Tip:
Highlight text to annotate it
X
בחירת שמותיהם של עננים.
בערב קר בדצמבר 1802,
בחור מודאג בשם לוק הווארד
עמד בפני חבר מועדון המדע הלונדוני
מוכן לתת הרצאה שתשנה את חייו
ועתידה לשנות את דרך המחשבה של האנושות על השמיים.
לוק הווארד היה רוקח במקצועו,
אך בעל נטיה לתחום המטאורולוגיה,
ואובססיה מילדות לעננים ומזג אויר.
כילד, הוא בילה שעות בבית הספר בבהיה דרך החלון,
ובהתבוננות על העננים החולפים.
כמו רבים באותם זמנים, לא היה לו מושג כיצד נוצרים עננים,
או מה גורם להם לרחף בגובה,
אך הוא נהנה להתבוננן בשינויי הצורה האינסופיים שלהם.
לוק הודה כי לא היה קשוב בזמן השיעורים בבית הספר
אך למרבה המזל, עבור עתידו של תחום המטאורולוגיה,
הוא הצליח לרכוש שליטה לא רעה בשפה הלטינית.
בהשוואה לשאר מקצועות מדעי הטבע,
מטאורולוגיה, מדע מזג האויר, התפתחה מאוחר יותר,
בעיקר משום שמזג אויר הוא כל כך קשה למדידה.
אי אפשר לפרוס חתיכת קשת בענן
או פיסת ענן עבור ניתוח מדעי נוח.
מה שכן ניתן לעשות כמובן, זה לאסוף טיפות מים במיכלים מכויילים,
אך כל מה שיוותר מכך זה דליים מלאים מים.
הבנה של עננים דרשה גישה שונה,
וכך בדיוק הגיח רעיונו של לוק הווארד.
ההבנה הפשוטה אליה הגיע כתוצאה משנים של תצפיות
הייתה שלעננים יש צורות רבות
אבל ניתן לשייכן לכמה סוגים בסיסיים.
למעשה, כל ענן משתייך לאחד מבין שלושה סוגים עיקריים
שהווארד קרא בשם:
צירוס, בלטינית - סיב או קבוצת שיערות,
קומולוס - ערימה או גבעה
וסטרטוס - שכבה או יריעה.
אבל הקטע המתוחכם בא לאחר מכן.
עננים כל הזמן משתנים, מתמזגים, עולים, יורדים, מתפרסים
באטמוספירה,
לעיתים רחוקות הם שומרים על צורתם ליותר מדקות ספורות.
שיטה מוצלחת לסיווג על פי שמות
צריכה להיות מסוגלת לקחת את השינוי התמידי הזה בחשבון,
כפי שהווארד הבין.
וכך, בנוסף לשלושת סוגי העננים העיקריים,
הוא הציג סדרה של תת סוגים וכן סוגים מעורבים
כדרך להתחשבות בשינוי התמידי שקורה בעננים.
ענן צירוס נוצתי גבוה שהנמיך גובה והתפשט לשכבה
כונה צירוסטרטוס
בעוד שקבוצת ענני קומולוס כבשתיים שחברו יחד והתפשטו
כונו סטרטוקומולוס.
הווארד זיהה שבעה סוגי עננים,
אך מאז התווספו עוד שלושה סוגים.
הענן התשיעי הוא ענן הסערה האימתני - הקומולונימבוס
וזו ודאי הסיבה ש״להיות בראש הענן התשיעי״ משמעו להיות על גג העולם.
לשיטת הסיווג של הווארד הייתה השפעה מיידית על הקהילה הבינלאומית.
המדען והמשורר הגרמני י.וו. פון גתה
כתב סדרת שירים בשבחם של ענני הווארד,
אשר הסתיימו בשורות הבלתי נשכחות:
״בו בזמן שעננים מתרוממים, מתקפלים, מתפזרים ונופלים,
חישבו על אלו שלימדו אותנו את כל הסוגים״.
בעוד שפרסי שלי גם הוא כתב שיר ״הענן״,
שבו כל אחד משבעת סוגי העננים של הווארד
אופיין בתורו.
אך אולי התגובה המרשימה ביותר לבחירת שמות העננים
הגיעה מהצייר ג׳ון קונסטבל,
שבילה שני קייצים בציור של עננים באויר הצח של המפסטד הית׳.
לאחר שכונו בשם וסווגו,
עננים הפכו לפשוטים יותר להבנה,
כסמל המוחשי לתהליכים האטמוספריים הבלתי נראים.
עננים כותבים מעין עיתון על אירועי השמיים
שמאפשר לנו להבין את את התבניות המחזוריות
של מזג האויר והאקלים.
ואולי פריצת הדרך החשובה ביותר בהבנת העננים
הייתה ההכרה בכך שהם כפופים לאותם חוקים פיזיקלים
כמו כל דבר אחר על פני כדור הארץ.
לדוגמה, עננים אינם צפים,
אלא נופלים באיטיות תחת השפעת הגרביטציה.
חלקם נשארים בגובה
בשל תנועת אויר חם מהקרקע למעלה,
אך רובם נמצאים במצב של צניחה איטית.
״עננים הם האלות נותנות החסות לבחורים חסרי מעש״,
כך כתב המחזאי היווני אריסטופאנס ב-420 לפנה״ס
ונפולוגיה, מדע העננים, היה ונשאר מדע של החולמים בהקיץ
אשר בצדק נוסד על ידי בחור צעיר ומהורהר
שהעיסוק החביב עליו היה בהיה בשמיים מבעד לחלון.