האתאיסט החושב - מרכז כל הדברים - עריכה מחדש
Tip: Highlight text to annotate itX
תדמיינו.
דמיינו איך זה היה בשביל אלו שהגיעו לפנינו.
בשחר האנושות.
כשכדור הארץ היה שטוח.
כשהשמש והירח היו אבינו ואימנו.
וכשהכוכבים היו רק חורים בוילון השמיים.
כששרטטנו את ההיסטוריה שלנו ע"י ציורים פרימיטיביים.
כשעיצבנו את קורת הגג שלנו
בתוך הסלע הקר של הנוף.
כשחיים ארוכים היו 30 שנה.
כשכל דבר שראינו היה סימן מאלוהים:
הבזק מהשמיים פירושו שאלוהים כועס.
כשהאדמה רעדה: הרוחות היו לא מרוצות.
מי השיטפון הגיעו, ואנחנו התחננו למחילה.
הר הגעש התפרץ, וריצינו אותו עם קורבנות.
סבלנו חולי ומחלות, וקראנו לזה קללה.
יקירי ליבנו נספו, ואנחנו קראנו לזה פסק דין.
הכל היה מעבר להבנתנו.
מיסתורי, מוזר, מפליא, מבעית, לא ידוע.
בכל זאת איכשהו האמנו
שאנחנו המרכז של כל הדברים.
ואז התחלנו לראות את עולמנו עם עיניים חדשות.
הירח היה מקום שפעם נבקר בו,
ונשאיר את טביעת רגלנו בעפר שבו.
השמש הייתה למפל מבריק של הליום ומימן.
כוכב. כוכב יחיד ובודד,
בין מיליארדים של כוכבים אחרים,
בתוך גלקסיה יחידה,
לצד מאות מיליארדי גלקסיות אחרות,
ביקום שנברא מיליארדי שנים לפנינו.
הסערות מעלינו, האש תחתינו,
הם הפכו לניתנים להסבר, מדידים, לעיתים קרובות צפויים מראש.
האיורים הגסים שלנו נתנו זכות קדימה להבעות עשירות
של ציור ושירה שמציתים את הדימיון.
בנינו את קורות הגג שלנו מעץ, מלט, זכוכית ופלדה.
גילינו עולמות חיים מעבר לעין המזוינת,
ויישבנו את העולם הזה כדי להבין
ולהתחיל לנצח חולי ומחלות.
התחלנו לפצח את הקוד של עצם קיומנו,
וגילינו את הקשר שאנו חולקים עם כל היצורים החיים.
חגגנו חיים ארוכים של מעל 100 שנה.
העידן שלנו הוא עידן חדש של השכלה.
ברגע הזה ממש האנושות מתחילה
לצמוח מחוץ לפחדיה הילדותיים מינקות.
מסרבת להיות שבעת רצון משאלות ללא מענה.
מודה ביקום הרבה יותר גדול
ויותר מדהים מהאמונות התפלות
של אבותינו שאי פעם התירו.
ומבינה שלמרות שאנחנו תופסים כוכב לכת קטנטן
בתוך יקום עצום, אנחנו עדיין חלק ממנו.
אנחנו צומחים. אנחנו לומדים.
אנחנו משיגים. אנחנו מתפתחים.
ומבינים סוף סוף שאנחנו לא
מרכז כל הדברים.
"אם אנחנו משתוקקים שכוכב הלכת שלנו יהיה בעל ערך,
יש משהו שאנחנו יכולים לעשות בנידון. אנחנו גורמים לעולמנו להיות משמעותי בזכות
האומץ של שאלותינו ובזכות העומק של תשובותינו."
(קארל סייגן, "קוסמוס")
קריינות: ל. הארווי גולד
נערך והופק ע"י:
"האתאיסט החושב"
