Tip:
Highlight text to annotate it
X
סילברת'ורן: שלום, YouTube.
ברוכים הבאים לכיתות האמן של
התזמורת הסימפונית של YouTube.
אני פול סילברת'ורן.
אני נגן הוויולה הראשי
בתזמורת הסימפונית של לונדון,
ואני כאן כדי לתת לכם כמה עצות מועילות,
אני מקווה, לגבי היצירות לאודישן
לתזמורת הסימפונית של YouTube בשנה זו.
היצירה הראשונה שהתבקשתם לנגן
היא הפינאלה מהקונצ'רטו לוויולה ברה מז'ור של שטמיץ.
זהו שינוי נחמד משום שבדרך כלל,
אתם מתבקשים לנגן את הפרק הראשון.
הפינאלה--הפינאלה הזו אינה וירטואוזית במיוחד,
ומדובר כאן בתפיסת הסגנון הנכון
ובנגינה בצורה חיננית ונקייה
וביופי הצלילים.
אז הדבר הראשון שיש לעשות הוא לוודא
שלא תתחילו מהר מדי.
מפתה מאוד לנגן את צלילי הפתיחה
בקצב מעט מהיר מדי.
אם תעשו זאת, תיקלעו לצרות בהמשך
כאשר המנגינה תהפוך למהירה בהרבה.
ויהיו יותר תווים בכל תיבה.
המהות של מנגינת הפתיחה איננה מהירות וזריזות
אלא חינניות.
והיא מסומנת במילה "דולצ'ה" שאמורה לרמוז לכם על הסגנון.
אז הייתי מנסה טמפו שכזה...
אולי זה ייראה לכם מעט מאופק,
אבל זה יסייע לכם בהמשך.
בהמשך הפרק, תגלו שכל
האפיזודות השונות יישמעו טוב באותה המהירות.
לדוגמה, האפיזודה--
האפיזודה הבאה שהיא יותר-- יותר לירית.
וגם הקטע המינורי שמגיע בהמשך.
ואז, חשוב מכול,
כשמתחילים להאיץ עם השישיות--
שישה תווים של חלקי שש-עשרה לפעמה--
לא תיבהלו יותר מדי.
תוכלו עדיין לנגן במידה מסוימת של אלגנטיות
ולא להתרוצץ כמו משוגעים.
בנוסף, התבקשתם לספק פרק
מהסוויטה הראשונה לצ'לו של באך,
הסוויטה בסול מז'ור.
אני לא מתכוון לעבור על כל הפרקים,
אלא לנסות לתת לכם רמזים כלליים
לגבי נגינה של באך באודישן.
יש דעות כה רבות ושונות לגבי
האופן שבו צריך לנגן את באך.
אי אפשר לרצות את כולם.
אז הדבר החשוב ביותר הוא לנגן בסגנון
שאתם מאמינים בו בכל לבכם.
נגנו בצורה כנה, כפי שאתם מרגישים את המוסיקה.
והתחושה הזו תורגש.
אם תנסו לעשות את מה שנראה לכם שאנשים אחרים רוצים,
זה לא יעבוד.
הסוויטה הזו היא אולי-- אולי הישירה ביותר
מבחינה סגנונית.
היא אינה יצירה מורכבת כל כך כמו הסוויטות המאוחרות
והיא בעלת סגנון טבעי ופתוח מאוד.
אז אל תשכחו את זה.
הפרק-- הפרק הפותח
הוא רק אקורדים שבורים
ואל תנסו להשקיע יותר מדי מאמץ
בביטוי או בפיסוק שלו.
פשוט תנו להרמוניות להיפתח באופן טבעי.
אם בחרתם באחד מפרקי הריקוד,
נסו להקפיד על אופי הריקוד.
כל ריקוד הוא ייחודי מאוד.
האלמנד, הריקוד השני,
זורם ועדין מבחינה סגנונית.
אבל הקורנט, אם בוחנים אותו,
תוכלו לראות-- לראות את הקפיצות הגדולות
שבאך כתב לכל אורך היצירה.
זהו רמז לכמות האנרגיה שהריקוד דורש.
הוא זקוק לגישה קצת יותר איתנה
בהשוואה לכמה מהפרקים האחרים.
אז נסו ליהנות-- ליהנות מהקפיצה הגדולה.
נסו לבטא את האופי של הפרק.
הסרבנד לא אמור להיות איטי מדי.
במהדורה שאני בוחן כרגע מופיע סימן מטרונום
של שמיניות תווים.
התעלמו מכך.
למרות האיטיות, נגינת הריקוד עדיין אמורה להתבצע
בקצב של רבעי תווים,
אחרת לא תחושו את הקצב הנכון של הסרבנד.
המינואט, שלא כמו חלק מהאחרים,
נחשב גם הוא לפרק עדין מאוד.
הוא לא מלא חיים כמו חלק מהריקודים...
מהריקודים בסוויטות בהמשך.
אז גם כאן, נסו לחוש בקו נחמד וזורם.
ואז צרו ניגוד נחמד עם הג'יג.
ושוב, לא מהר מדי
אבל עם המון אנרגיה קצבית.
זהו רק מבט חטוף על הסוויטה,
אבל אני מקווה שנתתי לכם כמה רמזים מועילים.
יצירה אחת שתמיד מופיעה באודישנים
היא הסקרצו מתוך "חלום ליל קיץ"
מאת מנדלסון.
יש לכך כמה סיבות ברורות מאליהן.
הוא דורש שליטה טובה מאוד בספיקטו
ועבודת אצבעות נקייה,
מדובר במבחן טוב מאוד לנגנים.
היינו נחמדים אליכם באודישנים הללו
משום שלא ביקשנו מכם את החלקים הקשים ביותר,
רק את 16 התיבות הפותחות.
אז לא תצטרכו להתמודד עם רצף ארוך של חלקי שש-עשרה,
אלא רק עם קטעים קצרצרים שלהם.
אז בואו ננצל את העובדה הזו.
בעיקרון, הקצב שאנחנו מחפשים הוא...
חשוב מאוד לבצע את התנועה
לא עם הזרוע כולה,
אלא עם פרק כף יד ואצבעות משוחררים.
אם תשתמשו בזרוע כולה, מאוד קשה לשלוט בזה
והצליל יישמע גס ושבור, כך.
חשוב לשמור על יד זורמת
וכמעט שלא לערב את הזרוע הימנית.
אם אתם מתקשים בכך,
אל-- אל תנסו ללמוד את התנועה
עם המוסיקה של מנדלסון.
השתמשו בסולמות התווים...
או למשל באטיוד מספר 2 של קרויצר,
ואחר כך חזרו ליצירה הזו
כשתרגישו יותר בנוח עם התנועה.
לאחר מכן תוכלו לתרגל את כל היצירה.
השאפתנים מביניכם
שרוצים להיבחן לתפקיד נגן ראשי
בתזמורת הסימפונית של YouTube,
בהצלחה לכם.
יש לכם הזדמנות לנגן מלודיה נהדרת
מתוך "הרולד באיטליה" של ברליוז.
הקטע שבו אנחנו מעוניינים הוא הפתיחה
של הסולו לוויולה.
הקטע מסומן בתור
"סצינה של מלנכוליה, אושר ושמחה".
אין ספק שהוא מתחיל במלנכוליה.
ובסופו של הסולו, אתם שמחים ונלהבים.
אז מדובר במבחן של ממש ליכולות הביטוי שלכם
בנגינה בכלי.
וגם של היכולת שלכם...
לשמור על קו נגינה לאורך זמן רב למדי.
מדובר בלחן ארוך מאוד.
לא ספרתי את התיבות
אבל כל העמוד הראשון הוא בעצם מרווח מלודי אחד.
כמה רעיונות לגבי יצירה זו.
ברליוז כתב את המנגינה לבקשת פגניני,
שבדיוק רכש ויולה נפלאה של סטרדיווריוס
ורצה לנגן בה.
אני בטוח שהצליל של אותו כלי
הדהד בראשו של ברליוז כאשר הוא כתב את הפרק הראשון
של "הרולד באיטליה".
צליל השירה המופלא
שהיה וודאי לאותו כלי נגינה.
אז בלי קשר לכלי שבו אתם מנגנים,
גם אם זו ויולה סינית
עם המילה "סטרדיווריוס" על התווית,
נסו להשיג אפקט זה בנגינתכם-- תנועת השירה של הקשת
עם ויבראטו חם ועשיר.
את המשפט המוסיקלי הבא הוא מבקש לנגן
במתיקות רבה ככל האפשר,
עם שלושה P (פיאנו)--
בשקט רב מאוד.
זוהי דוגמה אחת מתוך רפרטואר קטעי הסולו
שבה ניתן לנגן באמת בשקט.
העיבוד התזמורתי כאן עדין במיוחד.
אז אפילו דרך מצלמת האינטרנט
באודישן שלכם ל-YouTube,
ראו כמה-- כמה בשקט תוכלו לנגן את הקטע...
ועדיין לשמור על קו מלודי יפה.
בהדרגה-- בהדרגה היצירה--
מתפתחת ומתמלאת ביותר רגש ותשוקה
והופכת שמחה יותר.
כשזה קורה,
פתחו לגמרי את הצליל
ותנו לנו לשמוע מה אתם מסוגלים לעשות מבחינה מלודית.
היצירה המפחידה ביותר באודישן, אני חושב, לכולם,
היא "דון חואן" של שטראוס.
היא קשה מאוד בכל-- בכל היבט אפשרי.
והיא מופיעה כמעט בכל אודישן
לכל כלי המיתר.
אין לי אפשרות להפוך את הנגינה לקלה,
אבל אולי אוכל לתת לכם כמה רעיונות מועילים.
במשפט הפותח, הטעות העיקרית שאני שומע לעתים קרובות
כשאנשים מנגנים אותו היא שהם עוצרים יותר מדי פעמים.
ואם דון חואן היה עוצר בכל תיבה בחייו,
הוא לא היה זוכה למוניטין שהיה לו.
חשוב מאוד שהמשפט המוסיקלי הפותח
ינוגן במרץ מההתחלה לסוף.
לאחר מכן, לעומת זאת, יש לנו מלודיה
עשירה ומתפתלת.
שוב, הקפידו לשים לב כאן
להוראות הארטיקולציה של שטראוס.
למשל.
הוא מוסיף הטעמה בתו השישה-עשר,
לא במקום שבו הייתם מצפים.
אם תנגנו את הקטע באופן הצפוי,
תנגנו למעשה את כל השאר בהטעמה.
שימו לב לכך וגם לעובדה
שהמשפטים הבאים מנוגנים ממש בלגטו.
הקטע שמפחיד את כולם יותר מכול
הוא הארפג'יו הסופי בסול מז'ור
עד לרה.
שוב, אין דרך להפוך את הנגינה לקלה.
אבל שימרו על קור רוח
ומצאו את האצבוע שמתאים לכם.
ופשוט תרגלו, תרגלו ותרגלו.
יש שתי דרכים אפשריות להגיע לאותו צליל רה גבוה.
רוב האנשים בוחרים להגיע אליו בהדרגה, בשלבים.
זו אף פעם לא היתה השיטה המועדפת עליי בקטע מהיר.
אני מעדיף לחכות לרגע האחרון
ולעלות בתנועה-- בתנועה סופית אחת.
אבל כל אחד והשיטה שלו.
בקטע הבא,
שוב, כמו במנדלסון,
יש לנו-- דרוש לנו ספיקטו עם שליטה מלאה.
זה קשה יותר כאן משום שהוא יוצא מתוך
קטע בפורטה, והוא מופיע בטריולות
ועובר בין לגטו לספיקטו.
אל תנסו לאזן את הקשת גבוה מדי,
אחרת הנגינה תהיה מבולגנת וחסרת סדר.
שמרו על שליטה מלאה.
אם אתם אוהבים לקפוץ רחוק מדי מהמיתר,
לא תוכלו לשלוט בקטעי הלגטו
או בקצב.
טוב, אני מקווה שההערות הועילו לכם קצת.
אני מאחל לכם הצלחה בתרגול
ואני מצפה לראות את הסרטונים שלכם.