Positive Thinking - Why, when and how? - Fahmi iskander at tedxkhartoum
Tip: Highlight text to annotate itX
אלסלאם עליכום (שלום עליכם).
מכאן הכל באנגלית.
אני רוצה לדבר איתכם
על משהו מאוד אישי עבורי,
זוהי חוויה מאוד מאוד אישית אם אורשה לשתף אותה.
מעט על חשיבה חיובית, למה, איך ומתי.
למה אתם אוכלים אוכל?
למה אתם שותים מים?
כדי להישאר בחיים, נכון?
למה אתם חושבים חיובי? כדי לחיות.
להיות בחיים, ולחיות אלו הם שני דברים שונים.
מתי אתם חושבים בצורה חיובית, או האם יש לחשוב בצורה חיובית,
או שתהיה לכם גישה נפשית חיובית.
הרשו לי לשאול אתכם:
מתי אתם נושמים? כל הזמן.
אז מה שאני מנסה לעשות הוא לחשוב חיובי כל הזמן.
זה הופך להיות חלק ממכם
וחלק מכל דבר בכם ובכל שנייה של ערות במשך היום שלכם.
במיינד שלי תמיד יש משהו חיובי בכל בעיה.
כיצד?
שום דבר אינו רע לחלוטין.
זוהי רק עובדת חיים.
לכן, אני רוצה לשתף אתכם מעט בסיפור על החיים שלי, אם יורשה לי,
לפני שאני נכנס לקטע האיך של חשיבה חיובית.
ביליתי את שנות העשרה שלי, כאן בסודאן בשלהי שנות ה80 - תחילת שנות ה־90.
זו הייתה תקופה קשה, אלה היו זמנים קצת קשים למדינה.
לא היו לנו הרבה,
היו בעיות של חוסר דלק , לא היו לנו דלק
הייתה בעיה להשיג לחם, חלב, גז, סולר.
זה היה פשוט חלק של חיי היומיום,
אבל עדיין זו היתה תקופה מאושרת.
אני לא מבין איך, אבל יש לי את הזיכרונות הטובים ביותר והמאושרים ביותר מהזמן ההוא,
וחוויתי את חוסר כל הדברים האלה כמו כולם, ללא הבדל
אך כל בעיה איכשהו נראתה כמשהו שיש בו כיף או משהו חיובי.
אני זוכר שלא היה דלק בכלל,
בגיל שלוש-עשרה כי הייתי ממש אחראי,
אבא שלי יום אחד אומר: הנה מפתחות הרכב, סע ומצא דלק כלשהו.
אני חשבתי אתם יודעים מה, טוב, תודה
זה טוב.
אבל איך אני הולך לומר זאת,
זה פנטסטי, יצא לי לנהוג במכונית.
הייתי אחראי, אבי לא היה אחראי אבל אני הייתי אחראי.
אני יודע שגם לא היו הרבה אנשים על הכביש, אין דלק,
אבל הנה הדבר-- בשבילי, חשבתי שאם מחסור בדלק משמעו שיוצא לי לנהוג במכונית
בגיל זה, פנטסטי!
אני מקווה שלעולם לא נקבל שום דלק.
אתם יודעים זו הבעיה.
לאחר מכן, במשך פרק זמן
אתה מתחיל להבין שבכל הבעיות יש משהו כיף בהן.
אתה מקבל שיחת טלפון בשעה שתיים לפנות בבוקר
אחדים מכם אינם יכולים להתייחס לזה,
אתם לא נולדתם אפילו, בסדר,
אז כאשר אני אומר שלא היה דלק,
כלומר, התורים לדלק היו באורך של קילומטר אחד .
אחדים מכם יזכרו את אותם הימים.
כן?
אז, כאן העסקה, אתה מקבל שיחת טלפון בשעה שתיים בבוקר, עובדה
ומישהו יאמר: היי, יש לחם במאפייה בצפון חרטום
בשעה שתיים לפנות בוקר!
זה היה כמו, כן, בסדר
ואז אתה עומד בתור.
האנשים שמוחאים כפיים, הם אלה שזוכרים את הזמן ההוא.
אבל זה היה כיף.
זה היה פנטסטי, אתה הולך ל--ואז אתה נכנס לתור
ואז אתה מקבל לבנה קטנה
ותניחו אותה בתור ואז תלכו ותעשו משהו
ולאחר מכן תחזרו ותאמרו: סליחה זה המקום שלי, תודה רבה.
עדיין אלה היו ימי כיף מאושרים.
בכל מקרה, כנער הייתי בעל דם די חם
אתם יודעים, בגיל 12 או 13 היתה לי בעיה קלה.
הייתי נקלע לתגרות כל הזמן,
וזה היה בגלל משהו שאני מבין היום,
שאנשים משתמשים עם יקיריהם ואנשים שהם אוהבים בבית.
הרבה מאד בתים סודניים כאן.
זה הדבר היחיד שהיתה לי בעיה אתו
הם משתמשים בו בשביל הכיף,
והם קוראים לו זה לזה
והבעיה שהיתה לי שאנשים משתמשים באהבה ובחיבה
הייתה מילה אחת, בעיה מאוד גדולה בשבילי.
חלבי! הו חלבי.
סליחה!
הנה דבר מצחיק,
אני אומר לכם את האמת, בגיל 12 או 13
לא ידעתי מה זה אומר,
אבל ידעתי שזה משהו רע.
אז שמעתי "חלבי" אתם יודעים,
ואז אני נקלע לתגרה ומעצר.
אבא שלי צריך לבוא לתחנת המשטרה כדי שחרר אותי,
זה קורה כל כך הרבה פעמים,
המשטרה המקומית הכירה אותי כל כך טוב,
שכאשר אני מגיע, הם הולכים; הנה הכיסא שלך, שב! שב! שב!
כעת, באמצע שנות העשרה אתה מתחיל לפתח דימוי עצמי.
ואתה רוצה להתעמל, להתאמן להיראות טוב.
אז התחלנו להתאמן, לתרגל, כדורסל,
כדורגל, עיצוב גוף, הרמת משקולות, כל הדברים האלה.
לא היה הרבה מה לעשות, זה היה רק זמן נעים כדי לעשות את כל הדברים האלה.
אז מתחילים להיות חזקים יותר פיזית,
הבעיה היא כעת שהולכים ומישהו אומר "חלבי"-
עכשיו הנה הדבר, עבור מי שאינם דוברי ערבית,
חלבי פירושו בעצם לבנבן או גרינגו (זר) - אם אתה לטיני,
או לובסטר אם אתה בריטי.
בעצם הם מתגרים בך,
הם אומרים שאתה שונה, טוב,
אבל אתה באמת שונה, טוב, אבל זו לא בעיה.
הנה הדבר,כשאתה הולך ומתחזק קצת יותר
הנשכתי להסתבך בתגרות, אבל כעת גרמתי יותר נזק
לאנשים שאתם נאבקתי .
הייתי מאד קצר רוח, אז שברתי אפים, שברתי צלעות ושברתי לסתות.
אבא שלי אמר שהוא הולך להרוג מישהו,
הדבר הטוב ביותר לעשות הוא שהם שולחים אותי לאנגליה ללמוד,
זהו הדבר הבטוח ביותר לעשות.
אז זה מה שהם עשו.
המצחיק הוא שכמעט 20 שנה מאוחר יותר לאחר שחזרתי לחרטום,
-אספר לכם למה חזרתי בעוד דקה-
אבל כשחזרתי, פגשתי בחור מסוריה.
לא מעיר הבירה, מדמשק אך מסוריה
אבל הוא בפירוש היה מאיזור אלפו (חאלב).
אז זה היה חלבי אמיתי,
(צחוק)
הבחור הזה נמצא כאן רק מזה שבועיים,
והוא אומר לי: אני אוהב את האנשים הסודנים,
יש להם תבונה ואינטואיציה מדהימות.
אמרתי: מה זאת אומרת?
הוא אמר: הם רואים אותך ובאופן אוטומטי הם יודעים מהיכן אתה.
אמרתי: מה! כיצד? (מחיאות כפיים)
אמרתי: מצטער, ואני חושב עשרים שנה מאוחר יותר, מצטער
למה אתה מתכוון?
הוא אמר אני נהגתי במכונית שלי ומישהו קורא: "היי, חלבי!"
הוא יודע מאיפה אני
אמרתי, או או,טוב, בסדר.
מה ענית כשהוא אומר זאת?
הוא אמר כמובן שהחזרתי את המחמאה.
אני שואל איך? הוא אמר, אני קורא לו בחזרה "סודני, סודניi!"
אמרתי לו "בסדר, אם הייתי יודע את זה לפני עשרים שנה,
ייתכן שזה היה קצת שונה.
הסיבה שחזרתי בשנת 2005, ב- 2 מאי 2005
בשעה 11 בבוקר בדיוק במהלך היום הייתי בלונדון
קיבלתי שיחת טלפון,
מישהו אומר, שלום, זה פהמי? כן מדבר.
הוא אמר: תקשיב, אני בן דוד של אבא שלך. אמרתי: כן אפשר לעזור לך?
הוא אמר, תקשיב, אני לא יודע איך לומר לך את זה,
אבל אבא שלך נהרג בתאונת דרכים.
אמרתי: מי זה? הוא אמר, אני בן דוד של אבא שלך.
מה הכוונה?
אמר: אני מצטער זה קרה לפני 25 דקות , משאית פגעה בו , מצטער הוא נפטר.
עכשיו, אמא שלי, אבא שלי, אחותי, אחותי הצעירה, חיו בחרטום.
ואמרתי: תקשיב, איפה אמא שלי, איפה אמא שלי,
האם אמא שלי יודעת, מישהו סיפר לאמא שלי?
הוא אמר, טוב, אני באמת לא יודע איך לומר לך זאת
אבל אמא שלך היתה אתו במכונית .
אמרתי: מה, מי זה? הוא אמר: זה בן דוד של אבא שלך.
אמרתי: איפה היא? הוא אמר: אני מצטער היא מתה שניהם מתו.
אני חושב כעת על אחותי הקטנה, היא בת 16.
אמרתי, תקשיב, האם אחותי יודעת?
איפוא אחותי, האם היא יודעת, איפוא היא?
הוא אמר: אני באמת לא יודע איך לומר לך זאת,
אבל היא היתה במכונית איתם.
אמרתי: היא מתה?
הוא אמר: אנחנו לא יודעים היא בטיפול נמרץ, ואנחנו לא יודעים.
היא מתה? לא. תודה לך.
כן!
היא לא.
עכשיו אני לא יכול לומר לכם,
ואני בטוח שכמובן שכמה אנשים חוו כאב זה.
אני לא יכול לומר לכם מה קורה כאן.
לדעת שפשוט איבדתי כמעט שליש מהמשפחה שלי,
אבל מה שחשבתי הוא כן,
תודה אלוהים שלא כל השלושה מתו,
אחד מהם עדיין כאן.
(מחיאות כפיים)
זהו אסון, כן.
זה היה קשה, כן, בהחלט.
אבל כאן הדבר, הם נועדו למות,
במוקדם או במאוחר הם היו מתים,
גם אני אמות, אתם תמותו
אף אחד לא נשאר לנצח, באחריות.
המקום והזמן אינם ידועים, אבל אנחנו כולנו הולכים למות,
הוא מחליט על הזמן והמקום,
כרטיס לכיוון אחד, כן?
אז זו היתה נחמה בשבילי,
הייתי מאושר, שהם הלכו יחד.
הם חיו יחד, אהבו זה את זו יותר מכל דבר שראיתי, בחיים שלי
והם מתו יחד,
באותו יום עבורי, זו היתה חתונה בגן עדן
מבחינתי.
(מחיאות כפיים)
כעת, הדאגה שלי היא אחותי, היא בת שש עשרה,
אתם יודעים, אני צריך לוודא שהיא בסדר.
בכל מקרה, אני טס חזרה.
והיא עכשיו בסדר, היא בדיוק משלימה תואר שני בפלימות, מדעי המדינה אני חושב.
אני לא בטוח,
אבל היא בריאה לגמרי, ולגמרי מאושרת.
עכשיו, הנה הדבר:
חשבתי בראשי, מאותו יום ואילך
עלי פשוט לחשוב חיובי, אתם רואים
בעיה שבה נתקלתי כנער,
משהו חיובי יצא ממנה, מאחר שנשלחתי משם,
הזדמן לי לחוות תרבות חדשה, חינוך חדש
וזה היה משהו חיובי אשר יצא מבעיה.
עכשיו יש לנו את עניין זה של אובדן משפחה,
אבל משהו חיובי יצא מזה
כי לאחותי לפחות יצא לקבל טיפול טוב,
וזכתה לחוות תרבות חדשה וחינוך חדש,
ולי יצא לשוב הביתה.
וזה מה שאני אוהב אודות כך.
אז, החלטתי איך אני חושב חיובי כל הזמן?
אני צריך לקשר כל בעיה למשהו מוחלט.
אז הרשו לי להסביר.
חשבתי שאני בטוח לגמרי שהשמש תזרח מחר.
אני בטוח לגמרי , שאם אתה קופץ למים תירטב,
ואתם יכולים להיות בטוחים לחלוטין באהבה של אמא לילדה.
אז אתה יכול להיות בטוח לחלוטין
שיש משהו חיובי בכל בעיה שמתעוררת כלפיכם.
בסדר. (מחיאות כפיים)
כל מה שאתם צריכים לעשות זה לקשר אותה,
כעת הרי לכם העסקה.
חשבתי לעצמי,
זו אינה הנכונה,
איך אני מאמן את עצמי, וגם אנשים?
אני אוהב אנשים, אני אוהב ללמוד מאנשים רבים ככל האפשר.
חשבתי לעצמי, אתה יודע דבר אחד,
אתה צריך ללמוד מכולם איש, אישה, ילד.
אחד הדברים שלמדתי, -
נראה לי שלנשים יש ראייה מעט יותר חיובית מאשר יש לנו.
אני לא יודע איך.
פשוט יש להן. הרשו לי לתת לכם דוגמא.
אני זוכר יום אחד שחבר שלי ואני יצאנו,
וחזרנו לביתו בשעה 3 לפנות בוקר.
אשתו חיכתה.
גברת יפה, הם זוג יפה.
ובבית שלהם, היא תמיד סוג של גברת זוהרת ,
אתם יודעים שיער מושלם, המון מראות בכל מקום.
ו- תודה.
כאשר נכנסנו, היא פגשה אותנו בפרוזדור,
זה הפרוזדור, זו הדלת, ויש להם מראה גדולה מאוד בפרוזדור זה.
אז 3 לפנות בוקר,
הוא עומד שם, אני רואה את זה, ומתחבא מאחוריו,
לכל מקרה שלא יהיה - משהו יכול לעוף.
היא אמרה, וזה בדיוק מה שהיא עושה,
היא אומרת: אתה רציני?
איזו שעה נראה לך שעכשיו,,
איזה סוג של אדם אתה?
אין לך בית? איזה סוג של גבר! מה זה?
- ולאחר מכן היא בודקת את שערה - זה מגוחך-
היא פשוט בודקת את שערה, בעוד שהיא צועקת–?
אתם רואים, גבר לעולם לא יעשה זאת.
גבר לעולם לא היה חושב באופן חיובי,
לחשוב שמוטב שאני אראה טוב כשאני רב,
זה לא הולך לקרות, זה לא הולך לקרות!
אתם יודעים... (מחיאות כפיים)
חשבתי, זה לא הולך לקרות-
אני זוכר ששאלתי חבורה של תלמידים שלי פעם,
בענף הספורט והכושר הגופני ואני אומר לנשים,
אמרתי: מה אם היו לכן כל היהלומים שבעולם,
אבל לעולם לא תביטו יותר במראה ?
והן אמרו - סליחה? לא תודה.
כל היהלומים? לא, תודה.
אבל המראה! לא.
אתם יודעים למה?
רבותי, כאשר אישה מסתכלת במראה
היא רואה את היהלום שהיא היתה רוצה, שהיא היתה צריכה,
האם אתם מבינים? זהו ההבדל
היא היהלום.
חשבתי שהם יודעים את זה, אך הם עלולים לא להיות מודעים לכך
אז זהו משהו שלמדתי מסדר היום ההוגן.
לגברים, יש מעט – במיוחד לגברים הצעירים בסודאן יש מתנה נדירה מאוד,
אתם יודעים בחורים אני אגיד לכם משהו,
אם אי פעם תחשבו שאינכם יכולים לעשות משהו או לא יכולים להשיג משהו,
זה דבר אחד שאתם כל כך טובים בו.
זאת אומרת, בחורים -(מחיאות כפיים)
-זה נכון
הבחורים כאן תמיד יצליחו לקבל חיוך מבחורה
ובואו נודה בזה, בחורות בסודאן - קשה מאוד לגרום להם לחייך.
קשה מאוד.
אבל כאשר הן עושות זאת, זה כאילו השמש זורחת, אתם יודעים.
והבחור חושב, כן,גרמתי לה לחייך, הכל כעת בסדר ,
אני מתחתן, בסדר הנה זה בא-
אבל הנה הדבר,
שאני מתכוון אליו רבותי,
אני אומר לכם משהו, אם באפשרותכם לחלץ חיוך,
אם באפשרותכם לחלץ את אחד הרגשות האנושיים העמוקים ביותר ממישהו
אתם יכולים לעשות כל מה שאתם רוצים.
עכשיו, משהו אחר שתמיד עוזר לי לחשוב חיובי
הוא לחשוב על זמן,
ולנסות להיות בזמן לכל דבר.
כעת, זהו רק הניסיון האישי שלי בחיים,
בסודאן אנחנו מפורסמים במדידת זמן.
אנו מודדים את הזמן, אך אנו שומרים על הזמן שלנו,
של אף אחד אחר, אתם יודעים.
זה הזמן שלנו, אף פעם לא הזמן המוסכם.
כשאתם הולכים למקום כלשהו, ואתם כבר בזמן,
אתם תרגישו חיובי בקשר למקום שאתם הולכים אליו.
אני יודע זה רעיון פשוט אבל זה עובד.
ולבסוף משהו שאני מוצא בהחלט חשוב בחיים הוא מוסיקה.
אנחנו אנשי מסיבות.
אנחנו "נאש אלרבה" (מחיאות כפיים) -
אנחנו אנשי מסיבות, אנחנו אוהבים לחייך, אנחנו מחייכים באופן אוטומטי
וזה חלק מהתרבות שלנו, זהו חלק מהרוח שלנו
זוהי רוח סודאן, הרוח הסודנית.
אנחנו אוהבים לשיר, לא לצעוק.
אנחנו אוהבים לרקוד לא להלחם.
אנחנו לא אנשי מלחמה, אנחנו אנשים מאושרים.
זה מה שאנחנו,
זוהי הרוח שיש לנו,
אז אני הולך לספר לכם את זה:
אם אתם יכולים שתהיה לכם קצת מוסיקה בחיים שלכם כל הזמן,
ואתם מסוגלים לדייק בזמן הרבה ככל האפשר,
אם באפשרותכם לקשר משהו לדבר מוחלט; כמו העובדה שהשמש זורחת, מחר
כמו שברור שמים ירטיבו אתכם, כמו האהבה של אמא לילד שלה
ולקשר את כל הדברים האלה, מוחלטים כפי שהם
שתמיד תמצאו את הדבר החיובי הראשון בכל בעיה,
אזי חייכם יהיו טובים ומאושרים.
תודה!
(מחיאות כפיים)
