Tip:
Highlight text to annotate it
X
לידיה: אז סוף סוף קיבלנו את הבית שלנו בחזרה! זמן לארוז את קיטי ולחזור הביתה
לרכב ולאינטרנט אמיתי ולעיר שלא נראית כאילו פינו את כל התושבים שלה לקראת סוף העולם.
הגיע הזמן, נכון?
או היי, מרי! מה קורה?
מרי: אז היי, זוכרת את הבנות הגועליות האלו שדיברתי עליהן בשבוע ההוא?
לידיה: אה, כן, מצלצל לי מוכר, למה?
מרי: אני, אה, שמעתי שמישהו הדביק מאות מדבקות של חדי קרן על כל החלונות של הרכב שלהן?
לידיה: מדבקות של חדי קרן, זה... נורא.
מרי: כן, מסתבר שנשברו הרבה ציפורניים בניסיון לקלף אותן.
לידיה: טרגדיה אמיתית.
מרי: אז את לא יודעת שום דבר על זה, נכון?
לידיה: אני? הא, לא! זה כאילו, כל כך לא בוגר.
איך בכלל גילית על זה?
מרי: האמת, אדי סימס לי.
לידיה: מהההה!
מרי: כן, מסתבר שאת צודקת - "כל אחד אוהב איזה גיף טוב".
לידיה: הולה!
מרי: טוב, אבא שלך מחכה למטה. אני אראה אותך שם, אוקיי?
לידיה: אוקיי.
מרי: את לא כזאת גרועה, לידיה.
לידיה: תודה, את לא כזאת משעממת.
מרי: תודה.
לידיה: חיבוקי!
אז, כולם, זה היה אמיתי, אבל זה הזמן לחזור למציאות.
וזה בסדר, כי יום אחד, ג'יין תצא מהבית ותהיה נשואה, בתקווה לבינג,
ובתקווה ליזי תסיים את הרווקות הנצחית שלה.
אז אתם פשוט חייבים ליהנות ממה שיש לכם כל עוד יש לכם את זה!
ואל תשכחו לשריין זמן למסי-בה.
ותזכרו, אף אחד לא מביא את המסיבה כמו המה?
הלי-די-יאאהה.
"הולכים הביתה" נכתב על ידי רייצ'ל קיילי