Tip:
Highlight text to annotate it
X
אני מרצה להנדסת מכונות
באוניברסיטת פנסילבניה
והתחביב האהוב עלי הוא צילום.
כשאני מטיילת בעולם,
אני אוהבת לצלם תמונות כאלה
כדי שאוכל לזכור
את כל הדברים היפים והמעניינים שראיתי.
אך מה שאינני יכולה לעשות הוא לתעד ולשתף אחרים
איך הרגשתי כשנגעתי בדברים האלה.
וזה קצת מפתיע,
כי חוש המישוש הוא ממש חשוב.
הוא משתתף בכל אינטראקציה פיזית שלכם, מידי יום,
כל יצירת שינוי,
כל מה שאתם עושים בעולם.
לכן חוש המישוש הוא בעצם מעניין מאד.
יש לו שני רכיבים עיקריים.
הראשון הוא תחושת המגע,
מה שאתם חשים על העור.
והשני הוא תחושות התנועה,
וזה קשור במנח הגוף,
כיצד הוא מתנועע,
והכוחות אותם הוא פוגש.
כולכם טובים מאד בשילוב
שני סוגי התחושות האלה
במגמה להבין את האינטראקציות הפיזיות
שיש לכם עם העולם,
ולהבין, כשאתם נוגעים במשטח כלשהו,
האם זו אבן, האם זה חתול, ארנב? מה זה?
ולכן, כמהנדסת, זה ממש מרתק אותי
ויש לי כבוד רב
לאנשים שמשתמשים היטב בידיהם.
מרתק ומסקרן אותי לדעת
אם נוכל לשפר את הטכנולוגיה
עד כדי כך שנצליח יותר למנף
את היכולת האנושית הקשורה בחוש המישוש.
האם אוכל לשפר את הממשק של מחשבים ומכונות
בכך שאאפשר לכם לנצל את מגע ידיכם?
למען האמת, אני חושבת שכן,
וזו התמצית של תחום הקרוי "הפטיקה",
וזה התחום בו אני עובדת.
מדובר בטכנולוגיית מגע הידודית.
והאופן בו זה עובד הוא,
כשאתם מניעים את הגוף במרחב,
אם אני, כמהנדסת, אוכל ליצור מערכת
שיכולה למדוד תנועה זו,
ואחר אעביר לכם במשך זמן מסוים תחושות
שתוכלו להבין,
שמקבילות למה שהייתם עשויים לחוש בעולם האמיתי,
אני יכולה לגרום לכם לחשוב שאתם נוגעים במשהו
אפילו כשאין שם כלום.
בסדר. הנה 3 דוגמאות,
וכולן נובעות מהמחקר במעבדה שלי באוניברסיטת פנסילבניה.
הראשונה עוסקת
באותה בעיה שהצגתי לכם:
איך נוכל ללכוד כיצד עצמים מורגשים
ולשחזר את החוויות האלה?
הדרך בה אנו פותרים בעיה זו
היא ע"י יצירת כלי המוחזק ביד
שיש בו חיישנים רבים ושונים.
יש לו חיישן כוח
כדי שנוכל לקבוע כמה חזק אתם דוחפים,
יש לו מערכת עיקוב תנועה
כדי שנוכל לקבוע במדויק לאן העברתם אותו,
ויש לו חיישן ריטוט,
מד-תאוצה, בתוכו,
שמזהה את טלטול הכלי בכיוונים שונים
וזה מאפשר לדעת שמדובר בפיסת בד קנבס
ולא בפיסת משי או משהו אחר.
ואז אנו לוקחים את הנתונים שהקלטנו
מן האינטראקציות הללו.
אלה 10 שניות של נתונים.
אתם רואים שהריטוטים גדלים וקטנים,
לפי אופי התנועה.
ואנו יוצרים מודל מתמטי של היחסים האלה
ומתכנתים אותו לתוך מחשב לוח,
כך שכאשר אתם לוקחים את העט
ונוגעים במסך,
הסליל הקולי שבמסגרת הלבנה
משמיע ריטוטים שנותנים לכם אשליה
כאילו אתם נוגעים במשטח האמיתי
ממש כאילו שנגעתם והזזתם לכאן ולשם,
על הקנבס עצמו.
אנו מסוגלים ליצור אשליות משכנעות מאד.
אנו מסוגלים לעשות זאת לכל סוגי המשטחים
וזה ממש כיף.
אנו קוראים לזה "הפטוגרפיה",
או צילום מישוש.
ואני חושבת שיכולה להיות לכך תועלת
בכל מיני תחומים כמו רכישה מקוונת,
אולי תצוגות הידודיות במוזיאון,
שבו אינכם אמורים לגעת בפועל
בפריטים היקרים, ואתם הרי תמיד רוצים בכך.
הדוגמה השניה שאני רוצה לספר לכם עליה
באה משיתוף פעולה שלי
עם ד"ר מרגיט מאג'יו בביה"ס לרפואת שיניים של "פן".
חלק מעבודתה הוא ללמד סטודנטים לרפאות שיניים
איך לקבוע היכן בפיו של החולה
ישנם חורים.
הם מסתכלים כמובן בצילומי רנטגן,
אבל חלק גדול מהשיפוט הקליני שלהם
מגיע ממה שהם מרגישים
כשהם נוגעים בשיניכם בעזרת האקספלורר.
זה קרה לכולכם. הרופא עובר על השיניים.
וכשהוא נוגע הוא בודק אם השן באמת קשה,
כלומר בריאה.
אבל אם היא קצת רכה ודביקה,
זה סימן שהאמייל מתחיל להתנוון.
ושיפוטים כאלה הם קשים לביצוע
עבור סטודנט חדש לרפואת שיניים
כי הוא טרם נגע בשיניים רבות.
וכולנו מעוניינים שהוא ילמד את זה
לפני שיתחיל לעבוד על חולים אמיתיים.
אז מה שעשינו הוא להוסיף מד-תאוצה
לאקספלורר
ואז אנו מקליטים את מה שד"ר מאג'יו מרגישה
כשהיא נוגעת בשיניים שונות שהוצאו מחולים.
אח"כ אנו יכולים לנגן את זה כסרטון
עם ערוץ מגע.
כלומר לא רק ערוץ שמע אלא גם ערוץ מגע
שאפשר להרגיש אותו כשאוחזים בכלי ההשמעה הזה.
מרגישים את כל אותם דברים
שרופאת השיניים הרגישה כשביצעה את ההקלטה
ומתאמנים בקבלת החלטות.
הנה דגימה אחת.
הנה שן שנראית קצת חשודה, נכון?
יש בה כל מיני כתמים חומים,
ואתם ודאי חושבים,
"כן. אין ספק שהיא זקוקה לסתימה."
אבל בעצם, כששמים לב כיצד זה מורגש,
כל משטחי השן הזו קשים ובריאים
כך שהחולה אינו זקוק לסתימה.
וזה בדיוק סוג ההחלטות
שרופאים מקבלים מידי יום
ולדעתי, לטכנולוגיה הזו שהמצאנו
יש המון פוטנציאל בכל מיני דברים
בתחום ההכשרה הרפואית כי היא ממש פשוטה
ועושה מלאכה מצוינת מבחינת השיחזור
של מה שאנשים מרגישים כשהם משתמשים בכלי עבודה.
נראה לי שהיא יכולה גם לעזור בהפיכת משחקים
ליותר הידודיים וכיפיים,
ויותר מציאותיים מבחינת התחושות.
הדוגמה האחרונה שברצוני לספר לכם עליה
נוגעת שוב לתנועה האנושית.
אם מישהו מכם למד ענף ספורט כלשהו,
למשל, איך להשתפר במשהו כמו גלישה,
עליכם להתאמן.
אתם מתאמנים עוד ועוד, נכון?
מבצעים תיקונים קטנים,
אולי מקבלים הדרכה ממאמן,
לומדים איך לשפר את התנועות.
לדעתי אנו יכולים להשתמש במחשבים
כדי להפוך את התהליך הזה ליותר יעיל וכיפי.
אז הנה, למשל,
אם יש לי שש תנועות זרוע שונות
שברצוני ללמד אתכם,
אתם תבואו למעבדה שלי ב"פן"
ותתנסו במערכת שלנו.
אנו משתמשים ב"קינקט" כדי למדוד את התנועות שלכם,
מציגים נתונים גרפיים על המסך,
ואז גם נותנים לכם את רמזי המגע שלכם,
משוב מישושי, על הזרוע
שמועבר דרך רצועות הזרוע ההפטיות האלה,
שיש בתוכן מנועים
והן מנחות אצכם בזמן התנועה.
אז אם נצרף הכל ביחד,
כשאתם מנסים לעקוב אחרי התנועה,
אם אתם חורגים ממנה,
למשל אם הזרוע שלכם מעט גבוהה מדי,
אנו מפעילים את המנועים שנוגעים ממש בעור שלכם
כדי להודיע לכם: "הלו, עליך לנוע למטה",
כמעט כמו שמאמן מדריך אתכם בעדינות
ועוזר לכם להשתלט מהר יותר על התנועות האלה
ולבצע תיקונים מדויקים יותר.
פיתחנו את המערכת הזו לשימוש בשיקום משבץ,
אך לדעתי יש הרבה יישומים,
למשל, לימוד מחול
וגם כל סוגי האימון בענפי ספורט שונים.
אז כעת אתם יודעים קצת יותר
על תחום ההפטיקה,
ונראה לי שעוד תשמעו עליו בשנים הבאות.
הראיתי לכם 3 דוגמאות,
ואני רוצה להקדיש עוד רגע
להודות לכל הסטודנטים הנפלאים
שעבדו לצידי במעבדה ב"פן"
ולחברי לצוות.
זו חבורה נהדרת.
ואני רוצה גם להודות לכם על שהואלתם להקשיב.
[מחיאות כפיים]