Tip:
Highlight text to annotate it
X
ניחוש פרוע:
יש לכם אלבומי "פייסבוק" מלאי תמונות.
יש לכם תמונות על שולחן העבודה במחשב,
בטלפון הנייד שלכם,
על קיר חדרכם.
אתם רואים תמונות בירחונים ובעיתונים,
על צידי האוטובוסים,
וכמובן, באלבום המשפחתי.
אנו מתייחסים לצילומים כדבר מובן מאליו בגדול.
אבל יצירת תמונה
שתיראה בדיוק כמו האדם או העצם
שצילמתם, לא היתה תמיד מובנת מאליה.
למעשה, פעם זו היתה תעלומה גדולה:
איך אתם יכולים בעצם
לקחת את השתקפותכם במראה
ולהקפיא אותה שם?
במאה ה-9,
המדען הערבי אל-חאזן
המציא את הרעיון
של השימוש בקמרה אובסקורה,
שהיתה למעשה חדר אפל, או קופסה אפלה,
עם נקב בודד וקטן באחת הדפנות שהניח לאור לעבור.
זה הקרין את המראה מבחוץ על הדופן הפנימית.
בתקופת הרנסנס,
אמנים כמו ליאונרדו דה-וינצ'י השתמשו בשיטה זו
כדי להציג סצנות תלת-מימדיות על משטח שטוח
כדי שיוכלו להעתיק דברים,
כמו פרספקטיבה, ביתר קלות.
ב-1724, גילה יוהן היינריך שולץ
שחשיפתה של תרכובת כסף מסוימת לאור
משנה את המראה שלה
ומותירה סימנים בכל מקום בו נגע האור.
שולץ בעצם גילה דרך לתעד את המראות
שאל-חאזן הצליח להקרין.
אך רק לזמן קצר.
התמונות של שולץ נעלמו מעט אחרי שיצר אותן.
רק ב-1839 אנשים מצאו דרך
להקרין תמונות על משטחים רגישים לאור
ששומרים את התמונה לאחר החשיפה,
וכך נולד הצילום.
באותה עת היו בעיקר שני ממציאים
שהתחרו ביניהם על הדרך הטובה ביותר ליצור תצלומים.
האחד היה המדען הבריטי הנרי פוקס טלבוט,
שבתהליך קלוטייפ שלו נעשה שימוש בנייר
וניתן היה להכין עותקים רבים
מתשליל בודד.
הממציא השני, לואי דגר,
היה אמן וכימאי צרפתי.
הוא פיתח משהו בשם "דגרוטייפ",
שבו נעשה שימוש בלוח כסוף
מה שהפיק תמונה חדה יותר.
אבל הדגרוטייפ יכול היה להכין רק תצלומים
ואת העותקים היה צורך להכין ע"י ביצוע צילום נוסף.
בסופו של דבר ניצח הדגרוטייפ
והיה לתהליך הצילום המסחרי המצליח הראשון
בעיקר משום שהממשלה נתנה אותו בחינם לציבור.
וכשהצילום נעשה זמין,
קל ופשוט לצלם את עצמך, נכון?
לא בדיוק!
התהליך עדיין דרש חדר אפל שלם
במקום עבודתו של הצלם,
וזה היה עניין מורכב.
דמיינו לעצמכם את הצלמים הראשונים גוררים עימם
עגלות עצומות ובהן כל ציודם
לכל מקום בו רצו לצלם תמונה.
ולא רק זה, אלא שהתהליכים המוקדמים
היו בעלי זמני חשיפה ממושכים מאד.
כדי לקבל תמונה טובה, היה עליכם לעמוד ללא ניע
במשך עד שתי דקות!
זה הוביל לפיתוח המצאות כגון
מחזיק הראש,
מסגרת תיל שהיתה מוסתרת מאחוריך
ותמכה את ראשך.
זו גם הסיבה מדוע לא רואים אנשים מחייכים
בתמונות הראשונות.
לא שהחיים היו רעים,
אלא שקשה לשמור על חיוך יציב
במשך יותר משתי שניות,
אז אנשים בחרו לשמור על ארשת פנים סתמית.
ואז הגיע ג'ורג' איסטמן.
איסטמן האמין שכל אחד
צריך לזכות בגישה לצילום,
והוא בילה הרבה לילות
כשהוא מערבב כימיקלים במטבח של אימו
כדי לנסות להשיג תהליך פוטוגרפי על לוח יבש.
כך שהתשלילים שנחשפו
יישמרו ויפותחו במועד מאוחר יותר
ובמקום נוח יותר
במקום לגרור את אותם חדרים אפלים,
הנחוצים עבור הלוחות הרטובים.
לאחר שפתח עסק,
שייצר בתחילתו לוחות יבשים,
איסטמן גילה בסופו של דבר את גליל הסרט הפלסטי
שיכול להיכנס למצלמה זולה ונישאת ביד.
מצלמות אלו נמכרו במיליונים תחת הסיסמה,
"אתם תלחצו על הכפתור,
ואנחנו נעשה את כל היתר."
בעוד שאיסטמן היה במידה רבה מאד אחראי
להפיכת הצילום לצורת בילוי עולמית,
אפילו הוא לא היה יכול לחלום על הדרכים
בהן הצילום עיצב מאז את העולם.
ההערכה כיום היא שמעל 380 מיליארד תצלומים
מצולמים מידי שנה.
אלו יותר צילומים ביום
מכל אלה שצולמו במאה השנים הראשונות
מאז המצאת הצילום.
חייכו למצלמה!