Tip:
Highlight text to annotate it
X
אנחנו יודעים כבר המון זמן שיקום מתרחב.
אם תביטו בגלקסיות רחוקות, הן מתרחקות מאיתנו,
והגלקסיות הרחוקות עוד יותר מתרחקות מהר יותר.
אז בעצם, זה לא מאמת התפוצצות של גלקסיות מאיתנו
כל הגלקסיות מתרחקות מכל הגלקסיות האחרות.
המרחב בעצמו נהיה גדול יותר.
אבל הייתם מצפים שהתרחבות היקום היא משהו שיאט.
לגלקסיות הללו יש כח כבידה והן מושכות אחת את השניה
אז הייתם מצפים שקצב התרחבות היקום יקטן עם הזמן.
לכן זאת הייתה הפתעה עצומה בשנת 1998 כשהבנו שהגלקסיות בעצם מאיצות.
אם תביטו בגלקסיה אחת, לא רק שהיא מתרחקת מאיתנו,
אלא מחר היא תתרחק מאיתנו בקצב גבוה יותר.
לזה אנחנו קוראים ההאצה של היקום.
אבל אנחנו לא מופתעים לחלוטין,
יש לנו מודל תיאורטי טוב שהורש לנו
על ידי איינשטיין.
הרעיון שאפילו בחלל ריק יש אנרגיה, מה שאנו קוראים לו אנרגיית וקום או אנרגיה שחורה.
והאנרגיה הזאת דוחפת את החלל עצמו וגורמת לגלקסיות הרחוקות להתרחק מאיתנו
מהר יותר ויותר, מפה מגיעה ההאצה.
קוסמולוגים תיאורטיים מנסים להבין מה בדיוק קורה.
האם זאת באמת אנרגיית וקום? האם זו גרסה מסוימת שלה?
או אולי זה אפילו שיפור בתורת היחסות הכללית של איינשטיין, התיאוריה שלנו לגבי כח הכבידה?
אם אנרגיית וקום היא התשובה הנכונה, היקום ימשיך להתרחב,
הגלקסיות יתרחו מאיתנו והיקום יהפוך אט אט להיות מקום בודד, חשוך וריק יותר.