Tip:
Highlight text to annotate it
X
שלום, שמי הלמוט מברט.
אני מנגן בכינור בתזמורת הפילהרמונית של ברלין כבר 40 שנה
ואני שמח לספק לכם כאן היום קצת תמיכה ועצות.
אנחנו מדברים על האדג'יו של התשיעית של בטהובן.
כלי הנשיפה מנגנים את הנעימה הראשית באותו הזמן.
אדג'יו פירושו שלווה;
כלי הנשיפה מנגנים את הנעימה מתוך שלווה מופנמת ומהימנה.
אנחנו צריכים לשמור על אותו עקרון של שלווה,
למרות שאנחנו, שרק מספקים את הקישוט שסובב את הנעימה הראשית,
מנגנים קטע שמורכב מתווים קצרים למדי.
במהלך נגינת הקטע, אנחנו צריכים להימנע
מיצירת תחושה של חוסר שקט,
המולה, או מעל הכול, שינויי קשת והצטלבות מיתרים;
הכול צריך להיות זורם. 0:01:15.400,0:01:17.9200:01:17.920,0:01:22.680 המילה המתאימה היא "פיאנו דולצ'ה",
כלומר לא שקט מדי
אבל עדיין "דולצ'ה", מתוק,
ההמלצה שלי למציאת הגישה המתאימה היא
פשוט להניע את הקשת ב"פורטה" אמיתי פעם אחת,
♪ (מנגן)
ואחר כך להפחית את הלחץ על הקשת,
להאט את הטמפו של הקשת,
ועכשיו המיתר עדיין מרגיש שתי תנודות והצליל עולה ומהדהד.
כך זה מתחיל בדיוק.
התו הקישוטי בהתחלה,
הקשת על המיתר
♪ (מנגן)
לא מהאוויר
♪ (מנגן)
אלא על המיתר ופשוט לרוחבו.
אז אתם מגיעים מהמקום שבו אספתם את עצמכם,
הצבע האקוסטי, שהוא טוב מאוד לתרגול,
אז בואו נתחיל.
♪ (מנגן)
טוב, אז הבחנו כבר בשני דברים;
מהתיבה הראשונה לשנייה,
שינוי הקשת צריך להיות שקט לגמרי,
כאילו זה היה לגטו. בכל מקרה, אסור שהדבר הבא יקרה:
♪ (מנגן)
זה נוגד את האופי לחלוטין.
לפיכך בצורה קלילה: 0:02:37.000,0:02:40.2800:02:40.280,0:02:41.760 עכשיו מגיע שינוי הרמוני
קטן ומעניין מדו לדו דיאז.
יכול להיות קצת... עכשיו אני מגזים...
♪ (מנגן)
זה יותר מדי, כמובן.
אבל אולי ההסבר הקל ביותר יהיה לומר, פשוט תפנו את תשומת הלב למשהו
כדי להעלות את העניין.
ככה.
♪ (מנגן)
זה מספיק לגמרי...
והקו הזה כלפי מטה מיד נעשה רגוע שוב.
♪ (מנגן)
הקו מתחיל לעלות שוב כלפי מעלה,
כאן הייתי מחליק את האצבע הראשונה ממי לפה במיקום השני
ונשאר שם בינתיים.
♪ (מנגן)
הקו העולה הזה,
לפני שהוא נרגע שוב,
מוביל למשהו מעניין, אז
♪ (מנגן)
ועכשיו ישנה תיבה, שבה הקול הראשי נשמע למעשה כך,
♪ (מנגן)
והוא יוקף גם בצלילי קישוט.
♪ (מנגן)
אז כדי להציג עם קצת דגש, מוטב שלא
נגזים, כמו שאני תמיד אומר, אנחנו מפנים את תשומת הלב למשהו,
ואנחנו מתקרבים אליו מעט, ועוברים למיקום השני
♪ (מנגן)
ושוב לשלישי.
♪ (מנגן)
אז, כשאנחנו מגיעים לנקודה
♪ (מנגן)
זה צריך להיות כך ולא יותר.
עכשיו כל התנועה עוברת לדימינואנדו בצמדים;
כאן זה יהיה שימושי מאוד אם 0:04:18.800,0:04:23.4000:04:23.400,0:04:27.800 נרשה לעצמנו להשתמש בתנועת קשת נדיבה יותר, כמו בקרשנדו,
ואז שוב תנועת קשת קצרה לדימינואנדו.
אם אפשר, כדאי להגיע לחצי השני של הקשת או לקצה.
היתרון כאן הוא
♪ (מנגן)
לתו השש-עשרה הבודד הסופי אין משמעות
זה הסוף של הדימינואנדו.
והיתרון פה בקצה הוא
שזה נוח ומרווח לקראת הקרשנדו שמתקרב.
♪ (מנגן)
טוב, עד כאן להפניות תשומת לב מעניינות.
עכשיו אנחנו עוברים לחלק רגוע ורגיל לגמרי,
סי מז'ור רגיל לגמרי. 0:05:03.720,0:05:06.9200:05:06.920,0:05:10.000 ואז אנחנו חוזרים למצב של שלווה.
טוב, אני אנסה להדגים פעם אחת את הכול
♪ (מנגן)
זה המשפט המוסיקלי הראשון.
הנה עצה נוספת לתרגול באופן כללי.
אחרי הכול, לעתים קרובות יש הרבה תווים ורק קשת אחת.
ותמיד אומרים שצריך לתרגל קטעים מהירים לאט.
אני עדיין חושב שצריך לתרגל קטעים איטיים לאט.
הסיבה לכך היא שבזמן התרגול, אנחנו נאלצים
♪ (מנגן)
להסתדר עם קשת קצרה מאוד.
כשננגן אחר כך בטמפו, יהיה לנו קל יותר
משום שהכול יזרום יותר;
♪ (מנגן)
ואז תהיה בקטע קלילות זורמת יחד עם השלווה הדרושה.
בואו נמשיך לחלק השני עם מעבר קצר.
♪ (מנגן)
כאן אפשר להדגיש קצת את הקטע הזה
♪ (מנגן)
אבל מיד להרגיע שוב.
♪ (מנגן)
אז,
♪ (מנגן)
צריך גם לוודא
שהסימנים הקטנים והמודגשים אינם מוגזמים.
זה יהיה שגוי וממש משעמם אם הכול ינוגן כך
♪ (מנגן)
זה נשמע כמו אטיוד.
זו הכוונה שלי
כשאני אומר שצריכים להיות הרמוניה או שינויים מעניינים, אתם צריכים להראות משהו.
אחרי התיבה הזו, פתאום יש משהו שונה לגמרי.
טוב, פה אנחנו מגיעים לנקודה
♪ (מנגן)
פתאום יש כאן קשתות מחברות משולשות קרובות.
כאן האופי משתנה קצת.
איכשהו.
לא ברור לאיזה כיוון ההרמוניה אמורה לפנות.
♪ (מנגן)
זה אומר שתוכלו גם להפנות תשומת לב אם תבחרו שלא לעשות ממש
♪ (מנגן)
אלא
♪ (מנגן)
ועכשיו אפשר גם לסגת מעט.
♪ (מנגן)
אפשר למשוך תשומת לב גם על ידי נסיגה קטנה.
טוב, פעם נוספת מכאן
♪ (מנגן)
קרשנדו
♪ (מנגן)
והרגעה.
♪ (מנגן)
הרגיעה היא בדימינואנדו.
בעיקרון, יש שתי דרכים ליצירת דימינואנדו.
אפשר להאט את הטמפו של הקשת,
כלומר פורטה דימינואנדו, למשל.
♪ (מנגן)
מצד שני, אפשר להישאר עם הטמפו של הקשת,
להרפות את הלחץ ולהמשיך.
אז פורטה דימינואנדו יהיה
♪ (מנגן)
ואז שוב.
♪ (מנגן)
היתרון כאן הוא
שהרגיעה יעילה יותר, כמו נשיפה.
אני חושב שצורה זו של דימינואנדו תתאים מאוד כאן, אם אנחנו מנגנים
♪ (מנגן)
ואז הצליל יכול להדהד בחופשיות. 0:09:07.760,0:09:10.0800:09:10.080,0:09:12.200 מה שמגיע עכשיו,
קשת ארוכה,
עם הרבה לגטו על פני המיתרים,
יש כאן צורך בשלווה,
למרות שהשלשות נעות מהר יחסית,
היא צריכה לנוע כמו גומיה
♪ (מנגן)
אני אנסה שוב.
♪ (מנגן)
עכשיו מגיעות ההטעמות;
לא צריך להפעיל לחץ בהטעמות, בהחלט לא
♪ (מנגן)
במקום זאת, אפשר גם לייצר הטעמה
על ידי התחלה בטמפו מוגבר,
כשמגיעים ככה
♪ (מנגן)
בדיוק ככה.
♪ (מנגן)
זה יוצר נגינה קופצנית במיוחד.
שוב מכאן
♪ (מנגן)
שוב עם הדימינואנדו היפהפה.
זה ממשיך עם
♪ (מנגן)
ועכשיו מגיע הקרשנדו על פני שתי תיבות.
הטעות הנפוצה היא להקדים את המאוחר.
קרשנדו, פירושו להתחיל בשקט ולהגביר את העוצמה,
אבל לא לנגן בקול רם.
בואו נשמור את הקרשנדו לסוף.
מצטער.
♪ (מנגן)
ועכשיו כמה הטעמות הארכה.
♪ (מנגן)
ועכשיו קצת יותר מעברי מיתרים.
זה
♪ (מנגן)
בהתחלה, אמרנו שזה לא צריך להישמע נוקשה,
למרות חלק מהדברים שאנחנו רוצים להראות,
הכול צריך להישאר במסגרת קלילה מאוד.
לעתים קרובות, עם מעברי קשת או בזמן שינוי מיתרים,
יש לנו משרעת גדולה מדי, כמו שאני קורא לזה.
אז אתם מנגנים
♪ (מנגן)
אין בזה צורך.
אם אתם מתחילים בעצירה כפולה,
♪ (מנגן)
משרעת קטנה מספיקה.
♪ (מנגן)
זה מספיק לגמרי.
זה גם הופך את הקטע לקליל יותר.
♪ (מנגן)
זה עדיף בהרבה על
♪ (מנגן)
מה שמנוגד לאופי של המוסיקה, כפי שצוין.
טוב, מכאן לקראת הסוף
♪ (מנגן)
ובדיוק כאן, בגלל שאנחנו מחלקים את תנועת הקשת הארוכה מאוד,
היזהרו שוב
שלא ליצור הטעמה במהלך שינוי הקשת; 0:12:01.880,0:12:03.0000:12:03.000,0:12:03.920 ממש לא
♪ (מנגן)
זה שגוי לחלוטין.
אחרי הכול, זה דימינואנדו,
כלומר הצליל הראשון של הקשת חייב להיות שקט עוד יותר מהצליל הקודם,
כאילו היה לגטו.
♪ (מנגן)
אז,
♪ (מנגן)
טוב, אני מקווה
שהעצות שלי הועילו לכם ואני מקווה שממש תהנו מהתרגול.