Tip:
Highlight text to annotate it
X
מתרגם: liblib fib מבקר: zeeva Livshitz
מה אם הייתי יכולה להציג לכם סיפור
שהייתם זוכרים, בכל הגוף
ולא רק בראש?
כל חיי כעיתונאית, נאלצתי
לנסות לייצר סיפורים, שיגרמו לשינוי
ואולי לעודד אנשים לאיכפתיות
עבדתי בדפוס. עבדתי בסרטים תיעודיים.
עבדתי כשדרנית
אבל זה לא באמת קרה, עד שהתחלתי להיות מעורבת במציאות מדומה
שהתחלתי לראות, דברים באמת אינטנסיביים
תגובות אמיתיות מאנשים
שממש הפתיעו אותי
אז הרעיון שבמציאות מדומה
אני יכולה למקם אתכם בתוך סצינה
באמצע הסיפור
ע"י חבישת המשקפיים האלה, שעוקבות אחרי נקודת ההסתכלות שלכם
אתם מקבלים תחושה בכל הגוף
כאילו אתם באמת שם
אז לפני חמש שנים, כשהתחלתי לדחוף את הנושא
לשלב עיתונות ביחד עם מציאות מדומה
רציתי להכין יצירה על רעב
משפחות בארה״ב שחוות רעב בנקי אוכל מוצפים באנשים
ולעיתים קרובות אוזל להם המזון
ברור שאני לא יכולה לגרום לאנשים לחוש רעב
אבל אולי אני יכולה למצוא דרך, לגרום להם להרגיש משהו פיזית
אז שוב, זה היה לפני 5 שנים
לעשות עיתונות משולבת מציאות מדומה
נחשב יותר גרוע מרעיון חצי מבושל
ולא היה לי מימון
ותאמינו לי היו לי הרבה קולגות שצחקו עלי
אבל כן הייתה לי, מתמחה מעולה
אישה בשם מיכאלה קובסה-מארק
ויחד הלכנו לבנקי אוכל
והתחלנו להקליט ולצלם
עד שיום אחד היא חזרה למשרד
מתייפחת, דמעות תנין
היא היתה בשטח עמדה בתור ארוך לאוכל
שהאישה שמנהלת את קו האוכל הרגישה חסרת אונים
היא צעקה ״יש יותר מדי אנשים!״
״יש יותר מדי אנשים!״
ואיש עם סכרת שאם לא מקבל אוכל בזמן
רמות הסוכר בדם שלו צונחת והוא נכנס לתרדמת
ברגע ששמעתי את ההקלטה הזו
ידעתי שזו תהיה יצירת המפתח
שניתן לתאר בה באמת את המתרחש בבנקי האוכל
אז הנה התור, אתם יכולים לראות כמה הוא ארוך נכון?
ושוב כפי שציינתי לא היה לנו הרבה מימון
אז הייתי צריכה לייצר את זה עם אנשים מדומים שנתרמו
ואנשים התחננו וביקשו טובות, לעזור לי לייצר את המודלים
ולבנות דברים מדוייקים ככל הניתן
ואז ניסינו להעביר את מה שאירע באותו יום
עם כמות הדיוק המקסימלית
(וידאו) קול: ״יש יותר מדי אנשים!״ ״יש יותר מדי אנשים!״
קול: ״או.קי יש לו התקף״
קול: ״אנחנו צריכים אמבולנס״
נוני דה-לה פנה: אז האיש בימין
עבורו, הוא הלך מסביב לגופה
עבורו, הוא בחדר עם הגופה
כמו האיש הזה לרגליו
ולמרות הראייה ההיקפית שלו,
הוא יכול לראות שהוא בתוך מרחב המעבדה
הוא אמור לראות שהוא לא ברחוב
אבל הוא מרגיש שהוא שם אם אותם אנשים
הוא מאד נזהר שלא לדרוך על האיש
שלא באמת שם, נכון?
אז בסופו של דבר היצירה הזו הגיעה לסנדס ב 2012
דבר נפלא, לראשונה הוצג סרט של מציאות מדומה
אי פעם, בעצם.
וכשהלכנו, הייתי ממש מבוהלת
לא ידעתי איך אנשים יגיבו
ומה שיקרה
הגענו לאירוע, עם משקפיים שמודבקות בסרט דבק
(וידאו) או את בוכה את בוכה, ג׳ינה את בוכה
אז אתה שומע את ההפתעה בקולי, נכון?
והתגובה הזו היא התגובה שראינו שם
שוב ושוב ושוב:
אנשים על הרצפה, מנסים לנחם את הנפגע
מנסים ללחוש לו משהו באוזן
או בדרך כלשהי, לעזור, למרות שהם לא יכולים
והיו לי הרבה אנשים שבאו לאחר שיצאו מהיצירה ואמרו לי
״אלוהים ישמור, הייתי כל כך מתוסכל/ת שלא יכולתי לעזור לאדם הזה״
ולקחת את זה לחייהם
אז לאחר שהסרט הזה הושלם
דיקן בית הספר לקולנוע של אוניברסיטת דרום קליפורניה
הביא את ראש הפורום לכלכלה עולמית להתנסות ב״רעב״
הוא לקח את המשקפיים
והזמין סרטון על סוריה, בו במקום.
ואני באמת רציתי לכתוב כתבה על הילדים פליטי סוריה
כי הילדים הושפעו הכי קשה, ממלחמת האזרחים בסוריה
שלחתי צוות לגבול עם עיראק להקליט חומר במחנות פליטים
למקום שהיום לא הייתי שולחת לשם צוות
כי שם דע״ש פועלים
ושוב שיחזרנו אירוע מהרחוב
שבו ילדה צעירה שרה ופצצה ומתפוצצת
עכשיו, כשאתם באמצע הסצנה
ואתם שומעים את הקולות האלו
ורואים את הפצועים סביבכם
זו תחושה מאד מפחידה ואמיתית
אנשים שהיו מעורבים בפיצוצים אמתיים שאמרו לי
שזה עורר בהם את אותו הפחד
[מלחמת האזרחים בסוריה אולי ניראת רחוקה]
[עד שאתה חווה זאת בעצמך]
(ילדה שרה)
(פיצוץ)
[פרוייקט סוריה]
[חווית מציאות מדומה]
הוזמנו להביא את המיצג
למוזיאון אלברט וויקטוריה בלונדון
וזה לא פורסם
שמו אותנו בחדר עם השטיח הזה
לא היה שום כתבה בנושא
כך שכל מי שבמקרה נכנס, לבקר במוזיאון באותו יום
ראה אותנו עם האורות המשוגעים האלו
אתם יודעים, אולי הם רצו לראות את הסיפור מאחורי האריגים
והם נתקלו במצלמות המציאות המדומה שלנו
אבל הרבה אנשים ניסו את זה, ובמשך חמישה ימים רצופים
סיימנו עם 54 דפי הערות בספר המבקרים
ונאמר לנו שם ע״י אוצר המוזיאון
כי הם מעולם לא ראו השתפכות רגשית כזאת.
דברים כגון: ״זה כל כך אמיתי״, ״לגמרי אמין״
או כמובן ההערה שאני הכי התלהבתי ממנה
״מרגיש אמיתי, כאילו הייתי שם באמצע משהו
שבדרך כלל הייתי רואה בחדשות הטלויזיה״
אז זה עובד נכון? הדבר הזה עובד
וזה לא באמת חשוב מאיפה אתם או בני כמה אתם
זה באמת מעורר
עכשיו, אל תבינו אותי לא נכון, אני לא אומרת שכשאתם בתוך סצנה
אתם שוכחים שאתם כאן
אבל מתברר, שאנחנו יכולים להרגיש בשני מקומות במקביל
יכול להיות לנו, מה שאני מכנה, נוכחות כפולה
ואני חושבת, שזה מה שמאפשר לי להתחבר לאותן רגשות של אמפתיה.
נכון?
אז זה אומר, כמובן,
שאני צריכה להיות מאוד זהירה ביצירת היצירות האלה.
אני חייבת לדבוק בפרקטיקות עיתונאיות הטובות ביותר
ולהיות בטוחה שהסיפורים החזקים האלו
נבנים עם אמינות
אם החומרים לא נאספו על ידנו
אנו חייבים להיות מדוייקים ביתר קפידה
לגבי המקור ומאיפה המידע הזה הגיע
והאם הוא אמין?
תנו לי לתת לכם דוגמא
עם המקרה של טרייבון מרטין, זהו בחור, ילד
שהיה בן 17, הוא קנה סודה וממתק מחנות
בדרכו הביתה עקב אחריו השומר השכונתי
ג׳ורג׳ צימרמן, שבסופו של דבר ירה והרג אותו
כדי ליצור את היצירה
קיבלנו את השרטוטים האדריכליים של המתחם כולו,
שיחזרנו את הסצנה כולה מפנים ומבחוץ בהסתמך על השרטוטים האלו
כל הפעילות
מבוססת על ההקלטות האמיתיות של המשטרה
ובאופן מעניין, חדרנו למספר מבזקי חדשות עם הסיפור הזה
השחזור הפלילי שעשה את שחזור השמע, פרימאו הפקות
אמרו שהם יעידו
שג׳ורג׳ צימרמן, כשיצא מהרכב
דרך את נשקו לפני שהחל לרדוף אחרי מרטין
אז כפי שאתם יכולים לראות העקרונות הבסיסיים של עיתונאות,
לא לגמרי משתנים כאן, נכון?
אנחנו עדיין ממשיכים עם אותם עקרונות, שתמיד היינו
מה ששונה, היא התחושה של להיות בסצנה,
בין אם אתם צופים באדם מתמוטט מרעב
או להרגשה שאתם באמצע סצנת פיצוץ
וזה מה שהניע אותי קדימה עם היצירות האלו
ולחשוב על איך ליצור אותן
אנחנו מנסים לעשות את זה, כמובן, מעבר לאמירה, יותר זמין
אנחנו מייצרים יצירות לסלולר, כמו זו של מרטין
ולדברים האלו יש השפעה
אמריקנים אמרו לי שהם תרמו
ניכויים ישירים מחשבון הבנק שלהם, כסף, שילך לילדי פליטים סוריים.
ויצירת ״רעב״ בלוס אנג׳לס, עזרה להתחיל
אופן חדש ליצירת חדשות
שלדעתי הולך להצטרף לכל הפלטפורמות הרגילות
בעתיד
תודה.
(מחיאות כפיים)