Tip:
Highlight text to annotate it
X
טוב, אתחיל מזה:
כשהייתי בת 5, רציתי רק להיות דמות של "דיסני".
נהגתי להסתובב בסלון עטופה בווילונות ישנים
ולהעמיד פנים שאני המלכה המרשעת מ"שלגיה".
המלכה המרשעת - רק כי היא היתה הרבה יותר נהדרת משלגיה, ברור.
הגיבורות שלי היו היפהפיה הנרדמת, לכלוכית, ואולי
דמות "דיסני" הכי אהובה עלי היתה אריאל, בת-הים הקטנה.
כשהייתי בת 5, הדמות שלה דיברה ללבי
כי היה לה שיער ארוך ושופע ועיניים גדולות ונוצצות.
אבל כשאני חושבת על זה היום, סיפורה עשוי גם להתייחס
קצת לסיפור שלי, כי היא היתה נערה
שנאלצה לשנות את גופה כדי להיות היא עצמה, ואני אישה טרנס-סקסואלית,
כלומר שנולדתי מבחינה ביולוגית כבן,
אבל כפי שאתם רואים, זה לא הסתדר כצפוי.
זה בעצם החל כשהייתי מאד צעירה,
והזכרון הכי מוקדם שלי הוא אולי, כשאימי הסיעה אותי הביתה
ממסיבת יום-הולדת של חברה שלי ואני זוכרת שאמרתי לה,
"אמא, הפיפי הזה שלי, יום אחד אני אוריד אותו."
מאז, נושא המגדר הפך לתעלומה בעיני.
אני זוכרת שהסתכלתי על העולם וראיתי את כל האנשים האלה,
שהתמקמו בטבעיות כזו באחת משתי הקטגוריות,
זכר או נקבה, ואני זוכרת שמאד הסתקרנתי
והשתוממתי כמה נוח כולם חשו
עם המקום שהוקצה להם בעולם.
ואילו עבורי, המגדר היה תמיד כמו בדיחה גדולה של יודעי-דבר
ונראה שכולם, פרט לי, מבינים אותה.
אז בנושא המגדר, הבה ואשאל אתכם כמה שאלות.
מה הופך אדם לזכר או לנקבה?
האם זה רק כי לאדם אחד יש פין ולאדם אחר - נרתיק?
או שיש עוד משהו?
ולדעתי, באופן כללי, התשובה תהיה,
"כן. הגוף אכן חשוב לקביעת המגדר."
אני חושבת שאם אערוך איתכם ניסוי קטן, שבו אבקש מכם
להניח את היד על חלק הגוף שקובע
אם אתם זכרים או נקבות,
רובכם תניחו מיד את היד בין רגליכם,
אבל לדעתי אפשר לבחון דוגמאות שונות.
למשל, אישה שעוברת ניתוח להגדלת שדיים,
ואומרת שזה יגרום לה להרגיש הרבה יותר נשית.
האם זה אומר שנשים בעלות שדיים גדולים יותר
הן יותר נשיות מנשים בעלות שדיים קטנים יותר?
בעיני לא, אבל לדעתי זה מראה לנו
שבעניינים של מגדר מעורבת גם הרגשה מסוימת.
להרגשתי, לכל אחת מאיתנו יש קול פנימי שאומר לנו
אם אנו זכר או נקבה, נהיה מי שנהיה,
ולי מעולם לא היה הקול הזה. מעולם לא היה לי בתוכי משהו
שאמר לי מה אני, או מה אני אמורה להיות.
אז בתהליך המעבר מבן לבת,
תהיתי כל הזמן בקשר לשאלות האלה,
של חשיבות הגוף לגבי המגדר שלי ובסופו של דבר גיליתי
שלא אוכל באמת לקבוע בעניין זה לגבי עצמי
אם לא אחווה את זה בפועל, אם לא ממש אשנה את הביולוגיה שלי.
אז עברתי ניתוח לשינוי מין,
זה היה לפני 3 שנים.
וכשהתעוררתי מהניתוח שלי, היו לי כאבים איומים,
וזה ברור, כי הפיפי שלי הלך ביי-ביי.
נותרתי עם נרתיק חבול מאד ומעונה באכזריות.
אחסוך מכם את הפרטים העקובים-מדם, אבל דמיינו לעצמכם שזה נראה קצת כמו
שני המבורגרים חיים, קרים וקשים, שהודבקו יחד והוצמדו לגוף שלי.
[צחוק]
אך כשהתחלתי בתהליך ההחלמה שלי, החבורות הגלידו
ולפתע פתאום נראה כאילו חיי ממשיכים מהמקום בו נפסקו
והם נמשכים כרגיל.
באותה תקופה שאלתי את עצמי,
"מדוע אינני מרגישה שונה? מדוע שאלות המגדר
"לא זכו באורח-קסם לתשובות?" ואז קלטתי.
אני יכולה לכרות כל חלק מגופי
אבל זה לא בהכרח ישנה משהו בתוכי.
ראו את אריאל, בת הים הקטנה,
וצר לי שאני משתמשת בה כנקודת-ייחוס, אבל זה מה שיש,
היא השליכה לאשפה את זנב-הדג שלה
והצמיחה זוג רגליים לבנות, יפהפיות ודקות.
אבל זה לא שינה באמת אותה, בתוכה פנימה היא עדיין היתה
בת-הים הקטנה שנהגה לשחות באוקיינוס.
וכעת, כמובן, בדיוק כמו במקרה של אריאל,
הניתוח שלי העניק לי דרך לחיות את חיי כרצוני,
כי לפתע, מבחינת העולם, גופי הלם את הדימוי
שבו הצגתי את עצמי כלפי העולם שבחוץ.
אז מבחינת העולם נראה שזה הסתדר, אך מבחינתי שום דבר לא היה מסודר.
לא היה לי מושג, והשאלות שלי נותרו תלויות ועומדות
במוחי, כמו קודם.
האם זה אומר שהתחרטתי על שעברתי ניתוח לשינוי מין?
לא. התשובה היא בהחלט לא.
אילו ניצבתי שוב בפני החלטה זו, הייתי עושה זאת ללא היסוס.
נראה מוזר שכדי להבין
שאין דבר כזה, 'להיות אישה', היה עלי להפוך לאישה.
אבל בצורה זו הניתוח שלי הפך, לא לפתח כניסה
לחוג הפנימי של מביני הבדיחה, אלא הביא ליצירת בדיחה פנימית קטנה,
שלי, ושלי בלבד.
וזה היה כנראה השלב בו פשוט ויתרתי
על הנסיון להבין את עניין המגדר ולענות על שאלות
שידעתי שלא אוכל לענות עליהן.
התחלתי להתמקד במה שאכן ידעתי אודותי,
וגיליתי, למרבה הזעזוע, למעשה, גיליתי שאני מאושרת.
הייתי כה מאושרת עם עצמי.
כך שהמגדר כבר לא היה כל-כך חשוב.
תהיה אשר תהיה התווית שתדביקו לי,
זכר, נקבה, טרנסג'נדר, מה שלא יהיה - תמיד אהיה אני.
אני די גאה לעמוד כאן לפניכם
ולהיות מסוגלת לומר זאת על עצמי,
ושלמרות הכל, למרות כל התהליך הזה
של הנסיון להבין את עניין המגדר, שהחל כשהייתי ילד קטן
ששיחק בבובות ברבי ועשה את דרכו
עד לניתוח מקיף לשינוי מין,
אני יכולה לעמוד כאן לפניכם ולומר על עצמי, שלמרות הכל,
אני תמיד אהיה אני.
תודה לכם.
[מחיאות כפיים]