Tip:
Highlight text to annotate it
X
דמיינו סולם בגודל מיקרוסקופי שמוכל בתוך חלק של המוח שלנו שנקרא לו תת המודע שלנו.
סולם ההסקה, שהוצע לראשונה על ידי הפרופסור מהארוורד כריס ארגייריס,
הוא הבסיס למודל הזה.
כל פעם שאנחנו מתקשרים עם מישהו,
החוויה הזו נכנסת במורד הסולם .
אותה חוויה טסה במעלה הסולם במצמוץ העין,
ויוצאת מלמעלה.
התהליך הזה קורה אלפי פעמים ביום בלי שאנחנו יודעים.
בואו נתמקד במה שקורה בכל שלב של הסולם.
בשלב הראשון, יש לנו מידע גולמי והבחנות מהחוויה שלנו.
זה מאוד דומה למה שמי שצופה בהקלטת וידאו של החוויה שלנו יראה.
כשעולים לשלב השני
אנחנו מסננים מידע ופרטים מהחוויה שלנו.
אנחנו מסננים ללא ידיעה בהתבסס על ההעדפות שלנו, נטיות,
והרבה הבטים אחרים שאנחנו מאמינים שהם חשובים.
הלאה לשלב השלישי.
אנחנו מקשרים משמעות למידע שסיננו.
פה אנחנו מתחילים לפרש את מה שהמידע שלנו אומר לנו.
בשלב הרביעי, משהו חיוני קורה.
אנחנו מפתחים הנחות שמבוססות על המשמעות שאנחנו יצרנו בשלב הקודם,
ואנחנו מתחילים לטשטש את ההבחנה בין העובדות לסיפור.
בשלב החמישי, אנחנו מפתחים מסקנות שמבוססות על ההנחות שלנו.
פה גם התגובות הרגשיות שלנו נוצרות.
בשלב השישי, אנחנו מתאימים את האמונות שלנו על העולם סביבנו,
כולל האדם או האנשים שמעורבים בחוויה שלנו באותו רגע.
בשלב השביעי והאחרון,
אנחנו נוקטים פעולה בהתבסס על האמונות המותאמות שלנו.
עדיין איתי? מעולה!
בואו ניקח דוגמה מהחיים ונריץ אותה במעלה הסולם לראות כל זה עובד.
האם אי פעם חתכו אתכם במגרש חנייה, כשפנס האיתות דולק
כשאתם פונים לכיוון החניה הנחשקת שלכם, רק כדי לדפוק על הברקס ברגע האחרון
כשמישהו נכנס לפניכם וגונב לכם את המקום?
דמיינו את החוויה הזו ושימו לב לכל המידע והאבחנות שנוחתים על השלב הראשון של הסולם.
עכשיו בואו נביט למה שמנו לב בשלב השני.
למי אכפת ששמש בחוץ והציפורים שרות?
שלט ה50% הנחה מחוץ לחנות האהובה עליכם חסר משמעות.
אתם מסננים את התחושה של האחיזה שלכם שמתחזקת על ההגה,
אתם מרגישים את לחץ הדם שלכם עולה,
אתם שומעים את חריקת הבלמים שלכם,
ואתם שמים לב להבעה על פני הנהג האחר בעוד הוא חותך אתכם ומיד מביט לכוון אחר.
הזמן לשלב השלישי.
מאז שהייתם צעירים, הוריכם לימדו אתכם את החשיבות של לחכות בתור ולקיחת תורות.
אתם חיים ומתים לפי הכלל של מי שמגיע ראשון מקבל ראשון.
ועכשיו הבחור הזה גנב לכם את החנייה. מה קורה?
נעלה לשלב הרביעי.
הביטו מקרוב כשההנחות משתלטות והסיפור שלנו יוצר את עצמו.
"המנייק האידיוט הזה, ההורים שלו לא לימדו אותו כלום?
איך הוא לא ראה את האיתות שלי? הוא בטח אף פעם לא שם לב!
למה הוא חושב שהוא יותר חשוב מכולם?"
קופצים במהירות לשלב החמישי,
אנחנו מגיעים למסקנה שהבחור הזה חסר לב, חסר התחשבות, צריך ללמד אותו שיעור ולשים אותו במקומו.
אנחנו מרגישים זועמים, מתוסכלים, נקמניים, מוצדקים.
בשלב השישי, אנחנו מתאימים את האמונות שלנו בהתבסס על החוויה.
"זו הפעם האחרונה שאני מוותר! בפעם הבאה שמישהו ינסה לחתוך אותי,
הצמיגים יחרכו את האספלט כשאני אדהר לפניהם לתפוס את החנייה שלי."
ולבסוף השלב האחרון: אנחנו פועלים.
אנחנו נוסעים אחורה, עוצרים מאחורי המכונית שלו, צופרים, ומורידים את החלון כדי לצעוק כמה מילים נבחרות לכיוונו.
עכשיו דמיינו, הוא בא לכוונכם במהירות, מתנצל.
אישתו, בחודש התשיעי להריונה, התקשרה אליו מתוך הקניון
להגיד שיש לה צירים והיא צריכה להגיע לחדר היולדות מיד.
אנחנו בשוק לרגע, מתנצלים מעומק ליבנו, ומאחלים לו הצלחה כשהוא ממהר לכניסה.
מה בדיוק קרה פה? מה השתנה? למה זה כל כך משמעותי?
בדוגמת מגרש החניה שלנו,
האמונות שלנו קוצרו על ידי הסולם של האדם האחר.
"אישתי יולדת, אני צריך להגיע לשם מהר,
הנה מקום חניה. איזה מזל!
אוי, חתכתי מישהו. כדאי שאתנצל מהר כדי שלא יחשבו שאני מניאק."
אבל מה אם היינו מסוגלים לקצר את הסולם של עצמנו?
פרואקטיבית, מבחירה?
נחשו מה? אתם יכולים!
בואו נחזור לפעולה האנושית היחודית של רצון חופשי.
בפעם הבאה שאתם מבחינים שאתם מגיבים לנסיון שלכם,
שימו תשומת לב ממוקדת לסולם.
שאלו את עצמכם איזה אמונות פועלות, מאיפה הן מגיעות.
איזה מידע והבחנות סיננתם פנימה כתוצאה מהאמונות שלכם, ולמה?
האם ההנחות שלכם תקיפות ונתמכות על ידי העובדות?
האם סט הנחות אחר יצור רגשות שונים, ויביא למסקנה ופעולות טובות יותר?
לכולנו יש סולם יחודי.
שימו לב לשלכם, ועזרו לאחרים לראות את שלהם.