.
למעשה, אין לזה שום קשר למה שאתם
אישית חושבים או מאמינים לנכון.
אלא, הוא נותן לכם אפשרות:
אתם יכולים ללמוד ולהתאים עצמכם
לחוקים הטבעיים שלו ולנהל עצמכם בהתאם לכך
כשאתם יוצרים בקביעות בריאות טובה וקיימות...
או שאתם יכולים ללכת נגד הזרם - ללא תועלת.
זה לא משנה כמה אתם מאמינים שאתם יכולים
פשוט לקום כרגע וללכת על הקיר שלידכם
חוק הכבידה לא יאפשר את זה.
אם אתה לא אוכל - אתה תמות.
אם אתה לא מקבל מגע כתינוק - אתה תמות.
קשה כמו שזה עשוי להישמע, הטבע הוא דיקטטורה
ואנו יכולים או להקשיב לו ולהגיע להרמוניה עמו
או לסבול את התוצאות המנוגדות הבלתי נמנעות.
אז, כלכלה מבוססת משאבים היא לא יותר
מאשר סדרת הבנות תומכות חיים מוכחות
בה כל ההחלטות מבוססות על
קיימות אנושית וסביבתית מיטביות.
היא לוקחת בחשבון את "בסיס החיים" האמפירי
שכל בן אנוש חולק כצורך
ללא התחשבות בפילוסופיה הפוליטית או הדתית שלו.
אין יחסיות תרבותית לגישה זו.
זה לא עניין של דעה.
צרכים אנושיים הם צרכים אנושיים
וגישה לצרכי החיים, כמו אוויר נקי
אוכל מזין ומים נקיים
ביחד עם סביבה מחזקת, יציבה,
מטפחת, לא אלימה... דרושה
לבריאותנו המנטלית והפיזית
לכושר ההתפתחות שלנו
ומכך, להישרדות המין האנושי עצמו.
כלכלה מבוססת משאבים
תתבסס על משאבים זמינים.
אתם לא יכולים סתם להביא הרבה אנשים לאי
או לבנות עיר של 50,000 איש ללא גישה
לצרכי החיים.
אז, כשאני משתמש במונח 'גישה מערכתית מקיפה'
אני מדבר על לעשות רשימת מלאי של האיזור קודם
ולקבוע מה האיזור הזה יכול לספק.
לא סתם גישה אדריכלית,
לא סתם גישה עיצובית,
אלא עיצוב החייב להיות מבוסס על כל הדרישות
על מנת לתמוך בחיי אדם
ולזה אני מתכוון בדרך חשיבה משולבת.
אוכל, ביגוד, מחסה, חום, אהבה...
כל הדברים הללו נחוצים
ואם אתם מונעים מאנשים כל אחד מהם
יש לכם אדם פחות, שפחות מסוגל לתפקד.
כפי שתואר קודם, גישה גלובלית ומערכתית מהיסוד
של כלכלה מבוססת משאבים, לכרייה, ייצור וחלוקה
מבוססת על סדרת מנגנוני כלכלה אמיתיים, או 'אסטרטגיות'
המבטיחות יעילות וקיימות
בכל תחום בכלכלה.
אז, בהמשך לקו מחשבה זה בנוגע לתכנון הגיוני -
מה הדבר הבא במשוואה שלנו?
איפה כל זה מתגשם?
ערים.
הופעת העיר היא מאפיין מגדיר של התרבות המודרנית.
תפקידה הוא לאפשר גישה יעילה לצרכי החיים
ביחד עם תמיכה חברתית ויחסי גומלין קהילתיים מוגברים.
אז איך ניגש לתכנן את העיר האידיאלית?
באיזו צורה נעשה אותה?
מרובעת? טרפז?
ובכן, בהתחשב בכך שאנו ננוע דרך הדבר הזה
עדיף שנעשה את זה שווה מרחק ככל האפשר לנוחות...
ומכך העיגול.
מה העיר תכיל?
ובכן, באופן טבעי אנו זקוקים לאיזור מגורים, איזור ייצור
איזור ייצור חשמל, איזור חקלאי.
אבל אנו גם זקוקים לטיפוח כבני אנוש. מכך יש צורך בתרבות,
טבע, בילוי וחינוך.
אז הבה נכלול פארק פתוח נחמד
איזור בידור / אירועים למטרות חברתיות ותרבותיות
ומתקני חינוך ומחקר.
ומאחר שאנו עובדים עם עיגול
נראה הגיוני למקם את הפונקציות הללו בחגורות
בהתבסס על כמות האדמה הדרושה לכל מטרה
ביחד עם גישה נוחה.
טוב מאוד.
כעת, בואו נרד לפרטים:
קודם כל אנו צריכים להביא בחשבון את תשתית הליבה
או הקרביים של העיר החיה.
אלו יהיו ערוצי הובלת המים, הטובין,
הפסולת והאנרגיה.
ממש כפי שיש לנו מערכות מים וביוב מתחת לערינו כיום
נרחיב את עיקרון התיעול הזה בכדי
לשלב מיחזור פסולת ואת ההובלה עצמה.
אין יותר דוורים או מפני זבל.
הכל מובנה אל תוך המערכת. נוכל אפילו להשתמש
בצינורות אוויר דחוס אוטומטיים ובטכנולוגיות דומות.
אותו הדבר לגבי תובלה.
יש לשלב ולתכנן אותה באופן אסטרטגי על מנת להפחית
או אפילו להסיר את הצורך בכלי רכב בזבזניים עצמאיים.
חשמליות, מסועים ורכבות
רחף מגנטי שיכולות למעשה לקחת אתכם
לכל מקום בעיר, אפילו מעלה ומטה
יחד עם היכולת לחבר אתכם עם ערים אחרות.
וכמובן, במקרה ויש צורך במכונית
היא תתופעל אוטומטית בידי לווין לשם שמירת הבטיחות והשלמות.
למען האמת, טכנולוגיה אוטומטית זו פועלת כבר עכשיו.
תאונות דרכים הורגות כ-1.2 מיליון איש מידי שנה ושנה;
וכ-50 מיליון איש נפצעים.
זה בלתי מתקבל על הדעת ולא חייב לקרות.
בין תכנון ערים יעיל לבין מכוניות אוטומטיות, ללא נהג
ניתן יהיה לבטל כליל את מניין ההרוגים הנ"ל.
חקלאות.
כיום, באמצעות שיטות תעשייתיות אקראיות לצמצום עלויות
בשימוש בחומרי הדברה, דישון מופרז ואמצעים אחרים
הצלחנו להרוס בהצלחה, חלק רב
מהקרקע הראויה לעיבוד על כדוה"א
שלא לדבר על ההרעלה של גופינו במידה רבה.
למעשה, רעלנים כימיים חקלאיים ותעשייתיים
מופיעים כעת בכל בן אדם שנבדק, כולל פעוטות.
למרבה המזל, יש אלטרנטיבה זוהרת -
אמצעי גידול ללא אדמה של הידרופוניקה ואירופוניקה
שגם מקטינות את הצורך בחומרים מזינים ומים
בעד כ-75% מהשימוש הנוכחי.
ניתן כעת לגדל אוכל באופן אורגני ובקנה מידה תעשייתי
בחוות אנכיות סגורות.
למשל, חלקות בנות 50 קומות של 4 דונם
שבעצם מבטלות לחלוטין את הצורך
בחומרי הדברה ופחמימנים באופן כללי.
זה העתיד של תעשיית גידול המזון.
יעילה, נקייה ומלאת שפע.
אז, מערכות מתקדמות כאלו תהיינה, בחלקן
מה שתכיל חגורת החקלאות שלנו
שתייצר את כל האוכל הנחוץ עבור אוכלוסיית העיר כולה
ללא הצורך לייבא משהו מבחוץ
דבר החוסך זמן, פסולת ואנרגיה.
ואם כבר מדברים על אנרגיה -
חגורת האנרגיה תעבוד בגישה מערכתית
כדי להפיק חשמל משפע האמצעים המתחדשים שלנו.
במיוחד: רוח, שמש, חום תת-קרקעי והפרשי חום
ואם בקרבת מקורות מים: כח גאות וגלים.
כדי להימנע מהפסקות חשמל ולוודא
שיהיה החזר אנרגיה חיובי
אמצעים אלו יפעלו במערכת משולבת
ויספקו כח אחד לשני בעת הצורך
כשבאותו הזמן יאחסנו אנרגיה עודפת
בקבלי-על גדולים מתחת לאדמה
כך ששום דבר לא מתבזבז.
ולא רק שהעיר מספקת חשמל לעצמה
מבנים מסויימים יופעלו עצמאית
ויפיקו חשמל דרך צבעים פוטו-וולטאים,
מתמרי לחץ-מבניים, אפקט (סיבק (אפקט הצמד התרמי
וטכנולוגיות קיימות נוספות שאינן מנוצלות מספיק.
אך כמובן, זה מעלה את השאלה:
כיצד הטכנולוגיה הזאת, ומוצרים
באופן כללי, מיוצרים מלכתחילה?
זה מביא אותנו לייצור:
חגורת התעשייה, חוץ מהיותה מקום לבתי חולים וכו'
תהיה המוקד של מפעלי הייצור.
על אף שתעשה שימוש בעיקר במשאבים מקומיים
היא תקבל, כמובן, חומרי גלם דרך
מערכת ניהול המשאבים העולמית, עליה דובר זה עתה
כאשר הביקוש נוצר על ידי אוכלוסיית העיר עצמה.
בכל הנוגע למכניקה של הייצור
אנו צריכים לדון בתופעה רבת עוצמה חדשה
שניצתה ממש לאחרונה בהיסטוריה האנושית
והיא בדרך לשנות הכל.
זה נקרא מיכון
או האוטומציה של עבודה.
ובכן, אם תסתכל סביב, תשים לב שכמעט
כל מה שאנו משתמשים בו היום
נוצר בצורה אוטומטית.
הנעליים שלך, הבגדים שלך, כלי הבית, המכונית שלך וכו'...
כל אלה מורכבים ונבנים על ידי מכונות באופן אוטומטי.
האם נוכל לומר שהחברה לא הושפעה
מההתקדמויות הטכנולוגיות המשמעותיות הללו?
כמובן שלא.
מערכות אלו למעשה מכתיבות מבנים חדשים
וצרכים חדשים והופכות דברים רבים אחרים למיושנים.
אם כך, אנחנו מתקדמים בפיתוח
ובשימוש בטכנולוגיה באופן אקספוננציאלי.
כך שללא ספק האוטומציה תימשך. אי אפשר לעצור
טכנולוגיות שפשוט הגיוניות.
האוטומציה של עבודה ע"י טכנולוגיה נמצאת בבסיסו
של כל שינוי חברתי משמעותי בהיסטוריה האנושית.
מהמהפכה החקלאית והמצאת המחרשה
עד המהפכה התעשייתית והמצאת המכונה המונעת
ועד לעידן המידע הנוכחי אליו הגענו, באופן עקרוני,
באמצעות המצאת האלקטרוניקה המתקדמת והמחשבים.
ובנוגע לתהליכי ייצור מתקדמים כיום,
תהליך המיכון מתפתח כעת באופן עצמאי.
בהתרחקו מהשיטה המסורתית של
הרכבת חלקים ורכיבים לתבנית -
לכדי שיטה מתקדמת של יצירת
מוצרים שלמים בתהליך בודד.
כמו רוב המהנדסים, הביולוגיה מרתקת אותי כיוון שהיא
כ"כ מלאה בדוגמאות יוצאות מן-הכלל של הנדסה.
ביולוגיה היא בעצם: חקר הדברים שמשכפלים את עצמם.
כמובן, כהגדרה הטובה ביותר שיש לנו ל"חיים".
שוב, בתור מהנדס, תמיד הייתי
מסוקרן על ידי הרעיון של מכונות שיכולות לשכפל את עצמן.
רפ-ראפ היא מדפסת תלת מימדית.
כלומר, זאת מדפסת המחוברת למחשב
ובמקום להדפיס דפוסים דו-מימדיים על גבי נייר
היא יוצרת פריטים תלת-מימדיים אמיתיים ופיזיים.
אין בזה שום דבר חדש,
מדפסות תלת מימד קיימות כבר כ-30 שנה.
העניין המלהיב איתה הוא שהיא מדפיסה את רוב החלקים מהם היא מורכבת.
אז אם יש לך מדפסת כזאת, אתה יכול
ליצור בעזרתה מדפסת נוספת ולתת אותה לחבר
וכמו כן תוכל להדפיס דברים שימושיים רבים.
מההדפסה הפשוטה של מוצרי משק בית בסיסיים
ועד להדפסת מרכב רכב שלם בבת אחת.
לטכנולוגיית הדפסה תלת מימדית מתקדמת יש כעת
את הפוטנציאל לשנות למעשה כל תחום של ייצור.
כולל בניית בתי מגורים.
"עיצוב מתאר" הוא
למעשה טכנולוגיית ייצור,
תהליך ההדפסה בתלת-מימד, שבו אתה בונה
עצמים תלת-מימדיים היישר מתוך מודל ממוחשב.
בעזרת עיצוב מתאר, יהיה אפשר
לבנות בית בגודל 600 מטרים רבועים
באמצעות המכונה בלבד, תוך יום אחד.
הסיבה שבגללה אנשים מתעניינים באוטומציה של בנייה
היא שזה באמת מספק יתרונות רבים.
לדוגמא, בנייה היא מלאכה שדורשת הרבה ידיים עובדות
ולמרות שתחום זה מספק עבודות למגזר מסויים בחברה
יש לו גם בעיות וסיבוכים.
לדוגמא, עבודה בבניין היא העבודה המסוכנת ביותר שקיימת.
היא גרועה יותר מכרייה וחקלאות,
שיעור התמותה בה הוא הגבוה ביותר כמעט בכל מדינה.
בעיה נוספת היא הפסולת.
על כל בית מגורים ממוצע בארה"ב נוצרים 3 עד 7 טונות של פסולת.
זוהי עובדה משמעותית אם מסתכלים על ההשפעה של ענף הבנייה
תוך ידיעה שכ-40% מכל החומרים בעולם
משמשים לבנייה.
אם כך, זה בזבוז גדול של אנרגיה ומשאבים
וגם נזק גדול לסביבה.
בניית בתים ע"י שימוש בפטישים, מסמרים ועץ
במצב הטכנולוגיה הנוכחי, זה באמת אבסורדי
והיא תיעלם, כפי שקרה לכלל מעמד הפועלים
במגזר הייצור בארה"ב.
לאחרונה נעשה מחקר ע"י MIT-הכלכלן דייויד אוטור מ
בו נאמר כי מעמד הביניים שלנו הוא מיושן כעת
ומוחלף על ידי תהליך האוטומציה.
בפשטות, מיכון הוא יותר פרודקטיבי
יותר יעיל ויותר בר-קיימא מאשר מלאכת אדם
בכל מגזר בכלכלה היום, הלכה למעשה.
מכונות לא צריכות חופשות, הפסקות, ביטוח, פנסיה
והן יכולות לעבוד 24 שעות ביממה, בכל יום.
התנובה הפוטנציאלית והדיוק
בהשוואה למלאכת אדם, היא דבר שאין דומה לו.
השורה התחתונה: עבודה אנושית חוזרנית הופכת למיושנת
וללא מעשית ברחבי העולם
והאבטלה שאתם רואים סביבכם היום
היא באופן עקרוני התוצאה של
אבולוצית ההתיעלות הזו של הטכנולוגיה.
במשך שנים, כלכלני שוק התייחסו בביטול לדפוס מתגבר זה
אשר ניתן לכנות: "אבטלה טכנולוגית"
מאחר ונדמה היה כי מגזרים חדשים
תמיד הופיעו כדי לקלוט מחדש עובדים שאיבדו את עבודתם.
כיום, מגזר השירות הוא נקודת המוקד האמיתית היחידה שנותרה
וכרגע מעסיקה יותר מ-80% מכוח העבודה האמריקני
כאשר רוב המדינות המתועשות שומרות על יחס דומה.
עם זאת, מגזר זה כעת
מאותגר יותר ויותר ע"י עמדות תשלום אוטומטיות,
מסעדות אוטומטיות ואפילו חנויות אוטומטיות.
כלכלנים כיום סוף סוף
מכירים בעובדה אותה הכחישו שנים:
לא רק שאבטלה טכנולוגית מחריפה
את משבר העבודה הנוכחי שאנו רואים ברחבי
העולם עקב הרעת מצב הכלכלה העולמית
אלא שככל שמחריף המיתון
כך גוברת המהירות בה תעשיות עוברות לייצור מכני.
המלכוד, שלא מבינים אותו,
הוא שככל שהתעשיות יעברו למכונות מהר יותר כדי לחסוך בכסף;
יותר אנשים יאבדו את עבודותיהם,
וכך יפחת כוח הקנייה הציבורי עוד יותר.
זאת אומרת, שבזמן שהתאגיד
יכול לייצר הכל בזול יותר
לפחות ופחות אנשים יהיה כסף לקנות בכלל משהו,
לא משנה כמה זול זה נעשה.
השורה התחתונה היא שמשחק
ה-"עבודה בתמורה להכנסה" לאט לאט מגיע לקיצו.
למען האמת, אם תיקחו רגע כדי להרהר
על העבודות הקיימות כיום
עליהן יכולה להשתלט האוטומציה, אם תיושם,
75% מכח העבודה העולמי יוכל להיות מוחלף
על ידי מיכון כבר מחר.
וזוהי הסיבה שבגללה, בכלכלה מבוססת משאבים
אין מערכת שוק כספית.
אין כסף בכלל...
מכיוון שאין צורך בו.
כלכלה מבוססת משאבים
מכירה ביעילות שבמיכון.
ומקבלת אותו עבור מה שהוא מציע.
היא לא נלחמת בו כפי שאנו עושים כיום.
מדוע? כי זה חסר אחריות לא לנהוג כך
בהתחשב בכל רצון ביעילות ובקיימות.
וזה מחזיר אותנו למערכת העיר שלנו.
במרכז ישנה הכיפה המרכזית
שלא רק מכילה את
מתקני החינוך ומרכז התחבורה,
אלא בנוסף מאכסנת את המחשב המרכזי
שמבצע את הפעולות הטכניות של העיר.
העיר היא למעשה, מכונה אוטומטית אחת גדולה.
יש לה חיישנים בכל האזורים הטכניים
כדי לעקוב אחר התקדמות החקלאות
איסוף אנרגיה, ייצור, הפצה וכדומה.
האם יהיה צורך באנשים כדי להשגיח על
תהליכים אלו במקרה של תקלה וכדומה?
סביר להניח שכן.
אך מספר האנשים ירד
עם הזמן ככל שיתמשכו השיפורים.
עם זאת, נכון להיום, אולי 3%
מאוכלוסיית העיר יידרשו
למשימה זו בסופו של דבר.
ואני יכול להבטיח לכם:
שבמערכת כלכלית
שמעוצבת מראש כדי לטפל בכם
ולהבטיח את רווחתכם
מבלי שתצטרכו לקבל את מרותה של
דיקטטורה פרטית על בסיס יומיומי...
בדרך כלל לעבודה שאינה
הכרחית מבחינה טכנית או חסרת תכלית חברתית
בזמן שאתם לרוב נאבקים בחוב שאינו קיים
רק בשביל לגמור את החודש...
אני מבטיח לכם: אנשים ינדבו מזמנם על ימין ועל שמאל
כדי לתחזק ולשפר מערכת
שבאמת דואגת להם.
ויחד עם נושא ה-'תמריץ'
מגיעה ההנחה הנפוצה
שאם אין לחץ חיצוני כלשהו
על אדם "לעבוד למחייתו"
אנשים פשוט יישבו חסרי מעש
ויהפכו לגושי שומן עצלנים.
זה שטויות.
מערכת העבודה שיש לנו כיום
היא למעשה מחוללת העצלנות -
לא הפיתרון לה.
אם אתם מסתכלים אחורה לתקופה בה הייתם ילדים -
מלאי חיות, מעוניינים להבין דברים חדשים -
לרוב ליצור ולחקור...
אך ככל שעבר הזמן, המערכת דחפה אתכם
להתרכז באיך להרוויח כסף.
ומהחינוך המוקדם
ועד ללימוד באוניברסיטה, אופקיכם מוצרים יותר ויותר.
רק כדי להפוך למין יצור המשמש
כשן בגלגל השיניים במודל
השולח את כל פירותיו למאיון העליון.
מחקרים מדעיים כיום הראו שבפועל, אנשים
לא מונעים ע"י תגמול כספי
כשזה מגיע לכושר ההמצאה והיצירה.
היצירה עצמה היא הגמול.
למעשה, נראה כי כסף משרת בתור תמריץ אך ורק
לפעולות חוזרניות ויומיומיות,
תפקיד שזה עתה הראנו שאפשר להעביר לידי מכונה.
אז כשזה מגיע לחדשנות
לשימוש הממשי של השכל האנושי
התמריץ הכספי הוכח להיות כמכשול
המתערב ומסיט מחשיבה יצירתית.
וזה יכול להסביר מדוע ניקולה טסלה, האחים רייט
וממציאים אחרים שתרמו באופן יוצא דופן
לעולמנו כיום
מעולם לא הונעו בידי תמריץ כספי.
כסף הוא למעשה, תמריץ שווא
וגורם לפי מאה יותר עיוות
מאשר תרומה.
בוקר טוב תלמידים. שבו בבקשה.
הדבר הראשון שברצוני לעשות הוא לעבור אחד אחד
ולשאול מה כל אחד ירצה להיות כשיהיה גדול.
מי רוצה להיות ראשון?
אוקי, מה איתך שרה?
כשאני אגדל אני רוצה לעבוד במקדונלד'ס כמו אמא שלי!
הו, מסורת משפחתית אה?
ומה איתך, לינדה?
כשאני אגדל, אני הולכת להיות
זונה ברחובות העיר ניו-יורק!
הו! נערת זוהר, אה?
שאפתני מאד.
ומה לגביך, טומי?
כשאני אגדל, אני אהיה
איש עסקים עשיר אליטיסטי, שעובד
בוול סטריט ומרוויח
מהקריסה של כלכלות זרות.
בעל יוזמה...
ונהדר לראות תחום עניין רב-תרבותי!
[קורבנות של תרבות]
כפי שנאמר מקודם, כלכלה מבוססת משאבים
מיישמת את השיטה המדעית לניהול ענייני החברה
והדבר אינו מוגבל רק ליעילות טכנית.
יש בכך גם שיקולים של
רווחת האדם והחברה באופן ישיר ומה שמרכיב אותם.
מה שווה מערכת חברתית, אם בסופו של דבר
היא לא מייצרת אושר ודו-קיום שליו.
אם כך, זה חשוב לציין
שעם הסרת המערכת הכספית
ועם סיפוק צרכי החיים
אנו נראה ירידה גלובלית
בפשיעה בשיעור של 95% כמעט מיידית
מכיוון שאין דבר לגנוב, למעול בו, לרמות, או דומיהם.
95% מכל האנשים הנמצאים בבתי הכלא כיום,
שם בגלל פשעים הקשורים לכסף או בגלל שימוש בסמים
ושימוש בסמים זו הפרעה - לא פשע.
אז מה לגבי ה-5% הנותרים?
האלימים באמת...
שלעיתים נראים לחלק מהאנשים
כאלימים רק לשם האלימות...
האם הם סתם אנשים "מרושעים"?
הסיבה שבגללה אני בכנות חושב שזה בזבוז זמן
לעסוק בשיפוט של ערכי מוסר
לגבי אלימות של אנשים היא
בגלל שזה לא מקדם אפילו בשמץ
את הבנתנו את הגורמים לה
או הדרכים למניעה של התנהגות אלימה.
אנשים שואלים לפעמים האם אני מאמין ב"לסלוח" לפושעים.
התשובה שלי לזה היא
'לא, אינני מאמין בסליחה
יותר משאני מאמין בגינוי'.
רק אם אנו, בתור חברה
נוכל להתייחס לטיפול באלימות באותה גישה
כמו לבעיה בבריאות הציבור ורפואה מונעת
במקום כאל "רוע" מוסרי...
רק כאשר נעשה את השינוי הזה
בגישות ובהנחות ובערכים שלנו
אז באמת נצליח להפחית
את שיעור האלימות במקום לעורר אותו,
שזה מה שאנחנו עושים כיום.
ככל שמחפשים צדק, כך הופכים לפגועים יותר
מאחר ואין דבר כזה צדק.
יש את מה שיש שם בחוץ. זה הכל.
במילים אחרות, אם אנשים מותנים להיות גזענים קנאיים...
אם הם התחנכו בסביבה שדוגלת בזה,
למה להאשים בזה את הבנאדם?
הוא קורבן של תת-תרבות.
לכן יש לעזור לו.
הנקודה היא, שעלינו לעצב מחדש את הסביבה
שמייצרת התנהגות לקויה.
זאת הבעיה.
לא לשים מישהו בכלא.
זאת הסיבה ששופטים, עורכי דין,
"חופש הבחירה"... מושגים כאלה
הם מסוכנים בגלל שהם מספקים מידע שגוי.
שהבן אדם הוא "רע"... או שהאיש הזה הוא "רוצח סדרתי".
רוצחים סדרתיים הופכים לכאלה.
בדיוק כמו שחיילים הופכים לרוצחים סדרתיים עם רובה אוטומטי.
הם הופכים למכונות הרג, אבל אף אחד
לא רואה אותם כרוצחים או כמתנקשים
בגלל שזה "טבעי".
אז אנחנו מאשימים אנשים.
אנחנו אומרים, "ובכן, האיש הזה היה נאצי - היא עינה יהודים".
לא, גידלו וחינכו אותו לענות יהודים.
מרגע שאתה מקבל את זה שלאנשים
יש "בחירות אינדיוידואליות" ושהם "חופשיים"
לעשות את הבחירות האלה... חופשיים לעשות
בחירות הכוונה היא: מבלי להיות מושפעים
ואני לא יכול להבין את זה בכלל.
כולנו מושפעים בכל הבחירות שלנו
על ידי התרבות בה אנחנו חיים, על ידי ההורים שלנו
ועל ידי הערכים הדומיננטיים.
אם כך, אנחנו מושפעים - אז לא יכולות להיות בחירות "חופשיות".
'מה הארץ הכי טובה בעולם?' - התשובה האמיתית:
'לא הייתי בכל העולם ואני לא יודע
מספיק על תרבויות שונות כדי לענות על השאלה הזאת'.
אני לא מכיר אף אחד שמדבר ככה.
הם אומרים 'אין כמו ארה"ב!
המדינה הכי טובה בעולם!'
אין שאלון... 'היית בהודו?' '-לא'.
'היית באנגליה?' '-לא'.
'היית בצרפת?' '-לא'.
'אז על מה אתה מבסס את ההשערות שלך?'
הם לא יכולים לענות. הם מתעצבנים עליך.
הם אומרים: 'לכל הרוחות! מי אתה
לעזאזל שתגיד לי מה לחשוב!?'
אתה יודע... אל תשכח: אתה מתעסק פה עם אנשים לקויים.
הם לא אחראיים לתשובותיהם;
הם קורבנות של תרבות ומשמעות הדבר
שהם הושפעו על ידי התרבות שלהם.
[חלק 4: התקוממות]
כשאנחנו שוקלים כלכלה מבוססת משאבים
ישנם מספר טיעונים שלעיתים קרובות לאנשים יש נטייה להעלות...
(אה! (הפרעה
אה! היי!
חכה רק רגע!
אני יודע מה זה. זה נקרא מרקסיזם, חבוב.
סטאלין הרג 800 מיליארד אנשים בגלל רעיונות כאלה...
אבא שלי מת בגולאג!
קומוניסט! פשיסט!
אם אתה לא אוהב את אמריקה אז פשוט תעזוב!
-בסדר, בואו נרגע כולם...
מוות לסדר העולמי החדש!
מוות לסדר העולמי החדש!
'וככל שחוסר הרציונאליות של
הקהל גדל, המום ומבולבל,
לפתע קיבל המגיש התקף לב קטלני'.
ו"סרט התעמולה הקומוניסטי" לכאורה, לפתע לא היה עוד.
[שגיאת מערכת]
[אותחל גיבוי - אוחזר]
אבל אתם יודעים, אמרתי דברים מהסוג הזה לאנשים
במצבים מסוג של 'צוותי חשיבה'
אלה מהסוג של 'מועדון רומא' ודומיו...
הם אומרים "מרקסיסט"!
מה? מרקסיסט? מהיכן זה הגיע?
פשוט יש להם את הדמות הזאת שהם נתלים בה...
זה הגביע הקדוש שלהם
והוא כל כך קל, אתה מבין.
אנשים שואלים אם אני סוציאליסט או קומוניסט או קפיטליסט
אני אומר שאינני אף אחד מהם. ולמה אתם
חושבים שאלו הן האפשרויות היחידות?
כל המבנים הפוליטיים האלה
נוצרו בידי סופרים שהניחו כי
אנחנו חיים על פלנטה עם אינסוף משאבים.
אף לא אחת מן הפילוסופיות הפוליטיות האלה
שוקלת שיתכן ויהיה מחסור במשהו.
אני מאמין שקומוניזם, סוציאליזם, שוק חופשי, פאשיזם
הם חלק מאבולוציה חברתית.
שאתה לא יכול לקפוץ ישירות
מתרבות אחת לאחרת -
ישנן מערכות ביניים.
לפני שיש איזשהו "איזם", יש לנו בסיס קיומי
והבסיס הקיומי, הוא ממש כפי שתיארתי
בצורה הכי פשוטה כ"כל התנאים
הנדרשים כדי לקחת את הנשימה הבאה שלך"
וזה כולל את האוויר שאתה נושם
המים שאתה מקבל, הבטיחות שיש לך
החינוך שאתה יכול לקבל גישה אליו -
כל הדברים הללו שאנו חולקים ומשתמשים בהם
ושאף סוג של חיים באף תרבות יכול להסתדר בלעדיהם.
אז עלינו לאפס הכל חזרה לבסיס הקיומי
והבסיס הקיומי אינו עוד איזשהו "איזם".
זה "ניתוח צרכי החיים".
[בלתי מתקבל על הדעת]
זו פשוט עובדה היסטורית
שהתרבות האינטלקטואלית הדומיננטית
של כל חברה שהיא, משקפת את
האינטרסים של הקבוצה הדומיננטית בחברה הזו.
בחברה בה יש בעלות על עבדים
האמונות על בני אדם וזכויות אדם
וכן הלאה, ישקפו את הצרכים של בעלי העבדים.
בחברה, שוב, שמבוססת
על כוחם של אנשים מסויימים לשלוט ולהרוויח
מחייהם ועבודתם של מיליוני אחרים
התרבות האינטלקטואלית הדומיננטית
תשקף את צרכי הקבוצה הדומיננטית.
אם כן, אם מסתכלים על זה באופן גורף,
הרעיונות שמתפשטים בפסיכולוגיה
ובסוציולוגיה ובהיסטוריה
ובכלכלה פוליטית ובמדעי המדינה
משקפים ביסודם אינטרסים מסויימים של האליטה.
והאקדמאים שמטילים בהם ספק יותר מדי
נוטים להיות מסולקים הצידה או
להתפס כסוג של "רדיקלים".
הערכים הדומיננטיים של תרבות
נוטים לתמוך ולהנציח
את מה שמתוגמל על ידי אותה תרבות.
ובחברה שבה הצלחה
וסטטוס נמדדים על ידי עושר חומרי -
לא תרומה חברתית -
קל לראות מדוע מצב העולם הוא כפי שהוא היום.
אנו מתמודדים עם הפרעה במערכת הערכים...
מעוותת לחלוטין...
שבה סדר העדיפויות של הבריאות האישית והחברתית
הפך למשני לרעיונות ההרסניים
של עושר מלאכותי וצמיחה אינסופית.
וכמו וירוס, ההפרעה הזו
חילחלה לכל פן של הממשלה,
החדשות, הבידור ואפילו לאקדמיה.
ומובנים אל תוך המבנה שלה
ישנם מנגנוני הגנה
מפני כל דבר שעלול להפריע.
חסידי דת השוק המוניטרי
אלו שמינו עצמם לשומרי הסטטוס קוו
כל הזמן מחפשים דרכים להימנע מכל צורת מחשבה
שעשוייה להפריע לאמונות שלהם.
הדרך הכי שכיחה היא: דואליות מושלכת.
אם אתה לא ימני, אתה בוודאי שמאלני.
אם אתה לא נוצרי אתה עשוי להיות עובד השטן
ואם אתה מרגיש שהחברה יכולה להשתפר בהרבה
עד כדי לשקול... לא יודע...
לדאוג לכולם?
אתה סתם "אוטופיסט".
והערמומית מכולן:
אם אתה לא בעד "השוק החופשי"
אתה בוודאי נגד החופש עצמו.
'אני מאמין בחופש!'
בכל פעם שאתה שומע את המילה "חופש"
נאמרת איפשהו או "התערבות ממשלתית"
נאמרת איפשהו זה אומר, בצורה מפוענחת:
חסימת האפשרות למצות את הפיכת הכסף
לעוד כסף עבור מחזיקי הון פרטי.
זה הכל. כל דבר אחר שהם יגידו:
'הו, אנו זקוקים ליותר סחורות עבור אנשים';
'הו, זהו חופש נגד עריצות' וכו'.
בכל פעם שאתה רואה את זה אתה יכול לפענח את זה
ככה ואני חושב שאתה תמצא מתאם של אחד לאחד
בכל פעם שהם משתמשים בזה.
ואת זה, במובן מסויים, נוכל לכנות:
זה תחביר (הקשר). הקשר השולט בהבנה ובערכים.
אם כך, הוא שולט מתחת לפני ההכרה שלהם בכך,
אז הם עשויים לא לומר: 'הו, לא התכוונתי לזה בכלל!'
אבל למעשה זה מה שהם עושים.
ממש כפי שאתה תדבר בדקדוק כלשהו
ויש לך חוקי דקדוק שאתה משתמש בהם
מבלי להיות מודע לכללים...
אם כך מה שיש לנו זה מה שאני מכנה "הקשר הערכים השולט"
הנמצא בבסיס. אז בכל פעם שהם משתמשים במילים:
'התערבות ממשלתית'; 'חוסר חופש'; או 'חופש'
או 'קידמה' או 'פיתוח'
אתה יכול לפענח הכל כך שזה יתפרש כך.
כמובן, כשאתם שומעים את המילה 'חופש'
היא נוטה להיות באותו משפט
עם משהו שנקרא 'דמוקרטיה'.
זה מרתק איך נראה שאנשים היום מאמינים
שבאמת יש להם השפעה
רלוונטית על מה שהממשלה שלהם עושה
כשהם שוכחים שעצם טבעה
של המערכת שלנו מציע הכל למכירה.
הקול היחיד שנחשב, זה הקול של הכסף.
וזה לא משנה כמה כל
אקטיביסט יצעק על אתיקה או נטילת אחריות.
במערכת השוק, כל פוליטיקאי, כל חקיקה
ומכאן שכל ממשלה - הם למכירה.
ואפילו עם חילוצי הבנקים של 20 טריליון הדולר
החל מ-2007
כמות כסף שהייתה יכולה לשנות
נניח, את תשתית האנרגיה הגלובלית
לשיטות מתחדשות לחלוטין
שבמקום, הלכו לסדרה של מוסדות
שפשוטו כמשמעו - לא עושים כלום כדי לעזור לחברה
מוסדות שהיו יכולים להיות
מבוטלים מחר ללא השלכות...
ההתניה העיוורת שפוליטיקה
ופוליטיקאים קיימים בשביל רווחת הציבור עדיין נמשכת.
האמת היא, שפוליטיקה היא עסק
לא שונה משום עסק אחר במערכת שוק
ואכפת להם מהאינטרס העצמי שלהם לפני כל דבר אחר.
אני לא באמת, בכנות, עמוק בפנים מאמין בפעולה פוליטית.
אני חושב שהמערכת מתכווצת ומתרחבת כרצונה.
היא מתאימה את עצמה לשינויים האלה.
אני חושב על התנועה לזכויות האזרח כהסתגלות
מצידם של מי שהמדינה נמצאת בבעלותם.
אני חושב שהם רואים איפה נמצא האינטרס שלהם;
הם רואים שמידה מסויימת של חופש נראית טוב -
אשליה של חירות. 'ניתן לאנשים האלה יום בחירות פעם בשנה
כדי שתהיה להם אשליית בחירה חסרת משמעות'.
בחירה חסרת משמעות. שאנו הולכים, כמו עבדים ואומרים
'הו, הצבעתי'. גבולות הדיון במדינה הזו נקבעים
לפני שהדיון אפילו מתחיל וכל
שאר האנשים נדחקים לשוליים ומוצגים בתור
קומוניסטים או בתור סוג אחר של אדם לא נאמן
"תמהוני" - הנה מילה...
אז עכשיו זאת "קונספירציה". מבין, הם הפכו את זה
למשהו שאין לשקול אותו אפילו לרגע:
שאנשים חזקים עשויים להתאגד יחד ולתכנן משהו!
זה לא קורה! אתה "תמהוני!" אתה "קונספירטור הזוי!"
ומכל מנגנוני ההגנה של המערכת הזאת
יש שניים שממשיכים לצוץ.
הראשון הוא הרעיון הזה שהמערכת היא ה"גורם"
להתקדמות החומרית שחווינו על הפלנטה.
ובכן... לא.
ישנם באופן עקרוני שני גורמים שורשיים
שיצרו את מה שמכונה לכאורה ה"עושר" המוגבר.
וגידול האוכלוסין שאנו רואים היום.
אחד: ההתקדמות האקספוננציאלית בטכנולוגיית ייצור;
ולפיכך, חדשנות מדעית.
והשני: הגילוי הראשוני של אנרגיה פחמימנית שופעת
שהיא כרגע היסוד למערכת החברתית-כלכלית כולה.
מערכת השוק החופשי/ הקפיטליסטית/ המוניטרית/
מערכת השוק - איך שלא תקראו לזה -
לא עשתה דבר מלבד לרכב על גל הגילויים האלה
עם מערכת תמריצים מעוותת ושיטה מבולגנת
ולא שיוויונית לחלוטין לניצול וחלוקת הפירות הללו.
מנגנון ההגנה השני הוא הנטייה החברתית הלוחמנית
הנובעת משנים של תעמולה
שרואה כל מערכת חברתית אחרת
כמסלול ל"רודנות" כביכול
עם איזכורי שמות שונים כמו סטאלין, מאו, היטלר...
והמחיר בנפש שהם גבו.
ובכן, עם כמה שהאנשים האלה היו אולי עריצים
יחד עם הגישות החברתיות שהם הנציחו...
כשזה מגיע ל"משחק המוות"
כשזה מגיע
לרצח המונים שיטתי ויומיומי של בני אדם -
שום דבר בהיסטוריה לא משתווה למה שיש לנו היום.
תקופות רעב - במשך לפחות במאה השנים האחרונות של ההיסטוריה שלנו
לא נגרמו כתוצאה ממחסור במזון.
הם נגרמו כתוצאה מעוני יחסי.
המשאבים הכלכליים חולקו בצורה כל כך לא שיוויונית
שלעניים פשוט לא היה מספיק כסף
לקנות איתו את המזון שהיה יכול להיות
זמין להם אם הם היו יכולים לשלם עליו.
זאת דוגמא ל"אלימות מבנית".
דוגמא נוספת: באפריקה ובאזורים אחרים...
אני אתרכז במיוחד באפריקה...
עשרות מיליוני אנשים מתים מאיידס.
למה הם מתים?
זה לא בגלל שאנחנו לא יודעים איך לטפל באיידס.
יש לנו מיליוני אנשים במדינות העשירות
שמסתדרים טוב להפליא משום
שיש להם את התרופות שיטפלו במחלה.
האנשים באפריקה שמתים מאיידס
***-לא מתים כתוצאה מוירוס ה...
הם מתים כתוצאה מכך שאין להם כסף
לקנות איתו את התרופות שישאירו אותם בחיים.
גנדי ראה זאת. הוא אמר:
'הצורה הקטלנית ביותר של אלימות היא עוני'.
וזה נכון לחלוטין.
עוני הורג הרבה יותר אנשים מאשר כל המלחמות בהיסטוריה;
יותר אנשים מכל מקרי הרצח בהיסטוריה;
יותר מכל ההתאבדויות בהיסטוריה...
לא רק שאלימות מבנית הורגת יותר אנשים
מאשר כל צורות האלימות ההתנהגותיות יחדיו
אלימות מבנית היא גם
הגורם הראשי לאלימות התנהגותית.
[מעבר לשיא]
נפט נמצא ביסודה
ונוכח במהלך כל צמיחתה של הציויליזציה האנושית.
יש היום 10 קלוריות של אנרגיה פחמימנית - נפט וגז טבעי -
בכל קלוריה של מזון שאתה ואני אוכלים בעולם המתועש.
דשנים מיוצרים מגז טבעי.
חומרי הדברה מיוצרים מנפט.
משתמשים במכונות ממונעות נפט כדי לשתול, לחרוש, להשקות, לקצור,
לשנע, לארוז. עוטפים את המזון
בפלסטיק - זה נפט. כל הפלסטיקים הם נפט.
יש 25 ליטרים של נפט בכל צמיג.
נפט נמצא בכל מקום; הוא חובק כל; ורק בגלל
הנפט יש 7 מיליארד אנשים או
כמעט 7 מיליארד אנשים על הפלנטה ברגע זה.
הגעתה של האנרגיה הזולה והקלה להשגה הזו
ששווה-ערך, אגב,
למיליארדי עבדים שעובדים מסביב לשעון,
שינתה את העולם בדרך כ"כ קיצונית במאה האחרונה
שהאוכלוסייה גדלה פי 10.
אבל, עד 2050, אספקת הנפט יכולה לתמוך
בפחות מחצי מאוכלוסיית
העולם היום בצורת חייהם הנוכחית.
אז קנה המידה של ההתאמה לצורת מחייה אחרת הוא פשוט עצום.
העולם משתמש היום ב-6 חביות נפט על כל חבית שהוא מוצא.
לפני 5 שנים הוא השתמש ב-4
חביות נפט על כל אחת שהוא מצא.
שנה מהיום הוא ישתמש
ב-8 חביות נפט על כל אחת שהוא מוצא.
מה שמטריד אותי הוא
היעדר כל מאמץ אמיתי מצד ממשלות בכל העולם
או מנהיגי תעשייה בכל העולם לעשות משהו אחרת.
יש לנו את הנסיונות הללו, בערך, לבנות יותר טורבינות רוח
ואולי לעשות משהו עם גאות...
יש לנו נסיונות להפוך את המכוניות שלנו לקצת יותר יעילות
אבל אין שום דבר שבאמת נראה כאילו
מהפכה עומדת להגיע. כל אלה די שוליים
וזה די מפחיד לדעתי.
והממשלות שמונעות ע"י הכלכלנים האלה,
שלא באמת מעריכים את מה אנחנו מדברים עליו,
מנסות להמריץ צרכנות כדי לשחזר את שגשוג העבר
בתקווה שהם יוכלו להחזיר את העבר.
הם מדפיסים עוד כסף בהיעדר כל ערבון.
אז אם הכלכלה תשתפר
ותשתקם והצמיחה המפורסמת תחזור
זה יהיה רק לזמן קצר כי
תוך תקופת זמן קצרה שתיספר בחודשים
במקום שנים, היא שוב תגיע למחסום ההיצע;
יהיה עוד זעזוע מחירים,
ומיתון עמוק יותר. אז אני חושב
שאנו נכנסים לסדרה של מחזורים אכזריים
כך שהצמיחה הכלכלית מתרוממת -
זעזוע מחירים - הכל מושבת. כאן אנחנו נמצאים עכשיו.
אחר כך זה מתחיל לעלות שוב אבל מה שיש לנו עכשיו זה את
האזור הזה שבו אין יותר יכולת לייצר אנרגיה זולה.
הגענו לשיא. אנו במורד המדרון של תפוקת הנפט.
אין סיכוי להוציא יותר מהאדמה במהירות גדולה יותר,
מה שאומר שדברים מושבתים, מחיר הנפט צונח
מה שאכן קרה בתחילת 2009, אבל אז כאשר מתחילה ה"התאוששות"
מחיר הנפט מתחיל שוב לעלות.
הוא ריחף לאחרונה סביב ה-80 דולר
לחבית ומה שאנו רואים הוא שאפילו ב-80 דולר
לחבית כעת, עם ההתמוטטות הפיננסית והכלכלית
אנשים מתקשים להרשות את זה לעצמם.
תפוקת הנפט העולמית כרגע היא בערך 86 מיליון חביות ליום.
במשך 10 שנים, מדובר
בבערך 14 מיליון חביות ליום שיצטרכו להיות מוחלפות.
אין שום דבר בנמצא שיכול לספק אפילו
אחוז מביקוש כזה
אם לא נעשה משהו די מהר
הולך להיות מחסור עצום באנרגיה.
אני חושב שהטעות הגדולה היא אי ההכרה
לפני כעשור, בכך שנדרש
מאמץ מתוכנן על מנת לפתח
את צורות האנרגיה בנות-הקיימא האלה.
אני חושב שזה משהו שהנכדים שלנו יסתכלו אחורה עליו
בחוסר אמונה מוחלט. 'אתם ידעתם
שאתם מתמודדים עם מצרך סופי...
איך יכולתם לבנות את הכלכלה שלכם
סביב משהו שעומד להיעלם?'
לראשונה בהיסטוריה האנושית
המין האנושי עומד כעת בפני כליון של משאב ליבה
המרכזי לדרך ההישרדות הנוכחית שלנו.
ושורת המחץ של כל הנושא היא
שאפילו עם כך שהנפט נעשה מועט יותר
המערכת הכלכלית עדיין תדחף בעיוורון
את מודל הצמיחה הסרטני שלה...
כדי שאנשים יוכלו לצאת החוצה ולקנות עוד מכוניות ממונעות נפט
כדי לייצר עוד תמ"ג ועבודות... כשהם מחריפים את ההדרדרות.
האם ישנם פתרונות להחליף את
המגדל של הכלכלה הפחמימנית?
כמובן.
אבל הדרך שדרושה כדי להשיג את השינויים האלה
לא תבטא את עצמה באמצעות פרוטוקולי מערכת השוק הנדרשים
מאחר ופתרונות חדשים יכולים להיות
מיושמים רק דרך מנגנון הרווח.
אנשים לא משקיעים באנרגיות מתחדשות
כי אין בזה כסף, לא לטווח הארוך ולא לקצר.
והמחוייבות הנדרשת כדי לגרום לזה לקרות
יכולה להתממש רק עם הפסד כספי ניכר.
לפיכך, אין שום תמריץ כספי ובמערכת הזאת
אם אין תמריץ כספי, דברים לא קורים.
על גבי כל זה, שיא תפוקת הנפט היא
רק אחת מההשלכות הרבות, העולות לפני השטח,
של האסון החברתי-סביבתי ההולך ומחמיר היום.
הדרדרויות נוספות כוללות: מים מתוקים
מרקם הקיום שלנו ממש,
אשר כרגע נמצאים במחסור
עבור 2.8 מיליארד איש
ומחסור זה בדרכו להגיע ל-4 מיליארד עד שנת 2030.
ייצור מזון:
ההרס של אדמות הגידול החקלאיות, שמהן
מגיע 99.7% מכל תוצרת המזון היום
קורה פי 40 מהר יותר מהקצב בו הן מתחדשות
ובמהלך 40 השנים האחרונות, 30% מהאדמות
החקלאיות איבדו את פוריותן.
שלא לדבר על כך שפחמימנים הם עמוד התווך
של החקלאות כיום וככל שיתמעטו
כך גם תתמעט אספקת המזון.
בכל הנוגע למשאבים באופן כללי
בדפוס הצריכה הנוכחי שלנו, עד שנת 2030
נזדקק לשתי פלנטות כדי להמשיך בקצב הזה.
שלא לדבר על ההרס המתמשך
של מגוון ביולוגי תומך חיים
הגורם להתפרצויות היכחדות של מינים
ולערעור האיזון הסביבתי ברחבי העולם.
ונוסף על כל ההדרדרויות האלו
ישנו גידול האוכלוסין האקספוננציאלי כמעט
שמוביל לכך שעד שנת 2030 צפויים להיות יותר
מ-8 מיליארד איש בעולם.
ייצור האנרגיה בלבד ידרש
לעלות ב-44% עד שנת 2030 כדי לעמוד בביקוש כזה.
ושוב, מאחר וכסף הוא המניע העיקרי לפעולה:
האם עלינו לצפות שמדינה כלשהי
בעולם תהיה מסוגלת לממן
את השינויים העצומים הדרושים לבצע מהפכה בחקלאות,
התפלת מים, הפקת אנרגיה ודומיהם?
כשתרמית הפירמידה של החוב העולמי
משביתה אט אט את העולם כולו...
שלא להזכיר את העובדה
שהאבטלה שרואים היום
צפויה להפוך לדבר שבשגרה בעקבות
אופיה של האבטלה הטכנולוגית.
המשרות הללו לא יחזרו.
ולסיום, פרספקטיבה חברתית רחבה.
משנת 1970 עד 2010, העוני בעולם
הוכפל הודות למערכת הזו...
ובהינתן מצבנו הנוכחי,
אתם חושבים בכנות שנראה
משהו אחר מלבד הכפלות נוספות,
עוד סבל ועוד רעב המוני?
[ההתחלה]
לא הולכת להיות שום החלמה.
זה לא איזשהו שפל ממושך
שיום אחד אנחנו הולכים פתאום לצאת ממנו.
אני חושב שהשלב הבא שאנו עומדים לראות לאחר
הסיבוב הבא של התמוטטויות כלכליות הוא תסיסה ציבורית אדירה.
כשיפסיקו לשלם דמי אבטלה
בגלל שלמדינות לא יישאר כסף.
וכאשר המצב יהפוך לגרוע כ"כ שאנשים יאבדו את אמונם
במנהיגיהם הנבחרים, הם יתבעו שינוי
אם לא נהרוג אחד את השני תוך כדי
או נשמיד את הסביבה.
אני רק חושש שאנו עשויים להגיע לנקודת האל-חזור...
וזה מטריד אותי עד אין קץ.
אנחנו עושים כל שביכולתנו כדי להימנע מהמצב הזה.
זה ברור שאנחנו על סף תקופת מעבר משמעותית בחיי האדם...
מה שאנו עומדים לחוות הוא שינוי
בסיסי של החיים אותם הכרנו במהלך המאה האחרונה.
מוכרח להיות קשר בין הכלכלה
לבין המשאבים של הפלנטה הזו
כאשר המשאבים הם, כמובן, כל צורות החי והצומח;
הבריאות של האוקיינוסים ושל כל השאר.
זוהי פרדיגמה מוניטרית אשר לא
תרפה עד שתהרוג את אחרון בני האדם.
קבוצת השליטה תעשה כל שביכולתה כדי להישאר בשלטון
וזה מה שאתם חייבים לזכור.
הם ישתמשו בצבא ובחיל הים ובשקרים...
ובכל מה שיהיה עליהם להשתמש בו כדי להישאר בשלטון.
הם לא הולכים לוותר עליו
בגלל שאינם מכירים אף מערכת אחרת שתנציח את שכמותם.
'שידור חי מניו יורק'
'מחאות עולמיות משביתות את הכלכלה העולמית'
'לונדון - שידור חי'
'סין - שידור חי'
'דרום אפריקה - שידור חי'
'ספרד - שידור חי'
'רוסיה - שידור חי'
'קנדה - שידור חי'
'ערב הסעודית - שידור חי'
'שיעורי הפשיעה במערב נוסקים'
'האו"ם מכריז על מצב חירום כלל עולמי'
'האבטלה העולמית מרקיעה ל-65%'
'נמשכים החששות ממלחמת עולם'
'קריסת חובות גורמת כעת לחוסרי מזון'
'קחו אותו בחזרה'
'בעוד שלא דווח על אלימות
'בזמן שהמחאות חסרות התקדים ממשיכות...
'נראה שסכומי כסף בשווי של טריליוני דולרים
'נמשכים באופן שיטתי מחשבונות בנקים
'ברחבי העולם ולאחר מכן...
'מושלכים כפי הנראה
מול הבנקים המרכזיים בעולם'.
[זה העולם שלך]
[זה העולם שלנו]
[המהפכה היא עכשיו]
www.TheZeitgeistMovement.com