Tip:
Highlight text to annotate it
X
ה 9 בינואר,2007
ג'ושוע בל, אחד הכנרים הטובים בעולם,
ניגן מול אולם מלא
באולם הסימפוניה סטייטלי בבוסטון שמנה 1000 אנשים
כשרוב הכיסאות נמכרו עבור יותר מ$100.
הוא היה רגיל לאולמות מלאים, שנמכרו לגמרי.
הוא היה בשיא יכולותיו ותהילתו.
שלושה ימים מאוחר יותר,
ג'ושוע בל ניגן לקהל של
אף אחד!
ובכן, אולי שישה אנשים השתהו לרגע,
וילד אחד עצר לכמה רגעים להביט,
כאילו הוא הבין שמשהו מיוחד התרחש.
ג'ושוע אמר על הניסיון,
"זו היתה הרגשה מוזרה שאנשים למעשה התעלמו ממני."
ג'ושוע בל ניגן בכינור בתחנת רכבת תחתית.
"באולם קונצרטים, אני מתעצבן אם מישהו משתעל
או שסלולרי של מישהו מצלצל,
אבל פה הציפיות שלי נעלמו במהרה.
הייתי אסיר תודה בדרך מסויימת כשמישהו זרק דולר."
מה השתנה?
אותה מוזיקה,
באותו כינור,
מונוגנת באותה תשוקה
ועל ידי אותו אדם.
למה אנשים הקשיבו ואחר כך לא הקשיבו?
אריסטו היה מסוגל להסביר.
מה דרוש כדי לשכנע אנשים?
לפני 2,300 שנים,
אריסטו כתב את העבודה הכי חשובה על שיכנוע,
רטוריקה,
3 הדרכים לשיכנוע:
לוגוס,
אתוס,
ופאתוס.
לוגוס הוא שהרעיון הגיוני מנקודת הראות של הקהל.
זה בדרך כלל שונה מנקודת הראות של הדובר,
אז צריך לעשות עבודה
כדי להפוך את הרעיון לרלוונטי לנקודת הראות של העולם,
הכאבים והאתגרים של המאזין.
טיעון טוב הוא כמו מוזיקה טובה.
מוזיקה טובה עוקבת אחרי חוקים של הלחנה;
טיעון טוב עוקב אחרי כמה חוקים של לוגיקה.
זה הגיוני לקהל.
אתוס הוא מוניטין, במה אתם ידועים;
אמינות, האם אתם נראים ומתנהגים בצורה מקצועית;
אפשר לבטוח בכם, המניעים שלכם ברורים,
האם אתם מראים למאזין שאכפת לכם מהם כמו שאכפת לכם מעצמכם?
סמכות היא ביטחון יחד עם מסר ברור,
קול ברור וחזק.
פאתוס הוא החיבור הרגשי.
סיפורים הם כלי אנושי אפקטיבי ליצור חיבור רגשי.
יש רגעים בהם הקהל לא מוכן
לשמוע את המסר.
הדובר צריך ליצור את הסביבה הרגשית המתאימה למסר שלו.
מה השתנה?
למה אנשים נסעו קילומטרים כדי לשמוע אותו מנגן לילה אחד,
ואפילו לא עצרו לשניה להקשיב למחרת בבוקר?
התשובה היא שאתוס ופאתוס היו חסרים.
אתוס
העובדה שאולם קונצרטים גדול אירח את הקונצרט של ג'ושוע
מעביר את האמון לג'ושוע.
אנחנו בוטחים בממסד, אנחנו עכשיו בוטחים בג'ושוע.
לרכבת התחתית אין את האמון שלנו לכישרונות מוזיקליים,
אנחנו לא מצפים למצוא אמנות גדולה,
מודיקה מעולה,
או רעיונות גדולים,
אז זה לא משרה שום אמון על ג'ושוע.
פאתוס
אולם הקונצרטים מתוכנן לקשר רגשי
בין קהל ואמן,
רציף רכבת תחתית לא.
ההמולה והתנועה והלחץ פשוט לא מוליכים
את החיבור הרגשי שדרוש בין מבצע ומאזין.
לוגוס,
אתוס,
פאתוס,
הרעיון הוא כלום בלי השאר.
זה מה שג'ושוע בל למד
ביום הקר ההוא בינואר 2007.
אם יש לכם רעיון גדול,
איך אתם בונים אמינות וחיבור רגשי?