Tip:
Highlight text to annotate it
X
הוא ראה את המציאות כולה כיחידה אחת, כחומר אחיד
וכל מה שנראה כאוביקטים נפרדים כמונו למשל, הם רק מאפיינים וחזות מישנית
זה רעיון שקשה לרוב האנשים לתפוס בפעם הראשונה. האם אתה יכול לפרט עליו? י
מקום טוב להתחיל בו, למרות שאמרתי שלא ארחיב עליו, הוא בדקארט
מפני שדקארט הגדיר את המושג חומר
והרעיון של חומר בפילוסופיה הוא שם למה שבאמת קיים, המרכיב הבסיסי של העולם
דקארט הגדיר "חומר" כך: דבר שאינו תלוי בשום דבר אחר בשביל קיימו/תלוי רק בעצמו
ולפי תפיסתו, החומר היחיד האמיתי מוכרח להיות אלוהים
מפני שכל מה שקיים מלבד האל, הנשמה האנושית ואוביקטים חומריים כמו הגוף האנושי
כל מה שנבדל מהאל, למעשה תלוי באלוהים לקיומם
אז הממשות, או העיקר של כל דבר קצת פגומים
אלוהים הוא ה"חומר" האבסולוטי היחיד אבל הוא לא הרחיב יותר על כך
שפינוזה לקח את הרעיון של דקארט ממש ברצינות
וטען שאכן יש רק חומר אחד בעולם יש דבר אחד בלבד
שבתרגום חופשי של שפינוזה הוא הסיבה/ההסבר לעצמו
דבר אחד שמהותו מסבירה את קיומו משהו שמטבעו הוא קיים
הוא הסיק שהדבר היחידי שבאמת מימש את זה, הוא מכלול כל הדברים
ואלמנט ברור בשפינוזה הוא שהמכלול שמקיף את הכל הוא למעשה "הטבע", וגם אלוהים
עוד טיעון שהוא העלה לכך נובע מההנחה שהאל הוא אינסופי
כלומר, אם אלוהים הוא אינסופי אז בעצם כל דבר הוא חלק מהאל
במילים אחרות, אם העולם הוא נפרד מהאל אז לאלוהים יש מגבלות. אלוהים הוא סופי
בכדי שאלוהים יהיה אינסופי הוא מוכרח לכלול את הכל
בהחלט ניתן להציג את הטיעון של שפינוזה בצורה הזו, וישנו תקדים לטענה בפילוסופיה מוקדמת יותר
הוא מעלה טיעונים נוספים כדי להוכיח את הנקודה הזאת
אך למעשה הוא טוען שיש דבר אחד בלבד שההסבר לקיומו נובע מטבעו ובשאר הדברים הסיבה היא חיצונית
מה שמוזר הוא, שמצד אחד הדבר היחיד הוא הטבע, מכלול היקום
ומצד שני הוא גם האל, שבכלליות ניתן לומר שהוא מנטלי/מחשבתי
והוא משתמש במילים "אלוהים" או י "הטבע" לתאר את החומר הבודד הזה
זה צעד גדול בשבילנו, ואני חושב שגם בשביל שפינוזה ואחרים בזמנו
לעבור בין האחדות של הטבע, לבין הטענה שהאיחוד הוא למעשה אלוהים. זה נראה כצעד נוסף בטיעון
מה היו סיבותיו לכך? - אני מניח שבעיקר זו השלמות של אלוהים
היקום הוא לא רק תוצר-לוואי פאסיבי של פעולות האל אלא הטבע הוא מכלול המציאות והסיבה לעצמו
ולכן הוא גם שיא השלמות וראוי לתואר "אלוהים" י זה האל שהוא זיהה עם כל מה שקיים שבטבע
אז לסיכום ה"חזון" של שפינוזה כמו שקראת לו הוא טוען שאם מכלול המציאות הוא למעשה הטבע
במושגים שלנו, אפשר לומר שלא קיים תחום על-טבעי ובנוסף שאלוהים לא יכול להיות חיצוני ליקום
האל חייב להיות זהה למכלול הדברים שקיימים, אם הוא אכן אינסופי
נשמע נכון. - נראה שזה פותר את הבעיה הידועה שדקארט הותיר ללא פיתרון
והיא השאלה איך שכל וחומר פועלים הדדית אחד עם השני
דקארט העלה את השאלה אך לא הציע פיתרון מספק
שפינוזה למעשה טוען שהבעיה כלל אינה עולה
מפני שלמעשה, כל דבר הוא פן שונה של האחדות, שהיא מכלול המציאות
בהחלט. שני הדברים שהזכרת הציבו בעיה מיוחדת בשביל דקארט, שהציג פתרון נועז ומאד לא מספק
י "נפש" ו"גוף", שפינוזה מאחד אותם בצורה מבריקה
ואכן, חלק מההיסטוריונים חושבים שהדרך הטובה ביותר להבין את שפינוזה
היא כמי שניסה להתמודד עם הבעיה שדקארט העלה אבל אני חושב שזו רק תפיסה חלקית של שפינוזה
הוא מעוניין ביותר מכך, במערכת כוללת של המציאות
כשהוא מרחיב את הרעיון שהחומר היחיד הוא אינסופי לא רק שהוא מכיל את הכל ואין דבר מחוץ לו
וזה פחות או יותר אותו הדבר כמו אינסוף
אלא האל או הטבע, החומר היחיד ומכלול המציאות, הוא בעל אינספור תכונות
זה נשמע קצת מוזר, וזה אכן כך
מפני שמסתבר שרק שתיים מכל התכונות נגישות או מובנות לנו בצורה כלשהיא
התכונות הנוספות הן עניין של אמונה, שהן אכן קיימות
אבל השתיים שאנו כן מכירים הן מחשבה/מודעות מצד אחד, והתכונה של התפשטות (התרחבות) מצד שני
שפינוזה טוען שכל "קמט" במרקם של היקום, להם הוא קורא אופן/צורה
וזוהי ההבנה הנכונה של מה שאנו חווים כאוביקטים נבדלים - שולחנות, כיסאות, המשפחה של נשותינו
מה שזה לא יהיה. פרטים שניתן לזהות, עם קווי-תואר ברורים
על פי שפינוזה אלו הם רק קווי-צורה זמניים, שמרקם המציאות מקבל
כמו גלים בים. - כל דבר הוא למעשה בעל שתי תכונות: "מודעות" ו"התפשטות" י
לכל מעבר, חזות או "קמט" במציאות יש שני מאפיינים: מחשבתי וחומרי
לכן הבעיה של שני דברים נפרדים שעליהם לפעול בו-זמנית, הדדית
הם פשוט דבר אחד שרק נראה מחולק מהבטים שונים לכן הבעיה של שני דברים נפרדים שעליהם לפעול בו-זמנית, הדדית
הם פשוט דבר אחד שרק נראה מחולק מהבטים שונים
הזכרנו ששפינוזה הציג את הפילוסופיה שלו בדומה לגאומטריה אוקלידית
במערכת שמאורגנת בתהליך דידוקטבי, שבה כל דבר נובע מדבר אחר, פשוט אין מקום לחופש-בחירה
מה חשב שפינוזה על שאלת חופש-הבחירה? י
תחילה, ניתן לומר כמה דברים בברור
הוא חשב שבמובן הוולגרי, הרחב והמקובל של חופש הבחירה
כלומר, הרעיון שהאדם האינדיבידואלי מסוגל לפעול כיחידיה ספונטנית אקראית ללא כל סיבה מוקדמת
חופש לגמרי ספונטני, זה הוא האמין כבלתי אפשרי
זו פשוט אשליה שנובעת מכך שאין אנו יודעים את הסיבות למעשינו
אך מצד שני שפינוזה מכיר ב"פעולה משועבדת", י פעולה אשר מושפעת מסיבה כזו ולא אחרת
ישנם מניעים אשר ניתן לכנות כרגשות פאסיבים
כמו שינאה, כעס וכו', שעולים בנו כתוצאה מהשפעות מתסכלות של העולם החיצוני
כדי שאומר "חלק מהעולם" במקום "העולם חיצוני" י
והוא גם חשב שיש לנו רגשות אקטיבים, שנובעות מהבנה של הנסיבות בעולם, והידע על מה שקורה לנו
וככל שהפעולות שלנו מושפעות יותר מהרגשות האקטיבים ופחות מהפאסיבים, אנחנו פחות משועבדים
אנחנו יותר עצמנו. - אני חושב שהוא היה הראשון במחשבה האירופאית שהעלה את הרעיון החשוב הזה
שבצורה אחרת מורחב אחר כך על ידי פרויד ופסיכואנליזה
שההכרה במניעים החבויים של המעשים והרגשות שלנו, תביא במידה מסויימת לשחרור
יעשה אותנו למאושרים יותר אפילו אם זה לא משחרר במובן הראלי
אני חושב שכן. ניתן לראות את גישתו של שפינוזה כלפי מעמדו של האדם בעולם, כסטואיקן
ההכרה שהעולם הוא אימביבלנטי כלפינו ולכן עלינו להפחית מכוחו להשפיע עלינו
ע"י שליטה ברגשות שהוא מעלה בנו. זה רעיון סטואי ואתה צודק בטענה שיש יותר מכך אצל שפינוזה
מפני שזה לא נעשה על ידי מאמץ אדיר של דיכוי והתגברות על הרגשות הפאסיבים
אלא על ידי השימוש בשכל והבנה של העולם, הרגשות מתפוגגים ומתעמעמים, והן מוחלפות ברגשות אקטיבים
את המרוממת ביותר שפינוזה מכנה כאהבה אינטלקטואלית של האל
היא דבר די מיסתורי, שנובע מהבנה ותפיסה מטאפיזית מקיפה של המציאות