Tip:
Highlight text to annotate it
X
תרגום: Talia Breuer עריכה: Ido Dekkers
הגעתי לדבר על מספר עקרונות
וקהילות שאני אוהב--
בייחוד מזרח פאלו אלטו, קליפורניה,
שמלא באנשים מדהימים.
זוהי גם קהילה מופרדת בצורה משונה
על ידי כביש מהיר מספר 101 שעובר דרך עמק הסיליקון.
בצד המערבי של הכביש בפאלו אלטו נמצאים ה"יש להם״,
בכל מימד שתוכלו לחשוב על:
חינוך, הכנסה, גישה למים.
בצד המזרחי של הכביש נמצאים ה״אין להם״.
ואפילו אם אתם לא מכירים את מזרח פאלו אלטו,
ייתכן שתכירו את הסיפור של הפער בין מזרח למערב,
בין אם זו הפרדה על ידי פסי הרכבת במזרח פיטסבורג
או שער גרוס פוינט במזרח דטרויט
או מזרח סנט לואיס, מזרח אוקלנד, מזרח פילדלפיה.
מדוע נוצר המצב שקהילות בשולי החברה, הכלכלה והסביבה
נוטות להתקיים בצד המזרחי של מקומות?
מתברר,
שהסיבה היא הרוח.
אם מסתכלים על כדור הארץ מהקוטב הצפוני,
ניתן לראות שהוא מסתובב כנגד כיוון השעון.
ההשפעה של זה
היא שהרוחות בחצאי הכדור הצפוני והדרומי
נושבות באותו הכיוון של סיבוב כדור הארץ--
מזרחה.
דרך אחת לחשוב על זה היא ככה:
דמיינו שאתם יושבים סביב מדורה.
אתם חייבים להושיב 10 אנשים, חייבים לדאוג שיהיה לכולם נעים.
השאלה היא: מי יושב כאשר העשן נושב לכיוונו?
התשובה היא:
אנשים בעלי פחות כוח.
דינמיקת המדורה היא מה שמתרחש בערים,
לא רק בארצות הברית, אלא בכל העולם:
מזרח לונדון; הצד המזרחי של פריז הוא כזה;
מזרח ירושלים.
אפילו במורד הכביש מאיפה שאנחנו נמצאים כרגע,
הקהילה במעמד הנמוך יותר היא מזרח ונקובר.
אני לא היחיד ששם לב לכך.
חשבתי על כך המון, במשך שנים.
ולבסוף מצאתי קבוצה של כלכלנים היסטוריונים באנגליה
אשר עיצבו פיזור עשן בעידן התעשייתי.
והם הגיעו לאותה המסקנה המתמטית
שאני הגעתי אליה כאנתרופלוג,
והיא: אוויר וזיהום האוויר דוחפים את קהילות השוליים למזרח.
העקרון השולט בעידן התעשייתי
הוא פערים.
הוא על יש להם ואין להם, ונהפך לחלק מהתרבות שלנו.
בגלל זה אתם יודעים בדיוק על מה אני מדבר
אם אני אומר על מישהו שהוא מ״הצד הלא נכון של הפסים״.
הביטוי מגיע מהכיוון אליו הרוח תנתב עשן של רכבת--
לכיוון מזרח, בדרך כלל.
אני לא אומר שכל קהילה וקהילה בצד מזרחי של מקום היא בשוליים,
או שכל קהילת שוליים בהכרח תהיה במזרח,
אבל אני מנסה להעביר נקודה לגבי פערים מעוצבים.
אז אם אתם מוצאים את עצמכם מדבר על כיוון ראשי
של כביש מהיר, נהר, פסי רכבת,
אתם מדברים על קהילת הצד המזרחי.
עכשיו, הרוח היא כמובן פלא טבע.
אבל עיצוב האדם לקבלת החלטות שאנו לוקחים על מנת להפריד בינינו
הוא לא טבעי.
קחו בחשבון את העובדה שכל קהילה בארה״ב שהוקמה בצד המזרחי
נבנתה במהלך עידן של אפליה חוקית.
כמובן שלא ניסינו אפילו לעצב לטובת כולם,
אז מצאנו את עצמנו מתמודדים עם סוגיות של גבולות.
בשלב זה הממשלה ממש יצרה מפות
על מנת להסביר לבנקאים איפה לא כדאי להלוות.
הנה כמה מאותן המפות.
שימוש לב איך שהקו האדום מסומן לרוב
בצד המזרחי של ערים.
ההחלטות שהתקבלו מהמבנים הפיננסיים האלו הפכו לנבואה שמגשימה את עצמה:
לא ניתנו הלוואות לאזורים בעלי ערך כלכלי נמוך
והדבר גרר בתי ספר גרועים, כוח עבודה פחות כשיר,
ו-- למרבה ההפתעה-- הכנסות נמוכות.
מה שאומר שאתם לא זכאים להלוואה.
פשוט לולאה אכזרית.
וזו רק הדוגמא של הלוואות.
יצרנו עיצובים מרושעים דומים הנוגעים למספר רב של סוגיות,
החל מהנדסת מים
ועד להחלטה היכן להציב מכולות לעומת חנויות אלכוהול,
ואפילו עבור מי ואיך אנו מעצבים ומממנים מוצרים טכנולוגיים.
ביחד, רשימה זו של הנזקים
הינה מעשה ידי אדם של הגרסאות הפרימיטיביות שלנו.
אני לא חושב שכך אנו רוצים להזכר,
אבל זה למעשה מה שאנחנו עושים
לקהילה מזרחיות במשך המאה האחרונה.
החדשות הטובות הן, שזה לא חייב להיות ככה.
הכנסנו את עצמנו אל תוך דילמת הצד מזרחי
דרך תכנון גרוע,
ומכאן שאנו יכולים לצאת ממנה בעזרת תכנון טוב.
ואני מאמין שהעקרון הראשון בתכנון טוב הוא בעצם מאוד פשוט:
עלינו להתחיל מהמחויבות לתכנן לטובת כולם.
אז, זכרו את מטפורת המדורה.
אם נרצה את טובת כולם, אולי נשב בצורת פרסה,
כדי שאף אחד לא יקבל עשן לפרצוף.
רק הערה קטנה לעשירים שעוברים לשכונות מצוקה
בגלל שהנקודה שלי היא לא
שיש לכם זכות להכנס לקהילות המזרחיות ופשוט להזיז אנשים מהדרך,
בגלל שאין לכם.
(מחיאות כפיים)
אבל הנקודה היא,
שאם מתחילים מעקרון זה של טובת הכלל,
אז פתרונות אלגנטיים עלולים להתברר כמובנים מאליהם.
מהם אותם פתרונות אלגנטיים על מנת לסגור את הפער
בין פאלו אלטו למזרח פאלו אלטו בעמק הסיליקון?
ארצה להתחיל מהסיכויים של מפ״א (מזרח פאלו אלטו).
הוא נמצא במרכז עמק הסיליקון, חוד החנית של היזמות
ויצירת הממון.
אם ניתן לפתור את הבעיה איפשהו, זה חייב להיות כאן.
ואם ניתן לפתור את הבעיות במפ״א,
נוכל להשתמש בפתרונות האלו בקהילות מזרחיות אחרות.
אם תחשבו על זה, זו למעשה הזדמנות להשקעה כבדה
והזדמנות לקדם שינוי במדיניות ובפלינתרופיה.
אבל בליבת העניין, מדובר בעקרון התכנון הבסיסי,
של הבחירה האם אנו מתכוונים להחליט לפעול לטובת הכלל.
וזוהי החלטה שאנו מסוגלים לקחת, אהוביי.
יש לנו האמצעים.
יש לנו את הטכנולוגיה לצדנו,
והיא ממשיכה להשתפר.
יש לנו כמה מהיזמים הטובים ביותר בעולם בבניין הזה
ובקהילות האלה כרגע.
אבל השאלה המהותית היא: עבור מה אנו מתכננים?
יותר יש להם ואין להם? יותר פערים?
או שוויון,
ההחלטה להתאחד.
בגלל שהמציאות היא, שאנו לא בעידן התעשייה.
אנו לא חיים בעידן של אפליה חוקית.
אז שורת המחץ היא, אין דבר כזה הצד הלא נכון של הפסים.
וכל מה שאני אומר זה,
עלינו לעצב את הכלכלה שלנו והקהילות שלנו בצורת המחשבה הזאת.
תודה.
(מחיאות כפיים)