Tip:
Highlight text to annotate it
X
כמעט כל אחד משיעורי המדע שלכם
מתחיל עם השיטה המדעית.
אתם מזהים את זה?
שאלו שאלה,
גבשו השערה,
בצעו ניסוי,
איספו נתונים,
הסיקו מסקנות,
ואז שננו כמה עובדות.
זה ממש משעמם!
מדע הוא לא מתכון פשוט בספר בישול,
ולמידה היא לא שינון של עובדות למבחנים,
ועדיין, זה בדיוק מה שאנחנו עושים.
אנחנו חייבים לשנות את זה!
אנחנו חייבים להסתכל על איך סקרנות יכולה בסופו של דבר להועיל לחברה
על ידי נשיאת עיניים למחר,
על ידי הליכה בדרך שמובילה ממעורבות
לדמיון
להמצאה
לחדשנות.
והייתי רוצה להדגים את זה באמצעות הסיפור האמיתי
על איך גילינו את הדרך בה שממיות נתפסות למשטחים.
ראשית, אתם צריכים להיכנס לזה.
אתם צריכים לעשות מחקר שנובע מסקרנות בעצמכם.
אנחנו יודעים שלמידה מלהיות חוקר פעיל
היא הדרך הטובה ביותר ללמוד.
דמיינו שאתם במעבדה שלי
ואתם מנסים לגלות איך שממיות נדבקות.
"הנה אחת ממושאי המחקר שלנו.
זו שממית מצויצת.
נניח את השממית על זכוכית
ונשתמש במצלמה במהירות גבוהה
שיכולה ללכוד עד 1,000 תמונות בשנייה.
הנה היא הולכת.
אוקיי, תקליטו את זה.
הנה הבהונות של החיה."
"אז איך הרגלים שלהן נדבקות ומשתחררות כל כך מהר?"
אז באמת, איך הן עושות את זה?
אנחנו תוהים, זה די מטורף, נכון?
קשה להאמין.
ובכן מסתבר, כבר היה ידוע שלשממיות יש בהונות שעירות,
והשערות האלה באמת קטנות יחסית לשערות שלכם,
והקצוות הקטנים הם אפילו קטנים יותר.
ובכן, הסטודנטית שלי, טניה,
שלא היתה מבוגרת מחלקכם כשעשתה את זה,
בתואר ראשון,
ניסתה להבין את זה,
ואמרנו לה שכדי לעשות את זה,
צריך למדוד את הכוח של שערה בודדת.
למרות שאמרנו את זה רק בתור בדיחה
מפני שהשערות האלה כל כך קטנות,
לא חשבנו שזה אפשרי.
אבל טניה לא ידעה את זה,
והיא הלכה לבנות את מכשיר הבדיקה
הפשוט ביותר והיפה ביותר שיש.
הנה זה:
היא לקחה אחת מהשערות הזעירות האלו
ושמה אותה על גשוש,
ואז התחילה לדחוף אותה לתוך עמוד המתכת.
והיא היתה מאוד מתוסכלת במשך חודשים - זה לא נדבק.
אבל היא הבינה שהיא צריכה לכוון את זה
בדיוק כמו שהשממית נתפסת,
ואז זה עבד!
והנה הקצוות המפוצלים הקטנים נתפסים בקורה בתוך החלון הקטן הזה.
ואז היא עשתה משהו קסום:
בפעם הראשונה אי פעם,
היא מדדה את הכוח של שערת שממית בודדת
שאיפשרה לה לגלות
דרך חדשה לגמרי להידבק למשהו,
זה משהו שאף אחד לא ידע קודם לכן.
יש להן בהונות שעירות,
מספר עצום של שערות,
ולכל שערה יש את המספר המקסימלי של קצוות מפוצלים,
100 עד 1000 ננו-קצוות שיש לכל חיה על כל שערה,
2 מיליארד בסך הכל,
והן לא נדבקות עם דבק,
או על ידי שאיבה,
או עם סקוטש.
מסתבר שהן נצמדות רק בעזרת כוחות בין-מולקולריים,
על ידי קשרי ואן דר ואלס,
ואתם תלמדו את זה בכימיה ופיסיקה, אם תלמדו את המקצועות האלה.
זה לא ייאמן!
זו דרך חדשה לגמרי לחשוב על ייצור דבק!
ובכן, זה לא סוף הסיפור,
יש עדיין תעלומות.
למה רגלי השממיות נראות ככה?
יש להן אצבעות מוזרות, ואנחנו לא יודעים למה.
אם תיכנסו למוזיאון ותתבוננו בכל המינים של השממיות,
תוכלו לראות שיש להן שערות שונות,
אורכים שונים, ועוביים, וצורות.
למה?
אני לא יודע!
אבל אתם צריכים לבוא לברקלי ולעזור לי להבין את זה.
זה ממש ככה, אז תגישו מועמדות.
זו תעלומה.
יש אפילו עוד דברים שאנחנו לא מבינים.
גם לטרנטולה הזו יש שערות
שיכולות להידבק גם ככה.
אבל לאחרונה התגלה שהעכבישים יכולים גם לייצר משי מהרגליים,
לא רק מהאחוריים, כמו שאתם כבר יודעים.
וממש לאחרונה, אן, סטודנטית שלי, הראתה
שכל העכבישים יכולים להפריש דבק,
ואנחנו לא יודעים דבר על הדבק הזה,
חוץ מזה שהוא היה קיים הרבה לפני הבחור הזה,
מיליוני שנים לפניו.
אז אל תפסיקו בגילוי,
בשלב הבא דמיינו את השימושים האפשריים לטובת החברה.
הנה האדם הראשון שנתמך על ידי דבק בהשראת שממית.
זו הסטודנט שלי לשעבר, קלר אאוטום,
כיום פרופסור בלואיס אנד קלארק,
שמנדב לניסוי את ילדתו השנייה.
והיא ממש חבר'מנית בנוגע לזה!
עכשיו דמיינו את כל הדברים שתוכלו לעשות עם זה,
לא רק דבק, אלא מוצרים לספורט,
וביו רפואה,
טכנולוגיה,
רובוטיקה,
צעצועים,
מכוניות,
אופנה,
ביגוד,
וכן, אפילו תוספות שער.
אני נשבע לכם, קיבלנו טלפון מהספר של מייקל ג'קסון
בנוגע לתוספות שער לפני שהוא נפטר.
מי היה מנחש שזה יקרה ממחקר על שממיות?!?
והלאה, המציאו טכנולוגיה מהפכנית, מכשיר, או מוצר.
כמו שהעמית המהנדס שלי בברקלי, רון פרינג עשה,
כשהיה בין הראשונים לייצר דבק סינתטי יבש המנקה את עצמו
בעקבות הגרסה הפשוטה שראיתם בחיות.
תאמינו או לא, ממש עכשיו, בזכות העבודה שלו,
אתם יכולים ליצור ננו-סרט-דביק סינתטי שממיתי משלכם
על ידי יציקת-ננו בת חלקים ספורים בלבד,
והנה המתכון שאני יכול לתת לכם.
זה היה מדהים, כי מאז שגילינו את התגלית הזו
של כל העבודות והעבודה
והדרכים השונות ליצור את זה,
זה נעשה לתעשיה של מיליארד דולר.
ומי היה מדמיין שזה התחיל
בזכות הסקרנות שלנו לגבי איך שממיות יכולות לרוץ על קירות.
אחר כך אתם צריכים לחדש,
ליצור עסק שבסופו של דבר מועיל לחברה.
הידעתם שיש 6 מיליון אנשים בשנה שיש להם פצעים כרוניים,
2 מיליון מפתחים זיהום,
וזיהומים גורמים ל-100,000 מיתות בשנה בבתי חולים?
דמיינו שתוכלו להקים חברה שתוכל לייצר
פלסטר בהשראת שממית
שיפחית את הכאב והסבל.
רק המצאה פשוטה.
אם תבחנו את שלוש רעידות האדמה הגדולות האחרונות,
יותר מ-700,000 אנשים נלכדו וניספו.
דמיינו את החברה שיצרה רובוט הצלה וחילוץ
בהשראת השממית
שיכול להגיע לכל מקום
ויכול למצוא אנשים במהירות שנלכדו,
שלפעמים שורדים אפילו שבועיים.
הנה הרובוט בהשראת שממית, "סטיקיבוט",
מקבוצת סטנפורד,
שיכול להיתפס על כל משטח.
עכשיו הרצנו, בשביל TED, אתגר עיצוב קטן משלנו
בהשראת הביולוגיה כדי לגרום לכם לחשוב על מוצרים כאלה.
יש לנו זוכה.
הנה הזוכה.
הזוכה העלה רעיון לעיצוב שנקרא "כיסא דביק".
באמת חכם.
זה כיסא שלא רק נוח,
אלא גם מסייע לחגורת הבטיחות, אם אתם נקלעים לתאונה,
במובן של להישאר בכיסא ולזוז.
זה גאוני!
לא חשבנו על זה,
למרות שאולי נחשוב על להוציא על זה פטנט עכשיו,
אבל יש זוכה לזה,
והזוכה, ואתם לא יכולים,
אתם לא יכולים להמציא משהו כזה,
שמו של הזוכה
הוא הארי. (מילולית: שעיר)
איפה הארי?
הארי, בוא הנה, יש לנו פרס בשבילך.
איפה הארי?
הארי!
בוא לכאן!
יש לנו שממית מצויצת בשבילך
שיש לה שערות ממש מגניבות.
ברכות להארי!
עבודה מעולה!
אז אל תדאגו, אם לא זכיתם, זה בסדר,
מפני שאנחנו מציעים עוד אתגר עיצוב
בשיתוף גן החיות של סאן דייגו.
הם פיתחו פרויקט של הרעיונות הכי טובים בסאן דייגו,
אבל הוא יהפוך לכלל ארצי.
ואני אסיים עם העובדה שעליכם להמשיך להיות סקרנים
מפני שמחקר שמבוסס על סקרנות מוביל לתועלת הגדולה ביותר,
כפי שהראינו בדוגמה שלנו,
ואתם בהחלט יכולים להשפיע
עכשיו
מפני שכמו טניה,
אתם לא יודעים מה אי אפשר לעשות.
תודה לכם.