Tip:
Highlight text to annotate it
X
כשאני מביט בחינוך למדעים,
אני רואה חלוקה.
אני רואה חלוקה בין
עשיית מדע
ולמידת מדע.
ועכשיו אם אתם ילד במערכת החינוך הזו,
ואתם רוצים לעסוק במדע,
אתם רוצים לעשות מדע אותנטי,
אתם אולי חייבים לחכות הרבה זמן לזה
מפני שהרגע הראשון
במערכת שלנו של חינוך מדעי
בו אנחנו מצפים באופן אוניברסלי לעסוק במדע
לרב לא מגיע לפני התואר הראשון.
וזה מה שיוצר את הפער.
הוא יוצר מחיצה בין מורים ומדענים,
והוא מקים מחיצה באופן כללי
בין לימוד מדע ועשיית מדע.
אבל אני חושב שאנחנו יכולים להתגבר על הפער הזה
אם מורים ומדענים יעבדו יחד.
ואני חושב שמורים נמצאים במיקום יחודי
לגשת למדענים
ולגרום לזה לקרות.
בכיתה שלי,
היו לי כמה הצלחות עם המודל הזה.
וכך הייתי רוצה להשתמש בנסיון שלי
לסוג של להסביר
איך מורה בודד יכול להגיע למדענים
ולגרום ליותר מדע לקרות בכיתותייהם.
היתה לי ההזדמונת לפתח
את תוכנית הפיתוח המקצועית שלי
בקיץ דרך ארגון
שנקרא קרן עבור מורים.
הדרך בה הם עובדים היא שהם כמו
מנהלי קרנות סיכון למחנכים.
אתם הולכים אליהם עם רעיון ואומרים,
'הי, זה יהפוך אותי למורה טוב יותר.
זה עומד לעזור לתלמידים שלי ללמוד.'
ואם הם אוהבים את הרעיון שלכם והם יכולים,
הם יממנו אותו, והם עוזרים לרעיון הזה לקרות עבורכם.
אז, הרעיון שהעלתי לפניהם
היה רעיון שיתן לי לעשות יותר מדע
מפני שזה מה שחשוב לי.
אבל זה גם היה חשוב לי
שאני אעשה את זה בדרך כזו
שאני אתפוס את הדמיון של התלמידים.
אז, הרעיון שהעלתי לפניהם
היה מסע של 1600 קילומטר על נהר המיסיסיפי
כדי לאסוף מידע על זיהום חמרים מזינים.
ובמשך 27 ימים באותו קיץ,
הייתי שקוע בתהליך של לעשות מדע
על אחד מהנהרות הגדולים על הכוכב.
כשהגענו לחוף,
אחרי חתיירה של שש עד עשר שעות ביום,
היינו מקימים מעבדה זמנית,
והיינו עורכים בדיקות מים.
כהכנה לזה,
הבנתי במהירות כמה גרוע החינוך שלי
הכין אותי לעסוק במדע
מסוג זה ובהיקף הזה.
אז, מה שעשיתי היה להגיע למומחים.
פשוט חיפשתי במגזינים,
ומצאתי מי המומחים המובילים
בזיהום חומרים מזינים בנהרות גדולים,
והתחלתי לשלוח אימיילים עם שאלות.
והופתעתי מהתשובות שקיבלתי.
מדענים הגיבו בפירוט,
והם ממש התעניינו
בלעזור לי לעשות מדע טוב יותר.
אז, סוג של שמתי את המידע הזה בכיס האחורי
שמדענים מקצועיים הם משאב
שיכולתי להתחבר אליו.
כשחזרתי לכיתה שלי בסתיו,
התלמידים שלי היו מסוגלים להשתמש באותן שיטות
שלמדתי בקיץ
על הנהר בחצר האחורית שלהם, נהר שיקגו,
כדי לעשות מדע אמיתי.
ויכולתי לראות שזה מוריד את המחסום
בין לעשות מדע ללמוד מדע,
וזה קרה בכיתה,
ורציתי יותר מזה.
אז, בקיץ הבא, ניגשתי למדענים שוב.
ודי מהר הגעתי
למעבדת אקולוגיה אבולוציונית במדינת איווה.
והם חלקו את הפילוסופיה שלי
שלא צריכות להיות מחיצות
בין לעשות מדע וללמוד מדע.
הם עבדו על רביית צבים,
בעיקר על איך שינוי אקלים
משפיע על האבולוציה של התנהגות התרבות הצבים,
והם עבדו על אי בנהר המיסיסיפי.
אז, התרגשתי שוב להיות בחוץ
על הנהר לקיץ נוסף.
אבל, מפני שהם חלקו את האמונות שלי על חינוך,
היינו יכולים להביא תלמידי תיכון לשם
לשבועיים כל פעם
ולשחרר אותם
לפרוייקט מחקר אותנטי משלהם
על הביולוגיה של הצבים,
נחשים,
לטאות.
ובהתנסות הזו,
לעבוד יחד עם אנשים
בכל השלבים של הקרירה האקדמית שלהם,
היו לנו את תלמידי התיכון עובדים עם תלמידי תואר ראשון,
עובדים יחד עם סטודנטים לתואר שני,
עובדים יחד עם מקצוענים.
עזבתי את ההתנסות הזו משוכנע לחלוטין
שזו הדרך הנכונה ללמד מדעים,
בלי הפרדה בין לעשות מדע
וללמוד מדעים.
המשכתי לשמור על היחסים שלי
עם המדענים האלה,
והגעתי לנקודה בה רציתי לנסות משהו חדש,
משהו שמעולם לא נעשה קודם לכן.
רציתי להביא את הסוג הזה של נסיונות מדעיים
שהיו לנו עם ילדים בנהר,
ורציתי להכניס אותם לתוך הכיתה.
וזה היה חשוב לי
שזה לא יהיה חד פעמי
או טיול שדה של יום אחד.
רציתי שהסוג הזה של המדע
יהיה חלק מתוכנית הלימוד היום יומית במדע
לשנת לימודים שלמה.
אז, כשחשבנו על זה,
בתיכנון של איך נוכל להפוך את זה למציאות,
פנינו לקרן המדע הלאומית,
וביקשנו מענק מחקר למורים,
או RET.
ועכשיו, מורים צריכים לחבור
לחוקרים שכבר נתמכים על ידי הקרן
כדי להגיש בקשה למענק,
אבל אני חושב שזה נותן לכם עוד תירוץ אחד טוב
לחבור למדען.
ומה שאנחנו עושינו זה להשתמש במימון הקרן
לנסוע לפלורידה,
עם הסכמת מדינת פלורידה
וללכוד מספר לטאות,
ולשלוח אותן חזרה לכיתה שלי בשיקגו
שם הקמנו מעבדת חיות פעילה.
אז, כשהתלמידים שלי באו לבית הספר
ביום הראשון בספטמבר,
הם מייד התחילו לעבוד עם ניסוי מדעי
שיענה על שאלה מאוד ספציפית.
השאלה שלנו היתה,
"איך נקבות בוחרות כשהן מטילות ביצים?
איך הן בוחרות מיקום קן?
ואיזה השפעה יש לבחירה על הצאצאים שלהן?"
ועד סוף השנה,
הם יצרו מידע
וביצעו מדע שענה על השאלה הזו.
והייתי ממש שמח
כשהעבודה שלנו פורסמה לאחרונה
במהדורת ינואר של אקולוגיה התנהגותית.
ולמיטב ידיעתי, זו הפעם הראשונה
שעבודה שנערכה במהלך
תוכנית לימודים רגילה של תיכון
יצרה עבודה בביקורת עמיתים.
אז, יש לי שלוש עצות
למורים שרוצים לעשות את החיבורים האלה
עם מדענים ורוצים לטשטש את הקו
בין לעשות מדע וללמוד מדע.
מספר אחת,
חפשו את המשאבים המעולים שנמצאים שם בחוץ.
בקשו מענק RET,
הגישו בקשה לקרן לעמיתי הוראה.
אני יודע איזה הבדל המשאבים האלה יכולים לעשות.
ויש יותר משאבים מקומיים היום,
ואתם צריכים לחפש אותם גם,
מפני שהם יכולים להשפיע על הכמות
שאתם יכולים לבצע. אני יודע את זה.
עם זאת, העצה השניה שלי היא
אל תתנו למחסור במשאבים לעצור אתכם
מלעשות את החיבורים האלה עם מדע מקצועי.
פנו למדענים היום,
לא משנה מה רמת המשאבים שלכם.
אתם יכולים להתחיל בקטן.
הזמינו מדען להרצאה.
צרו שיחת סקייפ בין מדען למעבדה שלכם.
אז, אולי תוכלו לעבור
ללמידה מבוססת פרוייקטים בקנה מידה גדול יותר.
אבל, מה שתעשו,
דאגו ליצור את החיבורים האלה
עם אנשים שמדע זה עבודתם.
והנקודה השלישית שלי מכירה
בכמה מהמציאויות שעומדות לפני מורים היום.
אני יודע שהלחץ של מבחנים
והמזג שזה יוצר
יכולים לגרום לזה להרגיש כמעט מעט חתרני
לסטות מתוכן הלימודים הקבוע.
אז, העצה האחרונה שלי היא
להיות מעט חתרניים אם אתם חייבים.
תדאגו עם זאת, שאתם עושים מדע.
ואני לא למתכוון להיות לעומתיים כשאני אומר את זה
מפני שזה לא יעיל.
אבל קחו את הצעדים שאתם צריכים כדי
לטשטש את הקוים האלה בין לעשות מדע
וללמוד מדע עבור התלמידים האלה.
ואני חושב שאתם תמצאו שכשאנשים רואים
איך התלמידים שלכם מעורבים בלימוד,
ואתם מקבלים תוצאות טובות,
כל ההתנגדות פשוט מעין
תימס מזה,
ואתם תהפכו את האנשים לתומכים.
אז, אני חושב שזו הדרך הנכונה ללמד מדע
כשאנחנו מלמדים את עשיית המדע.
ואני חושב שזה חשוב לעשות את זה גם
מפני שזו הדרך
שאתם הייתם רוצים ללמוד מדע כילדים,
וחשוב יותר, אני חושב שזו הדרך
שתרצו שהילדים שלכם ילמדו מדע.
וזה הסטנדרט הכי גבוה
שאתם יכולים להשוות את עצמכם אליו כמחנכי מדע.
אז, בהצלחה בעשיית החיבורים האלה.
ולכו לעשות מדע!
תודה לכם.