Tip:
Highlight text to annotate it
X
אין לזה שום קשר לפיזיקה, אבל - הליכה תחרותית. הנה החוקים: לך כך שרגל אחת
תמיד על הקרקע ושמור על הרגל הקדמית שלך ישרה.
בקצרה, לך בצורה מצחיקה, מאוד מהר. יש אבל גם משהו מצחיק בחוקים,
- לשופטים שקובעים האם מתחרה אכן "הולך", מותר רק
לעמוד בצד המסלול בנייחות ולשפוט לפי מראית עיניהם האם
- נראה שהמתחרים הולכים. הייתם חושבים שבספורט שההגדרה שלו כל-כך טכנית,
היו פונים לכל הטכנולוגיה האפשרית כדי לאכוף את החוקים.
אז האם הליכה תחרותית תקועה בימי הביניים? כלומר, יש ענפי ספורט אחרים שלא מרשים
לשופטים לראות שידורים חוזרים, אבל כשאתה חושב על האלקטרוניקה בסיף,
מצלמות קו-הסיום באתלטיקה קלה, משטחי הנגיעה בשחייה, והמעקב התלת-מימדי אחר כדור
ושחזור מסלולו בטניס... השופטים בהליכה תחרותית, מהצד השני, נראים קצת
חסרי יכולת. אפילו אסור להם לצפות מגובה הקרקע או להשתמש בטכנולוגיה מודרנית
כמו משקפת או מראה.
אז מה נסגר עם כל הסחבת הילדותית הזו?
אם תסתכלו בזהירות על סרט בהילוך איטי או באופן כללי על כל תמונה של הולך תחרותי,
אתם תבינו שכולם עוזבים את הקרקע... לא רק מידי פעם בגלל
דחיפה או מעידה, דבר המותר - אבל כמעט בכל פסיעה. למעשה, דבר זה מוכר
היטב על-ידי קהילת ההליכה התחרותית שרוב ההולכים התחרותיים עוזבים את הקרקע באופן קבוע
ועלולים להיות באוויר עד 10% מהזמן... אז כולם עוברים על החוקים
עכשיו, ישנם הרבה חוקים שרירותיים בספורט... אבל העובדה שרוב האתלטים עוברים
על החוק המסורתי והמגדיר של הספורט היא, בלשון המעטה... מפתיעה.
וזה לא כמו החשד שכמעט כל רוכבי האופניים המקצועיים משתמשים בסמים, מכיוון
שבניגוד למאבק המתמיד שלנו לבדוק ולתפוס משתמשי סמים, אנחנו בהחלט בעלי האמצעים
הטכנולוגיים לתפיסת הולכים תחרותיים "לא מקורקעים". זה נראה ברור שהטכנופוביה בהליכה תחרותית
נובעת מהעובדה שאם הולכים תחרותיים יחלו להשתמש במצלמות להילוך איטי, אולי כבר לא
יהיה להם ספורט.
וזה מעלה את שאלת המהות האמיתית של ספורט - משום שכל המשחקים, למעשה, הם
רק מערכת של חוקים והגבלות שרירותיים שאנו להם נענים בשביל להנות
ולאתגר את עצמנו. זאת אומרת, יש סיבה שבאתלטיקה קלה אסורים אופניים,
ברכיבת אופניים אסורים אופנועים, ובמירוצי אופנועים אסורים טילים...
אולי חוקים אלה הם שרירותיים ממש כמו האיסור של הליכה תחרותית על שימוש בטכנולוגיה... מכיוון
שהמטרה איננה לשמור על כפות הרגליים שלך על הקרקע - היא לראות מי הולך הכי מהר בצורה מצחיקה
בדיוק כמו שבקפיצה משולשת המטרה היא לראות מי מגיע הכי רחוק בעזרת קפיצה מצחיקה, במירוץ משוכות
המטרה לראות מי יכול לרוץ הכי מהר עם מכשולי פלסטיק בדרכו, ובטניס היא לראות
מי יכול להכות כדור מעל לרשת הכי טוב, אבל רק בתוך קווים מסויימים ומשורטטים היטב
ועם מחבט טניס, ולא עם מחבט פינג-פונג או ידיים או רגליים. ספורט, הינו לא על
הספורט, אלא על האתלטים, ומאבקיהם, ניצחונותיהם ותבוסותיהם. הוא על כמה רחוק אנו מסוגלים לדחוף
אל קצה גבול היכולת האנושית... בתוך הגבולות שהוצבו על-ידי החוקים.
אז האם הליכה תחרותית היא ספורט בהכחשה, מנסה נואשות לאחוז בעברה ומסרבת בבוטות
לקבל התקדמויות טכנולוגיות שבעקרון משפרות את השפיטה בספורט, אבל במציאות
מערערות את יסודותיו? אני לא יודע... אבל האם הולכים תחרותיים הם אתלטים? אין ספק.