Tip:
Highlight text to annotate it
X
מתרגם: Ido Dekkers מבקר: zeeva Livshitz
מה היתה העבודה הקשה ביותר שאי פעם עשיתם?
האם זה היה לעבוד בשמש?
האם זה היה לעבוד באספקת אוכל למשפחה או לקהילה?
האם זה היה לעבוד ימים ולילות בנסיון להגן על חיים ורכוש?
האם זה היה לעבוד לבד
או לעבוד על פרוייקט שהצלחתו לא היתה מובטחת,
אבל שאולי ישפר את הבריאות או יציל חיים?
האם זה היה לבנות משהו, ליצור משהו, ליצור אמנות?
האם זו היתה עבודה בה מעולם לא הייתם בטוחים
שהובנתם והוערכתם לגמרי?
לאנשים בקהילות שלנו שעושים את העבודות האלו
מגיעה תשומת הלב שלנו, האהבה שלנו והתמיכה העמוקה שלנו.
אבל אנשים הם לא היחידים בקהילות שלנו
שעושים את העבודות הקשות האלו.
העבודות האלו נעשות גם על ידי צמחים, חיות
והמערכות האקולוגיות על הפלנטה שלנו,
כולל המערכות אותן אני חוקרת: שוניות האלמוגים הטרופיות.
שוניות אלמוגים הן חוואיות.
הן מספקות אוכל, הכנסה וביטחון תזונתי
עבור מאות מליוני אנשים מסביב לעולם.
שוניות אלמוגים הן מאבטחות.
המבנים שהן בונות מגנים על החופים שלנו
מנחשולי סערות וגלים,
והמערכות הביולוגיות שהן משכנות מסננות את המים
והופכות אותם לבטוחים יותר לנו כדי לעבוד ולשחק.
שוניות אלמוגים הן כימאיות.
המולקולות שאנחנו מגלים על שוניות אלמוגים עולות בחשיבותן
בחיפוש אחר אנטיביוטיקות חדשות ותרופות חדשות לסרטן.
ושוניות אלמוגים הן אמניות.
המבנים האלה שהן בונות
הם כמה מהדברים היפים ביותר על פני כדור הארץ.
והיופי הזה הוא הבסיס לתעשית התיירות
בהרבה מדינות עם מעט מאוד משאבים טבעיים.
אז בגלל כל הסיבות האלו, כל שרותי המערכות האקולוגיות האלו,
כלכלנים מעריכים את הערך של שוניות האלמוגים בעולם
במאות מיליארדי דולרים בשנה.
ועדיין למרות כל העבודה הקשה הזו שנעשית בשבילנו
וכל העושר הזה שאנחנו מרוויחים,
עשינו כמעט כל שביכולתינו להשמיד אותן.
הוצאנו את הדגים מהאוקיינוסים
והוספנו דשנים, ביוב,
מחלות, נפט, זיהום, משקעים.
דרסנו את השוניות פיזית עם סירותינו, הסנפירים שלנו, הבולדוזרים שלנו,
ושינינו את הכימיה של כל הים,
חיממנו את המים וגרמנו לסערות להיות גרועות יותר.
וכל אלה היו גרועים בפני עצמם,
אבל כל הסיכונים האלה מגבירים אחד את השני
ומרכיבים אחד את השני ומחמירים אחד את השני.
אני אתן לכם דוגמה.
במקום בו אני גרה ועובדת, בקורסאו, סופה טרופית עברה לפני כמה שנים.
ובצד המזרחי של האי,
שם השוניות שלמות ומשגשגות,
אתם יכולים בקושי להבחין שסופה טרופית עברה.
אבל בעיר, שם האלמוגים מתו מדייג יתר, מזיהום,
הסופה הטרופית הרימה את האלמוגים המתים
והשתמשה בהם כדי להכות ולהרוג את האלמוגים שנשארו.
זה אלמוג שחקרתי במהלך הדוקטורט שלי --
למדתי להכיר אותו די טוב.
ואחרי שהסופה הזו לקחה חצי מהרקמה שלו,
הוא הפך לשורץ אצות,
האצות גדלו על הרקמה והאלמוג הזה מת.
ההגדלה הזו של איומים, ההרכב הזה של גורמים
היא מה שג'רמי ג'קסון מתאר כ"מדרון החלקלק אל הריר."
זו בקושי מטאפורה מפני שהרבה מהשוניות שלנו עכשיו
הן מילולית , בקטריות ואצות וריר.
עכשיו, זה החלק בהרצאה שלי
שבו אתם מצפים ממני לפתוח בתחינה שלי
שכולנו נציל את שוניות האלמוגים.
אבל יש לי וידוי:
המונח הזה משגע אותי.
בין אם אני רואה אותו בציוץ, בכותרת בחדשות
או בדפים המבריקים של חוברת שימור,
המונח הזה מפריע לי,
מפני שכשאנחנו המשמרים השמענו את פעמוני האזעקה
בנוגע למות השוניות במשך עשורים.
ועדיין, כמעט כל מי שאני פוגשת, לא משנה כמה הוא מלומד,
אינו בטוח מה זה אלמוג או מאיפה הוא מגיע.
איך נגרום שלמישהו יהיה אכפת בנוגע לשוניות האלמוגים בעולם
כשזה דבר מופשט שהם בקושי יכולים להבין?
אם הם לא מבינים מה זה אלמוג או מאיפה הוא מגיע,
או כמה מצחיק או מעניין או יפה הוא,
למה שנצפה שיהיה להם אכפת מלהציל אותם?
אז בואו נשנה את זה.
מה הוא אלמוג ומאיפה הוא בא?
אלמוגים נולדים במספר דרכים,
אבל לרוב על ידי השרצה המונית: כל היחידים של מין מסויים
בלילה אחד בשנה,
משחררים את כל הביצים שהם יצרו באותה שנה
לתוך עמוד המים,
כשהן ארוזות בחבילות עם תאי זרע.
והחבילות האלו עולות לפני השטח של האוקיינוס ומתפרקות.
ובתקווה -- בתקווה -- על פני שטח האוקיינוס,
הן פוגשות את הביצים והזרע מאלמוגים אחרים.
ולכן אתם צריכים הרבה אלמוגים על שונית אלמוגים --
כך שכל הביצים יוכלו לפגוש את בני זוגן על פני השטח.
כשהן מופרות, הן עושות מה שביצים של חיות אחרות עושות:
מתחלקות לחצי שוב ושוב ושוב.
לקיחת התמונות האלו תחת המיקרוסקופ כל שנה
זה אחד הרגעים האהובים והכי קסומים של השנה.
בסוף התחלקות התאים, הם הופכים לזחלים שוחים --
גוש שומן זעיר בגודל של זרע של פרג,
אבל עם כל מערכות החישה שיש לנו.
הם יכולים לחוש צבע ואור, מרקמים, כימיקלים, חומציות.
הם יכולים אפילו להרגיש לחץ גלים; הם יכולים לשמוע צלילים.
כשהם משתמשים ביכולות האלו
כדי לסרוק את קרקעית השונית כדי למצוא מקום להתחבר אליו
ולחיות את שארית חייהם.
אז דמיינו למצוא מקום בו אתם תוכלו לחיות את שארית חייכם
כשאתם רק בני יומיים.
הם מתחברים במקום אותו הם מוצאים הכי מתאים,
הם בונים שלד תחתם,
הם בונים פה וזרועות,
ואז הם מתחילים את העבודה הקשה של בניית שוניות האלמוגים של העולם.
פוליפ אלמוג אחד יחלק את עצמו שוב ושוב ושוב,
כשהוא משאיר שלד אבן גיר תחתיו
וגדל לכיוון השמש.
בהתחשב במאות שנים והרבה מינים,
מה שאתם מקבלים זה מבנה אבן גיר מסיבי
שיכול אפילו להיראות מהחלל בהרבה מהמקרים,
מכוסה בעור דק של החיות העמלות האלו.
עכשיו, יש רק כמה מאות מיני אלמוגים על פני הפלנטה, אולי 1,000.
אבל המערכות האלו משכנות מליונים ומליונים של מינים אחרים,
והגיוון הזה הוא מה שמייצב את המערכות,
ושם אנחנו מוצאים את התרופות החדשות שלנו.
כך אנחנו מוצאים מקורות חדשים של מזון.
אני ברת מזל דיי כדי לעבוד על האי קורסאו,
שם עדיין יש לנו שוניות שנראות כך.
אבל, באמת, הרבה מהקריביים והרבה מהעולם שלנו
הם הרבה יותר כמו זה.
מדענים חקרו בפירוט גדל והולך
את אובדן שוניות האלמוגים של העולם,
והם תיעדו בוודאות גדלה והולכת את הגורמים.
אבל במחקר שלי, אני לא מעוניינת להסתכל אחורה.
הקולגות שלי ואני בקורסאו מעוניינים להביט לעתיד
במה שאולי יהיה.
ויש לנו את הסיבה הזעירה להיות אופטימיסטים.
מפני שאפילו בחלק מהשוניות האלו
שכנראה היינו מוותרים עליהן מזמן,
אנחנו לפעמים רואים אלמוגים תינוקות מגיעים ושורדים בכל זאת.
ואנחנו מתחילים לחשוב שלאלמוגים תינוקות אולי יש את היכולת
להתאים את עצמם לכמה מהמצבים שהבוגרים לא יכולים.
הם אולי מסוגלים להתאים את עצמם
מעט יותר בקלות לפלנטה האנושית הזו.
אז במחקר שאני עושה עם הקולגות שלי בקורסאו,
אנחנו מנסים להבין מה אלמוגים תינוקות צריכים
בשלב הראשוני הקריטי הזה,
מה הם מחפשים
ואיך אנחנו יכולים לעזור להם בתהליך.
אני עומדת להראות לכם שלוש דוגמאות לעבודה שעשינו
כדי לנסות לענות על השאלות האלו.
לפני כמה שנים לקחנו מדפסת תלת מימדית ועשינו סקר בחירה של אלמוגים --
צבעים שונים ומרקמים שונים,
ופשוט שאלנו את האלמוג איפה הוא מעדיף להתיישב.
וגילינו שהאלמוגים, אפילו בלי התערבות הביולוגיה,
עדיין העדיפו לבן וורוד, הצבעים של שונית בריאה.
והם העדיפו קפלים וחריצים וחורים,
שם הם יהיו בטוחים מלהידרס
או להיאכל על ידי טורפים.
אז אנחנו יכולים להתמש בידע הזה,
אנחנו יכולים לחזור ולהגיד שאנחנו צריכים לשחזר את הגורמים האלו --
הורוד הזה, הלבן הזה, החריצים האלה, המשטחים הקשים האלה --
בפרוייקט השימור שלנו.
אנחנו יכולים גם להשתמש בידע
אם היינו רוצים לשים משהו מתחת למים, כמו קיר ים או מזח.
אנחנו יכולים לבחור להשתמש בחומרים וצבעים ומרקמים
שיכולים לגרום להעדפה חזרה לכיוון האלמוגים.
עכשיו בנוסף למשטחים האלה,
אנחנו יכולים גם לחקור את האותות הכימיים והמיקרוביאלים
שמושכים אלמוגים לשוניות.
לפני שש שנים, התחלתי לטפח בקטריות
ממשטחים בהם אלמוגים התיישבו.
וניסיתי אותן אחת אחרי השניה,
בחיפוש אחר בקטריה שתוכל לשכנע אלמוגים להתיישב ולהתחבר.
ויש לנו עכשיו הרבה זנים של בקטריות במקפיא
שיגרמו באופן אמין לאלמוגים
לעבור את תהליך ההתיישבות וההתחברות.
אז בזמן שאנחנו מדברים,
העמיתים שלי בקורסאו בודקים את הבקטריות האלו
לראות אם הן יעזרו לגדל עוד מתיישבים אלמוגיים במעבדה שלנו,
ולראות אם האלמוגים המתיישבים האלה ישרדו טוב יותר
כשנשים אותם חזרה מתחת למים.
עכשיו בנוסף לכלים האלה, אנחנו גם מנסים לגלות את התעלומות
של מינים שלא נחקרו מספיק.
זה אחד האלמוגים האהובים עלי, ותמיד היה:
דנדרוגיירה צילינדרוס, אלמוג העמוד.
אני אוהבת אותו מפני שהוא יוצר צורה מגוחכת,
מפני שהזרועות שלו שמנות ונראות פלומתיות
ובגלל שהוא נדיר.
למצוא אחד כזה בשונית זה תענוג.
למעשה, הוא כל כך נדיר,
שבשנה שעברה הוא נרשם כמין בסכנה
ברשימת המינים בסכנת הכחדה.
וזה היה חלקית בגלל שבמשך יותר מ 30 שנה של סקרי מחקר,
מדענים מעולם לא מצאו אלמוג צינור תינוק.
לא היינו בטוחים אפילו אם הם עדיין יכולים להתרבות,
או אם הם אפילו עדיין מתרבים.
אז לפני ארבע שנים, התחלנו לעקוב אחריהם בלילה
וצפינו לראות אם נוכל להבין מתי הם התחילו להשריץ בקורסאו.
קיבלנו כמה טיפים טובים מהקולגות שלנו בפלורידה,
ראינו אחד ב 2007, אחד ב 2008,
ולבסוף הבנו מתי הם משריצים בקורסאו
ותפסנו את זה.
הנה נקבה משמאל עם כמה ביצים ברקמה שלה,
מתכוננת לשחרר אותן למי הים.
והנה הזכר מימין, משחרר זרע.
אספנו את זה, הבאנו את זה למעבדה, הפרינו אותן
וקיבלנו אלמוגי צינור תינוקות שוחים במעבדה.
הודות לעבודה של דודינו ודודותינו המדענים,
ותודות ל 10 שנות אימון שהיו לנו בקורסאו
וגידול מיני אלמוגים אחרים,
גרמנו לכמה מהזחלים האלה לעבור את שאר התהליך
ולהתמקם ולהתחבר,
ולהפוך לאלמוגים שעברו שינוי.
אז זה התינוק הראשון של אלמוג עמוד שמישהו אי פעם ראה.
(מחיאות כפיים)
ואני חייבת להגיד -- אם אתם חושבים שתינוקות של פנדה חמודים,
זה חמוד יותר.
(צחוק)
אז אנחנו מתחילים להבין את הסודות של התהליך הזה,
הסודות של התרבות האלמוגים ואיך אולי נוכל לעזור להם.
וזה נכון בכל העולם;
מדענים מבינים דרכים חדשות להתמודד עם העוברים שלהם,
כדי לגרום להם להתמקם,
אולי אפילו להבין את השיטות לשמר אותם בטמפרטורות נמוכות,
כך שנוכל לשמר את הגיוון הגנטי שלהם
ולעבוד איתם בתכיפות גדולה יותר.
אבל זה עדיין לואו-טק.
אנחנו מוגבלים על ידי המקום על השולחן שלנו, מספר הידיים במעבדה
ומספר כוסות הקפה שאנחנו יכולים לשתות בכל שעה נתונה.
עכשיו, השוו את זה למשברים האחרים שלנו
והתחומים האחרים שלנו לדאגה כחברה.
קידמנו את הטכנולוגיה הרפואית שלנו, יש לנו טכנולוגיית הגנה,
יש לנו טכנולוגיה מדעית,
אפילו יש לנו טכנולוגיה מתקדמת לאמנות.
אבל הטכנולוגיה שלנו לשימור לא מתקדמת.
חישבו אחורה על העבודה הכי קשה שאי פעם עשיתם.
רבים מכם היו אומרים שזה להיות הורה.
אימי מתארת את ההורות
כמשהו שעושה את החיים שלכם הרבה יותר מדהימים והרבה יותר קשים
מכפי שאי פעם יכולתם לדמיין.
ניסיתי לעזור לאלמוגים להפוך להורים במשך יותר מ 10 שנים עכשיו.
ולצפות בפלא החיים
בהחלט מילא אותי בפליאה עד לעמקי נשמתי.
אבל גם ראיתי כמה זה קשה להם להפוך להורים.
אלמוגי העמוד השריצו שוב לפני שבועיים,
ואספנו את הביצים שלהם והבאנו אותם חזרה למעבדה.
ופה אתם רואים עובר אחד מתחלק.
יחד עם 14 ביצים שלא הופרו
ויתפוצצו.
הן יידבקו בבקטריות, הן יתפוצצו
והבקטריות האלו יאיימו על החיים של העובר היחיד הזה
שיש לו סיכוי.
אנחנו לא יודעים אם הייתה זו שיטת הטיפול שלנו שהיתה שגויה
ואנחנו לא יודעים
אם זה היה רק האלמוג הזה על השונית, שתמיד סובל מפוריות נמוכה.
מה שלא תהיה הסיבה,
יש לנו הרבה יותר עבודה לעשות לפני שנוכל להשתמש בתינוקות האלמוגים
כדי לגדל או לתקן, או, כן, אולי אפילו להציל שוניות אלמוגים.
אז לא משנה שהערך שלהם הוא מאות מיליארדי דולרים.
שוניות אלמוגים הן חיות שעובדות קשה וצמחים ומיקרובים ופטריות.
הם מספקים לנו אמנות ואוכל ותרופות.
ואנחנו כמעט השמדנו דור שלם של אלמוגים.
אבל כמה הצליחו בכל זאת, למרות המאמצים הטובים ביותר שלנו,
ועכשיו הזמן בשבילנו להודות להם על העבודה שהם עשו
ולתת להם כל סיכוי שיש להם לגדל שוניות אלמוגים של העתיד,
תינוקות האלמוגים שלהם.
תודה רבה לכם.
(מחיאות כפיים)