Tip:
Highlight text to annotate it
X
מתרגם: Ido Dekkers מבקר: zeeva Livshitz
המחשבים של היום הם כל כך מדהימים
שאנחנו לא שמים לב כמה הם באמת נוראיים.
הייתי רוצה לדבר איתכם היום על הבעיה הזו,
ואיך אנחנו יכולים לתקן אותה עם מדעי המוח.
ראשית, הייתי רוצה להחזיר אתכם ללילה קפוא בהראלם ב 2011
שהיתה לו השפעה עמוקה עלי.
ישבתי בבר מחוץ לאוניברסיטת קולומביה,
שם למדתי מדעי מחשב ומדעי מוח,
והיתה לי שיחה מעולה עם סטודנט עמית
בנוגע לכוח של הולוגרמות להחליף יום אחד את המחשבים.
וממש כשהגענו לחלק הכי טוב של השיחה,
כמובן, הטלפון שלו זמזם.
והוא מושך אותו אליו, והוא מביט עליו למטה ומתחיל להקליד.
ואז הוא מניע את גלגלי עיניו חזרה לשלי ואומר,
"תמשיך, אני איתך."
אבל כמובן העיניים שלו היו מזוגגות,
והרגע מת.
בינתיים מעבר לבר,
הבחנתי בסטודנט אחר שמחזיק טלפון,
הפעם לכיוון קבוצה.
הוא עבר על תמונות באינסטגרם,
והילדים האלה צחקו בהסטריה.
והדיכוטומיה הזו בין כמה חרא הרגשתי
וכמה שמחים הם הרגישו בנוגע לאותה טכנולוגיה,
באמת גרמה לי לחשוב.
וככל שחשבתי על זה יותר, הבנתי
שזה בברור לא היה המידע הדיגיטלי שהיה הבחור הרע פה,
זה היה פשוט מצב התצוגה שהפריד ביני ובין חברי
וקישר בין האחרים.
הבינו, הם חוברו סביב משהו,
ממש כמו שאבותינו שפיתחו את היכולות החברתיות שלהם
סיפרו סיפורים מסביב למדורה.
וזה בדיוק מה שכלים צריכים לעשות, אני חושב.
הם צריכים להרחיב את הגוף שלנו.
ואני חושב שמחשבים היום עושים בדיוק ההפך.
בין אם אתם שולחים דוא"ל לאשתכם
או שאתם מחברים סימפוניה
או פשוט מתייעצים עם חבר,
אתם עושים את זה ממש באותן דרכים.
אתם כפופים מעל המלבנים האלו,
משחקים עם כפתורים ותפריטים ועוד מלבנים.
ואני חושב שזו הדרך הלא נכונה,
אני חושב שאנחנו יכולים להתחיל להשתמש במכונה הרבה יותר טבעית.
אנחנו צריכים להשתמש במכונות שמביאות את העבודה שלנו חזרה לעולם.
אנחנו צריכים להשתמש במכונות שמשתמשות בעקרונות מדעי המוח
כרי להרחיב את החושים שלנו במקום לללכת נגדם.
עכשיו רק במקרה יש לי כזו מכונה פה.
היא נקראת מטא 2.
בואו ננסה אותה.
עכשיו ממש מולי, אני רואה את הקהל,
ואני יכול לראות את ידי שלי.
ועוד שלוש, שתיים, אחת,
אנחנו נראה הולוגרמה מכילה מופיעה,
הולוגרמה מאוד ריאליסטית מופיעה לפני,
של המשקפיים שלנו שאני חובש על ראשי עכשיו.
וכמובן, זה יכול להיות כל מה שאנחנו קונים עכשיו
או לומדים ממנו,
ואני יכול להשתמש בידי
כדי להניע אותן ממש יפה מסביב עם שליטה עדינה.
ואני חושב שאיירון מן היה גאה.
אנחנו נחזור לזה עוד מעט,
(מחיאות כפיים)
עכשיו אם אתם כמוני, המוח שלכם כבר רץ
עם אפשרויות של מה יכול להעשות עם סוג זה של טכנולוגיה,
אז בואו נביט בכמה.
אימי היא ארכיטקטית,
אז כמובן הדבר הראשון שדמיינתי
היה לפרוש תכנון של בניין במרחב התלת מימדי
במקום להשתמש בשרטוטי הדו מימד האלה.
היא למעשה נוגעת בגרפיקה עכשיו
ובוחרת עיצוב פנימי.
כל זה צולם בגו פרו דרך המשקפיים שלנו.
והשימוש הבא הוא מאוד אישי בשבילי,
זה פרוייקט מוח הזכוכית של פרופסור אדם גזלי,
באדיבות אוניברסיטת סן פרנסיסקו.
כסטודנט למדעי מוח,
הייתי תמיד חולם
על היכולת ללמוד ולשנן את מבנה המוח המורכב
עם מכונה ממשית,
בה הייתי יכול לגעת ולשחק עם מבני המוח השונים.
עכשיו מה שאתם רואים נקרא מציאות רבודה,
אבל בשבילי, זה חלק מסיפור הרבה יותר גדול --
סיפור על איך אנחנו יכולים להתחיל להרחיב את הגוף שלנו עם מכשירים דיגיטליים,
במקום להפך.
עכשיו ...
בשנים הקרובות, האנושות עומדת לעבור מהפך, אני חושב.
אנחנו עומדים להתחיל לשים שכבה שלמה של מידע דיגיטלי
על העולם האמיתי.
פשוט דמיינו לרגע
מה זה היה אומר לסיפור סיפורים,
לציירים,
למנתחי מוח,
למעצבי פנים
ואולי לכולנו פה היום.
ומה שאני חושב שאנחנו צריכים לעשות כקהילה,
זה באמת לנסות לעשות מאמץ
לדמיין איך אנחנו יכולים ליצור את המציאות החדשה הזו
בדרך שתרחיב את החוויה האנושית,
במקום להפוך את המציאות שלנו למשחק
או לבלגן אותה עם מידע דיגיטלי.
וזו התשוקה שלי.
עכשיו, אני רוצה לספר לכם סוד קטן.
תוך חמש שנים בערך --
זה לא המכשיר הכי קטן --
בערך תוך חמש שנים,
כל אלה יראו כמו רצועות זכוכית מול עיניינו
שמקרינות הולוגרמות.
וממש כמו שלא אכפת לנו כל כך בנוגע לאיזה טלפון נקנה
במונחים של תוכנה -- אנחנו קונים אותו בגלל מערכת ההפעלה --
כמדעני מוח,
תמיד חלמתי על לבנות את מערכת ההפעלה של המיינד, אם תרצו.
וזה מאוד מאוד משוב שנעשה את זה נכון,
בגלל שאולי נחיה בתוך הדברים האלה
לפחות כמה שחיינו
עם ממשק המשתמש של חלונות.
ואני לא יודע בנוגע אליכם,
אבל לחיות בתוך חלונות מפחיד אותי.
(צחוק)
כדי לבודד את הממשק הכי אינטואיטיבי מהאין סוף,
אנחנו משתמשים במדעי מוח כדי להניע את הנחיות העיצוב שלנו,
במקום לתת לקבוצה של מעצבים להלחם בחדר הישיבות.
והעקרונות שכולנו סובבים סביבם
הם מה שנקרא "מעבר ניורולוגי של הכי פחות התנגדות."
בכל פנייה, אנחנו מחברים את מערכת ההפעלה של המוח עם המוח שלנו
לפי, בפעם הראשונה, תנאי המוח שלנו.
במילים אחרות, אנחנו מנסים ליצור מחשב עם עקומת למידה אפסית.
אנחנו בונים מערכת שתמיד ידעתם איך להשתמש בה.
הנה שלושת קוי העיצובים הראשונים בהם אנחנו משתמשים
בצורה החדשה לגמרי של חווית משתמש.
ראשית, אתם מערכת ההפעלה.
מערכות קבצים מסורתיות הן מורכבות ומופשטות,
והמוח שלכם דורש שלבים נוספים כדי לפצח אותן.
אנחנו הולכים נגד הנתיב הטבעי של הכי פחות התנגדות.
בינתיים, במציאות רבודה,
אתם יכולים כמובן למקם את פאנל TED ההולוגרפי שלכם פה,
והאימייל ההולוגרפי שלכם בצד השני של השולחן,
והזיכרון המרחבי שלכם התפתח ממש טוב כדי לאחזר אותם.
תוכלו לשים את הטסלה ההולוגרפית שלכם שאתם רוצים לקנות --
או איזה מודל שהצוות המשפטי שלי אמר לי לשים ממש לפני המצגת.
(צחוק)
מושלם. והמוח שלכם יודע בדיוק איך לאחזר אותו.
לקווים המנחים של הממשק השני אנחנו קוראים "לגעת כדי לראות."
מה תינוקות עושים כשהם רואים משהו שתופס את תשומת ליבם?
הם מנסים להושיט יד ולגעת בו.
וזה בדיוק איך שהמכונה הטבעית צריכה לעבוד.
מסתבר שהמערכת הויזואלית מקבלת עידוד משמעותי
מחוש שאנחנו קוראים לו פרופריוספציה --
זה החוש של חלקי הגוף שלנו בחלל.
אז בנגיעה בעבודה שלנו ישירות, אנחנו לא רק נשלוט בו טוב יותר,
אנחנו גם נבין אותו הרבה יותר לעומק.
לכן, תגעו כדי לראות.
אבל זה לא מספיק לחוות דברים בעצמנו.
אנחנו בעצם חיות חברותיות.
וזה מוביל אותי לקו המנחה השלישי שלנו,
המדורה ההולוגרפית מהסיפור הראשון שלנו.
מערכת ניורוני המראה שלנו מציעה
שאנחנו יכולים להתחבר אחד לשני ועם העבודה שלנו טוב בהרבה
אם נוכל לראות את הפנים והידיים אחד של השני בתלת מימד.
אז אם אתם מביטים בסרטון מאחורי,
אתם יכולים לראות שני משתמשי מטא משחקים עם אותה הולוגרמה,
יוצרים קשר עין, מחוברים סביב הדבר הזה,
במקום להיות מוסחים על ידי מכשירים חיצוניים.
בואו נמשיך וננסה את זה שוב תוך חשיבה על מדעי המוח.
אז שוב, הממשק האהוב עלינו, מערכת ההפעלה של המוח.
אני אקח עכשיו צעד נוסף אחד הלאה
ואקח את המשקפיים האלו
ונשאיר אותם שם על השולחן.
עכשיו אני איתכם, אני ברגע,
אנחנו מתחברים.
הזיכרון המיוחד שלי נכנס לפעולה, ואני יכול להמשיך ולתפוש אותם
ולהביא אותם חזרה לפה, מזכיר לי
שאני מערכת ההפעלה.
ועכשיו הפרופיוספציה שלי עובדת,
ואני יכול להמשיך ולפרק את המשקפיים האלו לאלפי חלקים
ולגעת בסנסור שכרגע סורק את היד שלי.
אבל זה לא מספיק לראות דברים לבד,
אז תוך שניה, המייסד השותף שלי ריי עומד לעשות שיחת תלת מימד --
ריי?
(צליל חיוג)
היי ריי, מה קורה?
חברה, אני יכול לראות את הבחור הזה מולי בתלת מימד.
והוא פוטו ראליסטי.
(מחיאות כפיים)
תודה לכם.
מערכת ניורוני המראה שלי מציעה שזה עומד להחליף טלפונים
בעתיד הקרוב.
ריי, מה קורה?
ריי: מעולה. אנחנו לייב היום.
(מחיאות כפיים)
מ.ג: ריי, תן לקהל מתנה
של המוח ההולוגרפי שראינו בסרטון קודם לכן.
חברה, זה לא רק עומד לשנות טלפונים,
זה גם עומד לשנות את הדרך בה אנחנו משתפים פעולה.
תודה רבה לכם.
תודה ריי.
ריי: בבקשה.
(מחיאות כפיים)
מ.ג: אז חברה, זה המסר שגיליתי בבר ההוא ב 2011:
העתיד של מחשבים לא נעול בתוך אחד המסכים האלו.
הוא ממש פה, בתוכנו.
(מחיאות כפיים)
אז אם יש רעיון אחד שאוכל להשאיר לכם היום,
זה שהמכונה הטבעית היא לא המצאה של העתיד,
היא ממש פה ב 2016.
לכן כל המאה מאיתנו במטא,
כולל הצוות האדמיניסטרטיבי,
המנהלים,
המעצבים, המהנדסים --
לפני TED2017,
אנחנו נזרוק את המסכים החיצוניים שלנו
ונחליף אותם עם מכונות יותר טבעיות משמעותית .
תודה רבה לכם.
(מחיאות כפיים)
תודה לכם, אני מעריך אתכם.
תודה חברה.
כריס אנדרסון: אז תעזור לי עם משהו אחד,
בגלל שהיו כמה הדגמות של מציאות רבודה
שהוצגו במהלך השנה האחרונה.
ויש לפעמים ויכוח בין טכנולוגים
בנוגע, אנחנו באמת רואים את הדבר האמיתי על המסך?
יש את העניין של שדה ראיה,
ואיך שהוא הטכנולוגיה מראה שדה רחב יותר
משאתה למעשה רואה כשאתה חובש את המשקפיים.
האם ראינו את הדבר האמיתי שם?
מ.ג: לגמרי את הדבר האמיתי.
לא רק זה,
לקחנו כמה צעדים כדי לצלם את זה עם גו פרו דרך העדשה עצמה
בסרטונים השונים שראיתם פה.
אנחנו רוצים לנסות לדמות את החוויה לעולם
שאנחנו למעשה רואים דרך המשקפיים,
ולא לחתוך פינות.
כ.א: תודה רבה לך שהראית לנו את זה.
מ.ג: תודה רבה לך, אני מעריך את זה.