The Story behind Your Glasses - Eva timothy
Tip: Highlight text to annotate itX
אופטיקה, או תגבור הראיה הטבעית שלנו,
היתה אחד הזרזים הכי גדולים של המדע ב-500 השנים האחרונות,
למרבה העניין, זה לא היה עניין מדעי, אלא יותר נושאים פרקטיים שהובילו להתקדמות הראשונית באופטיקה,
החל בסביבות 1440 כשיוהנס גוטנברג המציא את מכבש הדפוס.
בקיצור, ספרים, שהיו נדירים,
הפכו עכשיו לתופעה נפוצה.
כל חומר הקריאה החדש הזה גרם ליותר ידע להסתובב,
אבל זה גם אמר שיותר אנשים אימצו את עינייהם,
כשקראו לאור נרות.
ובעוד שמשקפיים הומצאו באיטליה ב- 1286,
הצורך במשקפי קריאה גבר בצורה ניכרת.
עכשיו כשאנשים יכלו להשתמש בעדשות ולראות דברים יותר בבהירות ,
הם התחילו לתהות אם הראיה יכולה להיות מוגברת כדי לראות דברים שהעיניים האנושיות לא יכלו לקלוט בעצמן.
רוברט הוק חקר את המיקרוסקופיה, וב 1665 הוא פרסם את ממצאיו על עולמות בתוך עולמות,
שהוא קרא להם "תאים" בספרו "מיקרוגרפיה."
בצד השני של הספקטרום,
גלילאו חידש עם עדשות הטלסקופ,
וב 1609, הוא עידן את הטלסקופ עד שהיה לו מכשיר חזק מספיק לראות אובייקטים מרוחקים בשמיים
עם דיוק שלאף אחד לא היה לפניו.
הוא מצא שלירח היו מכתשים והרים,
שלצדק היו ירחים משלו, וכל המערכת ששלטה בכדור הארץ והחלל הוטלה בספק.
אבל לא כולם היו מאושרים עם כל הדברים שגלילאו ראה.
לדוגמה, בזמנו חשבו שהירח היה ספרה חלקה לחלוטין.
ועכשיו היתה ראיה ויזואלית שהיתה קשה מאוד להפריכה.
כשנמצאו הירחים סביב צדק, הוא גם אישרר את מה שיוהנס קפלר חזה:
שכדור הארץ לא היה מרכז היקום,
ושבר עוד מוסכמה מרכזית בימיו של גלילאו.
ואז כמעט בדיוק שנה לאחר שגלילאו מת,
אייזק ניוטון נולד.
הרבה ממה שלא היה ידוע היה גלוי עכשיו,
אבל הרבה מזה היה היסוד לשאלות נוספות.
מה היה אור בכל אופן? וצבע, לצורך העניין?
מה היו החוקים ששולטים בכדור הארץ, ובשמים?
והאם נוכל להבין אותם מהסתכלות בלבד?
ניוטון עשה ניסויים רבים באופטיקה,
והגיע להבנה של אור כסוג של חומר,
וצבע כחלקים של אור בתדירויות שונות.
לפני ניוטון, חשבו שהצבע נבע מכמויות משתנות של אור,
עם אדום שהיה הרבה אור, וכחול היה בעיקר חושך.
ניסויי המנסרה של ניוטון הראו שאור לבן יכול לא רק להשבר למרכיביו הצבעוניים עם מנסרה אחת,
אלא שעדשה שניה יכולה להרכיב את הצבעים האלו חזרה לאור לבן,
וכך להראות שצבע היה עניין של שבירת אור ולא כמה כהה הוא.
הלימוד של ניוטון על אופטיקה הביא לפיתוח של טלסקופ מחזיר.
זה, יחד עם המחקר שלו על תנועות פלנטריות, הובילו לתאוריה שלו על גרביטציה,
אחת מהדוגמאות הכי חזקות בעולם של למידה לראות משהו בלתי נראה
על ידי התבוננות בהשפעה שלו על דברים נראים.
אז קדימה מהר כמה מאות שנים, וכאן אנו עומדים.
התפתחנו מעדשה יחידה לאופטיקה שחשפה לידה של כוכב בגלקסיה אחרת,
או ילד שמתפתח ברחם,
או אלקטרון שטס מסביב לאטום.
בזמן שכל כך הרבה נראה לעין, איך אנחנו רואים את העולם סביבנו חשוב אפילו יותר ממה שאנחנו רואים.
האם נראה עולם בו כל דבר חשוב כבר התגלה?
או האם נראה עולם בו התגליות של אתמול הן רק דלת לפריצות הדרך של מחר?
