How Do Pain Relievers Work? - George zaidan
Tip: Highlight text to annotate itX
(מוזיקה)
נגיד שאתם בחוף הים, ונכנס לכם חול לעיניים.
כיצד אתם יודעים שהחול שם?
ברור שאתם לא יכולים לראות אותו, אבל אם אתם אנשים נורמלים ובריאים,
אתם יכולים להרגיש אותו,
ההרגשה הזו של חוסר נוחות קיצונית, שידועה גם ככאב.
הכאב גורם לך להגיב,
במקרה הזה, על ידי שטיפת העיניים עד שהחול יצא.
כיצד אתם יודעים שהחול יצא? בדיוק. כיוון שהכאב מפסיק.
ישנם אנשים שלא מרגישים כאב.
זה יכול להיות מגניב, אבל זה לא כך.
אם אינך מרגיש כאב, אתה יכול להיפגע, או אפילו לפגוע בעצמך
ולעולם לא לדעת על כך.
כאב הוא מערכת ההתראה הראשונה של הגוף שלך.
הכאב מגן עליך מהעולם שסביבך, ומעצמך.
כאשר אנו גדלים, אנחנו מתקינים חיישני כאב ברוב אזורי הגוף שלנו.
החיישנים הללו הם תאי עצב מיוחדים
שנקראים קולטני אזעקה
שנמתחים מחוט השדרה אל העור, השרירים, המפרקים,
השיניים ולכמה מהאיברים הפנימיים.
כמו כל תאי העצב, הם מוליכים אותות חשמליים,
שולחים מידע מהיכן שהם ממוקמים אל המוח.
אבל בשונה מתאי עצב אחרים,
קולטני אזעקה מופעלים רק כאשר קורה משהו שעלול
או גורם לנזק.
גע בעדינות בקצה מחט.
אתה תרגיש את המתכת, אלה הם תאי העצב הרגילים.
אבל אתה לא תרגיש כאב כלשהו.
עכשיו, ככל שתלחץ חזק יותר כנגד המחט,
אתה מתקרב יותר ויותר אל סף הפעולה של קולטן האזעקה.
אם תלחץ חזק מספיק, ותחצה את סף הפעולה
כך שקולטן האזעקה יפעל, ויודיע לגוף להפסיק לעשות את מה שאתה עושה.
אבל סף הכאב איננו חקוק באבן.
כימיקלים מסויימים יכולים לכוון את קולטני האזעקה,
ולהוריד את סף הכאב.
כאשר תאים נפגעים, הם ותאים נוספים בסביבתם
מתחילים לייצר את הכימיקלים הללו בקצב מאוד מהיר,
כך שהם מורידים את סף הפעולה של קולטני האזעקה עד למצב
שבו אפילו נגיעה גורמת לכאב.
כאן נכנסים לתמונה משככי הכאבים שנמכרים כיום ללא מרשם.
אספירין ואיבופרופן
חוסמים את הייצור של סוג מסויים של הכימיקלים המכווינים הללו,
שנקראים פרוסטגלנדינים.
בואו נראה כיצד הם עושים זאת.
כאשר תאים נפגעים, הם מפרישים כימיקל שנקרא חומצה אראכידונית.
שני אנזימים שנקראים ***-1 ו ***-2
הופכים את החומצה האראכידונית של פרוסטגלנדין H2,
שלאחר מכן הופך למספר חומרים שונים שמבצעים מספר רב של פעולות,
בינהן העלאת הטמפרטורה של הגוף, יצירת דלקת
ולהורדת סף הכאב.
כל האנזימים הם בעלי אתר פעיל.
זהו המקום באנזים שבו התגובה מתרחשת.
האתר הפעיל של ***-1 ו ***-2
מותאם לחומצה אראכידונית בצורה מאוד טובה.
כפי שאתם רואים, אין יותר מדיי מקום עודף.
האתר הפעיל הזה הוא המקום שבו איבופרופן ואספירין מבצעים את הפעולה שלהם.
הם פועלים בצורה שונה -- אספירין פועל כמו קוץ של דורבן.
הוא נכנס אל האתר הפעיל ונשבר,
כך שנשאר באתר הפעיל חצי ממנו,
בצורה זו הוא חוסם את התעלה והופך את הכניסה של החומצה האראכידונית לאתר הפעיל לבלתי אפשרית.
בצורה זו הוא מוציא את ***-1 ו***-2 מכלל פעולה באופן תמידי.
איבופרופן לעומת זאת,
נכנס אל האתר הפעיל, אבל לא נשבר או משנה את האנזים.
***-1 ו ***-2 חופשיים לירוק אותו החוצה,
אבל כל זמן שאיבופרופן נמצא שם,
האנזים איננו יכול להיקשר לחומצה האראכידונית,
ולא יכול לבצע את הפעולה הרגילה שלו.
אבל כיצד יודעים אספירין ואיבופרופן היכן נמצא הכאב?
ובכן, הם לא.
ברגע שהתרופות נמצאות במחזור הדם,
הם נישאות בכל הגוף,
והן מגיעות לאיזורים כואבים באותה מידה כמו שהן מגיעות לאיזורים נורמלים.
כך אספירין ואיבופרופן פועלים,
אבל ישנם מימדים נוספים לכאב.
כאב נוירופאטי למשל,
הוא כאב הנגרם עקב פגיעה במערכת העצבים עצמה.
אין צורך בגירוי חיצוני כלשהו.
מדענים מגלים שהמוח שולט
על הדרך בה אנו מגיבים לאותות של כאב.
למשל, כמה כאב נרגיש תלוי
באם אנחנו שמים אליו לב ואפילו במצב הרוח שלנו.
הכאב הוא תחום מחקר מאוד פעיל כיום.
אם נוכל להבין אותו טוב יותר, אולי נוכל לעזור לאנשים להתמודד איתו טוב יותר.
