Tip:
Highlight text to annotate it
X
ניצחתי ביריד-מדע בינלאומי, ומאז,
הרבה אנשים שואלים אותי,
"איך ייתכן שילד בן 15 מנצח ביריד-מדע בינלאומי?"
תשובתי היא, "המון עבודה קשה והמון כשלונות."
לאחרונה פיתחתי חיישן נייר חדשני
לזיהוי סרטן הלבלב, השחלות והריאה.
החיישן הזה הוא פי 168 מהיר יותר, יותר מפי 26,000 זול יותר
ויותר מפי 400 רגיש יותר מרמת הזיהוי הנוכחית.
[מחיאות כפיים]
והחלק הכי טוב: הוא עולה 3 סנטים ופועל תוך 5 דקות.
אולי אתם תוהים, למה שילד בן 15 יגלה עניין בסרטן הלבלב.
האם הוא לא אמור לצפות בסרטים או לשחק במשחקי מחשב?
אז האמת היא שהתחלתי להתעניין בסרטן הלבלב
כי חבר טוב של משפחתי, שהיה לי כמו דוד,
נפטר מסרטן הלבלב.
ואז התחלתי לשאול את עצמי,
"איך ייתכן שמישהו מגיע ממצב של בן-אדם בריא
שלא מפגין שום תסמינים, למצב של שלד אנושי תוך 3 חודשים?"
אז התחלתי לחפש ב"גוגל", מקור המידע שלי,
ומה שגיליתי היה מזעזע.
מעל 85% מכל מקרי סרטן הלבלב מאובחנים מאוחר מדי.
זה אומר 2 מתוך האנשים האלה,
ו-2% מהם שורדים.
זה יוצר שיעור שרידה תהומי של 5 שנים,
5.5%, הכי גרוע מכל סוגי הסרטן.
אז התחלתי לתהות, "איך זה שאנו כל-כך גרועים
באבחון סרטן הלבלב? אנו זקוקים לשיטה טובה יותר."
ומה שמצאתי ב"גוגל" הוא שה"רפואה המודרנית" של ימינו
היא טכניקה בת 60 שנה: זקנה יותר מאבא שלי.
[צחוק]
היא גסה ולא מדויקת, ומחמיצה 30% מכל מקרי סרטן הלבלב.
נוסף על כך היא יקרה: היא עולה 800 דולר,
כלומר, היא אינה בגדר אפשרות לחולים בעלי הכנסה נמוכה
כי איננה כלולה בביטוח הרפואי.
בנוסף, צריך לשלם את שכר הרופא
ואת כל התשלומים הנלווים.
כך שזאת שיטה ממש, ממש מחורבנת, אם לדבר בכנות.
[מחיאות כפיים]
אז הייתי בטוח שחייבת להיות דרך טובה יותר לאבחן את סרטן הלבלב.
לכן חזרתי לאינטרנט והתחלתי לחפש איך אמור להיראות החיישן המיטבי.
עליו להיות זול, מהיר,
פשוט, רגיש, פולשני במידה מזערית
ועליו לזהות את הסרטן באופן מדויק למדי.
הייתי בטוח שאני יכול לבנות אותו, אך לא הייתי בטוח איך בדיוק.
נכנסתי לרשת והבנתי מדוע עוד לא גילינו את התגלית הזו.
הסיבה היא: כשמנסים לזהות את סרטן הלבלב,
למעשה מחפשים חלבון שנמצא בדם
כשיש 3 סוגי סרטן שונים.
זה נשמע ממש פשוט, אבל זה בכלל לא כך.
יש לנו המון ליטרים של דם
ואנו מחפשים עליה זעירה כזו, בכמות זעירה כזו של חלבון,
וזה כמעט בלתי-אפשרי.
זה כמו למצוא מחט בערימה של מחטים כמעט זהות.
אז נכנסתי שוב לרשת, וראשית היה עלי למצוא
את הסמן הביולוגי הפוטנציאלי שחיפשתי, של אותו חלבון.
התחלתי עם בסיס-נתונים של 8,000 חלבונים שונים,
ולמזלי, בנסיון ה-4,000 פגעתי בול.
בשלב זה הייתי כבר קרוב לאובדן-שפיות.
קוראים לו מזותלין.
המזותלין הוא חלבון רגיל לגמרי,
אלא אם חולים בסרטן הלבלב, השחלות או הריאות,
ואז הוא קיים ברמות מוגברות.
כמו כן, המפתח כאן הוא שהמזותלין קיים בשלבים הכי מוקדמים של הסרטן,
כששיעור השרידה קרוב ל-100%.
כך שאם ניתן לאבחן את החלבון הזה, אפשר למעשה לזהות
את סרטן הלבלב, השחלות והריאה בשלביהם המוקדמים ביותר.
אז כעת הייתי צריך למצוא דרך לאתר את החלבון הזה.
זו היתה כעת השאלה הגדולה.
והתשובה נמצאה במקום הכי פחות סביר: בשיעור הביולוגיה בתיכון,
המקום שהכי מדכא חדשנות . [צחוק]
הגנבתי לשיעור מאמר שעסק במחקר של ננו-שפופרות פחמן,
וקראתי אותו מתחת לשולחן הכתיבה שלי.
אולי אתם תוהים, "מה זה לעזאזל ננו-שפופרת פחמן?"
מדובר בעצם בדברים ממש מגניבים.
אלה צינוריות גליליות ארוכות שקוטרן הוא חלק ה-150 מקוטר שערת-אדם.
אבל יש להן תכונות מדהימות,
למשל, הן מוליכות חשמל טוב יותר מכסף ונחושת,
ויש להן פשוט כמה תכונות מדהימות.
הן כמו גיבורי-העל של המדע, עבור המדענים.
אז מה שקרה הוא, שישבנו בשיעור ביולוגיה,
כשאנו אמורים להקשיב-- לנוגדנים.
נוגדן הוא למעשה כמו מפתח ומנעול.
הוא נקשר באופן ייחודי לחלבון מסוים אחד ויחיד,
ובמקרה זה לחלבון המזותלין.
התחלתי לגלגל בראש את הרעיון הזה: איך אוכל לקשר בין הננו-שפופרות פחמן שלי
למה שאני אמור להקשיב לו בשיעור?
ואז תפשתי:
אני יכול לשזור בננו-שפופרות האלה את הנוגדן
ואז אקבל רשת שתגיב רק לחלבון המסוים הזה,
ובמקרה זה היא תפיק תגובה חשמלית,
בעוצמה שניתן למדוד במד-אוהם שקונים ב"הום דיפו",
ושעולה 50 דולר.
כעת הייתי צריך למצוא מעבדה,
כי אני לא יכול לעסוק בחקר סרטן על שולחן המטבח בבית.
אז התחלתי לשלוח דוא"ל לכל מי שקשור לסרטן הלבלב.
ובו כללתי את הנוהל שלי,
את ציר הזמן שלי, את התקציב: בקשה שלמה למלגה,
שבערך 200 איש השיבו לה.
עברתי על כל התשובות,
קיבלתי 199 סירובים ו"אולי" אחד.
אחרי 3 חודשים הצלחתי לתפוס את הפרופסור של ה"אולי",
ולקבוע איתו פגישה.
להצליח להיכנס למעבדה איננו דבר פשוט כמו שמציגים אותו,
כי מה שצריך לעשות-- עברתי ראיון ענק.
זו היתה פשוט חקירה
והפרופסור הזה שולף עוד ועוד ועוד מומחים בתחום שלי.
בסופו של דבר עניתי על כל השאלות, וחלק מהתשובות ניחשתי.
[צחוק]
קיבלתי את מרחב העבודה במעבדה שהייתי זקוק לו.
בהתחלה כלום לא עבד. [מחיאות כפיים]
בהתחלה כלום לא עבד.
ציפיתי להיכנס למעבדה, ושהכל יעבוד כבמטה קסם כבר בשבוע הראשון.
איזה פסיכי! זה לקח למעשה 7 חודשים.
חקר הסרטן איננו כל-כך קל.
אז לבסוף, אחרי 7 חודשים,
היה בידי חיישן נייר קטן שהיה מסוגל לזהות את סרטן הלבלב
ברמת דיוק של 100%.
הוא נבדק במבדקי סמיות על בני-אדם.
ובכך למדתי לקח חשוב באמת,
שבעזרת האינטרנט הכל אפשרי.
לא צריך להיות פרופסור עם המון תארים
כדי שיעריכו את הרעיונות שלך,
ולא משנה מה הגיל, המגדר או הרקע האתני שלך.
השאלה היא רק מהם הרעיונות שלך.
ומה שבאמת חשוב בעיני, מה שלדעתי באמת חשוב באינטרנט,
הוא שבמקום לפרסם את עצמכם עושים פרצופים,
או לצלם את האוכל שלכם ולהעלות את זה באינסטגרם,
אתם יכולים לחולל שינוי בעולם.
את כל המחקר שלי עשיתי ב"גוגל" וב"וויקיפדיה".
ועוד דבר:
הרבה אנשים אומרים שהעולם הולך להיות, כאילו,
שארה"ב מובילה את העולם לאבדון
ואנו הולכים להיגמר ולהתפוצץ, כאילו.
אבל לדעתי אנו רק בהתחלה.
כי מה שקרה-- בשנות ה-70, באולימפיאדה,
נשברו כל השיאים.
רוצים לדעת מדוע?
[קהל]: כן!
מה שקרה הוא שכמה מדינות אפריקאיות
ומדינות נוספות,
כמה מיליוני אנשים נוספים יכלו לייצג את ארצם באולימפיאדה.
וכל השיאים נשברו.
זה מה שקורה היום.
האינטרנט נעשית נגישה לעוד 3.5 מיליארד בני-אדם.
וכשיש להם גישה לאינטרנט, הם יכולים להיות כמוני.
יש עוד מיליונים כמוני.
כשהתחלתי את המחקר הזה, אפילו לא ידעתי שיש לי לבלב.
[צחוק]
[מחיאות כפיים]
אז אם בן 15, שאפילו לא יודע שיש לו לבלב,
יכול לפתח חיישן חדש לסרטן הלבלב
שעולה 3 סנט ופועל תוך 5 דקות,
תארו לעצמכם מה יוכלו להשיג 3.5 מיליארד האנשים האלה,
ותארו לעצצכם מה תוכלו אתם להשיג.
תודה רבה.
[מחיאות כפיים]