Tip:
Highlight text to annotate it
X
מתרגם: Benny Bechor מבקר: Ido Dekkers
כריס אנדרסון: ברוך הבא ל TED.
ריצ'ארד ברנסון: תודה רבה, זה כנס TED הראשון שלי והוא נהדר.
כ.א.: פגשת מישהו מעניין?
ר.ב.: טוב, הדבר הטוב בTED שכולם מעניינים.
שמחתי מאד לפגוש את גולדי הון,
כי אני חייב לה התנצלות.
לפני כשנתיים נכחנו שנינו בארוחת ערב
היא ענדה טבעת נישואים ענקית ניסיתי לענוד את הטבעת על אחת מאצבעותיי ולא יכולתי להסירה.
וכשחזרתי הביתה לאשתי באותו לילה
היא רצתה לדעת למה אני עונד טבעת
נישואים ענקית השייכת לאישה אחרת.
בכל מקרה למחרת בבוקר נאלצנו ללכת לצורף
כדי שיחתוך את הטבעת.
אז -- (צחוק) --
אז התנצלותי לגולדי.
כ.א.: זה יפה מאד.
אנחנו נציג מספר שקופיות
של כמה מהחברות שלך כאן.
אתה הקמת חברה אחת או שתיים בזמנך.
כפי שאתה בודאי יודע, "וירג'ין אטלנטיק", "וירג'ין רקורדס"
אני מניח שהכל החל עם עיתון שנקרא "סטודנט".
ולאחר מכן, כן , כל אלו גם, אני מתכוון כיצד אתה עושה את זה?
ר. ב.: קראתי את רשימת ההנחיות של TED:
אסור לך לדבר על העסקים שלך, ואז,
אתה פתאום שואל אותי.
לכן אני מניח שאתה אינך יכול להוריד אותי מהבמה,
מאחר שאתה שאלת את השאלה.
(צחוק)
כ. א.: זה כמובן תלוי בתשובה.
ר. ב.: אני מתכוון, אני חושב שלמדתי מוקדם שבמידה ואתה יודע לנהל חברה אחת,
אתה יכול לנהל כל חברה.
כוונתי, העיקר בחברות היא במציאת אנשים מתאימים,
לתת השראה לאותם אנשים, כפי שאתה יודע, להוציא את הטוב מאנשים.
אני אוהב ללמוד, ואני מאד סקרן
ואני אוהב לקחת דברים קיימים
ולנסות להפוך אותם.
אני אוהב לראות את החיים כתהליך ארוך של למידה.
ובמידה ואני רואה, לדוגמא במידה ואני טס בחברת תעופה אחרת
ומגלה שהחוויה היא לא נעימה, מה שהיה,
לפני 21 שנה, אז אני חושב שאולי אני אוכל להקים
סוג של חברת תעופה כזו שאני אוהב לטוס איתה.
וכך, רכשתי מטוס בואינג 747 יד שניה והתנעתי את הרעיון.
כ.א.: ראה זה דבר מוזר,
כי עשית צעד שהרבה מאד אנשים יעצו לך כצעד מטורף.
ולמעשה, בדרך כלשהיא זה כמעט גרם לקריסה של כל האימפריה בשלב כלשהוא.
שוחחתי עם בנקאי להשקעות,
בזמן שמכרת את "וירג'ין רקורדס"
והשקעת בצורה מסיבית ב "וירג'ין אטלנטיק",
ולפי נקודת המבט שלו נראה שאתה מוכר,
את חברת ההקלטות הרביעית בגודלה בעולם
תמורת חברת תעופה המדורגת במקום ה25 בעולם ושאתה פשוט יצאת מדעתך.
למה עשית את זה?
ר. ב.: ראה, אני חושב שיש קו דק מאד המפריד בין הצלחה לכשלון.
ואני חושב שבמידה ואתה מתחיל עסק ללא גיבוי כספי,
אתה עלול לעבור לצד המפסיד של הקו.
הותקפנו על ידי "בריטיש איירוייס".
הם ניסו להוציא אותנו מחוץ לתחרות,
הם השיקו מסע פירסום ומה שלימים יקרא התרגיל המלוכלך.
ואז הבנתי שכל האימפריה עומדת להתרסק
אלה עם כן אני נכנס למשחק.
וכדי להגן על מקום העבודה של עובדי חברת התעופה,
ולהגן על מקום העבודה של העובדים בחברת ההקלטות,
הייתי חייב למכור את היהלום של המשפחה ולהגן על חברת התעופה.
כ. א.: לאחר הופעת "נפסטר", אתה נראה כמו גאון למעשה,
על המהלך הזה.
ר.ב.: נכון, בסופו של דבר, המהלך הוכח כצעד נכון.
אבל באותם ימים זה היה עצוב מאד, אבל המשכנו הלאה.
כ.א.: כעט אתה משתמש במותג "וירג'ין" (בתולה) הרבה מאד
נראה שיש סינכרון בין דבר אחד לשני.
מה המותג מבטא בראשך?
ר.ב.: ראה, אני רוצה לחשוב שהוא מבטא איכות,
במידה ומישהו נתקל באחת מחברות "וירג'ין", הם--
כ. א.:הם חברות איכותיות, ריצ'ארד. בחייך כולם היום אומרים איכות, חזון?
ר. ב.: לא, אני עמדתי להמשיך מעבר לזה.
יש הרבה מאד כיף ואני חושב שאנשים העובדים איתנו נהנים.
וכפי שהזכרתי, אנחנו הולכים ומנערים תעשיות אחרות,
ואני חושב, שאנחנו עושים את זה אחרת
ואני חושב שאותם תעשיות אינם כפי שהיו
כתוצאה מכניסת "וירג'ין" לשוק.
כ. א.:ראה, ישנם מספר השקות שעשית
שהמותג עלול לא לעבוד טוב עבורם.
אני מתכון, "וירג'ין ברידס" (כלות בתולות)-- מה קורה אז?
(צחוק)
ר. ב.: לא מצאנו לקוחות.
(צחוק)
(מחיאות כפיים)
כ. א.: אני הייתי סקרן גם למה --
אני חושב שהפסדת הזדמנות עם חברת הקונדומים שהישקת. קראת לה "מייטס" (חברים).
אני מתכוון, לא יכולת להשתמש במותג וירג'ין גם עבור חברה זו?
לא בתולה יותר, או משהו.
ר. ב.: שוב, עלולים להיות לנו קשיים למצוא לקוחות.
אני מתכוון, היו לנו לפעמים במקרים שהשקנו חברות שקיבלנו תלונות מלקוחות,
ואתה יודע, אתה יכול להתמודד עם התלונות.
אבל שלושה חודשים לאחר ההשקה של חברת הקונדומים,
קיבלתי מכתב, תלונה,
וישבתי לכתוב מכתב התנצלות כנה בחזרה לגברת הזאת.
אבל ברור, שרבות לא יכולתי לעשות בנושא.
וכעבור שישה חודשים, או תשעה חודשים לאחר שהנושא עלה,
קיבלתי מכתב מרנין עם תמונה של תינוק
ונשאלתי אם אני מוכן להיות הסנדק, ואכן הייתי.
כך שהכל סודר לבסוף.
כ.א.: באמת, היית חייב להביא את התמונה. זה נפלא.
ר.ב.: כן הייתי חייב.
כ.א.:רק תעזור לנו עם כמה מספרים.
אני מתכוון מה המספרים של זה?
אני מתכוון, כמה גדולה היא הקבוצה כולה?
כמה--מהן ההכנסות?
ר.ב.:בערך כ 25 מיליארד דולר עכשיו, לכל הקבוצה.
כ.א.: וכמה עובדים?
ר.ב.: בערך 55,000.
כ. א.: אז, בכמה הזדמנויות הצטלמת בדרכים שונות
ולעולם לא דאגת לשים גבול בנושא הכבוד העצמי שלך או משהו דומה לזה.
מה זה? האם זה אמיתי?
ר.ב.: כן, השקנו חנות גדולה בלוס אנג'לס, אני חושב.
לא, אני מתכוון, אני חושב ש --
כ.א.:אבל זה השיער שלך?
ר.ב.:לא.
כ.א.:ומה זה?
ר.ב.:קפיצה לכוס תה.
כ.א.:בסדר.
(צחוק)
ר.ב.:הא, זה היה כיף, זאת היתה מכונית-סירה נפלאה ש --
כ.א.: ואו, המכונית הזאת שאנחנו למעשה --
היתה אירוע של איש TED אני חושב.
האם זה, עצור את התמונה הזאת לרגע?
(צחוק)
ר.ב.: זאת משרה כבדה, לא כך?
כ.א.:אני מתכוון, זאת בהחלט עבודה קשה.
(צחוק)
כשאני הגעתי לראשונה לאמריקה, נהגתי גם לנסות את זה על העובדים שלי
אבל הם -- יש להם חוקים שונים כאן,
זה מוזר.
ר.ב.:אני יודע, יש לי -- עורכי הדין שאומרים לי שאסור לעשות דברים כאלה, אבל --
כ.א.:אני מתכוון, אמור לנו במה מדובר--
ר.ב.: "פאמי" השקנו, כפי שאתה יודע --
טעינו כשחשבנו שנוכל לרכוש את "קוקה קולה",
והשקנו בקבוק קולה שנקרא "הפאמי"
הבקבוק עוצב בצורה המזכירה במקצת את פמלה אנדרסון.
אבל הבעיה היא, שהוא כל הזמן נוטה, אבל --
(צחוק)
כ.א.:עוצב על ידי פיליפ סטארק אולי?
ר.ב.:כמובן.
כ.א.:טוב, אנחנו נריץ עוד 2 תמונות. כלות בתולות. נחמד מאד.
ונעצור כאן, זה -- קיבלת איזשהו עיטור אני חושב?
ר.ב.: כן, טוב, 25 שנה מוקדם יותר השקנו את השיר של "סקס פיסטולס"
"אלוהים נצור את המלכה" וכמובן שלעולם לא ציפיתי
ש 25 שנה מאוחר יותר -- היא תהפוך אותנו לאבירים.
אבל בדרך כלשהיא, כנראה שיש לה זכרון חלש, אני מניח.
כ.א.: טוב, אלוהים שמר עליה ואתה קיבלת תואר.
אתה אוהב להיקרא "סר ריצארד", או איך?
ר.ב.: לעולם אף אחד קרא לי "סר ריצארד".
לפעמים באמריקה, אני שומע אנשים אומרים "סר ריצארד"
וחושבים שאיזה מחזה שיקספירי מתרחש.
אבל בכל מקרה בשום מקום אחר.
כ.א.: בסדר, אתה יכול להשמש בתואר האבירות שלך באישהו מקום או שזה רק...
ר.ב.:לא, אני מניח במידה ויש בעיה
להזמין מקום במסעדה או משהו דומה,
אז שווה לנסות להשתמש בזה.
כ.א.: אתה יודע, זה לא ריצארד ברנסון זה סר ריצארד ברנסון.
ר.ב. אני אגיד למזכירה להתחיל להשתמש בזה.
כ.א.: טוב, בא נתבונן בנושא החלל.
יש לנו וידאו המציג מה בדעתך לעשות,
ו"וירג'ין גלאקטיק" באויר. (וידאו)
זאת החללית שתוכננה על ידי בארט רוטאן?
ר.ב.: כן, היא תהיה מוכנה ב -- טוב, מוכנה תוך 12 חודשים
ואז נערוך במשך 12 חודשים ניסויים נרחבים.
ובערך 24 חודשים מעכשיו,
אנשים יוכלו לבצע טיסה לחלל.
כ.א.: עיצוב הפנים הוא של פיליפ סטארק?
ר.ב.: פיליפ עשה -- כן, חלק גדול מזה.
את הלוגו והמבנים בתחנת החלל בניו מכסיקו.
באופן כללי, הוא לקח עין
ותחנת החלל תהיה עין אחת גדולה,
כאשר תשהה בחלל,
תהיה במצב לראות את העין הגדולה הזאת מתבוננת בך.
ולכשתנחת על הקרקע תוכל לחזור לתוך העין הגדולה.
אבל הוא בהחלט גאון כשמדובר בעיצוב.
כ.א.: אבל לא נתת לו לתכנן את המנוע?
ר.ב.: פיליפ הוא קצת בלתי צפוי,
כך שאיני חושב שהוא האדם המתאים לתכנן מנוע, לא.
כ.א.: הוא נתן הרצאה נהדרת כאן לפני יומיים.
ר.ב.: כן? לא הוא --
כ.א.: טוב, מספר אנשים מצאו שהוא נהדר,
ומספר אנשים מצאו שהוא מוזר לגמרי.
אבל, אני אישית מצאתי שהוא נהדר.
ר.ב.: הוא מדהים מצחיק, לכן אני אוהב אותו. אבל...
כ.א.: טוב,עכשיו, קיים אצלך כל הזמן הצורך לתגליות.
האם התחרטת פעם על כך?
ר.ב.: פעמים רבות.
אני מתכוון, אני חושב שמשלחות הכדורים הפורחים והשייט שעשינו בעבר.
ראה, אני נמשיתי מהים על ידי מסוק שש פעמים, כך ש --
ובכל פעם, לא ציפיתי לבוא הבייתה לספר על המקרה.
כך שברגעים אלו,
אתה בהחלט תוהה מה אתה עושה במקום הזה או --
כ.א.: מה היה המקרה שהיית קרוב ל--
כשחשבת, זהו זה, אני עלול להיות בדרכי החוצה?
ר.ב.: אני חושב שהרפתקאות הכדורים הפורחים היו -- כל אחת היתה,
בכל אחת למעשה, אני חושב שהגענו קרוב.
ואני מתכוון קודם כל אנחנו --
אף אחד למעשה חצה את האוקינוס האטלנטי בכדור פורח לפני,
כך שנדרשנו לבנות כדור פורח שמסוגל לטוס בזרמי הסילון,
ואנחנו כלל לא היינו בטוחים,
שכדור פורח המגיע לזרם הסילון,
האם יוכל לשרוד ברוחות של 200, 220 מייל לשעה הקיימות שם למעלה.
כך ש, ההמראה הראשונית מ"שוגר לוף" לכוון חציית האטלנטיק,
כשנסחפנו לתוך זרם הסילון, הבלון הענק שלנו --
שראשו של הבלון טס בכמאתיים מייל לשעה,
הקפסולה שבתוכה שהיינו בתחתית הבלון טסה אולי ב 2 מייל לשעה,
והיא המריאה.
כאילו הקפסולה החזיקה אלפי סוסים.
ואנחנו רק החזקנו אצבעות,
מתפללים שהכדור פורח יחזיק מעמד, מה שלמזלנו, קרה.
אבל הסוף של כל המסעות בכדור פורח,אתה יודע --
משהו תמיד משתבש בכל פעם,
ובמקרה הנוכחי, טייס כדור הפורח המנוסה ביותר שהיה איתי
קפץ, והשאיר אותי לבד נאבק על חיי.
(צחוק)
כ.א.: האם הוא אמר לך לקפוץ, או שהוא אמר "אני בחוץ" ו...
ר.ב.: לא, הוא אמר לי לקפוץ, אבל מאחר ומשקלו ירד ממשקל הבלון,
הכדור פורח זינק לגובה של 12000 רגל ואני...
כ.א.: ואתה נתת השראה בכך לרומן של איאן מקיואן אני חושב.
ר.ב.: כן, לא, חבשתי את מסכת החמצן ועמדתי בראשו של הכדור פורח,
עם המצנח האישי, מביט בעננים המתערבלים מתחתי,
ומנסה לעזור אומץ ולקפוץ לים הצפוני, שהוא --
ואלה היו מספר רגעים מאד, מאד, מאד בודדים.
אבל, בכל מקרה הצלחתי לשרוד את זה.
כ.א.: האם קפצת? או הוא ירד למטה בסוף?
ר.ב.: טוב, ידעתי שנותר לי דלק לחצי שעה טיסה,
כמו כן ידעתי שסיכויי למקרה ואקפוץ,
מספר דקות מועט לחיות.
לכן טיפסתי חזרה לתוך הקפסולה ובצורה נואשת מנסה
לבחון שאני מבצע את ההחלטה הנכונה.
כתבתי מספר הערות למשפחתי. ואז טיפסתי חזרה לראש הכדור,
מביט למטה על העננים הללו,
מטפס חזרה לתוך הקפסולה.
ואז לבסוף, חשבתי שיש דרך טובה יותר.
היה לי, אתה יודע, בלון ענק מעלי,
זה המצנח הגדול ביותר שנמצא, אז למה לא להשתמש בו?
הצלחתי להטיס את הכדור הפורח למטה דרך העננים,
ובערך 50 רגל, לפני שהתנגשתי בים זרקתי את עצמי מחוץ לבלון.
הכדור הפורח היכה בים
ונורה למעלה בחזרה לגובה של 10000 רגל בלעדי.
אבל זאת היתה הרגשה נפלאה להיות במים ו --
כ.א.: מה כתבת למשפחתך?
ר.ב.: רק מה שאתה עושה במצב שכזה:
רק אני אוהב אתכם מאד.
אני כתבתי להם מכתב לפני שיצאתי למסע הזה, ש --
למקרה שמשהו יקרה.
אבל למזלי, הם לעולם לא היו צריכים להשתמש בזה.
כ.א. החברות שלך קיבלו יחסי ציבור מדהימים ממעשי הגבורה.
השנים -- ועד שהפסקתי לצפות בסקרי דעת קהל,
אתה נחשב למשהו כמו גיבור בבריטניה ובכל מקום אחר.
והציניקנים יגידו, אתה יודע, זה רק איש עסקים חכם
שעושה מה שנדרש כדי לבצע שווק בסגנון שלו.
כמה מזה הוא לצורך יחסי ציבור?
ר.ב.: טוב, כמובן, מומחים ליחסי ציבור אמרו שכבעלים של חברת תעופה,
הדבר האחרון שאתה צריך לעשות זה לצאת לדרך עם כדורים פורחים וסירות,
ולהתרסק לתוך הים.
(צחוק)
כ.א.: יש משהו בדבריהם, ריצ'ארד.
ר.ב.: למעשה, אני חושב שחברת התעופה שלי פרסמה מודעה על עמוד שלם האומר,
בחייך, ריצ'ארד,
ישנם דרכים טובות יותר לחצות את האוקינוס האטלנטי.
(צחוק)
כ.א.: לעשות את כל זה,
אתה חייב להיות גאון מלכתחילה, נכון?
ר.ב.: טוב, אני לא מתכוון להזים זאת.
(צחוק)
כ.א.: בסדר, זאת לא בדיוק הטרדה, נכון.
האם לא היית נורא בבית הספר?
ר.ב.: הייתי דיסלקטי, לא הצלחתי להבין את צורת העבודה בבתי ספר בשום צורה.
בודאות הייתי נכשל במבחני אינטליגנציה.
וזאת הסיבה שעזבתי את בית הספר בגיל 15.
ואם אני -- אם אני לא מתענין בנושא כלשהוא, אני לא מצליח לקלוט אותו.
כמישהו דיסלקטי,
ישנם מצבים מוזרים.
אני מתכוון, לדוגמא, אני חייב,
אני מנהל את הקבוצה הגדולה ביותר של חברות פרטיות באירופה,
אבל לא הצלחתי להבין את ההבדל רווח נקי לרווח כולל.
כך שישיבות מועצת המנהלים הן מרתקות.
(צחוק)
אז אילו חדשות טובות או חדשות רעות?
בדרך כלל אנשים יאמרו שאלו חדשות רעות.
כ.א.: אבל להבהיר, 25 מיליארד הם רווח כולל, נכון? זה כולל?
(צחוק)
ר.ב.:טוב, למעשה אני מקווה שהם רווח נקי ,
(צחוק)
תפסתי נכון.
כ.א.: לא, תאמין לי זה רווח כולל.
(צחוק)
ר.ב.: אז, כשהגעתי לגיל 50, מישהו לקח אותי מחדר הישיבות ואמר,
"ראה ריצ'ארד, תרשה לי לצייר לך תרשים.
זאת רשת הדייגים בים,
והדגים הנמשים מהים בעזרת הרשת.
זה הרווח שנשאר לך ברשת הקטנה הזאת,
יתר הדגים נאכלו."
ולבסוף הצלחתי להבין את הכל.
(צחוק)
(מחיאות כפיים)
כ.א.: אבל, אני מתכוון בבית הספר --כמו כן,
בעצם היותך תלמיד עם ביצועים אקדמיים גרועים,
אבל, שימשת כקפטן של נבחרות הקריקט והכדורגל.
כך שאתה היית סוג של מנהיג טבעי,
אבל היית קצת מורד, או איך אתה...
ר.ב.: כן אני חושב שהייתי קצת נגד הזרם אבל אני...הייתי,
כן, למזלי טוב בספורט,
כך שלפחות היה לי משהו שיכולתי להצטיין בבית הספר.
כ.א.: ומשהו מוזר קרה לך מוקדם בחייך.
יש סיפור בקשר לאימך
כביכול משאירה אותך בשדה, בגיל 4 ואומרת, "לך הביתה."
זה קרה באמת?
ר.ב.: היא הייתה, אתה יודע,
היא הרגישה שאנחנו צריכים לעמוד על רגלינו מגיל מאד צעיר.
אז היא עשתה דברים, שהיום הייתה נכלאת עבורם,
כמו לדחוף אותנו מחוץ למכונית,
ולומר לנו מיצאו בעצמכם את הדרך לסבתא,
בערך חמישה מייל לפני שהגענו לשם.
ולגרום לנו לצאת לטיולי אפניים ארוכים ונהדרים.
ולעולם לא הורשנו לצפות בטלוויזיה ומשהו דומה.
כ.א.: אבל יש סיכון כאן?
אני מתכוון, ישנם אנשים רבים בחדר שהם עשירים ויש להם ילדים,
ויש לנו את הבעיה כיצד לגדל אותם.
האם אתה מתבונן בדור הצעיר הגדל היום וחושב
הם יותר מדי מפונקים, הם לא יודעים מה יש להם,
אנחנו עומדים לגדל דור של בעלי זכויות יתר..
ר.ב.: לא, אני חושב שבמידה ואתה מגדל ילדים,
אתה רק רוצה לחנוק אותם באהבה להלל ולהתלהב מהם.
כך שאני לא חושב שניתן לפנק את ילדיך יותר מדי.
כ.א.: אתה לא גדלת כל כך גרוע, אני חייב לומר, אני..
מנהל בית הספר אמר לך --
אני מתכוון שהוא מצא בך סוג של חידה בבית הספר --
הוא אמר, או שאתה הופך למיליונר או אתה הולך לכלא,
ואני לא בטוח מה.
מה מכל אלה קרה קודם?
(צחוק)
ר.ב.: טוב, למעשה עשיתי את שניהם, אני חושב שלכלא הלכתי קודם.
אני למעשה עמדתי לדין בשתי הרשעות עתיקות מאד בבריטניה.
אני עמדתי לדין על פעילות תחת חוק מחלות מין מ 1889
וכן על עבירה מ 1916 חשיפה מגונה בפרסום.
במקרה הראשון על איזכור המילים מחלות מין בציבור ש --
היה לנו מרכז שבו צעירים עם בעיות קיבלו עזרה.
ואחת מהבעיות שלצעירים יש הם מחלות מין.
ויש חוק עתיק האומר
שאינך יכול לומר או להדפיס בפומבי את המילים מחלות מין.
אז המשטרה דפקה בדלת ואמרה לנו שהם הולכים לעצור אותנו
אם נמשיך להזכיר את המילים מחלות מין.
שינינו את המילים למחלות חברתיות
ואנשים הגיעו עם פצעונים ונקודות,
ואף אחד לא הגיע עם מחלת מין.
אז, פרסמנו בחזרה מחלות מין וללא שהות נעצרנו.
ואז לאחר מכן "עזבו את הבולוקס (שטויות) (ביצים) הנה מגיעים הסקס פיסטולס,"
המילה שטויות (ביצים), המשטרה החליטה שזאת מילה גסה לכן נעצרנו
על שימוש במילה ביצים באלבום של הסקס פיסטולס.
ו ג'ון מורטימר, כותב המחזות, הגן עלינו.
הוא שאל האם אני אוכל למצוא מומחה לשפות
כדי שימצא הגדרה שונה למילה "בולוקס".
אז צילצלתי בפעמון של אוניברסיטת נוטינגהם,
וביקשתי לדבר עם הפרופסור לשפות.
והוא אמר ראה בולוקס זה לא -- אין לזה שום קשר עם ביצים.
זה למעשה כינוי חיבה שניתן לכמרים במאה ה18.
(צחוק)
והוא המשיך והוסיף "אני בעצמי כומר."
אם כך אמרתי, "האם אתה מוכן לבא לבית משפט"
והוא אמר אני אשמח. ואז אמרתי --
והוא אמר, "האם אתה רוצה שאלבש קולר הכלבים שלי (צווארון כמורה)?"
אז אמרתי, "כן בהחלט בבקשה."
(צחוק)
כ.א.: זה גדול.
ר.ב.: כך שעד המפתח שלנו טען שזה למעשה
" עזבו את הכמרים הנה הסקס פיסטולס."
(צחוק)
והשופט מצא אותנו -- ללא התלהבות מצא אותנו לא אשמים, אז..
(צחוק)
כ.א.: זאת שערוריה.
(מחיאות כפיים)
ברצינות, יש צד אפל?
אנשים רבים יגידו שאין דרך אחרת
שמישהו יצליח לקבץ אוסף מדהים כזה של עסקים
מבלי לדקור מספר אנשים בגבם,
אתה יודע, לעשות דברים מכוערים.
אתה הואשמת על היותך אכזר.
מישהו כתב ביוגרפיה זדונית עליך
האם משהו מכל זה נכון? האם יש יסוד של אמת בכל זה?
ר.ב.: אני למעשה לא חושב שהטיפוס
של איש עסקים הדורס אנשים בדרכו לפסגה,
באופן כללי עובד.
אני חושב שבמידה ואתה מתייחס לאנשים טוב,
אנשים יחזרו ויחזרו לעוד.
ואני חושב שכל מה שיש לך בחייך זה המוניטין שלך
והעולם הוא מאד קטן.
ואני למעשה חושב שהדרך הטובה ביותר
להפוך לאיש עסקים מצליח ומוביל היא להתיחס אליהם טוב ובהגינות,
ואני אוהב לחשוב שכך אנחנו מנהלים את "וירג'ין."
כ.א.: ומה לגבי אנשים האוהבים אותך ורואים אותך מבזבז --
אתה ממשיך להתפס לפרויקטים חדשים,
וזה מרגיש כאילו אתה מכור להשיק דברים חדשים.
התלהבת על ידי רעיון, וזהו זה!
האם חשבת על איזון בחיים?
כיצד המשפחה שלך מרגישה בנושא
שבכל פעם אתה צועד לתוך משהו חדש וגדול?
ר.ב.: אני גם מאמין שלהיות אבא חשוב מאד,
מאז שהילדים היו מאד צעירים,
כשהם בחופשה גם אני בחופשה איתם.
כך שאנחנו מבלים תקופה מקסימה של שלושה חודשים ביחד.
כן אני נמצא בקשר, אנחנו ברי מזל,
יש לנו את האי הקטן הזה בקריביים ואנחנו יכולים --
אז אני יכול לקחת אותם לשם ולהביא חברים,
ולשחק ביחד,
אבל אני יכול להשאר בקשר עם האירועים.
כ.א.: התחלת לדבר בשנים האחרונות
על המושג הפילנטרופיה של הקפיטליזם.
מה זה?
ר.ב.: קפיטליזם הוכח כשיטה שעובדת.
האלטרנטיבה, קומוניזם לא עובד.
אבל הבעיה עם קפיטליזם היא
שעושר רב הולך למעט מדי אנשים,
ולכן אחריות מרובה, לדעתי, הולכת עם העושר.
ולדעתי זה חשוב שהבודדים,
שמזלם התמזל להיות במקום הזה, לא יתחרו
למי יש סירות גדולות יותר, ומכוניות גדולות יותר,
אלא להשתמש בכסף הזה או ליצור מקומות עבודה חדשים
או להתמודד עם נושאים ברחבי העולם.
כ.א.: ומהם הנושאים שאתה מודאג מהם בעיקר, דואג להם בעיקר,
רוצה להסב את המשאבים שלך לכוונם?
ר.ב.: טוב, ישנם הרבה נושאים.
אני מתכוון התחממות כדור הארץ שהיא איום רציני על האנושות
ואנחנו משקיעים זמן ואנרגיה רבה בנושא,
ראשית, בניסיון למצוא דלקים חילופיים
ושנית, רק עכשיו השקנו את הפרס, שהוא באמת פרס
למקרה ולא נמצא תשובה לדלקים חילופיים,
למקרה שלא נצליח למעשה להוריד את פליטת הפחמן
מהר, ולמקרה שנעבור את נקודת האיזון.
אנחנו צריכים לעודד אנשים שיציעו דרכים
של הוצאת הפחמן מחוץ לאטמוספירה.
ואנחנו רק --, לא היו באמת אנשים
שעבדו על זה לפני כן, כך שרצינו שאנשים ינסו --
כל מיטב המוחות בעולם יתחילו לחשוב על זה,
וכן לנסות להציא גם את המתאן
מחוץ לאטמוספירה של כדור הארץ.
ולמעשה יש כ 15000 אנשים שמילאו את הטפסים
הטוענים שהם רוצים לנסות.
אנחנו זקוקים רק לאחת, כך שאנחנו מלאי תקוה.
כ.א.: אתה גם עובד באפריקה על כמה פרויקטים?
ר.ב.: כן, הקמנו משהו שנקרא
חדר מלחמה, שאולי זאת לא המילה הנכונה.
אנחנו מנסים -- אולי נשנה את המילה -- בכל מקרה, זה חדר מלחמה
שמנסה לתאם את כל ההתקפות שיש על אפריקה,
כל הבעיות החברתיות הקיימות באפריקה,
וניסינו להתבונן במיומנות הטובות ביותר.
לדוגמא,
ישנו רופא באפריקה שמצא
שבמידה ואתה נותן לאמא קוקטיל תרופות לנגד אידס במשך 24 שבועות בזמן שהיא בהריון,
התינוק יוולד ללא איידס.
לכן הפצת המידע
ברחבי אפריקה מאד חשובה.
כ.א.: חדר מלחמה נשמע, נשמע מאד כוחני ודרמטי.
האם ישנו סיכון שגיבורי העסקים מהמערב
כל כך יתלהבו מזה -- אני מתכוון, הם רגילים כשיש להם רעיון,
לבצע, והם מאמינים בצורה נחרצת
ביכולתם לגרום לשינוי בעולם.
האם קיים סיכון שאנחנו מגיעים למקומות כמו אפריקה ואומרים,
אנחנו חייבים לתקן את הבעיה הזאת ואנחנו יכולים לעשות זאת,
יש לי את כל המילארדים של דולרים, אתה מבין, דה דה דה --
זה הרעיון הגדול. ולקחת מצב מאד מסובך
ולמעשה לסיים בכך שאתה מבלגן אותו. האם אתה דואג בקשר לזה?
ר.ב.: טוב, קודם כל בנושא היחודי הזה אנחנו למעשה --
עובדים עם הממשל על זה.
אני מתכוון, "תָאבּוֹ מְבֵּקי" (נשיא ה11 של דרום אפריקה) היתה לו את הבעיה של קבלת
שוירוס הכשל החיסוני ומחלת האידס קשורים, וזה בגלל, אני חושב,
שהוא ניסה לטפל בבעיה במקום שהעולם יעביר עליו ביקורת,
זו דרך לעבוד איתו, לעבוד עם הממשלה שלו.
זה חשוב שאנשים כן ילכו לאפריקה וכן ינסו לעזור,
ולא רק ללכת לשם ואז לעזוב לאחר כמה שנים.
זה חייב להיות בעקביות.
אבל אני חושב שמנהיגים בעסקים יכולים להביא את הניסיון העסקי שלהם
ולעזור לממשלות לגשת לנושאים בצורה שונה במקצת.
לדוגמא, אנחנו מקימים מרפאה באפריקה
אנחנו עומדים לתת
תרופות לטיפול באידס חינם, טיפול בשחפת חינם
וטיפול במלריה חינם.
אבל אנחנו מנסים גם שהמרפאות יעמדו בכוחות עצמם,
כך שאנשים משלמים עבור טיפולים אחרים.
כ.א.: ציניקנים רבים אמרו על אדם כמוך או ביל גייטס,
שזה למעשה מונע על ידי
מין תשוקה שוב, לתדמית נכונה,
עבור מניעת רגשות אשם ולא באמת חוש עצמי לנדבנות.
מה תאמר להם?
ר.ב.: טוב, אני חושב שכל אחד --
אנשים עושים דברים ממגוון של סיבות אפשריות
ואני חושב ש, ביום מותי,
אני רוצה להרגיש שעשיתי שינוי
בחייהם של אנשים אחרים.
ואולי זה מאד אנוכי לחשוב,
זאת הדרך שבה גודלתי.
ואני חושב שבמידה ואני נמצא במצב
לשנות חייהם של אנשים שונים בצורה קיצונית,
אני חייב לעשות זאת.
כ.א.: בן כמה אתה?
ר.ב.: אני בן 56.
כ.א.: הפסיכולוג אריק אריקסון אמר ש -- כפי שהבינותי אותו
ואני מאד לא מקצועי-- שבמהלך שנות ה 30 ושנות ה 40 אנשים מונעים על ידי
התשוקה שלהם לגדול במקום בו הם מצליחים להגשים את התשוקה.
בשנות ה 50 וה 60 אופן הפעולה שלהם מוסט לחיפוש אחר החוכמה
וחיפוש אחר נחלה.
וזה נראה שאתה עדין
קצת בשלב הגדילה שלך,
אתה עדין מבצע את התוכניות חדשות והמדהימות שלך.
כמה אתה חושב על מורשת,
ומה אתה היית רוצה שמורשת שלך תהיה?
ר.ב.:אני לא חושב הרבה על מורשת.
אני מתכוון, אני רוצה --, סבתי חיה עד גיל 101,
ולכן אני מקווה שאני אחיה עוד 30 או 40 שנה.
לא, אני רק רוצה לחיות חיים מלאים.
במידה ואני יכול לבצע שינוי,
אני מקווה שאוכל לבצע שינוי.
ואני חושב שאחד הדברים החיוביים ברגע זה
שיש לך את סרגי ולארי מגוגל, לדוגמה,
שהם חברים טובים.
ותודה לאל, יש לך שני אנשים
שבצורה אותנטית דואגים לעולם ועם כזה עושר.
במידה ויש להם את העושר הזה והם לא דואגים לעולם,
זה היה מאד מדאיג.
ואתה יודע שהם הולכים לבצע שינוי מדהים בעולם.
ואני חושב שזה חשוב
שאנשים במעמד כזה כן מבצעים שינוי.
כ.א.: טוב, ריצ'ארד, שאני התחלתי בעסקים,
לא ידעתי כלום וגם הייתי מין --
חשבתי שאנשי עסקים חייבים להיות אכזריים
וזאת הדרך היחידה לסיכוי להצלחה.
ולמעשה אתה גרמת לי השראה, אני מביט בך, ואני חושב,
טוב, הוא עשה את זה, אולי יש דרך אחרת.
ולכן אני רוצה להודות לך על ההשראה,
ועבור הגעתך ל"טד" היום, תודה לך.
תודה רבה.
(מחיאות כפיים)