Tip:
Highlight text to annotate it
X
מתרגם: zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers
הייתי רוצה לדבר איתכם מעט על פחד
מחיר הפחד
ועידן הפחד שממנו אנו יוצאים כעת.
הייתי רוצה שתרגישו בנוח עם זה שאני עושה זאת
מכיוון שאני יודע דבר מה על פחד וחרדה
אני בחור יהודי מניו ג'רסי
(צחוק)
למדתי לדאוג לפני שלמדתי ללכת
(צחוק)
בבקשה, הריעו לזה
(מחיאות כפיים)
תודה.
אך אני גם גדלתי בתקופה בה היה ממה לפחד.
כשהייתי ילד קטן הכניסו אותנו למסדרון
ולימדו אותנו כיצד לשים מעילים על ראשנו
על מנת להגן עלינו מפני מלחמת עולם גרעינית.
אפילו מוחי הקטן, בן השבע, ידע שזה לא יעבוד.
אך גם ידעתי
כי מלחמת עולם גרעינית היא משהו שצריך לדאוג ממנו.
ועדיין, למרות העובדה שחיינו במשך 50 שנה
בצל האיום של מלחמה כזאת,
תגובת ממשלתנו והחברה שלנו
היתה לעשות דברים מופלאים.
יצרנו את תכנית החלל כתגובה לכך.
בנינו את רשת הכבישים המהירים כתגובה לכך.
יצרנו את האינטרנט כתגובה לכך.
לפעמים פחד יכול ליצור תגובה בונה.
אך לפעמים הוא יכול ליצור תגובה לא בונה.
ב-11 לספטמבר 2001,
19 בחורים השתלטו על ארבעה מטוסים
והטיסו אותם אל תוך כמה בניינים.
הם גבו מחיר נורא.
אל לנו למזער מחיר זה.
אך התגובה שלנו היתה חסרת פרופורציות לחלוטין --
חסרת פרופורציות על גבול הטירוף.
ארגננו מחדש את מנגנון הבטחון הלאומי של ארה"ב
ושל ממשלות אחרות
כדי לטפל באיום, אשר בימים שהתקפות אלה התרחשו
היה מוגבל למדי.
למען האמת, לפי שירותי הביון שלנו
ב-11 בספטמבר 2001
היו בגרעין של אל קאידה 100 חברים.
היו רק כמה אלפי מחבלים.
הם לא היוו איום קיומי
לאף אחד.
אבל, ארגננו מחדש את כל מנגנון הבטחון הלאומי
באופן סוחף מאז סיומה של מלחמת העולם השניה.
יצאנו לשתי מלחמות.
הוצאנו טריליוני דולרים.
השהנו את הערכים שלנו.
הפרנו את החוק הבינלאומי.
אימצנו את שיטת העינויים.
אימצנו את הרעיון
שאם 19 הבחורים הללו יכלו לבצע זאת כל אחד יכול.
ולכן, בפעם הראשונה בהיסטוריה,
התחלנו לראות בכל אחד איום.
ומה היתה התוצאה?
תכניות מעקב שהאזינו למיילים ולשיחות טלפון
של מדינות שלמות --
מאות מליוני בני אדם --
בהתעלם מהאם מדינות אלה היו השותפים שלנו,
בהתעלם מהאינטרסים שלנו עצמנו.
אני טוען שלאחר 15 שנה,
מכיוון שיש היום יותר מחבלים,
יותר התקפות טרור, יותר נפגעי טרור --
וזאת לפי ספירה של הממשל בארה"ב --
מכיוון שהיום האזור ממנו יוצאות התקפות אלו
פחות יציב מאשר בכל תקופה אחרת בהיסטוריה שלו,
מאז המבול אולי,
אנו לא הצלחנו בתגובה שלנו.
עכשיו צריך לשאול, איפה טעינו?
מה עשינו? מה הטעות שנעשתה?
ואתם יכולים לומר, טוב תראו, וושינגטון לא מתפקדת.
ישנן מלחמות פוליטיות.
הפכנו את הדו-שיח לקרב אגרוף.
וזה נכון.
אך תאמינו או לא, ישנן בעיות גדולות יותר מאשר חוסר התפקוד הזה,
למרות שאני טוען
שחוסר תפקוד שמונע כל עשייה
במדינה הכי עשירה וחזקה בעולם
הוא הרבה יותר מסוכן מאשר כל דבר שקבוצות כמו דעא"ש יכולות לעשות,
כי הוא בולם אותנו ומונע מאיתנו כל התקדמות.
אך יש בעיות אחרות.
והבעיות האחרות
נובעות מהעובדה שבוושינגטון ובהרבה ערי בירה,
אנו נמצאים כעת במשבר יצירתיות.
בוושינגטון, בצוותי חשיבה,
היכן שאנשים אמורים לחשוב על רעיונות חדשים,
אתה לא מקבל רעיונות חדשים ונועזים,
משום שאם אתה מציע רעיון חדש ונועז,
לא רק שאתה מותקף בטוויטר,
אלא שלא יתנו לך משרה ממשלתית.
כיוון שאנו מושפעים מהארסיות הרבה שנמצאת בוויכוח הפוליטי,
יש לכם ממשלות שדוגלות במנטליות של "אנו-לעומתם",
קבוצות זעירות של אנשים שמקבלים החלטות.
כאשר אתם יושבים בחדר עם קבוצה קטנה של אנשים שמקבלים החלטות,
מה אתם מקבלים?
אתם מקבלים חשיבה קבוצתית.
לכולם יש אותה השקפת עולם,
וכל השקפה מחוץ לקבוצה נתפסת כאיום.
זאת סכנה.
יש גם תהליכים שמושפעים מחדשות.
ולכן חלקים בממשלת ארה"ב שעוסקים בחזון, שמביטים קדימה,
שעוסקים באסטרטגיה --
חלקים שממשלות אחרות שעוסקים בזה - לא מסוגלים לעשות זאת,
משום שהם מושפעים מהחדשות.
וכך אין אנו מסתכלים קדימה.
ב-9.11 היה לנו משבר כי הסתכלנו בכיוון הלא נכון.
היום יש לנו משבר כי בגלל ה-9.11,
אנו עדיין מסתכלים בכיוון הלא נכון,
ואנו יודעים זאת כי אנו רואים מגמות מהפכניות באופק
אשר הרבה יותר חשובות ממה שראינו ב-11.9;
הרבה יותר חשובות מאשר האיום של מחבלים אלה;
הרבה יותר חשובות אפילו מחוסר היציבות שיש
בכמה אזורים בעולם אשר סובלים מחוסר יציבות כיום.
למעשה, ייתכן שהדברים שאנו רואים בחלקים אלה של העולם
עשויים להיות סימפטומים.
ייתכן שהם תגובות למגמות יותר רחבות.
ואם אנו מטפלים בסימפטומים ומתעלמים ממגמות רחבות יותר,
אז יש לנו בעיות גדולות יותר להתמודד איתן.
אם כן, מהן המגמות הללו?
ובכן, לאנשים כמוכם,
המגמות ברורות.
אנו חיים בתקופה שבה המארג של החברה האנושית
נארג מחדש.
אם ראיתם את שער האקונומיסט לפני מספר ימים -
נאמר בו ש-80 אחוז מאנשים בעולם,
עד שנת 2020 יהיו בעלי סמארטפון.
יהיה להם מחשב קטן המחובר לאינטרנט בכיסם.
ברוב חלקי אפריקה החדירה של טלפונים סלולריים היא 80 אחוזים.
באוקטובר האחרון חצינו את הנקודה
שבה בעולם יש יותר מכשירי טלפון סלולריים וכרטיסי סים
מאשר אנשים.
אנו נמצאים במרחק של מספר שנים מרגע משמעותי בהיסטוריה שלנו,
שבו למעשה כל בן אנוש על פני כדור הארץ
יהיה בפעם הראשונה חלק ממערכת מעשה ידי אדם,
המסוגל לגעת בכל באחד אחר -
לגעת בהם לטובה, לגעת בהם לרעה.
והשינוייים הקשורים לכך משנים את טבעו
של כל היבט של מינהל וחיים בעולם
באופן שמנהיגינו חייבים להתייחס אליהם,
כאשר הם חושבים על איומים מידיים אלה.
בהיבט הבטחוני,
יצאנו מ"המלחמה הקרה", שבה היה יקר מדי להילחם מלחמה גרעינית,
ולכן לא נלחמנו,
אל התקופה שאני קורא לה "המלחמה הצוננת", מלחמת הסייבר,
שבה העלויות של עימות הם למעשה כל כך נמוכים,שייתכן שלא נפסיק לעולם.
אנו עלולים להיכנס לתקופה של מלחמה מתמשכת,
ואנו יודעים זאת כי אנו נמצאים בה כבר מספר שנים.
ועדיין, אין לנו את הדוקטרינות הבסיסיות שינחו אותנו בהיבט זה.
טרם ניסחנו את הרעיונות הבסיסיים.
אם מישהו יתקיף אותנו במתקפת סייבר,
האם יש לנו יכולת להגיב במתקפה קינטית?
אנו לא יודעים.
אם מישהו משגר מתקפת סייבר, איך נוכל להרתיע אותו?
כאשר סין שיגרה סדרת מתקפות סייבר,
מה עשתה ממשלת ארה"ב?
הי אמרה: אנו הולכים לתבוע כמה מהחבר'ה הסינים הללו,
שלעולם לא מגיעים לאמריקה.
הם לעולם לא יימצאו בקרבתו של שוטר
שיעצור אותם.
זו מחווה - זו לא אמירה מרתיעה.
אנשי יחידות מיוחדות שנמצאים בשטח
מגלים כעת שלקבוצות קטנות של מורדים עם טלפונים סלולריים
יש גישה לתמונות לווין שבעבר היו נגישות רק למעצמות על.
למעשה, אם יש ברשותך טלפון סלולרי,
יש לך גישה לעוצמה שלמעצמות על לא היה,
והיו בעלי סיווג בטחוני גבוהה לפני 10 שנים.
בטלפון שלי יש לי אפליקציה שאומרת לי
היכן נמצא כל מטוס בעולם ומה גובהו ומהירותו,
ואיזה סוג מטוס זה,
ולאן הוא טס ואיפה הוא נוחת.
יש להם אפליקציות שמאפשרות להם לדעת
מה מתכוון האויב שלהם לעשות.
הם משתמשים בכלים אלה בדרכים חדשות.
כאשר מחבל השתלט על בית קפה בסידני,
הוא נכנס עם רובה...
ואייפד.
והנשק היה האייפד.
מכיוון שהוא לכד אנשים, איים עליהם,
כיוון אליהם את האייפד,
ואז צילם אותם בוידאו והעלה אותו לאינטרנט,
וכך השתלט על המדיה העולמית.
אבל זה לא רק משפיע על הצד הבטחוני.
היחסים בין מעצמות -
חשבנו שכבר עברנו את התקופה הדו-קוטבית.
חשבנו שאנו נמצאים בעולם חד-קוטבי,
בו כל הבעיות הגדולות כבר פתורות.
זוכרים? זה היה קץ ההיסטוריה.
אבל לא.
אנו רואים כי ההנחות הבסיסיות שלנו לגבי האינטרנט --
שהוא יחבר בינינו, שהוא יארוג יחדיו את החברה שלנו --
אינן בהכרח נכונות.
במדינות כמו סין, ישנה "חומת האש הסינית הגדולה"
ישנן מדינות האומרות "לא, אם האינטרנט קורה בגבולותינו
אנו שולטים בו בתוך גבולותינו.
"אנו שולטים בתוכן. אנו נשלוט בביטחוננו".
"אנו ננהל את האינטרנט הזה".
"אנו נחליט מה יהיה בו".
"אנו נקבע מערכת חוקים שונה".
אתם עשויים לחשוב, טוב, זה רק סין.
אבל זה לא רק סין.
זה סין, הודו, רוסיה.
זה ערב הסעודית, זה סינגפור, זה ברזיל.
אחרי שערוריית הסוכנות לביטחון לאומי, הרוסים, הסינים, ההודים, הברזילאים,
הם אמרו: בואו ניצור תשתית חדשה לאינטרנט,
כי איננו יכולים להיות תלויים בזאת האחרת.
ולפתע, מה קיבלתם?
קיבלתם עולם דו-קוטבי חדש
שבו בינלאומיות אינטרנטית,
האמונה שלנו,
מאותגרת על ידי לאומיות אינטרנטית,
אמונה אחרת.
אנו רואים שינויים אלה בכל אשר נפנה.
אנו עדים להופעה של כסף נייד.
זה קורה במקומות בלתי צפויים.
זה קורה בקניה וטנזניה,
מקום שבו למיליוני אנשים לא היתה להם גישה לשירותים פיננסיים
מתנהלים כעת מול שירותים אלה מהטלפון שלהם.
ישנם 2.5 מיליון אנשים שאין להם גישה לשירותים פיננסיים
אשר ישיגו גישה זו בקרוב.
מיליארד מהם הולכים לקבל יכולת גישה כזאת
מהטלפונים שלהם בקרוב.
זה לא רק ייתן להם יכולת להפקיד כסף.
זה הולך לשנות את ההגדרה של מדיניות מונטרית.
זה הולך לשנות את ההגדרה של כסף.
מערכת החינוך משתנה באותו האופן.
מערכת הבריאות משתנה באותו האופן
הדרך בה ניתנים שירותים ציבוריים משתנה באותו האופן.
ועדיין, בוושינגטון, אנו מתווכחים
אם לקרוא לקבוצת הטרור שהשתלטה על סוריה ועירק --
ISIS או ISIL או המדינה האיסלאמית.
אנו מנסים לקבוע
עד כמה אנו רוצים לוותר במשא ומתן עם האירנים בעיסקת הגרעין
אשר עוסקת בטכנולוגיות מלפני 50 שנה,
כאשר בפועל אנו יודעים שהאיראנים, ממש כעת עוסקים במלחמת סייבר איתנו
ואנו מתעלמים מכך, גם בגלל שעסקים רבים לא מוכנים
לדבר על התקפות עליהם.
וזה מביא אותנו
לקילקול קריטי נוסף,
לקילקול מאד חשוב עבור קבוצה כזו,
כי הצמיחה של אמריקה וביטחון לאומי אמיתי של אמריקה
וכל הדברים שהניעו את הקידמה אפילו בזמן המלחמה הקרה,
קרו הודות לשותפות ציבורית-פרטית בין מדע, טכנולוגיה וממשל
אשר החלה כאשר תומאס ג'פרסון ישב לבדו במעבדה שלו
והמציא דברים חדשים.
אך אלה היו התעלות ומסילות הברזל והטלגרף;
זה היה הרדאר והאינטרנט.
זה היה טאנג, משקה הבוקר --
כנראה לא החשוב שבפיתוחים אלה.
אבל מה שקיבלנו היה שותפות ודו-שיח,
והדו-שיח התקלקל.
הוא התקלקל מכיוון שבוושינגטון,
פחות ממשל נחשב לטוב יותר .
הוא התקלקל מכיוון שבוושינגטון מתקיימת, תאמינו או לא,
מלחמה במדע --
למרות העובדה שבכל ההיסטוריה האנושית,
בכל פעם שמישהו הכריז מלחמה על המדע,
המדע ניצח.
(מחיאות כפיים)
אבל לנו יש ממשלה שלא רוצה להקשיב,
שאין לה אנשים בדרגים הגבוהים
שמבינים את זה.
בעידן הגרעיני,
כאשר היו אנשים בעמדות בכירות של הביטחון הלאומי,
היה מצופה מהם להבין מושגים בתחום הטילים הבין יבשתיים.
היה מצופה מהם לדעת את העגה, את מילון המונחים.
לו ניגשתם היום לנושאי משרות בכירות בממשלת ארה"ב
והייתם אומרים: "דברו איתי על סייבר, על מדעי המוח,
על הדברים שהולכים לשנות את עולם המחר",
הייתם מקבלים מבט מזוגג.
אני יודע זאת, כי כשכתבתי את הספר הזה
דיברתי עם 150 אנשים, רבים מהם מתחום המדע והטכנולוגיה,
שחשו שהושיבו אותם בשולחן של הילדים.
בינתיים, בצד הטכנולוגי,
ישנם המון אנשים נפלאים שיוצרים דברים נפלאים,
אבל הם התחילו במחסנים ולא הזדקקו לממשלה
והם לא רוצים את הממשלה.
רבים מהם בעלי השקפה פוליטית שהיא משהו בין
ליברטריאנית לאנארכית:
תעזבו אותי במנוחה.
אבל העולם מתפרק.
פתאום, הולכים להיכנס שינויים רגולטורים כבדים
ונושאים כבדים הקשורים לקונפליקט
ונושאים כבדים הקשורים לביטחון ופרטיות.
ואפילו לא הגענו לסדרה נוספת של נושאים,
שהם נושאים פילוסופיים.
אם אינך יכול להצביע בבחירות, אם אינך יכול למצוא עבודה,
אם אינך יכול להפקיד כסף בבנק, אם אינך יכול להשיג טיפול רפואי,
אם אינך יכול לקבל חינוך ללא גישה לאינטרנט,
האם גישה לאינטרנט מהווה זכות בסיסית אותה יש להוסיף לחוקה?
אם גישה לאינטרנט היא זכות בסיסית,
האם גישה לחשמל ל- 1.2 מיליארד אנשים שאין להם גישה לחשמל
היא זכות בסיסית?
אלה הם נושאים מהותיים. היכן הפילוסופים?
היכן הדו-שיח?
וזה מביא אותי לסיבה שאני כאן.
אני גר בוושינגטון. רחמו עליי.
(צחוק)
הדו-שיח לא קורה שם.
נושאים גדולים אלה שישנו את העולם,
שישנו את הביטחון הלאומי, שישנו את הכלכלה,
שיצרו תקוה, שיצרו איומים,
יכולים להיפתר רק כאשר מביאים
קבוצות אנשים שמבינים במדע וטכנולוגיה
לשבת עם הממשלה.
שני הצדדים צריכים זה את זה.
ועד שלא ניצור חיבור זה מחדש,
עד שלא נעשה את מה שעזר לאמריקה לצמוח ועזר למדינות אחרות לצמוח,
אנו נהיה עוד יותר פגיעים.
הסיכונים הקשורים ל-11/9 לא יימדדו
במונחים של חיי אדם שקופחו במתקפת טרור
או בניינים שייהרסו או טריליוני דולרים שיבוזבזו.
הם יימדדו במונחים של עלות של הסחת הדעת שלנו מנושאים קריטיים
וחוסר היכולת שלנו לכנס יחדיו
מדענים, טכנולוגים, מנהיגי ממשלה,
ברגע של תמורה המשתווה לתחילת תקופת הרנסאנס.
בדומה לתחילת העידנים המעצבים הגדולים
שקרו על פני כדור הארץ,
ויתחילו להגיע עם תשובות, שאולי אינן התשובות הנכונות,
הרי שלפחות השאלות הנכונות
אנחנו עדיין לא שם,
אבל דיונים כמו דיון זה וקבוצות כמו שלכם
הם המקומות שבהם אפשר לנסח ולהציב שאלות כאלה.
לכן אני מאמין שקבוצות כמו TED,
דיונים כאלה ברחבי העולם,
הם המקום שבו העתיד של מדיניות חוץ, מדיניות כלכלית,
של מדיניות חברתית, פילוסופיה, יעוצבו בסופו של דבר.
וזו הסיבה שנהניתי לדבר אליכם.
תודה רבה, לכם, רבה מאוד.
(מחיאות כפיים)