Tip:
Highlight text to annotate it
X
לפני כמה שנים התחלתי להשתמש בטוויטר,
ואחד הדברים שהקסימו אותי בטוויטר
היה שאנשים התעוררו בבוקר
ואמרו "בוקר טוב!",
ואני חשבתי -
אני קנדי,
אז אהבתי
את הנימוס הזה.
וגם, אני חנון אדיר,
אז כתבתי תוכנת מחשב
שמתעדת 24 שעות של כל מי שאומר
"בוקר טוב" בטוויטר.
ואז שאלתי את עצמי את השאלה האהובה עלי,
"איך זה ייראה?"
ובכן, מתברר שזה נראה בערך כך.
טוב, אז ראינו את גל האנשים הזה
שאומר "בוקר טוב!" ברחבי העולם כשהם מתעוררים.
עכשיו האנשים הירוקים הם אלה שמתעוררים
בערך ב-8 בבוקר,
מי קם ב-8 או אומר "בוקר טוב" ב-8?
והאנשים הכתומים,
שאומרים "בוקר טוב" ב-9.
והאדומים, אומרים "בוקר טוב" ב-10.
כן, יותר ב-10 מאשר ב-8.
ואם תביטו במפה הזו,
נוכל ללמוד קצת על איך אנשים מתעוררים
בחלקים שונים בעולם.
בחוף המערבי, למשל,
מתעוררים מעט מאוחר יותר
מאשר בחוף המזרחי.
אבל זה לא הדבר היחיד שאומרים בטוויטר, נכון?
יש לנו גם את הציוצים הממש חשובים האלה, כמו
"הרגע נחתתי באורלנדו!! [סימן מטוס, סימן מטוס]"
או "הרגע נחתתי בטקסס [סימן קריאה]!"
או "הרגע נחתתי בהונדורס!"
הרשימות האלה נמשכות עוד ועוד,
כל האנשים האלה, נכון?
אז מבחוץ, האנשים האלה אומרים לנו
משהו על איך הם מטיילים.
אבל אנחנו יודעים את האמת, נכון?
הם סתם שחצנים!
הם משתחצנים שהם בקייפ טאון, ואני לא.
אז חשבתי, איך אפשר לקחת את היהירות הזו
ולהפוך אותה לכלי?
אז בגישה דומה למה שעשיתי עם "בוקר טוב",
מיפיתי את הטיולים של כל האנשים האלה
כי אני יודע היכן הם נוחתים,
הם הרגע אמרו לי,
ואני יודע היכן הם גרים
כי זה רשום בפרופיל טוויטר שלהם.
אז מה שאני יכול לעשות עם 36 שעות של טוויטר
זה ליצור מודל המראה איך אנשים מטיילים
סביב העולם באותן 36 שעות.
וזה מעין אב-טיפוס
כי אני חושב שאם נקשיב לכולם
בטוויטר ופייסבוק ושאר המדיה החברתית,
נקבל תמונה די בהירה
של איך אנשים נעים ממקום אחד לשני,
ומתברר שזה שימושי עבור מדענים,
במיוחד אלה שחוקרים הפצה של מחלות.
אז, אני עובד בקומה העליונה בניו-יורק טיימס,
ובשנתיים האחרונות,
אנחנו עובדים על פרוייקט שנקרא "קסקייד",
שבמובן מסוים דומה לזה.
אבל במקום למדל איך אנשים נעים,
אנחו ממדלים איך אנשים מדברים.
אנחנו בוחנים איך נראית שיחה.
הנה דוגמא.
זוהי שיחה סביב כתבה שנקראת
"האי בו אנשים שוכחים למות".
זהו אי ביוון בו אנשים חיים
המון, המון, המון זמן.
ומה שאנחנו רואים כאן
הוא שיחה שנובעת
מהציוץ בפינה השמאלית התחתונה.
אז אנחנו רואים את טווח השיחה הזו
במשך 9 שעות עכשיו,
אנחנו נעבור ל-12 שעות מיד.
אבל, רואים כאן גם איך השיחה
נראית בתלת-מימד.
ובתלת-מימד זה הרבה יותר שימושי עבורנו.
כאנשים, אנחנו רגילים לדברים
בתלת-מימד.
אז אנחנו יכולים לבחון את היציאות הקטנות של השיחה,
אפשר לגלות מה בדיוק קרה.
וזה כלי אינטראקטיבי וחקרני
אז אפשר לעבור דרך כל שלב בשיחה.
אפשר לראות מי היו האנשים,
מה הם אמרו,
בני כמה הם,
היכן הם גרים,
מי עוקב אחריהם,
וכן הלאה וכן הלאה.
אז, הטיימס מייצר כ-6,500 פיסות תוכן כל חודש,
ואנחנו יכולים למדל כל אחת
מהשיחות שמתרחשות סביבם.
והן נראות מעט שונה.
בהתאם לכתבה
ובהתאם למהירות התגובה של האנשים
ועד כמה השיחה התפשטה,
המבנים האלה, שאני קורא להם ארכיטקטורה של שיחה,
נראים אחרת.
אז הפרוייקטים שהראיתי לכם,
אני חושב שהם מערבים את אותו הדבר:
אנחנו יכולים לקחת פיסות מידע קטנות
וע"י חיבורם,
ניתן להפיק יותר ערך,
ניתן לעשות איתם דברים מלהיבים.
אבל עד כה דיברנו רק על טוויטר, נכון?
וטוויטר זה לא כל המידע.
לפני רגע למדנו
שיש טונות
של מידע נוסף שם בחוץ.
ובאופן ספציפי, אני רוצה שתחשבו על סוג אחד של מידע
כי כולכם
כל מי שבקהל, כולנו
גם אני,
הם מכונות מייצרות מידע.
אנחנו מייצרים מידע כל הזמן.
כל אחד מאיתנו מייצר מידע.
מישהו אחר אוגר את המידע הזה.
בד"כ אנחנו סומכים על החברות שאוגרות את המידע,
אבל מה שאני מציע כאן הוא
שבמקום לסמוך
על חברות שיאחסנו את המידע הזה,
אנחנו צריכים לסמוך על עצמנו
כי בעצם אנחנו הבעלים של המידע הזה.
זה משהו שצריך לזכור.
כל מה שמישהו אחר מודד עליכם,
הוא בעצם שלכם.
אז אני מקווה
אולי כי אני קנדי,
שכולנו יכולים להתאחד
עם המידע היקר הזה שאנחנו מאחסנים,
וביחד לכוון את המידע הזה
כדי לטפל בכמה מהבעיות הקשות ביותר בעולם
כי מידע גדול יכול לפתור בעיות גדולות,
אבל אני חושב שזה הכי יצליח
אם נעשה את זה מתוך שליטה.
תודה.