Tip:
Highlight text to annotate it
X
זה הסיפור של השיעבוד שלכם,
איך זה קרה
ואיך אתם יכולים סוף סוף... להיות חופשיים.
כמו כל החיות, בני אדם רוצים לשלוט ולנצל את המשאבים מסביבם.
בהתחלה, בעיקר צדנו ודגנו, ואכלנו מהאדמה,
אבל אז משהו קסום, ונוראי, קרה למוח שלנו.
הפכנו, יחידים מבין כל שאר החיות,
לפוחדים מהמוות
ומאובדן עתידי.
וזה היה תחילתה של טרגדיה גדולה, ואפילו אפשרות גדולה יותר...
אתם מבינים, כשהפכנו לפוחדים ממוות, מפציעה, וכליאה,
הפכנו לברי-שליטה
וככה... ברי-ערך
בצורה שאף משאב אחר לא יכול להיות.
המשאב הגדול ביותר שכל אדם יכול לשלוט בו
זה לא משאבים טבעיים, או כלים, או חיות, או אדמה
אלא בני אדם אחרים.
אתם יכולים להפחיד חיה,
כי חיות מפחדות מכאב באותו הרגע.
אבל אתם לא יכולים להפחיד חיה עם אובדן חירות,
עם עינוי או כליאה בעתיד,
בגלל שלחיות יש מעט מאוד חוש של מחר.
אתם לא יכולים לאיים על פרה עם עינוי, או כבשה עם מוות.
אתם לא יכולים להניף חרב אל מול עץ ולצעוק עליו לייצר יותר פירות,
או להחזיק לפיד בוער אל מול שדה, ולדרוש יותר חיטה.
אתם לא יכולים להשיג יותר ביצים, על ידי איום על תרנגולת,
אבל אתם יכולים לגרום לאדם לתת לכם את הביצים שלו, על ידי איום עליו.
ה"חקלאות אדם" הזאת נהייתה לרווחית ביותר
והרסנית, כמקצוע, במהלך ההיסטוריה
וזה עכשיו מגיע אל השיא ההרסני שלה.
החברה האנושית לא יכולה להיות מובנת בצורה הגיונית, עד שרואים אותה בשל מה שהיא:
סדרה של חוות, איפה שחקלאי אדם
בעלי צאן אדם.
יש אנשים שמרגישים מבולבלים, כי ממשלות מספקות ביטוח רפואי,
ומים, והשכלה, ודרכי תחבורה
ואז מדמיינים שמתבצעת מעין 'נדיבות'.
שום דבר לא יכול להיות רחוק יותר מהמציאות.
חקלאים מספקים רפואה, והשקייה, ואימון
לצאן שלהם.
יש אנשים שמתבלבלים, כי אנחנו מקבלים חירויות מסויימות,
ואז מדמיינים שהממשלות שלנו דואגות להגן על החופשים שלנו.
אבל חקלאים שותלים את הגידולים שלהם במרחק מסויים אחד מהשני
בשביל להגדיל את התפוקה שלהם.
ויתנו לחיות מסויימות תאים או שדות גדולים יותר
אם זה אומר שהם ייצרו יותר בשר וחלב.
במדינה שלכם, ה"משק מיסים" שלכם,
החקלאי שלכם מעניק לכם חופשים מסויימים, לא כי איכפת לו מהחירויות שלכם,
אלא כי הוא רוצה להגדיל את הרווחים שלו.
אתם מתחילים לראות את הטבע של הכלוב שנולדתם לתוכו?
היו ארבע שלבים עיקריים לחקלאות אנוש.
השלב הראשון, במצרים העתיקה, היה כפייה אנושית ישירה ואלימה.
הגוף האנושי היה תחת שליטה, אבל היצירתיות היצרנית
של מוח האדם נותרה מחוץ לטווח של השוט,
והברזל המלובן, והשלשלאות.
עבדים נותרו מאוד לא יצרניים, והיו זקוקים לכמות אדירה של משאבים, בשביל לשלוט בהם.
השלב השני היה ה'מודל הרומאי',
שבו עבדים קיבלו חופש מוגבל,
עצמאיות, ויצירתיות, שהגדילו את היצרניות שלהם.
זה הגדיל את האושר של רומה, וכן את ההכנסה ממיסים של הממשלה הרומאית
ועם האושר הנוסף הזה, רומה הפכה לאימפריה,
בהשמידה את החופשים הכלכליים שהזינו את הכוח שלה
... ואז קרסה.
אני בטוח שזה לא נראה לגמרי זר.
לאחר קריסתה של רומה, המודל הפיאודלי (ימי הביניים) הציג
את הרעיון של בעלות כצאן ומיסוי.
במקום להיות רכוש באופן ישיר, חקלאים עבדו אדמות שהם יכלו לשמור לעצמם
כל עוד הם שילמו למצביאים (ברוני מלחמה) המקומיים.
המודל הזה בסופו של דבר קרס, בגלל החלוקה המתמדת של אדמות חקלאיות
והושמד במהלך המאה ה-18 באנגליה (Enclosure Movement)
כשאדמות גובשו, ומאות אלפים של חקלאים פשוטים
גורשו מהאדמות של אבותיהם, בגלל שטכניקות חקלאות חדשות
הפכו חוות גדולות יותר, ליותר יצרניות עם פחות אנשים.
התפוקה המוגדלת של ימי-הביניים המאוחרים
יצרה את עודף המזון שנדרש, לשם ההתרחבות של עיירות וערים.
שבתורו גרם למודל הדמוקרטי של בעלות אנוש המודרני.
בעוד שאיכרים חסרי מקום הציפו את הערים,
מלאי ענק של משאב אנוש זול הפך לנגיש לתעשיינים מצליחים
והמעמד העליון של חקלאי האנוש מהר הבינו שהם יכולים לעשות יותר כסף
על ידי לתת לצאן שלהם לבחור את המקצועות שלהם.
תחת המודל הדמוקרטי, בעלות ישירה על עבדים הוחלפה
על ידי מודל ה'מאפיה'.
המאפיה לעתים נדירות בעלת עסק ישירות, אלא, שולחת ביריונים פעם בחודש
לגנוב מבעלי העסקים.
עכשיו מותר לכם לבחור את המקצוע שלכם,
שמעלה את היצרניות שלכם, וככה גם את המיסים שאתם יכולים לשלם לבעלים שלכם.
תעריכו את הזמן הזה בחייכם, ילדים.
כי זה הזמן שבו עוד יש לכם אפשרויות
וזה חולף כל כך מהר!
כשאתם בני עשרה, אתם חושבים שאתם יכולים לעשות הכל, ואתם יכולים.
שנות העשרים מטושטשות.
שנות השלושים, אתם מגדלים את המשפחה שלכם, עושים קצת כסף,
ואתם חושבים לעצמכם... "מה קרה לשנות העשרים שלי?"
בשנות הארבעים, אתם מגדלים קצת כרס, מגדלים עוד סנטר!
המוזיקה מתחילה להיות רועשת מדי,
אחת מבנות הזוג שלכם מהתיכון הופכת לסבתא,
שנות החמישים, יש לכם ניתוח קטן.
אתם קוראים לזה 'הליך', אבל זה ניתוח.
בשנות השישים יהיה לכם ניתוח רציני, המוזיקה עדיין חזקה, אבל זה לא משנה
כי אתם כבר לא שומעים אותה בכל מקרה!
שנות השבעים, אתה ואישתך פורשים לעיירה קטנה,
אתם מתחילים לאכול ארוחת ערב ב-2 אחר הצהריים.
יש לכם ארוחת צהריים בסביבות 10, ארוחת בוקר בלילה לפני כן.
אתם מבלים את רוב זמנכם משוטטים בקניונים,
מחפשים את היוגורט הרך האולטימטיבי,
ממלמלים, "איך זה שהילדים לא מתקשרים? למה הילדים לא מתקשרים?"
*בשנות השמונים, יהיה לכם שבץ רציני, ותמצאו את עצמכם מדברים שטויות אל אחות עובדת זרה
שאישתכם לא סובלת, אבל שאתם קוראים לה "אמא'לה".
יש שאלות?
המעט חופשים שלכם נשמרים, כי הם רווחיים לבעלים שלכם.
האתגר הגדול של המודל הדמוקרטי
הוא שהתוסף של עושר וחופש מאיים על החקלאים!
המעמדות השולטים בהתחלה מרוויחים משוק יחסית חופשי
בהון חומרי ואנושי.
אבל ככל שהצאן שלהם הופכים ליותר רגילים לחופשים שלהם,
וצוברים הון, הם מתחילים לתהות למה הם צריכים 'שליטים' בכלל.
אה נו... אף אחד אף פעם לא אמר שחקלאות אנוש זה קל.
לשמור על צאן המיסים שמורים במחנות שלהם
של המעמדות השולטים זה תהליך בן שלושה שלבים.
הראשון זה להטיף לצעירים, דרך 'חינוך' ממשלתי.
ככל שהעושר של מדינות דמוקרטיות גדל, הטילו את בתי הספר הממשלתיים על כולם
כדי לשלוט במחשבות והנשמות של הצאן.
השלב השני זה להפנות את האזרחים אחד נגד השני
דרך היצירה של צאן תלוי.
זה מאוד קשה לשלוט בבני אדם ישירות דרך כוח.
ואיפה שזה אפשרי, זה נשאר מאוד לא יצרני,
כפי שאפשר לראות בצפון קוריאה.
בני אדם לא מתרבים היטב או מייצרים באופן יעיל בשובי ישיר.
אה, אבל אם אנשים חושבים שהם 'חופשיים',
אז הם ייצרו הרבה יותר בשביל החקלאים שלהם.
הדרך הכי טובה לשמר את האשלייה הזאת של חופש, זה לשים חלק מהצאן
תחת התשלום של החקלאי.
הפרות האלו שהופכות לתלויות בהיררכיה (מבנה) הקיים
אז יתקפו כל פרה אחרת שתצביע על האלימות,
צביעות, ואי-מוסריות של בעלות על אנשים.
שוטרים מיקמו את גראנט עם הפנים כלפי הריצפה, עם שוטר אחד ליד ראשו,
שני ליד הגב שלו, ושוטר שלישי עומד בקירוב.
נראה שהיה מאבק קצר, ואז השוטר בארט בעל ותק של שנתיים נעמד,
שולף את נשקו ויורה.
(הקהל מסביב צועק באימה)
חופש זה עבדות... ועבדות זה חופש.
אם אתם יכולים לגרום לפרות לתקוף אחת את השניה
כל פעם שמישהו מעלה את המציאות של המצב שלהם,
אז אתם לא צריכים להשקיע כל כך הרבה זמן בלשלוט בהם ישירות.
הפרות האלו שהופכות לתלויות בנדיבות הגנובה של החקלאי
יתנגדו באלימות לכל שאלה בנוגע למוסריות של בעלות על בני אדם.
והמעמדות האינטלקטואלים ואומנותיים, שתמיד תלויים בחקלאים,
יגיד לכל אחד שדורש את החופש שלהם מבעלות,
"אתם תפגעו בפרות האחרות שאיתכם."
הצאן כך נשאר בהסגר, על ידי הזזה של האחריות המוסרית
על ההרסניות של המערכת האלימה, לאלו שדורשים חופש אמיתי.
השלב השלישי זה להמציא איומיים חיצוניים מתמשכים
כך שהצאן המבוהל יצמד להגנה של החקלאים.
המערכת הזאת של חקלאות אנוש עכשיו מתקרבת לסופה.
הטראגדיות הנוראיות של מערכות כלכליות מערביות
קרו, לא למרות, אלא בגלל החופשים הכלכליים בעבר.
הצמיחה האדירה של עושר מערבי במהלך המאה ה-19
נוצרה עקב חופשים כלכליים.
וזה היה הצמיחה הזאת בעושר שהזינה את הכוח של המדינה.
בכל פעם שהצאן הופך ליותר יצרני בהרבה
אתם מקבלים צמיחה מקבילה במספר החקלאים ואלו התלויים בהם.
גודל המדינה תמיד יחסי לחופשים הכלכליים הקודמים.
חופשים כלכליים יוצרים עושר,
והעושר מושך יותר גנבים ועלוקות פוליטיות
שהתאבת בצע שלהם הורסת את החופשים הכלכליים.
במילים אחרות, חופש מרבה את גרורות הסרטן שהוא המדינה.
הממשלה שמתחילה הקטנה ביותר, תמיד תגמור הגדולה ביותר.
זה למה לא יכולה להיות חלופה מעשית וברת קיום
לחברה באמת חופשית ושלווה.
חברה ללא שליטים פוליטיים, ללא בעלות על בני אדם,
ללא האלימות של מיסוי ומדינה.
להיות חופשי באמת זה בו-זמנית מאוד קל ומאוד קשה.
אנחנו נמנעים מהזוועה של השיעבוד שלנו, בגלל שזה כל כך קשה כשמתסכלים על זה ישירות.
אנחנו רוקדים מסביב לאלימות האינסופית של המערכת הגוססת שלנו
כי אנחנו מפחדים מההתקפות של הצאן שלצידנו.
אבל רק אפשר להחזיק אותנו בכלובים שאנחנו מסרבים לראות.
תתעוררו.
לראות את החווה זה לעזוב אותה.
[Translated by http://www.AssafKoss.com]