Tip:
Highlight text to annotate it
X
שמי טום צ'י.
ביליתי שנתיים מחיי
בבניית צוות חווית המשתמש
עבור חטיבת X של גוגל,
וזה מקום שאני קורא לו בחיבה
מחלקת המדע הבדיוני
בגלל האופי העתידני
של סוגי הפרוייקטים שאנחנו מטפלים בהם:
מכוניות שנוהגות בעצמן,
משקפיי גוגל,
ועוד דברים שבוודאי תראו בקרוב.
אז, לאלה מכם שלא שמעו על הפרוייקט,
כך נראים משקפי גוגל.
הם מאפשרים לכם לרבד דברים דיגיטליים על הראיה שלכם
בזמן שאתם ממשיכים להיות חלק מהעולם.
אז, אם אני, אתם יודעים, הייתי שולף את הסלולרי שלי
ומביט בו, אני בעיקרון מחוץ לעולם הזה כרגע,
כאילו, אני בתוך עולם הסלולרי טאבלט הקטן שלי, מה שתרצו.
אבל, למשקפי גוגל יש את הראיה שמאפשרת לנו
להמשיך להיות בעולם
אבל גם שתהיה לכם גישה לדברים הדיגיטליים שאנחנו צריכים ואוהבים.
עכשיו, אני אשאל אתכם שאלה אמיתית ופשוטה על משקפי גוגל:
איך הייתם יוצרים אב טיפוס של החוויה הזו?
כמה זמן אתם חושבים היה לוקח לכם
ליצור את הגרסה העובדת הראשונה של התצוגה העילית?
אוקיי, די הרבה.
התשובה היא יום אחד.
והנה איך שזה נראה.
אז, בעיקרון החלק הקסום הוא מתלה המעילים הזה.
מתלה המעילים, כופפתי אותו בצורה מסויימת
והלולאה העליונה הולכת מסביב לצוואר
ואז הלולאה התחתונה נחה על החזה שלכם
ומאפשרת לי לשאת את פיסת הפרספקס הזו
יחד עם יריעת הגנה.
אז אלה הדברים עליהם אתם שמים את סיכום הסיפור בתוכם
כך שהם לא ירטבו,
שהשגתי מילולית בחנות הכל בו.
אתם יודעים, לשים את זה בקצה הפרספקס
ואז זה מוקרן עליו עם פיקו מקרן
שמחובר למחשב רשת.
ועם המתקן הזה, תוך יום
כבר היינו מסוגלים לקבל את החוויה
של איך זה נראה שיהיו דברים דיגיטליים
מרובדים על העולם הפיסי שלכם,
להיות מסוגלים לנוע עם זה,
וגם להשתמש במחשב הרשת כדי לנסות
המון המון רעיונות שונים בתוכנה.
עכשיו, אחרי שאתם מתחילים להפעיל משהו כזה,
אתם יודעים, בעיה ממש חשובה עולה,
כמו שהייתם רוצים לחבוש את זה על הראש,
זה כמו זוג משקפיים,
אז אתם לא צריכים עכבר ומקלדת או מסך מגע,
כל הדרכים שאתם רגילים אליהן להתממשק למכונה.
אז, חשבנו לשניה,
ובכן, אולי נוכל לעשות משהו
כמו, אתם יודעים, מה שראו בסרט "דוח מיוחד".
אז, לאנשים שלא ראו את הסרט,
בעיקרון טום קרוז שולט בתוכנה
עם ידיו מול פניו
ותמונות עפות פה
והאימייל שלו שם
וכך הלאה.
אז אני אשאל את אותה שאלה שוב,
כמה לדעתכם יקח
ליצור את החוויה האמיתית של משהו כזה?
שנתיים, אוקיי.
מישהו אמר יום אחד.
45 דקות.
אז ככה זה נראה.
אז אתם חובשים את הדבר הזה שראינו בפעם הראשונה
מפני שאתם צריכים דרך כלשהי להקרין דברים,
אבל מה שקורה הוא שיש לנו שני סרטים לשיער,
שאני חושב שהיה החלק הכי קשה לעשות,
תבקשו מאנשים את הסרט לשיער שלהם.
אבל אתם שמים כל יד בכל סרט לשיער
ומחברים את הסרט הזה,
קשרנו חוט דייג.
וחוט הדייג הולך מעבר ללוח
ואז יורד לתוך המכשיר הזה
שמחובר לרצפה.
ומה שזה אומר זה
שכל פעם שאני מזיז את היד בכיוון אחד,
זה מוסיף מתח לחוט ההוא
וזה עושה את זה למכשיר על הרצפה.
אז, הקצה השני של חוט הדיג מחובר לצ'ופסטיק
וזה לא בגלל שאני אסייתי,
פשוט יש קפיטריה בסביבה,
אני לא נושא צ'ופסטיקס עלי.
אבל, קשרתי את זה לקצה של הצ'ופסטיק,
וחיברתי את זה לאטב משרדי,
ואז למשוך את זה מעל עט,
ובעיקרון מה שקורה אז
זה כשאתם מזיזים את הזרוע
וזה יוצר מתח על החוט,
הצ'ופסטיק יורד כמו ידית
ולוחץ על קליקר של מצגות,
יד אחת מזיזה את המצגת קדימה,
ויד שניה מזיזה את המצגת אחורה.
אז זה נבנה ב 45 דקות
וזה אמר שמעט לאחר מכן,
היו לנו נסיונות
כמו להביט במצגת תמונות
ואמרו, "התמונה הבאה,
התמונה הבאה,
התמונה הקודמת,"
או להביט באימיילים שלנו ולהגיד,
"תנו לי להקליק לתוך המייל,
תנו לי להקליק השב עכשיו."
וזו היתה בדיוק החוויה של מה שזה
לשלוט בתוכנה בידיים.
ובסופו של דבר, מה שזה למד אותה זה
שכנראה אנחנו לא צריכים להכניס את זה למוצר.
למדנו המון
על המוזרות החברתית של זה
וכמה מהפנים הארגונומיים של זה
שאתם לא יכולים להבין
לפני שאתם חושבים על זה.
וחוק האב טיפוס השני,
שהוא, "עשיה היא דרך החשיבה הטובה ביותר."
הם מלמדים אתכם הרבה בבית הספר,
אבל אני חושב שזה מוערך יתר על המידה.
עכשיו דוגמה אחרונה, אתם יודעים,
למעשה גוגל היא לא הצוות הראשון
שניסה לעשות משהו כזה
ואם אתם מחפשים לתצוגות מורכבות ראש,
אתם מקבלים המון תמונות של צוותים
שבנו מערכות שונות כמו זו,
אבל אני יכול להגיד לכם ממבט חטוף
שאף אחת מפיסות החומרה האלו
לא נוחות ללבישה של יותר מ 15 דקות
חוץ אולי מהקסדה שם,
אבל אז אתם צריכים לחבוש קסדה.
אז, אתם יודעים, איך תבינו דרך
ללבוש משהו כזה בנוחות?
התשובה היא חומרים ממש בסיסיים:
חוט מודלים,
נייר,
חמר,
ושימוש במשהו כזה
יכול ליצור משהו שנראה כמו זוג משקפיים ממש מהר.
אני חותך פיסות של חמר ששוקלות
בדיוק אותו הדבר כמו הרכיבים האלקטרוניים
שדיברנו על לשים במכשיר,
עטפנו אותו בנייר כך שלא יהיה לכם חימר על הפרצוף,
ואז הדבקנו אותו לחוט המודלים בכל מיני מקומות
לנסות איך זוג המשקפיים יכול להתאים לכם.
וגילינו משהו ממש חשוב.
כמו, אם אתם מביטים באיור הזה למטה,
מסתבר שהמשקל של זוג משקפיים
נראה למעשה
דרך כמה משקל יש על אפכם.
ומסתבר גם שהאוזניים שלכם יכולות לשאת
הרבה יותר משקל מהאף,
וזה ניסוי אחר לגמרי,
אתם יכולים לשאול אותי על זה.
אבל, בגלל העובדה הזו,
אם אתם שמים משקל מאחורי האוזניים,
זה מאפשר לכם להיות כמו נקודת המשען של מנוף
ואז זה לוקח משקל מהאף מקדימה.
ולמעשה, אתם יכולים לנסות עכשיו, כולם עם משקפיים,
אם תלחצו בעדינות על אחורי משקפיכם,
אתם תראו שהמשקפיים שלכם מרגישים ממש קלים.
עכשיו, זה אומר שלא רק גילינו
משהו מעניין על איך לעשות את זה,
אתם יודעים, זה יעיל לפיתוח מכשיר כמו זה,
למעשה גילינו משהו ממש בסיסי
שמעולם לא התגלה על משקפיים, נקודה.
אז, אם יש לכם משקפיים ממש כבדים,
אתם יכולים לעשות את זה ויהיה לכם יותר נוח.
עכשיו, הנקודה האחרונה שרציתי להעביר היא
על שני סוגים של לימוד
מפני שדרך התהליך של אבות טיפוס מהירים,
אתם מסוגלים ללמוד ממש מהר.
זה סוג מאוד ספציפי של למידה.
סוג הלמידה שאתם בדרך כלל לומדים בבית ספר
שאני קורא לו למידת ספרים.
זה בא ממש שהאנושות כבר יודעת
וזה בסיס הכרחי לכם חברה ללכת לחקור את העולם.
אבל יש סוג אחר לגמרי של לימוד,
שאני קורא לו לימוד מתרחב,
וזה הלימוד שאתם עושים בשם האנושות.
נכון?
אתם יוצרים משהו חדש,
אתם מתרחבים לתוך האפשרויות,
ואתם בונים את הכדור של הידע האנושי תוך כדי התהליך.
ואנחנו חושבים על הדברים האלה ברגע שאנחנו שומעים
כאילו, אוקיי, את האזור הבלתי מוגבל של האפשרויות
מעבר לכדור הידע של האנושות,
אתם אולי תחשבו שיש את המדענים
בLHC
שיש להם את המכשירים המדהימים האלה,
כאילו שזו העבודה שלהם, נכון?
אבל האמת היא שהפעולה הזו היא זמינה לכולנו,
אתם יודעים,
זה לא רק בשביל המדענים,
זה גם בשביל הסופר או כותב השירים
שמביעים רגש בפעם הראשונה בדרך מיוחדת.
זה גם לאדם שיש לו רעיון עיסקי אדיר
שהם בטוחים שיוכל לעזור למליוני אנשים.
וזו הממלכה של שימוש בנייר, חמר וסרט הדבקה
כדי ללכת למצוא תבונה חדשה
בטכנולוגיה עתיקה.
אז עכשיו אתם יודעים הרבה על בנייה מהירה של אבות טיפוס,
אני מתרגש לראות מה תעשו עם זה.
תודה לכם.