Tip:
Highlight text to annotate it
X
הי. יש לי שני דברים בעיקר שמלהיבים אותי בחיים:
האחד הוא מוזיקה, אני נגן סקסופון נלהב,
אם כי לא הכי טוב,
והשני הוא המוח וכיצד הוא פועל.
בשנתיים האחרונות אני משלב את שניהם במיזם אחד.
במיזם הזה אנו מנסים ללמד עיוורים
לראות בעזרת מוסיקה וצלילים.
אך לפני שנצלול לתוך זה--
זה דומה מעט לאופן בו דולפינים ועטלפים רואים
בעזרת צלילים, במערות אפלות או באוקיינוסים חשוכים,
אך לפני שנצלול לתוך זה,
הבה נפרט מעט כיצד פועלת הראייה.
במבט שטחי, נראה שהראייה פועלת קצת בדומה למצלמה.
ואכן יש הרבה נקודות דמיון:
העדשות, הצמצם שבאישון,
וכן הלאה וכן הלאה.
אך למעשה, זה קצת יותר מורכב,
כי אנו רואים בעזרת המוח לא פחות מאשר בעזרת העיניים.
אתן לכם דוגמה:
אני אוהב את הדוגמה הזאת, כי זה קרה לי באופן ספונטני.
השתמשתי ב"פדאקס" כבר מאות פעמים.
אתם מכירים את זה: אתם שולחים מאמר, הוא נדחה,
אתם שולחים שוב,
ויום אחד, אחרי כל מאות הפעמים האלה,
ראיתי פתאום משהו בין ה"אי" וה"איקס"
בסמליל של "פדקס".
האם שמו אותו שם בכוונה תחילה?
מה קורה כאן?
בעצם, נסו עכשיו להביט בין ה"אי" ל"איקס".
כמה מכם רואים לראשונה בחייכם את החץ הלבן שנמצא שם?
הרימו ידיים בבקשה.
אני רואה שלפחות חצי מהקהל רואה את החץ הזה בפעם הראשונה.
ואני טוען שהמוח שלכם השתנה כעת לנצח!
אז מה קורה כאן?
הסמליל של "פדאקס" לא השתנה.
התמונה שמגיעה לעיניכם לא השתנתה.
אבל התמונה שאתם רואים במוח -
וזאת התמונה הקובעת - השתנתה לנצח.
מעתה, תמיד כשתחצו את הרחוב ותראו משאית של "פדקס",
כבר לא תוכלו להימנע מלראות את החץ הזה.
וכנראה ששיניתי אתכם גם במובן זה
שתמיד תיזכרו בי. [צחוק]
אז אנו רואים במוחנו לא פחות מאשר בעינינו.
עליכם לזכור,
שרוב העיוורים, רובם הגדול,
עיוורים בגלל בעיה בעיניים, בנתיבים החזותיים שלהם.
אבל מוחם מתפקד היטב.
אז מה היה אילו מצאנו מעקף כדי לשגר את המידע החזותי היישר למוח?
לעקוף את הבעיה שבעיניהם.
מקס מדגים כאן.
מקס מחזיק מצלמה זעירה,
לא הכי זעירה במקרה זה, אבל היא יכולה להיות זעירה -
שמכוונת לצלחת התפוחים הזאת,
התמונה נסרקת ע"י המצלמה משמאל לימין,
ואז מומרת ע"י מחשב או טלפון חכם,
לצלילים ומוסיקה, שמועברים
אל חוש תקין, חוש השמיעה.
מה שמוחו של מקס צריך כעת ללמוד, הוא את אלגוריתם ההמרה הזה.
איכשהו, עליו להבין
מה נמצא לפניו בעזרת הצלילים.
וזה חשוב מאד למקס,
כי מקס אוהב מאד תפוחים אדומים אך שונא תפוחים ירוקים.
אז למוחו חשוב ללמוד את השפה החושית הזאת.
אבל בואו נעזוב את מוחו של מקס,
ונדבר על מוחותיכם.
ברגעים הבאים
אנסה ללמד אתכם איך לראות בעזרת האוזניים.
ועליכם לשים לב, כי בסוף יהיה מבחן.
אני הרי מלמד באוניברסיטה, אז חייב להיות מבחן.
אז בואו נתחיל ממשהו פשוט:
[צליל]
התמונה נסרקת משמאל לימין. בסדר.
כשיש חושך, יש שקט,
כשיש תמונה, תשמעו צליל.
[צליל]
אם הקו האופקי מעט נמוך יותר,
[צליל]
תשמעו את הקו הזה מעט נמוך יותר,
[צליל]
ועוד יותר נמוך.
[צליל]
למעשה, עכשיו אתם שומעים מדרגות,
ואתם יכולים ליצור את התמונה בעיני רוחכם.
[צליל]
מה עם קו אנכי?
זה קצת כמו ללחוץ על כל קלידי הפסנתר
בו-זמנית, למשך פרק זמן קצר מאד.
אז הצליל, הבה נשמע אותו שוב, הוא מעט מלוכלך:
[צליל]
ובעל משך קצר מאד.
הבה נוסיף את הקו האופקי:
[צליל]
אז אחד הוא קצר, ואחד הוא ארוך ונקי יותר. נשמע שוב:
[צליל]
הבה נעבה את הקווים ונקרב יותר ביניהם:
[צליל]
שוב:
[צליל]
וכעת אתם מוכנים לשמוע את המילה הראשונה שלכם,
לקרוא את המילה הראשונה שלכם באמצעות צליל:
[צליל]
בסדר?
[צליל]
ועכשיו - מבחן. [צחוק]
בחנו את עצמכם.
זאת מילה באנגלית.
אתן לכם רמז אחד:
שתי האותיות הראשונות הן ה"הי" שראיתם,
שראיתם באוזניכם לפני שניה.
אני אשמיע זאת מספר פעמים,
ואתם נסו ליצור את התמונה בעיני רוחכם.
אל תצעקו אותה. תמיד חלמתי להיות מנצח,
אז כשאתן סימן, אלו מכם שיצליחו להבין את המילה -
יצעקו אותה בקול רם. בסדר?
בסדר.
[צליל]
שוב:
[צליל]
נסו לחשוב כמה אותיות יש.
[צליל]
נסו לשמוע אם יש -- לא לצעוק את המילה,
נסו לשמוע אם יש אות חוזרת.
[צליל]
וכעת נסו את כל המילה.
[צליל]
כמה מכם הבינו את זה? הרימו ידיים.
מעולה! אז כשאתן סימן, צעקו אותה בקול!
[קהל]: היל! (גבעה).
קהל מעולה! הבה נשמע את זה.
[צליל]
בסדר? וכעת נעשיר את זה. [מחיאות כפיים]
תודה רבה לכם.
נעשיר את זה, ונוסיף לזה קצת גוף.
[צליל]
זה מתחיל להיות יותר מגניב.
האם אפשר רק לקרוא אותיות? כי זאת רק יכולת חזותית אחת.
מה אם ארצה לצייר גבעה?
[צליל]
כך אנו יכולים לצייר גבעה בעזרת מוסיקה.
כעת נוסיף מעט אור שמש:
[צליל]
ואולי איזה אגם, לרגלי הגבעה:
[צליל]
אז אם הצלחתם להבין את זה, כל הכבוד!
ואם לא, קחו את זה בקלות -
דרושות הרבה יותר מכמה דקות כדי להשתלט על זה,
וזה מה שאנו עושים בצוות שלנו.
אז המפתח כאן הוא האלגוריתם.
מפתח התרגום ששומר את המידע החזותי
בתוך הצלילים והמוסיקה.
זהו היבט אחד.
ההיבט השני הוא תכנית האימון:
לאמן את המוח ללמוד את הנוהל הזה.
וכל זה נעשה ע"י האנשים הנהדרים האלה שבצוות,
נוסף על סריקת המוח והנסיון להבינו טוב יותר.
זה מה שנראה בשקופיות הבאות.
[צליל] מה מסוגל עיוור לעשות אחרי אימון מסוים?
אחרי שעה, לדוגמה, הוא לומד צורות פשוטות מאד,
[נקישות]
ומגיע עד לריבוע הכחול.
כנראה שאני עיוור עכשיו.
אחרי 10 שעות - מצליחים לקחת את הנעליים.
[סרטון]: וואו. - אני לא מאמינה. גדול!
ואחרי 70 שעות,
הוא יכול להתחיל ללמוד להכיר פרצופים,
ולחלץ מהם מידע רלוונטי.
[שריקה]
אני מאד אוהב את הסרטון הזה כי הוא מציג את כל השלבים.
[סרטון]: גבר: זה אף. אשה: יפה מאד. גבר: ושומעים את שני...
את שני הנחיריים. אשה: איך אתה שומע את הנחיריים?
גבר: כמו קליקים.
אמיר עמדי: זהו שלמה, עיוור מלידה.
שלמה: וואו, נראה לי שומעים את העיניים ואת האף. אשה: יפה!
אשה: אתה שומע אולי עוד משהו?
שלמה: שניה...
נראה לי שגם גבות מופיעות.
אשה: מעולה! כל הכבוד!
בוא תנסה עכשיו רק את זה.
שלמה: הנה, העצוב זה השני. אשה: יפה מאד! כל הכבוד!
אמיר עמדי: בסדר, זה לא רע, אבל אחרי כל שיעור
אנו מעוניינים לעבור לעולם האמיתי.
אדם עיוור, במקרה זה חמוטל, גם היא עיוורת מלידה,
תרצה להיכנס לחדר, להביט במישהו,
ולעשות בדיוק אותו דבר.
ושוב, היא מחפשת בעזרת המצלמה,
ושומעת את הצלילים והמוסיקה האלה באוזניה.
[סרטון] [צליל]
אשה: עכשיו מה את שומעת?
חמוטל: יותר עגול... - נכון! זה אומר שהיא מופתעת.
אשה: מעולה! עכשיו היא לא מופתעת. ועכשיו?
[צלילים]
חמוטל: היא מחייכת.
אשה: מעולה! עכשיו, פרצוף אחר.
[צלילים] מופתע. - לפי מה? - יש עיגול. - ועכשיו?
חמוטל: נראה לי שהיא כועסת. אשה: מעולה! מדהים!
אמיר עמדי: בסדר. [מחיאות כפיים] תודה.
אז מה קורה במוח כשהעיוור לומד
את כל היכולות המדהימות האלה?
לפי ההשקפה הקלאסית בדבר אופן ארגון המוח -
המוח הוא מכונה חשה.
לדוגמה, האזורים האדומים:
המערכת החזותית שבאחורי המוח;
האזורים הכחולים, בצידי המוח, שמשמשים לשמיעה;
האזורים הירוקים בחלקו העליון של המוח שמשמשים למגע;
וכן הלאה.
אם נצרף את כל האזורים השונים האלה,
נגיע למספרים עצומים --
ישנם מיליארדים על מיליארדים של נוירונים.
למעשה, זה דומה למספר הכוכבים בגלקסיית שביל החלב שלנו.
מתוך כמות הנוירונים העצומה הזאת, כרבע מוקדשים לראייה.
אז מה קורה אצל העיוור --
מה קורה עם הנוירונים האלה, עם כל מיליארדי הנוירונים האלה?
האם הם מתים, מובטלים? הם יושבים בבית ומחכים?
או שמא הם שינו את תפקודם?
התשובה מפתיעה למדי:
אתם רואים כאן מפה של הפעלה אצל אדם עיוור
שעושה את זה,
הוא מקשיב לצלילים ויוצר את התמונות שלו.
וכפי שאתם רואים כאן -- והוא עשוי
להביט בתפוח, לקרוא את המילה "גבעה" וכו' וכו'.
אז מה שקורה כאן הוא שבאופן טבעי לגמרי
כשהוא מקשיב לצלילים,
האזורים הכחולים בצד מוחו מופעלים.
אבל יש לנו גם הפעלה אדירה של אחורי המוח,
במערכת החזותית,
שאינה פחותה מההפעלה של הקליפה השמיעתית,
ובמקרים מסוימים - אפילו יותר.
והתמונה הזו מורכבת אף יותר, יש כאן סדר:
ראשית, נדלקת מערכת השמיעה,
אח"כ המידע עובר אחורה אל המערכת החזותית, כן?
נוכל לראות זאת בסרטון הבא --
שימו לב להפעלה, שמודגשת בצהוב.
ההפעלה זורמת אחורה אל המערכת החזותית.
[צליל]
מערכת השמיעה --
[צליל] ואחורה - אל המערכת החזותית.
והתמונה היא הרבה יותר מפורטת
ויותר מדויקת אם מקשיבים לתפוח:
המידע נע אל מרכז הזיהוי של המערכת החזותית
ומעיר שם את המערך העורפי הצידי.
ומה שמעניין, אנשים שהתעוורו בשלב מאוחר יותר,
מדווחים שכאשר הם שומעים את התפוח,
ובונים את התמונה במוחם,
מופיעה אצלם החוויה החזותית המקורית.
זה מאד מפתיע, ולמעשה זה נמצא כעת בבדיקה.
ואם במקום להביט בתפוח,
הם יקראו את המילה "גבעה",
המידע לא יגיע למערך העורפי הצידי,
אלא ינוע נמוך יותר לאזור חזותי אחר, של יצירת מלים חזותית
שמופעל ע"י קריאה בכל התרבויות,
וע"י כל אחד ואחת מכם,
בכל מערכת קריאה, אך גם במערכת הקריאה החדשה הזאת.
אז אולי איננו צריכים לחשוב על אזורים אלה כעל ישויות חזותיות.
זאת למעשה אשליה:
הם נראים חזותיים וזה דומה למוח החושי,
כי הראייה כל-כך טובה בזה.
אבל אפילו אצל עיוורים מלידה,
שמעולם לא ראו אפילו פוטון אחד של אור בחייהם,
אנו מקבלים שם בדיוק את אותה הפעלה.
אז אולי המוח הוא מכונת מטלות, ולא מכונת חישה.
זאת דרך חדשה לראות את ארגון המוח.
אז ראינו שאפשר ללמד עיוורים לראות באוזניהם
בדרך זולה, קלה יחסית ולא פולשנית --
אינה דורשת ניתוח.
אני טוען גם שאנו יכולים להשתמש בגישה זו
לעורר את המערכת החזותית ואת המוח החזותי לכך שיראה שוב,
אחרי ניתוחים פולשניים,
למשל, כמו ניתוחי העין הביונית
שנמצאים כיום בפיתוח.
לבסוף, אני רוצה להדגיש את העובדה
שסוג זה של עבודה, סוג זה של מיזמים --
תוכלו לתאר לעצמכם שהם ישפיעו בתחום ההגברה החושית.
אתן לכם דוגמה מהירה אחת.
בהגברה חושית, אני מדבר על הוספת יכולת חדשה
ליכולות שכבר יש לנו.
אז אם אתם, הבחורים, ואפילו אתן, הבחורות,
תדמיינו לרגע שאתם ג'יימס בונד:
אתם נכנסים למסדרון,
יש לכם חיישן חום קטן שיוצר מפה תרמית
שמתקבלת מהחיישן, ומכיוון שאתם ג'יימס בונד,
זה מועבר הפעם רק לאוזניכם,
ואתם לומדים לפענח את מפת החום הזאת
ממש כפי שעשינו עם העיוורים.
ג'יימס בונד יכול כעת להיכנס למסדרון,
לראות את הסביבה בעיניו וגם באחת מאוזניו,
לראות דרך הקירות את התמונה התרמית,
טכנולוגיה שכבר קיימת.
אז השמים או הדמיון שלכם הם הגבול, ואני מזמין אתכם
להתחיל לחשוב על דרכים חדשות ליצור את יכולות-העל האנושיות האלה
תודה רבה לכם על שהיטיתם לי את עיניכם, אוזניכם ומוחותיכם.
[מחיאות כפיים]
תודה, תודה לכם.