Tip:
Highlight text to annotate it
X
מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers
בניו-יורק אני ראש מחלקת הפיתוח
של ארגון שלא-למטרות-רווח בשם "רובין הוד".
כשאינני נלחם בעוני, אני נלחם בשריפות
כעוזר למפקד קבוצת כבאים מתנדבים.
ובעירנו, שבה המתנדבים
עוזרים לצוות מקצועי ומיומן מאד,
עלינו להגיע אל אתר השריפה מוקדם למדי
כדי לזכות בפעילות כלשהי.
אני זוכר את הדליקה הראשונה שלי.
הייתי המתנדב השני שהגיע למקום,
כך שהיה לי סיכוי טוב מאד להשתתף.
וגם כך הצטרכתי להתחרות בריצה עם יתר המתנדבים
כדי להגיע למפקד האחראי
בכדי למצוא מה יהיו תפקידינו.
כשאיתרתי את המפקד,
הוא היה שקוע בשיחה רצינית
עם בעלת הבית,
שברור שזה היה אחד הימים הכי גרועים שלה.
זה היה באמצע הלילה,
היא עמדה בחוץ בגשם שוטף,
מתחת למטריה, בפיג'מה, יחפה,
בעוד ביתה עולה בלהבות.
המתנדב הנוסף שהגיע מעט לפני--
הבה נקרא לו לקס לות'ר--
[צחוק]
הגיע ראשון אל המפקד
והתבקש להיכנס פנימה
ולהציל את הכלב של בעלת הבית.
את הכלב! התפוצצתי מרוב קנאה.
זה היה איזה עורך-דין או רואה חשבון
שלראשונה בחייו יזכה לספר לאנשים
שהוא נכנס לבית בוער
כדי להציל יצור חי,
רק תודות לכך שהשיג אותי בחמש שניות.
אני הייתי הבא בתור,
המפקד סימן לי לגשת אליו.
ואמר, "בזוס, אני צריך שתיכנס אל הבית.
אני צריך שתעלה לקומה השניה, מעבר לאש,
ושתביא לאישה הזו זוג נעליים."
[צחוק]
נשבע לכם.
נו, לא בדיוק מה שקיוויתי לו,
אבל יצאתי לדרכי--
עליתי במדרגות, עברתי במסדרון על פני הכבאים 'האמיתיים',
שבשלב זה די סיימו לכבות את האש,
ונכנסתי לחדר השינה הראשי כדי לקחת זוג נעליים.
אני יודע מה אתם חושבים,
אבל אני לא גיבור.
[צחוק]
נשאתי את מטעני בחזרה במורד המדרגות
ושם פגשתי את יריבי
עם הכלב היקר, ליד הדלת הקדמית.
נשאנו את אוצרותינו החוצה אל בעלת הבית,
ושם, שלא במפתיע,
משאו זכה ליותר יחס מאשר שלי.
כמה שבועות מאוחר יותר,
המחלקה קיבלה מכתב מבעלת הבית
שהודה לנו על עוז הרוח שהופגן
בהצלת ביתה.
אקט האדיבות שהיא ציינה לשבח יותר מכל:
מישהו אפילו הביא לה זוג נעליים.
[צחוק]
בשני עיסוקי, הן בעבודתי ב"רובין הוד"
והן בתחביב שלי ככבאי מתנדב,
אני עד למעשים של נדיבות ואדיבות
בהיקף כביר,
אך אני גם עד למעשי חסד ואומץ
של יחידים.
ואתם יודעים מה למדתי?
גם אלה וגם אלה חשובים.
אז כשאני מתבונן באולם הזה
באנשים שהשיגו,
או נמצאים בדרכם להשיג
הצלחות ראויות לציון,
הייתי מציע את התזכורת הבאה:
אל תחכו.
אל תחכו עד שתעשו את המיליון הראשון שלכם
כדי להשפיע על חייו של מישהו.
אם יש לכם מה לתת,
תנו זאת כעת.
הגישו אוכל בבית תמחוי, נקו את הגן השכונתי,
היו מורה רוחני למישהו.
לא כל יום יזמן לכם הזדמנות
להציל חיים של מישהו,
אך כל יום מזמן לנו הזדמנות להשפיע על חיי מישהו.
אז שחקו את המשחק, הצילו את הנעליים.
תודה רבה.
[מחיאות כפיים]
ברונו ג'יוסאני: מארק, עלה בחזרה.
[מחיאות כפיים]
מארק בזוס: תודה רבה.