Tip:
Highlight text to annotate it
X
כדור הארץ הוא אוסף של חלקי פאזל שמרכיבים את היקום.
בחושך העצום של החלל,
היקום מואר על ידי כוכבים,
שיום אחד יוכלו להפוך לסופרנובה
וליצור את כל חלקי הפאזל שאנחנו מכירים היום
כיסודות.
כל היסודות נוצרו ושוחררו
לחלל על ידי כוכבים מתפוצצים.
במשך מאות שנים, בני האדם ניסו לגלות
ממה עשוי העולם סביבם.
הם לא ידעו שכל הפיסות שהם היו צריכים
היו מתחת לאפם.
הגילוי של הפיסות האלו הפכו
את ההבנה שלנו על העולם
ואפשרו את היצירה של מה שהיא אולי
המתנה הגדולה ביותר של המדע:
הטבלה המחזורית.
אז, איפה היסודות האלה,
ואיך אנחנו מוצאים דרך לסדר אותם?
ובכן, תאמינו או לא,
בתרבויות עתיקות היו מאוד מודעים
להרבה יסודות סביבם,
אבל הם לא זיהו אותם כפיסות של היקום.
יסודות כמו זהב, כסף, ונחושת
היה ניתן לזהות בקלות בתרבויות קדומות,
והיו בשימוש למטרות מרובות כמו תכשיטים וכלים.
למה היסודות האלה זוהו כה בקלות?
חשבו על הטבלה המחזורית כפאזל.
החלקים בפינות הם קצוות של פאזל,
הם בדרך כלל הקלים ביותר למציאה ולמיקום
מפני שהם בולטים עם הקצוות החלקים שלהם,
ובברור לא מתחברים עם חלקים אחרים של הפאזל.
כמו חלקי פאזל, יסודות יכולים לבחור עם מי להגיב.
חלקם אוהבים להגיב עם יסודות אחרים,
בעוד אחרים לא.
היסודות שלא מגיבים עם יסודות אחרים קלים לזיהוי,
בעוד אלה שאוהבים להגיב עם יסודות אחרים קשים למציאה.
זהב, כסף, ונחושת הם מהבררניים מהיסודות
אז אפשר למצוא אותם יותר בקלות.
אז בואו נרוץ קדימה לשלהי המאה ה 17
בה הניג בראנד, אלכימאי גרמני,
היה עסוק בעבודה במעבדה.
כמו אלכימאים רבים בזמנו,
בראנד ניסה למצות זהב מהגוף האנושי.
בראנד הגיע למה שהוא חשב שהיתה התשובה הברורה ביותר לבעיה:
שתן.
שתן בצבע זהב ואולי מכיל זהב בתוכו.
אז בראנד אסף כמות גדולה של שתן ככל שיכל,
הרבה מזה שלו,
אז הוא החליט להרתיח אותו בתקוה להשיג זהב.
אז בראנד הרתיח את, ובכן, השתן שלו,
עד שהוא אסף משחה
וחימם את המשחה לטמפרטורה מאוד גבוהה.
בסופו של דבר הופיע עשן
והחומר בער בבהירות גבוהה ובפראות.
בראנד מיצה ללא ידיעתו זרחן מהשתן שלו.
זו היתה הפעם הראשונה שמישהו גילה יסוד,
אבל הוא לא באמת הבין מה הוא עשה.
בזמנו של בראנד, הרעיון של יסוד עוד לא התגלה.
במקום זה העיקרון היווני העתיק שחפצים שמורכבים
מאדמה,
מים,
אויר,
ואש
היה השולט.
זה לא היה עד עבודתו של אנטוין לבואזיה,
שידוע כאבי הכימיה,
שהמדע הגדיר מה הוא יסוד.
לבואזיה הגדיר יסוד כחומר
שאי אפשר לחלק באמצעים כימיקליים.
לבואזיה יצר רשימה של היסודות הידועים בזמנו
וניסה לשים את היסודות בסוג של סדר
בו אפשר יהיה להגדיר אותם,
כמו גזים או מתכות.
הוא היה הראשון לנסות להרכיב את הפאזל.
זו היתה רק ההתחלה של דרך
לארגן את היסודות הידועים בזמנו.
כימאים רבים אחרים הגיעו אז כדי לעשות את הפאזל ברור יותר.
אחד מהם, ג'ון דלטון, שקל את היסודות
וסידר את הפאזל לפי משקל.
הכימאי הגרמני וולפגנג דובריינר שילב מאוחר יותר את היסודות
כדי לראות איך הם מגיבים אחד עם השני.
מה שהוא מצא היה שיסודות מסויימים חולקים תכונות ותגובות דומות.
לדוגמה, כשליתיום טהור, נתרן ואשלגן
חשופים למים,
הם יגיבו באלימות
ויחליקו על פני המים עם ניצוצות.
המדענים הבינו אז שהדמיון
הוא לא מקרה:
יסודות שייכים למשפחות שחולקות תכונות דומות.
אבל הכימאי שבסופו של דבר פתר את הפאזל הוא דימיטרי מנדלייב.
הוא יצר כרטיסיות של כל יסוד ידוע וניסה לסדר אותם
בהתבסס על המשקל האטומי והתכונות הידועות שלהם.
הסיפור הוא שהוא נשאר ער 3 ימים ו 3 לילות,
ובסופם נפל לשינה עמוקה
וחלם על טבלה כדי לסדר את היסודות.
מנדלייב לא רק היה מסוגל ליצור את הטבלה המחזורית,
הוא גם היה מסוגל לחזות יסודות שעדיין לא התגלו.
הפאזל של הטבלה המחזורית נפתר.