Tip:
Highlight text to annotate it
X
מילים של שלום
עושי-שלום ג'רמי גילי בשיחה עם פרם ראוואט
שמי ג'רמי גילי. אני יוצר סרטים ומייסד 'שלום יום אחד'.
שנת 2012 הייתה נקודת ציון.
280 מיליון אנשים מודעים ל'יום השלום', 4% מאוכלוסיית העולם.
אנחנו יכולים להכפיל את המספר ב-2013
בעבודה משותפת, נוכל למסד את 'יום השלום'
ולהפכו ליום שמתקיים בזכות עצמו.
יום בו לא מתעללים בילדים, לא מכים נשים
ולא יורים ברובים.
הנושא שלנו ל-2013 הוא – "עם מי הייתם עושים שלום?"
אז בואו נראה איך כל זה התחיל.
הסרט הראשון שעשיתי, היה מסע לקביעת יום של הפסקת-אש ואי-אלימות
עם תאריך מוגדר – 21 בספטמבר.
סרט התעודה הזה נקרא: "שלום יום אחד"
מסופר בו איך ומדוע ה-21 בספטמבר
הוא יום של הפסקת-אש ואי-אלימות.
כך הוחלט.
זה היה מסע מדהים, והיה לי כבוד עצום לקחת בו חלק
וכיוצר סרטים זה ממש הלהיב אותי ועורר בי השראה
שהצורה, המצלמה – באמת יכולה להוביל תהליך.
הסרט השני שעשיתי, תיעד את הפעם הראשונה בה ניצלו חיים ביום הזה,
והוא לקח אותנו לאפגניסטן.
ג'וד לואו הצטרף אלי וזו הייתה הצלחה גדולה.
כולם היו מעורבים באפגניסטן, כולל הטאליבן
שהסכימו לא לפגוע בעובדי הבריאות באותו יום.
כתוצאה מכך והודות לעבודה קשה של כולם,
בעיקר של האו"ם,
10,000 נותני חיסונים יכלו להגיע לאזורים שלא ניתן להגיע אליהם בד"כ
מחשש שיחטפו או יהרגו אותם
ומיליוני ילדים חוסנו נגד פוליו.
זה היה מדהים והראה שהיום לא היה רק סמלי
ושזה יכול לעבוד במקום שרבים חשבו לבלתי-אפשרי.
באותו זמן, האו"ם באפגניסטן הוציא הודעה לעיתונות
עם הצהרה מטעם המחלקה לבטיחות ובטחון של האו"ם,
המודיעה על 70% ירידה במקרי אלימות ב'יום השלום'. זה הדהים אותי.
משמעותי ביותר, שגם הטאליבן הסכימו
לא לחסום גישה לעובדי הבריאות המעורבים במיזם.
זה גרם לי לחשוב, שאם אפשר לעשות זאת שם, אפשר לעשות זאת בכל מקום.
הציניקנים אמרו 'אז יש יום כזה, אבל מה כבר יום אחד משנה?'
ומה שראיתי באפגניסטן בפעמיים שהיינו שם היה,
שזה ההבדל בין חיים למוות.
אז דיברתי עם ג'וד ועם אחמד פאווזי ואחרים, וזה הוביל לרעיון
לנסות לממש – לא רק את הירידה הגדולה ביותר באלימות בהיסטוריה הכתובה,
כמו: בתים, בתי-ספר, קהילות מקומיות ובין מדינות,
אלא את ההתכנסות הגדולה ביותר של אנשים פרטיים
שניצבים יחד בשם השלום, ביום אחד.
קראנו לזה: מסע להפסקת-אש עולמית.
כדי שזה יעבוד, ידעתי שיש לחבר קבוצות של בריתות
בכל אחת מהן, אחת השותפות תוביל. וזה מה שעשינו.
ב-2012 נוצרו: קואליציה של סטודנטים בשותפות עם איחוד הסטודנטים הבריטים,
קואליציה של אירגונים המוקדשים להפחתת אלימות במשפחה,
בשיתוף עם הקרן העולמית אי.וי.וי,
וקואליציה של אירגונים לא ממשלתיים בשיתוף עם 'אינטר פיס'.
התוצאות היו מדהימות.
אלפי אירגונים הופעלו על-ידי הקואליציות ברחבי העולם.
זו הייתה השנה הטובה ביותר עד כה, מבחינת השתתפות.
אז, עם מי הייתם עושים שלום?
זו באמת הזדמנות לכולנו לקחת חלק בתהליך השלום.
בעבודה משותפת, כשנעשה שלום איש עם רעהו, נשפר את איכות חיינו.
'יום השלום' אינו רק עניין של הפחתת אלימות באזורי עימות,
מדובר גם בהפחתת אלימות בבתים, בקהילות ובבתי-הספר שלנו.
אז עם מי תעשו שלום? את מי תחברו יחד ביום השלום?
את פרם ראוואט פגשתי לראשונה כשהוזמנתי לדבר בפרלמנט האירופי.
ג'רמי גילי, מ'שלום יום אחד'
תודה על מילות החוכמה, תודה לפרלמנט האירופי על ההזמנה ליום הזה.
שמעתי אותו מספר את אחד הסיפורים שלו, זה היה יפה,
זה היה עמוק ומעורר השראה.
באותו רגע, ידעתי בבהירות שאני מקשיב לאדם שיש בו חוכמה רבה ביותר
בנושאי השלום, וברור שהוא חושב על כך כל חייו.
זה נתון בידינו להשתמש במשאבים שלנו, באינטליגנציה שלנו
ובטוב ליבנו
בכדי לקדם את השלום על כדור-הארץ,
לא משנה כמה בלתי-אפשרי זה עשוי להיראות.
ואז גיליתי שבהחלט, הוא מדבר על כך כל חייו,
הוא נוסע בעולם
ומדבר על הנושא בפני מאות אלפי אנשים כל שנה
והקדיש את כל חייו כדי לעודד ולהעצים אנשים בכל העולם
לחשוב על שלום ולפעול למען שלום בדרכם האישית,
והוא אדם יוצא-דופן
אדם חכם מאוד, אמיץ ובעל עוצמות.
זה לא העולם שצריך אותו. אנחנו כפרטים, הם אלה שצריכים שלום.
בהתחשב במסע שלי עצמי להבאת יום של שלום,
ואז לנסות להוכיח שזה יכול לעבוד, ועכשיו למסד את זה...
והייתה דרושה הרבה סינרגיה כדי שנוכל לעבוד ביחד.
כיוצר סרטים רציתי לחולל שינוי. רציתי לעשות סרט על שלום
כי רציתי לענות על כמה שאלות יסוד.
ואז שמתי לב שאין יום לשלום. ביחד אנו יכולים ליצור 'שלום יום אחד'.
בבקשה לכו לחבריכם, שותפיכם, משפחותיכם,
ובואו נתאחד ב-21 בספטמבר 2012
ונשלח מסר לדור הבא – שאנחנו יכולים לשנות ודברים יכולים להיות אחרת.
תודה גבירותיי ורבותי, תודה רבה.
קפצתי על ההזדמנות לשוחח עמו פנים אל פנים
כי הוא אדם שנמצא במסע כבר זמן רב יותר ממני.
באמת נפלא שפרם, שהוא כל-כך... זה ברור שהשלום הוא חייו,
שמדבר עליו, מעודד ומעצים אנשים בכל העולם –
שהוא יידע את הקהילה העולמית בכל רמה שהוא יכול,
שיש יום של הפסקת-אש ואי-אלימות, וזו הזדמנות עבורם
להתאחד עם אחרים ברחבי העולם.
– נעים לפגוש אותך. – הלו.
לא היה לי כל מושג שזה הולך להיות כל-כך מבדר.
– אז מתחילים. – אז מתחילים.
ביליתי 13 שנים בדרכים,
בדיבורים על שלום וניסיון ליצור יום של שלום – והצלחנו בזה –
והרעיון שאם העולם שלנו יוכל להתאחד,
בנפרד מפוליטיקה ודת – ולהתייצב כאחד,
אז באחדות הזו אולי תתרחש תזוזה קטנה במודעות שלנו
סביב מערכת היחסים הבסיסית שלנו עם השלום והקיימות,
הרעיון שנתארגן כאיש אחד.
מה אתה חושב על הרעיון הזה? מה אתה חושב על כך, שנתייצב יחד
בשם השלום, בקנה מידה עולמי?
אני חושב שזה ממש מעורר הערצה, כשמישהו עושה את המאמצים הללו
להביא את המודעות הזו לאנשים:
"חישבו על שלום, הבינו שלום."
זה כל-כך חשוב, כי זה לא קורה כל יום.
אבל כמה חשוב הוא השלום לבן-אדם?
כי אני באמת מרגיש שהשלום הוא בסיסי ביותר.
שלום במהותו נמצא בתוך כל אדם
ועלינו להסתכל על עצמנו כעל מקור השלום.
לפני זמן רב, זה מה שאמר סוקרטס: 'דע את עצמך'.
הוא יכול היה לומר כל דבר, באמת, ממש כל דבר...
"טפסו על ההר הזה, הזיזו את הסלע הזה. יבשו את הים הזה,"
אבל הוא אמר: 'דע את עצמך',
ואנשים מדברים על זה, אבל לפעמים הם באמת לא מבינים
מה זה אומר, להסתכל על עצמך
כעל המקור לאותו שלום,
כמקור של הבהירות, כמקור של השמחה.
לכן, כל מי שעושה את הצעדים הללו,
שעוזר לאנשים להכיר בצורך בשלום בחייהם,
ואת חשיבות השלום בחברה שלנו –
זה דבר שמעורר בהחלט הערצה,
וזה כל-כך, כל-כך חשוב בחברה שלנו.
אנו מסתובבים בעולם, מדברים על שלום, מנסים לקדם שלום,
מנסים לקדם יום של שלום
אנו יודעים שלא מדובר רק ביום אחד,
ושחודשי עבודה רבים של אנשים מובילים ליום הזה,
והם חושבים על זה כל הזמן.
היום הוא רק התגשמות של היצירתיות, השאיפה והתשוקה שלהם להיות מעורבים.
מה קורה כשאני כועס?
...אתמול בלילה כעסתי על משהו שלא מצא-חן בעיני.
רוב הזמן אני רגוע.
מה זה אומר עלי אם אני מאבד את שלוותי?
אתה מאבד את שלוותך לפעמים?
כל מה שזה אומר עליך זה שאתה בן-אדם.
באופן אידיאלי, העץ
השקיע מאמץ רב לגדול ישר וזקוף.
אבל כשהרוח נושבת, הוא גם למד להתנועע קדימה ואחורה
כי אם לא יעשה כן, ענפיו ישברו.
אז לדעתי, יש לנו את כל התכונות שיש לנו.
כן, אתה נעשה עצוב.
אתה נעשה שמח. אתה מתרגז.
זה לא העניין, הכעס הוא לא העניין,
אלא – מאין אתה בא בחייך?
האם אתה באמת מעוגן בשלום?
האם השלום זמין לך באופן בסיסי, או לא?
כי אם לא, אז עם בוא סערת הכעס, שורשיך ייעקרו
כי אין לך יסודות.
היסודות הם הדבר החשוב.
לכעוס ואז להבין מזה משהו, זו אינה בעיה.
להתעצב ואז להבין מזה משהו, זו אינה בעיה.
כי נדמה לי שיותר מדי אנשים חושבים שהרעיון של שלום זה להפוך לצמח.
אתה יושב על איזה הר,
ואתה אטום לגמרי לכל הסובב אותך.
טוב, סליחה, זה לא הולך לקרות, אתה בן-אנוש!
אז כל המרקמים האלה קיימים בחיינו. אך במה אנו בוחרים?
הבחירה היא שלנו. האם אנו לומדים משהו מהכעס שלנו,
או שאנחנו נותנים לכעס להניע אותנו?
האם אנחנו מבינים מדוע כעסנו?
ואז מכינים את עצמנו טוב יותר?
או שאנחנו נותנים לסערת הכעס, העצב, הייאוש,
לסחוף ולהכניע אותנו?
התחלתי במסע שלי, כי כל-כך כעסתי על מה שקורה בעולם.
לא הבנתי למה השפילו אותי בבית-ספר,
לא הבנתי למה העולם מתנהג כפי שהוא מתנהג.
וכתוצאה מכך שכעסתי על כל מה שסביבי,
רציתי לצאת למסע כדי ליצור יום של שלום – כשהיה לי ברור שאכשל,
כי לא חשבתי שאצליח, ואז אוכל להצביע ולומר
איך האנושות אינה מוכנה להתאחד, אפילו ליום אחד.
אבל כמובן שההפך קרה, וכמובן שזה הצליח.
אני פחות כועס עכשיו ויש לי יותר תקווה משהייתה לי אי-פעם.
זה מעניין, נכון, איך...
אני מבין מה אתה אומר. בהרבה דרכים אפשר להפוך את הכעס לאנרגיה חיובית
כמו שאפשר להשתמש בו גם לצורכי הרס.
ואתה אומר שזה בסדר – וכמובן שזה בסדר.
אנשים רבים מתרגזים,
הם מתעלים לא נכון את האנרגיה הזו ועושים דברים רעים מאוד.
ראה מה קורה בעולם, יש אנשים...
אתה מסתכל על תינוק, התינוק רוצה להרגיש טוב.
התינוק רוצה להרגיש פשוט שמח.
פתאום הוא מוצא עצמו במצב שאינו טוב לו
הוא לוקח את הכעס הזה ומשתמש בו כדי ליידע את אמו,
"משהו כאן לא בסדר, לא טוב לי, אני לא שמח, טפלי בזה,"
והאמא באה ועושה מה שצריך,
"אתה רוצה אוכל? החיתול רטוב?" וכדומה.
וכשהעניינים האלה מטופלים,
התינוק נרגע
התינוק משתתק.
למה לא נוכל ללמוד את הדבר הבסיסי הזה מתינוק?
שכן, אולי יש על מה לכעוס – כמו שאתה כעסת:
"הי, בעולם הזה נלחמים כל הזמן אחד בשני, זה מכעיס אותי."
אז לקחת את הכעס הזה והמרת אותו למשהו חיובי
וכעת, אתה רואה צד אחר לגמרי, שלא ראית קודם
וזה נפלא.
זה קצת מאבק, נכון? כאילו שהשלום...
אני מרגיש שלפעמים אני צריך להילחם על השלום,
ואני תוהה, מה אתה חושב על זה?
כמו ימאי, כמו רב-חובל של אניה קטנה בלב ים,
עם רוח חזקה וצוות קטן. אין זמן להתרווח
"הרימו את המפרש הזה, מהר, אחרת נטבע כולנו."
לפעמים, בניהול 'יום השלום', כשאני עושה את העבודה הזו –
זה כל-כך מהיר
כי אין זמן.
אבל לפעמים אני מרגיש – אלוהים, אתה נלחם,
אתה מנסה אולי לנחש איך אנשים אחרים...
אתה חייב לקבל תוצאות טובות ולפעמים אנשים אחרים...
אולי כלפי חוץ, אינם רוצים אותה תוצאה, מסיבה כלשהי,
אתה מנסה לתמרן את דרכך דרך המצב
שבסופו של דבר הביא לכך שהרובים השתתקו באפגניסטן.
שנינו יודעים שהמסע בן שלוש השנים לגרום לזה לקרות באפגניסטן,
כשכולם, כולל הטאליבן הפסיקו להילחם, כשמיליוני ילדים...
זה לא היה: "כן-כן-כן-כן." נכון שלא?
זה היה תהליך, לנסות למצוא דרך ולהילחם!
כלומר, האם זה בסדר? האם השלום הוא לפעמים מאבק?
– ובכן... – בכדי ליצור אותו?
כמובן שזה יכול להיות.
אבל הבה נסתכל על היסודות של זה.
לדעתי – וחשבתי על זה הרבה,
כמעט 40 שנה, בהן אני מנסה לדבר לאנשים –
ומה שאני מבין זה דבר אחד פשוט,
שאם מנסים ליצור מצג של שלום, ללא שלום,
זה יהיה בעייתי.
אם בבסיס יש שלום, הוא ימצא את ביטויו באופן אוטומטי.
זה יקרה.
אך אם השלום חסר במקום מאוד בסיסי,
ומנסים רק לייצר את הביטוי שלו,
זה יהיה קשה מאוד.
ולכן אני מנסה לקחת את מסר השלום שלי – שהשלום נמצא בתוכך.
כלומר, אני קורא לו 'המסר שלי', זה לא באמת המסר שלי,
אנשים רבים אמרו את זה: "השלום נמצא בך. חפש בתוכך.
ראה, חפש בתוכך, ומצא את השלום."
כי עד שזה לא יקרה,
לנסות ליצור דברים שונים שמשקפים שלום, זה יהיה קשה.
השלום חייב להיות ברמה בסיסית
ואז, אין צורך לדאוג לביטויים שלו.
הוא יבטא את עצמו.
אני מדבר עם אנשים במרבית הימים, בעיקר אנשים צעירים.
החמרים החינוכיים שלנו קיימים כבר בשש שפות רשמיות, ב-197 מדינות.
וזה הכי חשוב לי, לעודד ולהעצים אנשים צעירים
להיות הכוח המניע מאחורי החזון של עולם מאוחד ובר-קיימא.
לתת להם את הכלים לעשות דבר שכזה, לתת להם כלים להפוך לעושי-שלום.
כשאני מדבר עם אנשים צעירים, הם רואים את הסרטים, את המסעות שעשינו.
הם אומרים לי: "איך אתה לעולם לא מוותר?"
ומכיוון שהייתי בניו יורק ב-9/11: "איך לא הפסקת אחרי מה שקרה ב-9/11?"
"מה גורם לך להמשיך?" יש מין תחושה ש-"השלום אינו אפשרי."
האם אתה חושב שאחת הבעיות של האנושות כיום
היא, שאנשים לא מאמינים שהם יכולים לשנות את העולם?
ושעליהם להבין שבעצם, כשאתה עצמך נעשה מעורב,
ואם היינו עושים זאת בהיקף עולמי, היינו משנים אותו מחר. האם זו אחת הבעיות?
– כמובן! – אי-אמון של אנשים ביכולתם לשנות את העולם?
כן, כי האחריות לשינוי העולם לא נמצאת אצלם
היא נמצאת אצל ישות אחרת, בין אם זה הממשלות,
בין אם אלה המלאכים שיבואו מהשמים.
– כך הם חושבים. – כך הם חושבים, כן.
אז הם לא כוללים את עצמם במשוואה, שכן, הם יכולים לשנות.
אבל זה נכון, שהם יכולים לשנות.
ורק לדעת את זה – יכולה להיות לכך השפעה עצומה.
שכן, לך יש חלק מכריע ביותר במנגנון הזה
שיביא שלום לעולם
שאינך מופרד ממנו
אינך רק מישהו שמקבל את החדשות:
"הו, כן, היום יש שלום בעולם. תודה רבה."
לא. אתה הנך חלק מהתהליך שיביא לכך.
וזה לא משנה מי אתה
לא משנה מי אתה.
ואנו שמים דגש כה רב על הצעירים שלנו,
וזה חשוב כל-כך, כי הם העתיד שלנו.
אבל אני רוצה לראות העצמה גם של האנשים שאינם ילדים.
אולי הם סבים-של-סבים,
אולי יש להם רק עוד שלושה ימים לחיות בעולם,
אבל שגם הם יבינו,
שהם חלק מהתהליך הזה של עשיית שלום.
אני רוצה לכלול את כולם. אני רוצה לכלול את הצעירים,
אני רוצה לכלול את אלה שילמדו את הצעירים – חשוב מאוד
כי אם הם אינם בקשר עם עצמם,
מה הם ילמדו את הצעירים?
אני רוצה לכלול את הצעירים, אני רוצה לכלול את אלה שילמדו את הצעירים.
אני רוצה לכלול אנשי עסקים, אני רוצה לכלול ממשלות,
אני רוצה לכלול אנשים עניים, אני רוצה לכלול אנשים עשירים,
אני רוצה לכלול אנשים שחושבים שהם לא צריכים להיכלל!
אני רוצה לכלול את כולם!
אני רוצה לכלול אפילו את האנשים שעליהם אמרנו:
"עשית משהו רע, נכלא אותך בין ארבעה קירות."
כי הם ייצאו מבין ארבעת הקירות הללו, ואז מה?
– כן. – אני רוצה לכלול את כולם!
אלה חדשות טובות, ואני רוצה לומר אותן שוב ושוב ושוב,
כמו שאתה צריך, כמו שאני צריך, כולם צריכים לזכור שוב ושוב ושוב,
שהשלום אפשרי. – השלום אפשרי, בן אדם. כן, אפשרי.
ואולי יום אחד... זה יתפוס!
וזה אכן נתפס. וזו הנקודה שאתה מחדד.
לכן אנחנו מלאי השראה ומועצמים ומריצים את זה כל יום ועובדים קשה, נכון?
ולמעשה, רבים אחרים בכל העולם.
זה אפשרי, זה עובד, אפשר לסלוח,
אנשים יכולים לעצור – גם כשאתה אומר שהם לא יכולים, הם יכולים.
– כן, כמובן! – עלינו להאמין.
וזה אפשרי לגמרי. אני באמת רוצה לראות את זה קורה בימי חיינו
כלומר, כמובן, מי יודע? זהו תהליך, זה מסע.
– אז אנחנו בהסכמה מוחלטת. – כן, כן. כן, כמובן.
ואני בטוח שהצופים בנו מסכימים גם הם שהאתגר הכי גדול שלנו,
הוא שכולנו נאמץ את הרעיון, שאנחנו יכולים לשנות את העולם כיחידים
ואם נעמוד יחד כאחד ונעשה זאת, אז בינגו!
– אבל, כולנו. כולנו. – כולנו,
בין אם אתה סבא-רבא, או ילד קטן בבית-ספר יסודי,
על כולנו להיות חלק מזה.
על כולנו לקבל שבאמת השלום אפשרי, שאנחנו יכולים לשנות את העולם,
אנחנו יכולים להעלות את רמת המודעות בנושאים המהותיים שעומדים בפנינו, מהר.
אני הייתי כמעט בכל אזור-עימות בעולם,
וב-107 מדינות בשנים האחרונות, כמוך.
אבל בכנות, בכל מקום שבו הייתי, בין אם זה אפגניסטן, סודן, או סומליה,
מעולם לא ראיתי מישהו נלחם, פשוט ראיתי אנשים יפים!
באמת מלאי-תשוקה, אמיצים ומלאי תקווה.
– כן. – בכל מקום שאתה מגיע, יש שלום!
כמובן שאני מבין שיש אנשים שסובלים ללא צורך וזה לא הוגן,
וזה טרגי, והלוואי שזה לא יימשך
אבל למעשה, המלחמה הכי גדולה מולה ניצבת האנושות, היא עם אגרוף, לא עם רובה
והאלימות הגדולה ביותר שמתרחשת כיום היא האלימות במשפחה.
כן. אמרת שהיית בהרבה אזורי-עימות,
וכשאמרת זאת חשבתי: "יודע היכן הוא איזור העימות הגדול ביותר?"
בדיוק כאן. כאן מתחילים העימותים.
זה העימות הגדול
וכל אדם על פני האדמה
נושא אפשרות לאיזור עימות, כאן למעלה.
בראש.
ונושא גם מקום של שלום
בתוך לבו - של כל בן אנוש.
בחר! בחר!
ואנשים כמוך, שיוצאים ומציעים לאנשים את הברירה:
"בחרו בשלום".
כן. כן. זה מרגש. זה מרגש מאוד.
ופה אני מוצא שזה מעניין, חינוך הנוער
סביב נושא השלום.
ולהחדיר בהם את התחושה ש-"אתם הנכם עושי-השלום
והעניין הוא במה שקורה כאן עבורכם,
ואתם אלה שתחליטו, עם חבריכם ומשפחותיכם,
ותשפרו את איכות חייכם". לכן, אם זה קורה בתוך קהילה,
זה משפר את הקהילה, דבר שכמובן משנה את העולם.
וזה מה שאני רואה – אנשים מתלהבים מהשלום.
אנשים מבינים ששלום יביא שגשוג שאין כמוהו,
שאנחנו יכולים לנוע יחד, שאלה אינם חלומות בלתי-אפשריים,
אלה חלומות אפשריים ביותר.
אם אנו יכולים לגרום לאנשים לסבל כה רב,
אז אנו יכולים לעשות דברים טובים מאוד עבור אנשים, כי זה צדו השני של המטבע.
וכן, כן! על כולנו להיות מאוד נלהבים בקשר לכך.
וזה כולל את כולם, כולל את כולם.
כן, כשכל אחד מאיתנו יבין שאנחנו עושי-השלום של העולם,
שהבעיה איננה אי-שם, הבעיה היא ממש כאן,
ואם נפתור אותה בתוכנו וסביבנו, כל אחד מאיתנו,
אז נשנה את העולם לנצח.
– כן. – כן!
זה מדהים לפגוש אותך, ממש מדהים.
שמעתי אותך מדבר בעבר
ושמעתי עליך
אבל מה שממש מדליק אותי... כשאני חושב על זה, כמו אביר הג'דיי.
אלה מ'מלחמת הכוכבים' עם חרבות האור.
אני חושב שזה מדהים לראות שאתה כל-כך מחובר למשמעות של השלום
ושאתה טס בעולם במטוסים הכי מדהימים, כלים מורכבים,
הכול למען הפצת מסר השלום.
אתה בוודאי לוחם השלום הגדול ביותר על הפלנטה!
בשבילי זה באמת כבוד עצום לפגוש אותך.
אני ממש אסיר-תודה על מה שחלקת אתי,
ואני בטוח שהאנשים שצופים בתכנית הזו מרגישים אותו דבר.
היה לי עונג, ג'רמי, לפגוש אותך ולדבר איתך.
ואני באמת מקווה שאני לא הלוחם היחיד
שכל אדם על פני האדמה הוא לוחם לשלום.
– טוב, שמור על עצמך פרם, תודה. – תודה ג'רמי, בשמחה.
אחרי שהייתי במחציתו, הרגשתי שהתמלאתי באנרגיה
הרגשתי שהייתי בחברתו של מי שהוא מעין עושה-שלום גדול ביותר.
הייתי בחברתו של אדם שהקדיש את כל חייו להעצמת אנשים,
איש של שלום!
זוהי זכות לפגוש אנשים כמוהו, בפירוש, זה כבוד,
זה דבר מדהים ואני מרגיש מאוד בר-מזל.
הוא פשוט 'יעיף' אנשים. הוא כמו הג'דיי...
יודעים למה אני מתכוון? שהוא ג'דיי אמיתי. לא?
זה היה באמת רגע מעניין, מרגש, כיפי
מלא השראה בחיי.
זה היה... היה מדליק.
– היה תענוג. כל טוב. – כן, תודה רבה לך.
– כבוד עצום, באמת. – תודה.
עם מי תעשו שלום? www.peaceoneday.org
עם מי תעשו שלום? www.wopg.org
לצפייה בגרסה באורך-מלא הכנסו ל: wopg.org/peacemakers