Tip:
Highlight text to annotate it
X
רוב האנשים שמעו על הקולג' האלקטורלי במהלך שנות בחירות לנשיאות.
אבל מה הוא בדיוק הקולג' האלקטורלי?
בפשטות, זה קבוצה של אנשים שמונתה על ידי כל מדינה
שרשמית בוחרים את הנשיא וסגן הנשיא של ארצות הברית.
כדי להבין איך התהליך הזה התחיל ואיך הוא ממשיך היום,
אנחנו יכולים להביט בחוקה של ארצות הברית: סעיף שתיים, חלק ראשון, פסקה שתיים של החוקה.
היא מפרטת לכמה אלקטורים זכאית כל מדינה.
מאז 1964, היו 538 אלקטורים בכל בחירות נשיאותיות.
איך הם מחליטים על המספר 538?
ובכן, מספר האלקטורים שווה לסך החברים בקונגרס של ארצות הברית.
435 נציגים, פלוס 10 סנאטורים, ושלושה נציגים של מחוז קולומביה.
באופן עקרוני, המועמד הדמוקרטי והמועמד הרפובליקאי
מנסים לחבר את האלקטורים של כל מדינה כך שיעברו את 270 האלקטורים הנבחרים,
או קצת יותר מחצי מ538 הקולות, ולזכות בנשיאות.
אז איך מדינות בכלל מקבלות קולות אלקטורליים?
כל מדינה מקבלת מספר מסוים של אלקטורים בהתבסס על גודל האוכלוסיה.
המפקד נערך כל 10 שנים, אז כל פעם שמפקד נערך,
מדינות יכולות לזכות או לאבד כמה אלקטורים.
בואו נגיד שאתם מצביעים בקליפורניה, מדינה עם 55 אלקטורים.
אם המועמד שלכם זוכה בקליפורניה, הוא מקבל את כל 55 הקולות האלקטורליים של המדינה.
אם המועמד שלכם מפסיד, הוא לא מקבל כלום.
זו הסיבה שמועמדים רבים לנשיאות רוצים לזכות במדינות כמו טקסס, פלורידה וניו יורק.
אם אתם מסכמים כרגע את הקולות האלקטורליים של שלוש המדינות האלו,
תגיעו ל 96 אלקטורים.
אפילו אם מועמד יזכה בצפון דקוטה, דרום דקוטה, מונטנה, וויומינג,
וורמונט, ניו המפשייר, קונקטיקט ומערב ורג'יניה,
הם יזכו רק ב 31 אלקטורים משמונה המדינות האלו.
פה זה נעשה קצת מסובך.
במקרים מיוחדים, כמו שנת 2000,
מישהו יכול לזכות ברוב הפופולרי אבל לא להשיג 270 אלקטורים.
זה אומר שהזוכה אולי זכה ואסף יותר קולות אלקטורליים בהבדל קטן,
וזכה רק במספיק מדינות עם מספיק אלקטורים,
אבל המועמד המפסיד אולי קיבל אחוזי הצבעה גבוהים יותר במדינות הנותרות.
במקרה זה, המרווח הגדול שהושג על ידי המתמודד המפסיד במדינות האחרות
יתווסף ליותר מ 50% מהקולות בקלפיות ברחבי האומה.
לכן, המועמד המפסיד אולי קיבל יותר מ50% מההצבעות בקלפיות,
אבל נכשל להשיג 270 מהאלקטורים.
כמה מבקרים של הקולג' האלקטורלי טוענים שהשיטה נותנת יתרון לא הוגן למדינות עם מספר אלקטורים גדול יותר.
חשבו על זה כך.
זה אפשרי שמועמד לא יקבל אפילו קול אחד -- לא הצבעה אחת --
ב39 מדינות, או מחוז קולומביה, ובכל זאת יבחר לנשיא אם יזכה בבחירות ב11 מתוך 12 המדינות האלה:
קליפורניה, ניו יורק, טקסס, פלורידה, פנסילבניה, אילינוי, אוהיו,
מישיגן, ניו ג'רזי, צפון קרוליינה, ג'ורג'יה או וורג'יניה.
זו הסיבה ששתי המפלגות שמות לב למדינות האלו.
עם זאת, אחרים טוענים שהקולג' האלקטורלי מגן על המדינות הקטנות
כמו רוהד איילנד, וורמונט וניו המפשייר,
ואפילו מדינות גדולות גאוגרפית עם אוכלוסיה קטנה
כמו אלסקה, וויאומינג והדקוטות.
זה בגלל שמועמד לא יכול להתעלם לגמרי מהמדינות הקטנות,
מפני שבבחירות צמודות, כל קול אלקטורלי חשוב.
יש כמה מדינות שיש להן הסטוריה ארוכה של הצבעה למפלגה מסויימת.
אלה ידועות כ"מדינות בטוחות."
בארבע מערכות הבחירות האחרונות -- ב 1996, 2000, 2004 ו 2008 --
דמוקרטים יכלו לסמוך על מדינות כמו אורגון, מרילנד, מישיגן ומסצ'וסטס,
בעוד שרפובליקאים יכלו לסמוך על מדינות כמו מיסיסיפי, אלבמה, קנסס ואידהו.
מדינות שמתנדנדות בין מפלגות נקראות "מדינות נדנדה."
בארבע מערכות הבחירות האחרונות, אוהיו ופלורידה היו מדינות נדנדה,
פעמיים נתנו אלקטורים למועמד הדמוקרטי,
ופעמיים סיפקו את הקולות האלקטורליים למועמד הרפובליקאי.
חשבו על זה. אתם חיים במדינה בטוחה?
אם כן, האם זו מדינה דמוקרטית או רפובליקאית?
האם אתם חיים במדינה מתנדנדת?
האם המדינות השכנות שלכם מתנדנדות או בטוחות?
האם האוכלוסיה במדינה שלכם גדלה או קטנה?
ואל תשכחו, כשאתם מביטים בתוצאות הבחירות בליל הבחירות כל ארבע שנים
והמפה הגדולה של ארצות הברית על המסך,
תדעו שמספר הקסם הוא 270 ותתחילו לחבר.