Tip:
Highlight text to annotate it
X
אין לי הרבה זמן.
הכנתי הרצאה בת 18 דקות.
נעשה אותה ב-8. אז תתכוננו.
ראשית כל, ברצוני לדבר על סכנה,
ואני זקוק למתנדב.
[צחוק]
אני מתלוצץ. אבל... [צחוק]
ניגש לעניין.
אשתי ואני כתבנו ספר,
"חמישים דברים מסוכנים",
ואם איש השקפים מאחורי הקלעים יציג לי כאן את ההערות שלי,
כי יש כמה סעיפים שעלי להתייחס אליהם אח"כ
וכבר שכחתי אותם.
כתבנו את הספר הזה,
ופסיכולוג ילדים אחד באוסטרליה אמר,
שהספר ממש מעודד ילדים
לקחת חלק בפעילויות
שעלולות להטיל צלקות ומומים, ואף להרוג. [צחוק]
וכל זה, מבלי שאפילו ראה את הספר --
קרא אותו --
הוא החמיץ לגמרי את כל העיקר,
והוא, שהספר בעצם עוסק בבטיחות.
אם כן... [צחוק]
הבה נראה את נושא מס' 1
בספר הצלקות, המומים והמוות הזה.
למשל, משהו כמו: [צחוק]
"לקקו סוללה של 9 וולט".
ירימו יד
מי שאי-פעם ליקקו סוללה 9 וולט.
[צחוק]
יופי. זהו קהל טוב.
[צחוק]
בסדר. ירימו יד מי שילקקו הערב סוללה 9 וולט.
[צחוק]
בחרנו בכך כנושא הראשון בספר,
כי לדעתנו כולם עשו את זה.
לא נכון!
מתברר
שהמושגים לגבי סכנות עקב ליקוק סוללה 9 וולט
כוללים דברים כגון:
מוות מהתחשמלות, [צחוק]
הלשון תישרף, [צחוק]
אובדן קבוע של חוש הטעם.
בעוד הסכנה האמיתית היא:
אין שום נזק.
לפי מרכזי בקרת המחלות,
שמנהלים מעקב אחר תאונות משק-בית כאלה,
מעולם לא נרשמה ולא תאונה אחת
שבה מישהו נפצע כתוצאה מליקוק סוללה 9 וולט.
אז מניין באו
כל התפיסות הבדוייות והכוזבות האלה?
לדעתי קל למדי לראות
מניין הן באות בימים אלה.
[צחוק]
אני לא צריך לספר לכם
עד כמה התקשורת אוהבת
סיפורים על ילדים בסכנה.
אנשים בקזחסטן
צפו בהתפתחות הסיפור הזה
ב-3 בבוקר, שעון מקומי.
אז מה הפלא
שהילדים בתרבות שלנו מוגנים מדי?
מבול כזה של כתבות
על ילדים בסכנה ומצוקה
יוצר את האשליה
שילדים אכן נתונים בסכנה.
והמושגים שלנו בנוגע לסכנות
מבוססים יותר על שמועות --
על אגדות שממציאה התקשורת, למעשה--
מאשר על ניתוח הגיוני.
וכדי לשוחח על זה --
זה בשבילך, ארין --
טבעתי מונח חדש:
"סכנתיות".
אני רוצה שתזכרו את המונח הזה.
הוא מבוסס על המונח "בשריות", שטבעה מלאני ג'וי
בספרה: "מדוע אנו אוכלים חזירים, רוכבים על סוסים... ומגדלים כלבים."
חירבשתי את זה. סליחה, מלאני.
אבל מסתבר
שהתולדות המשפחתיות שלנו, ההקשרים התרבותיים שלנו
וחוויותינו האישיות בילדות וכן הלאה,
קשורים יותר לאופן בו אנו תופשים את הסכנה
מאשר עצם הסכנות הממשיות והניתנות-למדידה.
וכמו הפחדים שלנו ובחירות אחרות שלנו
לגבי אילו חיות לאכול,
ייתכן שאין לכך שום יסוד הגיוני,
וזה הגיע לנקודה
שבה פחדינו כל-כך מושפעים
מחשיפתנו לתקשורת,
שחמשת הדברים העיקריים שההורים הכי חוששים מהם
בכל הנוגע לילדיהם --
ואם תשימו לב, אין ברשימה נינג'ות --
[צחוק]
בכלל אינם חופפים
לחמשת הדברים שילדי אמריקה
מתים מהם בפועל.
ומה שכל-כך פלילי בכך
הוא שאלפי השעות שאנו מקדישים בהטפה לילדים
לגבי הסכנה שבזרים
היו מועילות הרבה יותר
אילו עודדנו אותם לצאת החוצה,
אילו עסקנו בהתערבות ברמת המשפחה,
אילו לימדנו אותם לשחות.
אף לא אחד מהדברים האלה זוכה לכותרות מרעישות.
לכן, כדי להילחם במפולת הזו של פחדים לא-מבוססים,
ולצייד ילדים בכלים טובים יותר
להתמודדות עם סכנות בעולם האמיתי,
הריני מציג בפניכם את:
"חמשת הדברים העוד יותר מסוכנים שעליכם ללמד את ילדיכם לעשות."
אנו יכולים להיאבק באינפלציית ההפחדות הזו
בכך שניצור במכוון עבור הילדים הזדמנויות
ללמוד לזהות ולצמצם סיכונים.
הנה הן:
מס' 1: ללכת לבית הספר.
תאונות רכב
הן גורם המוות מס' 1 בקרב ילדים בארה"ב.
ואפשר להפחית מאד סיכון זה
פשוט בכך שמפחיתים את כמות הזמן ששוהים ברכב.
הפחד מס' 1 של הורים בארץ הזאת
הוא מפני חטיפה.
חטיפה בידי אדם שאיננו קרוב-משפחה
לא נמצאת אפילו בין 5,000 הדברים הראשונים
שפוגעים בילדים,
אבל מחקרים מראים שילדים שהולכים ברגל לביה"ס
נעשים שופטי אופי טובים יותר,
הם בעלי מודעות רבה יותר למצבים שונים,
ולכן סביר פחות שיהפכו לקורבנות.
והרגל ההליכה גם משתלם לאורך ימים:
זכרון משופר, פעילות גופנית מתמדת,
עצמאות ותחושה קבועה של איכות חיים.
מס' 2: לטפס על עצים.
כשילדים משחקים במבנים טבעיים,
הם מפגינים מעורבות קוגניטיבית משופרת --
זה לפי מחקר גרמני קלאסי --
יותר תשומת-לב מוקדשת לפעילות.
ושלא כמו מתקני שעשועים,
העץ דורש מכם לחשוב ולמצוא
איך לטפס עליו בכל רגע ורגע.
כל מקום בעץ הוא ייחודי
ומציג מערך אתגרים ייחודי.
הילד צריך גם לקחת ולהפגין אחריות
על עצמו
ככל שהוא עולה למעלה
ומתרחק מהוריו.
וישנה גם תחושת החופש הייחודית
שנובעת מההימצאות על ראשו של עץ.
מס' 3: לשרוף דברים בעזרת זכוכית מגדלת.
[צחוק]
ילדים לומדים מוקדם
שהשמש מהווה מקור כוח
כמעט עבור כל צורות החיים עלי-אדמות.
אנו לומדים את זה בבי"ס יסודי.
אבל עד שזוכים לרתום כוח זה ולכוון אותו,
קשה מאד לפתח הבנה אינטואיטיבית
לגבי מידת העוצמה שטמונה באור שמש.
זו גם דרך נהדרת ללימוד עצמי
שבה הם יכולים לחקור --
לגלות מה נשרף ומה לא --
ואם אתם מודאגים משריפות,
תנו להם בקבוק מים.
קל פחות להבין את השתברות האור מאשר את השתקפותו,
והמשחק עם העדשה
עוזר לילדים להטמיע את המושג הזה.
מס' 4: להכין פצצה בשקית.
[צחוק]
אנו מורכבים מתרכובות כימיות,
מוקפים בתרכובות כימיות
וצורכים תרכובות כימיות.
אבל לא לעתים קרובות מזדמן לנו לשחק בכימיה
לשם החקירה בלבד.
תגובה כימית פשוטה
שאנו יכולים להתנסות בה
מספקת את הבסיס המושגי
להבנה מעמיקה יותר
של אופיו הכימי של עולמנו.
כבר לא קיימות ערכות כימיה ביתיות,
וכיום, בתי הספר אוסרים
על הכנת הר-געש מאבקת אפיה וחומץ,
לכן מתפקידכם ליצור לילדיכם הזדמנות זאת בבית.
הכנת פיצוץ קטן
היא דרך נהדרת
עבור הילדים להתנסות בכימיה,
וההתעסקות עם המינונים השונים היא דרך נהדרת
לחוות את השיטה המדעית.
ואחרון חביב,
מס' 5: להדביק את האצבעות בדבק מהיר.
[צחוק]
מוגבלות זמנית
יכולה לעזור לנו להעריך טוב יותר
את מצבנו הגופני.
הצורך הוא אבי ההמצאה,
והצורך לגלות איך לפתוח צנצנת חמאת בוטנים
בלי להשתמש באגודל [צחוק]
מאלץ אותנו לגלות יצירתיות.
כשעושים זאת במשך שעה או יותר,
המוח, למעשה,
בונה מפה תנועתית חדשה
להתמודדות עם מגבלה הזו.
וכשמסירים את הדבק,
יהיה רגע מסוים
שבו היכולת הרגילה תיראה לילד יוצאת-דופן.
הדרך היעילה ביותר לשמור על בטיחותם של ילדים
היא לתת להם לטעום מעט סכנה.
תודה רבה לכם. [מחיאות כפיים]
[מחיאות כפיים]