Tip:
Highlight text to annotate it
X
אתחיל עם ציטוט מאת לבן מת אחד, אפלטון.
זו ציטטה שבה אמר:
"העולם לא יהיה במצב טוב עד אשר..." שימו לב,
"הפילוסופים יהיו למלכים והמלכים יהיו לפילוסופים."
ודאי תחשבו שכפילוסוף האמירה הזו מאד נראית לי,
כי אני אמור להיות מלך.
אבל אני אוהד שרוף של הדמוקרטיה. אוהד שרוף.
אבל אפלטון לא היה כלל אוהד של הדמוקרטיה.
זה לא שהוא חשב שזו צורת הממשל הגרועה ביותר,
אבל בעינו זו היתה צורת הממשל הגרועה השניה במעלה.
הדבר היחיד הגרוע יותר הוא עריצות מוחלטת של רודן.
אבל הוא הישווה את הדמוקרטיה, את המדינה הדמוקרטית, לספינה בים.
היא מותקפת ע"י קבוצת מלחים שנלחמים זה בזה,
ולכל מלח יש מטרה עליונה אחת:
לגרום איכשהו לבעלי הספינה, הלא הם העם,
להעביר לידיהם את הגה הספינה.
לא משום שהם יודעים משהו אודות ניווט,
אלא משום שהם רוצים לבזוז את הספינה.
זה מה שהוא חשב על פוליטיקאים בדמוקרטיה.
אולי תחשבו, "פוליטיקאים, נכון. מי אוהב פוליטיקאים?"
לאפלטון לא היתה דעה טובה גם על העם.
[צחוק]
הוא הישווה את העם לבהמה,
שמונעת ע"י תאבון ותשוקה במקום ע"י הגיון.
והנה מה שהוא אמר על אמנות השכנוע הפוליטי בדמוקרטיה:
"הנסיון לשכנע את העם בדמוקרטיה
"הוא נסיון להיאבק ולהרגיע חיית פרא."
ולא מדובר כאן בהגיון,
ולא בדיון שקול, אלא רק במניפולציות ובשכנוע.
הנה משהו שאני הייתי באמת רוצה להאמין בו.
הייתי רוצה להאמין שאפלטון טעה לגמרי בנוגע לדמוקרטיה.
הייתי רוצה להאמין בכך, אבל, יודעים מה? אני לא.
וכך גם אבות האומה, אז יש לי בעיה, נכון?
ואני שואל את שאלתו של אפלטון,
"האם בני האדם כשירים לממשל עצמי,
לממשל עצמי רציונאלי, כל אחד מהם או כולם יחד?"
הוא יאמר, "לא. ראה את נפש האדם. רוב בני האדם אינם כשירים לכך,
"פרט לאליטה מצומצמת, ולכן הדמוקרטיה איננה מעשית כלל."
נראה לכם שזהו טיעון גרוע?
בעיני זהו טיעון מטריד.
אז החלטתי להגן על הדמוקרטיה, ובאתי הנה להגן על הדמוקרטיה,
אבל אני אקשה על עצמי.
כי אני אציג לכם נתונים מדעיים קוגניטיביים מודרניים.
אנו עוברים מאפלטון, לפני 2500 שנה, למדע הקוגניטיבי המודרני.
אחד הדברים שעושה המדע הקוגניטיבי המודרני הוא לחקור הרבה את המוח,
הוא חוקר הרבה את המוח.
ואחד הדברים שהוא גילה,
הוא שהמוח האנושי לוקה באי-רציונאליות,
בכל האמור בגיבוש אמונות ובקבלת החלטות.
כל מיני סוגים של אי-רציונאליות. הנה סוג אחד:
הוא קרוי "אפקט הבעלות", והוא קשור גם לחפצים
וגם לאמונות.
עקרונית, הרעיון של אפקט הבעלות הוא שאם יש ברשותכם משהו
או אם אתם מאמינים במשהו,
אתם תתנו ערך גבוה יותר לדבר שברשותכם
מאשר למשהו שביכולתכם להשיג והוא שווה-ערך.
כפי שאמרתי, זה מתייחס גם לחפצים וגם לאמונות.
אוכל לערוך ניסוי מחשבתי קטן. נניח שאתן למחצית הזו של האולם
איזה חפץ מגניב, אות כבוד, גביע, משהו כזה,
ואומר, "זה שלכם. אתם יכולים לקבל את זה."
ואילו לחצי הזה של האולם,
אומר: "אתן לכם אותו חפץ מגניב,
"אבל רק אם תהיו מוכנים לשלם את המחיר המתאים."
אני שואל אתכם איזה מחיר תהיו מוכנים לשלם.
תרשמו את המחיר. ואתכם אני שואל,
"באיזה מחיר תהיו מוכנים למכור להם את החפץ המגניב שלכם?"
אתם עתידים לנקוב במחיר גבוה בערך פי 2
מהמחיר בו הם יהיו מוכנים לקנות את זה.
מדוע? כי הוא ברשותכם.
זה לא רק נכון לגבי חפצים, אלא גם לגבי אמונות.
אנשים מתאהבים באמונות שלהם. יש תופעה,
שבגלל שמי שגילו אותה היו כמה קנדים -
הם מדברים משונה ומבטאים זאת אחרת מאיתנו -
תופעה שקרויה: "עמידותן של אמונות שהוטל בהן ספק."
אערוך כאן ניסוי קטן.
אבקש מכם ליצור איזו אמונה המבוססת על הוכחה כלשהי.
האם נוטלי-סיכונים או אנשים זהירים יהיו כבאים טובים יותר?
לצד הזה אתן את ההוכחה הבאה:
ישנו ג'ון, כבאי נוטל-סיכונים,
הוא רץ לתוך הבניין הבוער, מסכן מאד את עצמו,
אבל תוך כדי כך מציל משפחה ממוות.
מה דעתכם? האם אנשים נוטלי-סיכונים
או אנשים זהירים הם כבאים טובים יותר?
קבוצה א', אתם תסיקו, "אה, אנשים נוטלי-סיכונים
"הם כבאים טובים יותר." כי ההנחה שלכם היא משהו כמו,
"כדי להיות כבאי נחוץ אומץ.
"קחו לדוגמה את ההוא וההוא וההוא, אז חייבים להיות אמיצים."
קבוצה ב', לכם אתן סיפור שונה.
לכם אומר: "ג'ון, הכבאי הזהיר,
"מחליט שמסוכן מדי
להניח לכוחות שלו להיכנס לבניין הבוער",
ומיד אחר כך הבניין מתמוטט,
הכל נעטף בלהבות ובעשן.
אילו שלח פנימה את אנשיו, הם היו מתים.
קבוצה ב' תאמר, "אה, אנשים זהירים
הם כבאים טובים יותר כי דרוש חוש-שיפוט טוב."
אבל הנה הבעיה: הכל מומצא,
אני מעדכן אתכם ואומר: "יודעים מה? המצאתי את הכל
"המצאתי את הכל. זה לא אמיתי.
"עבדתי עליכם." אבל -
האם נראה לכם שתשנו את דעתכם
על סמך העדות המערערת הזו? אין סיכוי.
אתם תדבקו במה שאתם מאמינים בו.
גם אם ההוכחה שעליה אתם מבססים את אמונתכם
התערערה לגמרי, בכל זאת תשמרו על אמונתכם.
נראה לכם שזה רציונאלי? ממש לא.
אנו מקבלים החלטות גרועות, אנו ממש מתנגדים להפסיד.
אנו מתנגדים להפסיד חפצים,
אנו מתנגדים לאבד את אמונותינו המקודשות.
זה לגבי אמונות שכבר יש לכם. מה אם אבקש מכם לחפש איזו אמונה?
לפעמים עליכם לחפש אמונה, להחליט במה להאמין.
וכדי להחליט במה להאמין, אתם מניחים הנחה ובודקים אותה.
אערוך לכם מבחן קטן. הרי לכם הנחה,
האם היא נכונה או כוזבת?
אם על צד אחד של הקלף יש תנועה, אז על צידו השני יהיה מספר זוגי.
מה שברצוני שתעשו,
הוא לציין את הקלפים, ורק אותם, שעליכם להפוך
כדי לראות אם ההנחה נכונה או כוזבת.
ואז לפתור את הבעיה בראשכם.
כולם הבינו?
כמה מכם יגידו להפוך קלף אי וקלף 7?
כמה מכם אמרו את זה?
כל מי שלא אמר אי ו-7 טעה בפתרון הבעיה הקטנה הזו.
כמה מכם חשבו שה-7 לא רלוונטי?
כמה מכם רצו להפוך את ה-7?
לא הרבה. יודעים מדוע?
כולכם ודאי רציתם להפוך את ה-אי,
מי שרצה להפוך את ה-קיי ואת ה-4, אינני יודע מה לעשות איתכם,
אך אם רציתם להפוך את ה-אי, זה היה
כי חשבתם: "אם יש מספר זוגי בצד השני,
זה יאשר את ההנחה."
אבל לא שמתם לב לכך שאם תהפכו את ה-7,
ומתחתיו יש תנועה, זה מפריך את ההנחה.
כך שכאשר אנו בוחנים הנחות, אנו מחפשים אישור.
אולי תשאלו, "זה חשוב?" כן. זה חשוב.
זה קרוי "הטיית האישור".
זה קורה בכל מקום. זהו אחד הכשלים האנושיים הקוגניטיביים העיקריים,
ואנשים יודעים זאת.
אנשים - אמצעי התקשורת יודעים זאת, הפוליטיקאים יודעים זאת,
אנשי השיווק יודעים זאת,
המודל העסקי של "חדשות פוקס" מבוסס על הטיית האישור.
איש איננו צופה ב"חדשות פוקס" מתוך ציפייה
להפרכת דעותיו המוקדמות.
אבל מה, גם אם-אס-אן-בי-סי יודעים זאת.
נכון? נתנו לעצמנו גלמי אינטרנט.
ראו. אם כן - אפלטון צדק.
המוח האנושי מבולגן.
מה נעשה בקשר לכך? האם נעביר את אמנות הממשל
לידי האליטה של הפילוסופים,
לאליטה של הטכנוקרטים, לאליטה המדעית?
ונשכח מכל יתר השמוקים העלובים שלמטה, שהם כולנו?
האם עלינו לעשות זאת? יש שאומרים, "כן", ואני אומר: "לא".
אני אומר: "לא". אני טוען שאפלטון פתר את זה רק למחצה,
שהפתרון שלו חלקי בלבד, ואני אשנה את הציטטה שלו.
"לא יהיה סוף לצרותיהן של מדינות ולמעשה לצרותיה של האנושות כולה,
"עד שהפילוסופים לא יהפכו לאזרחי העולם או" - וזה העניין האמיתי -
"עד שאלו שאנו מכנים 'האזרחים' ו'העם'
"יהפכו באמת ובתמים לפילוסופים."
מדוע אני אומר זאת?
מדוע אפלטון צידד כל כך במלך-הפילוסוף?
כי בפילוסופיה מדובר בעיצוב המוח, בהשלטת משמעת על המוח.
כדי ש: א', הוא יחפש תמיד את האמת ורק את האמת,
ו-ב': הוא יונע תמיד אך ורק ע"י כוחה של הסיבה העדיפה.
רוצים לשכנע אותי במשהו? תנו לי סיבה טובה יותר.
והיכולת הזו להיות מונע ע"י כוחה של הסיבה העדיפה
להיות אדם שחיפוש האמת מושרש בו שמפקפק בכל,
אפילו בדעותיו המוקדמות, בנטייה הכללית להטיית אישור,
יכולת זו, לדעתי,
היא מהותית לפעולתם של החיים המשותפים במשטר דמוקרטי.
עלינו לראות בכך זכות מלידה,
זכותו מלידה של כל ילד שנולד בדמוקרטיה.
בלעדיה, בלי זה, אפלטון צודק.
הדמוקרטיה לא יכולה לפעול. יש לנו אליטה, אינטליגנציה,
ששולטת מטעמנו ועלינו.
ואינני חושב שזה טוב.
כך שעלינו לקדם את הלימודים ההומניים, ובפרט הפילוסופיה.
תודה לכם.
[מחיאות כפיים]